מצוה לקיים דברי המת

בידיים רועדות היא חיפשה את מכשיר הפלאפון. כל כך פחדה מהרגע הזה. חייגה את המספר של 'הצלה'. היא לא זכרה מה צריך לומר. פתאום נזכרה בלחצן חירום שנמצא ליד מיטתו של האב הזקן. לחצה. תוך כדי הדיבור שב אליה והיא אמרה משהו, הרגישה כאילו הקול בוקע ממישהו אחר, לא ממנה: "אדם מבוגר עם רקע לבבי, שוכב בלי הכרה", "גברת, אנחנו בדרך אלייך, רק תאמרי לנו בבקשה את כתובת האירוע" השיב המוקדן שניסה להוביל את רינה לכיוון מעשי יותר. "אנחנו בדרך אלייך, תחזיקי מעמד".

'טין טין טין' צפצפה מכונת ההנשמה הביתית באופן מונוטוני. ההמתנה לכונני החירום שהיו בדרכם נראתה לה כמו נצח. בלי שתרצה, כל התהליך שעברה בחודשים האחרונים התכווץ לכמה תמונות בודדות. הנפילה של אבא. האשפוז בטיפול נמרץ ואחר כך ההתאוששות במחלקה הסיעודית. השחרור הזהיר לבית תחת מעקב. ההשגחה הצמודה 24 שעות ביממה.

החלק המחושב במוח ידע בדיוק להיכן זה מוביל, אבל הלב כמו סירב לקבל את המציאות. התרחיש עמד בראש, אך היא קיוותה שתתבדה. אפשר לומר שההתעסקות עם מצבו הבריאותי של האבא מילא אותה. עם כל הקושי, רינה היא בעצמה מבוגרת, שהתייאשה מלמצוא זיווג הגון. בשנים האחרונות היא חיה יחד עם אביה וסעדה אותו כל העת. אמנם יש לה גם עבודה מסודרת שנותנת לה סיפוק, אך הקשר עם המשפחה נשמר דרך אבא. ככה זוכרים אותה. "מה יהיה איתי עכשיו"?! חלפה בראשה מחשבה ילדותית.

כשהכוננים אמרו אחד לשני שכדאי להזמין את מתנדבי זק"א, חלחלה בה ההבנה. החדר הסתחרר סביבה פתאום. "שמע ישראל"!…

…

ימי ה'שבעה' היו עצובים, אך היה משהו מנחם בכך שאנשים רבים שזכרו את האבא הגיעו לנחם.

כשהסתיימה השבעה, והאחים התאוששו קצת, היא הבינה שהבדידות חוזרת להיות מנת חלקה. כך לפחות היא חשבה, עד שגילתה כי האחים שלה לא בדיוק הבינו כיצד היא מתכוונת להמשיך להתגורר בבית האב המנוח, ז"ל.

היא כבר לא ידעה מה עדיף, הבדידות או הוויכוחים והמריבות שהתגלעו כעת.

"אני זוכר שאבא ביקש שרינה תמשיך לגור בדירה עד המאה ועשרים שלה".

"נכון", השלים אח נוסף, "הוא ביקש שאחרי הפטירה נרשום את הדירה על שמה של רינה".

כוכבה לא ידעה את נפשה. "אני לא מבינה, זה אומר שהבית יהיה רק של רינה"?

"ככה אבא ביקש", אמר אלעד בשקט.

"הוא ידע שאין לי משהו אחר בחיים והשאיר לי את זה", העירה רינה בעיניים מושפלות.

"אבל מה, זה לא כתוב בצוואה. אין לזה תוקף!" כוכבה ניסתה להתעקש.

אלעד החליט להיות מעשי. "בואו נחכה עד לסיום ה'שלושים'. נירגע קצת. לא יפה לריב כשהאבל עדיין טרי ממש". אמר תוך שהוא מעיף מבט מרחֵם על רינה. לוּ רק יכול היה לעזור לה.

בימים שלאחר השלושים, כאשר החיים החלו לחזור למסלולם, שבה המחלוקת על הירושה לפלג את בני המשפחה. חלק מהאחים ביקשו לקיים את בקשת האב וחלקם רצו, כמו כוכבה, לקבל את חלקם בירושה. אפשר לומר שהיא ממש 'ייצגה' אותם.

אלעד, היה מאד מעשי והוא הזמין את כוכבה לפגישה אצל דיין שהאבא עליו השלום עוד עמד איתו בקשר.

רינה, ישבה שם בשקט, נזכרת בימים ולילות של טיפול מסור באבא ע"ה. 'אבא רצה שאני אמשיך לגור בדירה הזו', הרהרה. 'הוא ידע שזה הבית היחיד שיש לי'.

"אנחנו צריכים לדעת מה היה רצון אבא באמת", אמר אלעד, "ומה היחס ההלכתי לזה".

הרב עיין בניירת שהגיש אלעד לפניו, הרהר מעט ואמר:

"תראו, אם האבא היה מצווה לתת לרינה את הדירה סמוך לפטירתו בהיותו חולה ומרותק למיטה, היה אפשר לדון אם זה מה שנקרא בהלכה 'צוואת שכיב מרע' – צוואה שיש לה תוקף מיוחד.

"בכל מקרה, ההלכה אומרת כי 'מצוה לקיים דברי המת', כלומר, אפילו אם המנוח לא כתב צוואה הלכתית מסודרת, יש מקום בהלכה לכבד את הרצון שהוא הביע שיעשו ברכושו".

כוכבה, שעדיין ראתה בדירה משאב כלכלי משמעותי, ניסתה להתערב. "אבל זה לא כתוב בצוואה הרשמית".

הרב חייך והסביר "זה לגמרי נכון, המדובר כאן הוא על מצווה ולא חובה. כלומר, אם היורשים רוצים לקיים את רצונו של הנפטר למרות שלא חתם על כך בצוואה כשרה על פי ההלכה – יש בכך מצווה.

"אם ממש תרצו להעמיק, יש בזה מחלוקת בין מרן הבית יוסף לבין הרמ"א, אם המצווה קיימת רק במקרה שהמנוח כבר התחיל לבצע את מה שביקש או גם כשהוא רק הביע את רצונו בעל פה, אבל במקרה שלכם העובדה שהבת, רינה, התגוררה ומתגוררת עדיין בדירה, הופכת אותה ל'מוחזקת' בנכס, כך שיש עניין לקיים את רצון המת אף שלא חתם על כך.

"שוב, זו לא חובה, אבל יש לכם הזדמנות לקיים 'מצווה' נדירה, גם של רצון המת, וגם של חסד עם קרוב משפחה" סיים הרב.

נראה היה שמשהו בתווי פניה של כוכבה זע. ההסבר המפורט של הרב כנראה הזיז משהו בליבה.

"תודה הרב, אנחנו, כלומר, אני והאחים שאיתי צריכים עוד לחשוב על כך ולהחליט. שוב תודה על ההסבר", סיימה.

אלעד היה בטוח שזו היתה בסך הכל התנסחות שעזרה לה 'לרדת מהעץ' בצורה מכובדת. העיקר שלאחותו המבוגרת, רינה, תהיה קורת גג קבועה להיות בה, וגם – לקיים את רצונו של האב שנח בינתיים על משכבו בשלום.

מקורות:

חו"מ סי' רנ ס"ג וסכ"ג. סי' רנא ס"ב. סי' רנב ס"ב. סמ"ע וש"ך שם. שו"ת רמ"א סי' מח. שו"ת שבות יעקב ח"א סי' קסח. פני משה ח"ג סי' סג. מהרח"ש בתורת חיים ח"ד סי' ח. שו"ת בנין ציון ח"ב סי' כד. שו"ת פרשת מרדכי חו"מ סי' לא. שו"ת מהרח"ש ח"ב סי' ח. כנסת הגדולה סי' רנ הגב"י אות ל. תשורת ש"י סי' תלג.

[עריכה: ש. מלומד ©️]