הדולר האבוד

"וואו" קראתי בהתפעלות, "I don't believe it!" (=אני לא מאמין!)

"What's happened?", (=מה קרה?!) שאל המוכר, שלא הבין ממתי שטר בודד של דולר מלהיב כל כך.

"It's probably the Rebbe's dollar!" (=זה נראה דולר של הרבי!), ניסיתי להסביר.

"Oh, the Rabbi from Lubavitch?" (=אוה, הרבי מליובאוויטש?), הגיב המוכר הגוי בקביעה מחויכת.

"yes" (=כן), עניתי.

"Okay, enjoy with this", (=תיהנה עם זה), הוא אמר בפירגון אדיש. טוב, מה הוא מבין בקדושה והתלהבות רוחנית מדולר של הרבי.

הזדרזתי ללכת הביתה, מחכה בקוצר רוח להראות לאשתי את המציאה שזכינו לה בהיסח הדעת.

"נתקבל מידו הקדושה של הרבי שליט"א, יום א' ר"ח אלול תנש"א," קראתי את מה שהיה כתוב כחול על גבי ירוק.

"כן, אין ספק", היא אמרה. "אני בטוחה שאף אחד לא יכתוב סתם משפט כזה על דולר". "בהחלט" הסכמתי בהתרגשות.

"הי, תראה מה כתוב מתחת לזה" היא אמרה פתאום.

"וואי, מעניין," הוספתי לקרוא את השורה הקטנה: "לה"ו משה גולדנשטרן".

"כנראה זה אבד למישהו שזה היה שייך לו, ונכנס בין שטרות רגילים, עד שהגיע להיות עודף מחנות".

"לא מעניין אותי עכשיו המסע שהדולר עבר," הסתייגתי. "אותי מעניינת העובדה שעכשיו השטר הסגולי הזה אצלנו, ומי כמוך יודעת עד כמה אני צריך אותו עכשיו לשמירה וישועה בעז"ה".

"יודעת גם יודעת," אמרה זוגתי. "אבל בכל אופן, אולי הזדמנה לידינו מצוות השבת אבידה נדירה?"

"הגזמת," הנפתי ידי בביטול. "לכי תמצאי עכשיו את ה'משה גולדנשטרן' הזה. זה אמנם שם לא נפוץ, אבל הוא כנראה לא מהשכונה פה. אם כן, היינו כבר מכירים אותו ושומעים על אדם שעונה לתואר הזה".

"לך תדע. בכל אופן, יש על זה סימנים שאפשר על פיהם לאתר את הבן אדם".

"מה פתאום אכפת לך מאיזה משה אלמוני יותר ממני, שהרווחתי מציאה כשרה, ואני חושב שהיא מגיעה לי בדיוק משמים? בדיוק לפני כמה ימים ביקשתי מה' שייתן לי סימן, שארגיש שהוא שומע לי בתקופה הקשה שעוברת עלי עכשיו. אני חושב שזה בדיוק הסימן, לא?"

"אתה צודק שזה נחמד" אמרה תוך שהיא 'עוברת צד' מבלי משים.

"הבן-אדם בטח התייאש," אמרתי מהר, נזכר בהלכות השבת אבידה.

"יודע מה," היא שינתה כיוון לפתע. "אולי זה כן מגיע לך. אולי זה היה אדם שלא היה אכפת לו יותר מדי מהקדושה של הדולר, ובכוונה עירב אותו בין שטרות אחרים". אולי היא רצתה להרגיע את המצפון, אבל זה היה נשמע לי לא הגיוני.

"מי שלא אכפת לו – לא כותב על השטר 'נתקבל מידו הקדושה' וכו'. אדם לא היה מחכה שעות בתור לקבל דולר מהרבי, ובסוף מזלזל בו כך ומתייחס אליו כמו אל שטר רגיל".

"אולי הוא רצה רק לפגוש את הרבי ולקבל 'ברכה והצלחה'."

"נו באמת", ביטלתי את דבריה. "במקרה הכי רחוק, הוא אולי היה שם את זה מיד בקופת הצדקה הקרובה. ולא מקדיש עוד כמה שניות לכתוב את המשפט, שלפי הניסוח, נראה שנכתב בחרדת קודש".

"הייתי מציעה שתשאל את הרב אם מותר לך להחזיק את הדולר הזה אצלך, או שעליך לאתר את בעליו המקוריים".

סיפרתי לרב הכול, מתגובתו של המוכר שמסר לידי את השטר ועד לדיון שגלש בעקבות כך ביני לבין זוגתי.

הרב שמע בחיוך סבלני את כל התיאור, לבסוף השיב: "על פי הלכה מותר לך להניח שבעל השטר אכן לא ראה בו צורך ולכן שילם איתו ברצון, וממילא אין כאן 'אבידה' שמוטל עליך להשיבה. גם אם נניח שבעלי השטר איבד את השטר – מסתמא שהוא התייאש ממנו, הוא מבין לבד שבמקום שמצויים גויים רבים הסיכויים שהדולר ישוב אליו קלושים ביותר וממילא הוא התייאש".

"אז זה שלי?" אמרתי בהתלהבות לא מוסתרת.

"שים לב, זה אכן שלך מעיקר הדין", ענה הרב. "אבל כמובן שיש בזה מידת חסידות אם כן תחזיר", "זה מה שנקרא, לפנים משורת הדין?" רציתי לוודא. "אם אתה כבר מעוניין לדייק, הניסוח הנכון הוא "קיום מצוות 'ועשית הישר והטוב'. כך מגדיר זאת השלחן ערוך בהלכות אבידה".

לאחר התלבטות קשה, החלטתי לנסות לאתר את מאבד השטר. ה' (ואשתי) יודעים כמה מאמץ הושקע בכתיבת ההודעה התמימה שנשלחה בקבוצה: "נמצא דולר של הרבי וניתן לקבלו על פי סימנים אצל…"

לפי כמות ההודעות שקיבלנו, הבנו שהרבה אנשים איבדו דולר כזה. החלטתי להיות אמיץ יותר, ולכתוב בהודעה נוספת שמדובר באדם בעל שם משפחה בלתי שגרתי.

שעתיים לאחר שליחת ההודעה התקשר אלי האיש. הוא סיפר בהתרגשות איך "כבר כמה שנים שזה נאבד לי וכבר התייאשתי מלמצוא. כנראה שזה נכנס בטעות בין השטרות הרגילים, כמו שאתה שיערת".

לאחר שפגשתי אותו והעברתי לו את השטר, הוא הביט בי בעיניים נוצצות ואמר: "אין לך מושג מה הדולר הזה אומר בשבילי. זה מזכרת מהמפגש הראשון שלי עם הרבי, היום שבו חיי השתנו".

חזרתי הביתה עם תחושה מוזרה – מצד אחד, תחושה של פספוס עצום, מאידך תחושת סיפוק עמוקה שמילאה אותי.

אשתי חייכה אליי כשהנחתי את המפתחות על השולחן: "נו, מה עכשיו?!"

"אני מרגיש שזכיתי במשהו גדול יותר מדולר", עניתי בכנות.

ארבעה חודשים חלפו מאז. ישבתי עם בני ביתי ליד נרות החנוכה כשעל הצג הופיעה שיחה ממספר בלתי מזוהה. התלבטתי אם לענות, אך המחייג לא הרפה. החלטתי לענות: "שלום ר' אברהם, מדברים כאן ממוסדות…".

"תנסה לחזור אליי במועד מאוחר יותר, אני באמצע ההדלקה עם הילדים", ניסיתי לקטוע באדיבות את שיחת ההתרמה.

"לא לא, רציתי לבשר לך שזכית!" דווקא הטון שלו היה נראה לי כמו עוד גימיק שיווק תרומות בלתי מוצלח, אך היה לי קשה לקטוע אותו.

"יש לך הוראת קבע למוסד שלנו, וכפי שאתה יודע נערך כעת קמפיין התרמה שבו הובטח לכל המשתתפים זכות בכרטיס הגרלה על דולר של הרבי, ורציתי לבשר לך שזכית בדולר שניתן מידו הקדושה של הרבי!" ….

"הלו?…", הייתי כל כך מופתע שלא הצלחתי להגיב לו.

מסתבר שלפעמים רואים במוחש בעולם הזה איך שממצווה לעולם לא מפסידים.

מקורות:

חו"מ סי' רנט ס"ה

[עריכה: ש. מלומד ©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים