האם על פי תורה יש בעיה בהתמכרות לאינטרנט?
דעת הצמח צדק בפאה נכרית
מאן-דהו הראה לי פלאייר של ארגון בחגוי הסלע תחת הכותרת "ה'צמח צדק' מלובאוויטש כתב לאסור פאה נכרית!". הייתכן?
מאן-דהו הראה לי פלאייר של ארגון בחגוי הסלע תחת הכותרת "ה'צמח צדק' מלובאוויטש כתב לאסור פאה נכרית!". הייתכן?
האם מותר בשבת לפתוח אריזות ניילון שבהם עטופים סכו"ם וצלחות חד פעמיות? האם ישנן אריזות שיש בעיה בפתיחתן בשבת?
יהודי שמביא לסעודת מצוה מאכלים שהוכנו בביתו, ואומר "שהכל כשר למהדרין", האם ניתן לסמוך על דבריו?
א. האם מותר ללמד גויים תורה? ב. ומה אם מלמד ליהודים וביניהם יושב גוי ומקשיב? ג. גוי שרוצה להתגייר האם מותר ללמדו ללא הגבלה?
מוסך שמציע ללקוחותיו חלקי חילוף לרכב במחירים מצחיקים שאינם קיימים בשוק, כך שברור ללא ספק שהחלקים מגיעים מרכבים גנובים, האם מותר לתקן רכב במוסך כזה?
האם על פי תורה יש בעיה בהתמכרות לאינטרנט?
ראשית נבהיר שהתשובה דלהלן מתייחסת אך ורק להתמכרות לתכנים 'מותרים' שבאינטרנט. כי תכנים 'אסורים' כגון פריצות, אסורים לחלוטין גם בלי התמכרות – משום "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו'" ומשום "ונשמרת מכל דבר רע גו'".
'התמכרות לאינטרנט' פירושה: שימוש מופרז באינטרנט המלווה בקושי גדול עד כדי חוסר שליטה-עצמית מלהימנע מגלישה או מלהפסיק תוך כדי גלישה.
ההלכה שוללת אפילו עשיית מעשים 'מותרים' אם הם מביאים את האדם לידי 'איבוד שליטה עצמית' וכתוצאה מכך להתרשלות בחובות המוטלות עליו[1]. המציאות מוכיחה שכל 'מכור' לאינטרנט מתרשל בקיום חובותיו, הן חובות שבין האדם למקום (כמו לימוד תורה, תפילה, קיום מצוות), והן חובות שבין האדם לחבירו (כלפי בן זוגו, ילדיו, המעביד וכו').
מחקרים מוכיחים שההתמכרות לאינטרנט פוגעת (בין השאר) גם בבריאות הגוף והנפש של המתמכר – הוא מפסיד שעות שינה, דוחה את זמני האכילה או אפילו מדלג על ארוחות, נמנע מלקום להתפנות בעת הצורך, צלילות דעתו נחלשת ואת מקומה תופסות מחשבות מדומיינות וכו'. יהודי מצווה לשמור על בריאות גופו ונפשו כמו שנאמר "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ואסור לו להתנהג בדרך שמובילה לפגיעה בבריאות[2].
מהטעמים האמורים, ההתמכרות לאינטרנט הינה דבר מושלל לחלוטין על פי תורה.
[1] ראה קיצור שולחן ערוך סי' קמב ס"ו, שלמרות ש"חייבו חכמינו זכרונם לברכה להשתכר ביין" בפורים, מכל מקום "מי שיודע בעצמו שעל ידי כן יזלזל חס ושלום באיזה מצוה, בברכה או בתפלה או שיבא חס ושלום לקלות ראש, מוטב שלא להשתכר וכל מעשיו יהיו לשם שמים". ואם כך בהשתכרות בפורים המוגדרת "מצוה" (ראה ביאור הלכה סי' תרצה ס"ב), בדברי הרשות על אחת כמה וכמה שאסור לאדם לעשותם באופן הגורם ל'התמכרות' וזלזול בחובות המוטלות עליו.
[2] ראה שוע"ר הלכות נזקי גוף ס"ד: "אין לאדם רשות על גופו כלל להכותו ולא לביישו ולא לצערו בשום צער אפילו במניעת איזה מאכל או משתה".
פה ניתן להקדיש.
תוכן
אנו משתמשים בקובצי Cookie כדי לשפר את חווית הגלישה שלך ולנתח את תנועת הגולשים באתר. האם את/ה מסכים/ה לשימוש בקובצי Cookie?