האם הלכתית מותר השתלת שיער (העברת שיער שלו ממקום אחד למקום אחר) לצורכי אסתתיקה? או שמה יש לחשוש מפני "לא ילבש"?
הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
האם הלכתית מותר השתלת שיער (העברת שיער שלו ממקום אחד למקום אחר) לצורכי אסתתיקה? או שמה יש לחשוש מפני "לא ילבש"?
השתלת שיער היא פעולה המקובלת בין אצל גברים ובין אצל נשים. משום כך, מן הדין אין בה איסור "לא ילבש גבר" גם כשנעשית לשם יפוי, והמהדר יימנע מכך. אך כאשר הדבר נעשה למניעת כיעור ובושה, אף המהדר רשאי לעשות כן[1].
[1] שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קנו סעיף ב: "אסור לאיש להסתכל במראה, משום לא ילבש גבר". ובהגהת הרמ"א: "ויש אומרים הא דאסור לראות במראה היינו דוקא במקום דאין דרך לראות במראה רק נשים, ואית ביה משום לא ילבש גבר, אבל במקום שדרך האנשים לראות גם כן במראה, מותר. ואפילו במקום שנהגו להחמיר, אם עושה לרפואה שמאיר עיניו, או שעושה להסיר הכתמים מפניו או נוצות מראשו, שרי".
שם סימן קפב ס"א: "המעביר שער בית שחי ובית הערוה, אפילו במספרים כעין תער, היו מכין אותו מכת מרדות. במה דברים אמורים, במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים, כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים. אבל במקום שמעבירין אותו גם האנשים, אם העביר אין מכין אותו". ובהגהת הרמ"א: "ואפילו לכתחלה שרי. רק החברים נמנעים בכל מקום".
וראה דרכי משה שם סימן קנו: "אם רואה במראה משום שיש לו נוצות בשערות או כתמים בפניו ומסירם כדי שלא יתגנה בין הבריות מותר הואיל ואין כוונתו ליפות רק שלא יתגנה כו'. וכן משמע בתוספות פרק במה טומנין (נ: ד"ה בשביל) דאמרינן גורר אדם גילדי צואה בשביל צערו ואם בשביל ליפות אסור וכתבו שם התוספות אם אין שם צער אחר אלא שמתבייש לילך בין הבריות שרי דאין לך צער גדול מזה עכ"ל והוא הדין כאן".
וכן כתב הדרכי משה להלן שם סימן קפב: "כתב המרדכי פרק במה טומנין (שבת סי' שכז) דבני אדם שיש להם ריבוי שער בידים ובושין להראות בין אנשים מותר להסירן דאין לך צער גדול מזה ועיי"ש וכזה כתבתי לעיל סימן קנ"ו".
וראה גם קובץ ווי העמודים וחשוקיהם, זילברשטיין, נד (ניסן תשע"ח), עמ' מ: "ובענין השאלה אם יש בזה משום לא ילבש, יתכן שיש בזה חשש, וכמו שאמרו בגמרא (שבת דף נ ע"ב) מגרר אדם גלדי צואה וגלדי מכה שעל בשרו, בשביל צערו, אם בשביל יפוי אסור, ופירש"י אסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה. הרי שכל דבר שאדם עושה בשביל יפוי, יש בזה משום 'לא ילבש'. אך אם עושה זאת בגלל שהוא מתבייש, יש להתיר, וזאת על פי מה שכתבו התוספות (ד"ה בשביל) שאם מגררו מפני שמתבייש לילך בין בני אדם מותר, שאין לך צער גדול מזה".
וראה שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן מ אות יח: "מי שנקרח ראשו, אם מותר להניח שערות זרות, ודינם בענין חציצה בתפילין, אני לא שמעתי ששייך דבר כזה שלמי שנקרחו שערותיו יהיה שייך שיצמחו שם שערות זרות שיניחו על הראש, ואם איכא דבר כזה היה זה דבר מותר לעשות, ולענין חציצה לתפילין קודם שנצמחו אין זה חציצה כיון שאי אפשר להסירם וכל מי שאין לו שערות לא יסירם, ואם ליכא דבר כזה אבל הוא רק דביקת השערות זרות להגוף ע"י דבק נמי כיון שכן ישאר לעולם ורוצה בזה לא יחצוץ לתפילין".
ובספר נשמת אברהם ח"א סי' כז ס"ק ד סעיף 2: "השתלה של שיער טבעי עם זקיקים חיים כו' אמר לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שאין בפאה זאת בעיה של חציצה לא לגבי גבר והנחת תפילין של ראש ולא לגבי אשה וטהרתה לבעלה כי מכיון שהשערות חיים וגדלים הופכות הן שוב להיות חלק מהגוף".
ועיין עוד בענין חציצה: שו"ת מנחת דוד, רוזנברג, ח"ג סי' סה אות א; שו"ת מים ההלכה, מצגר, ח"ג סי' יא; שו"ת מעין אומר ח"א פ"ד סי' א.
פה ניתן להקדיש.
תוכן