התמכרות למדיה

ראשית נבהיר שהתשובה דלהלן מתייחסת אך ורק להתמכרות לתכנים 'מותרים' שבאינטרנט. כי תכנים 'אסורים' כגון פריצות, אסורים לחלוטין גם בלי התמכרות – משום "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו'" ומשום "ונשמרת מכל דבר רע גו'".

'התמכרות לאינטרנט' פירושה: שימוש מופרז באינטרנט המלווה בקושי גדול עד כדי חוסר שליטה-עצמית מלהימנע מגלישה או מלהפסיק תוך כדי גלישה.

ההלכה שוללת אפילו עשיית מעשים 'מותרים' אם הם מביאים את האדם לידי 'איבוד שליטה עצמית' וכתוצאה מכך להתרשלות בחובות המוטלות עליו[1]. המציאות מוכיחה שכל 'מכור' לאינטרנט מתרשל בקיום חובותיו, הן חובות שבין האדם למקום (כמו לימוד תורה, תפילה, קיום מצוות), והן חובות שבין האדם לחבירו (כלפי בן זוגו, ילדיו, המעביד וכו').

מחקרים מוכיחים שההתמכרות לאינטרנט פוגעת (בין השאר) גם בבריאות הגוף והנפש של המתמכר – הוא מפסיד שעות שינה, דוחה את זמני האכילה או אפילו מדלג על ארוחות, נמנע מלקום להתפנות בעת הצורך, צלילות דעתו נחלשת ואת מקומה תופסות מחשבות מדומיינות וכו'. יהודי מצווה לשמור על בריאות גופו ונפשו כמו שנאמר "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ואסור לו להתנהג בדרך שמובילה לפגיעה בבריאות[2].

מהטעמים האמורים, ההתמכרות לאינטרנט הינה דבר מושלל לחלוטין על פי תורה.