במסגרת עבודתי התבקשתי מהממונה עליי להחרים חפץ כלשהו מתלמיד שאסור על פי תקנון בית הספר להשתמש בו. האם מותר לעשות זאת? האם יש להחזיר את החפץ בסוף השנה או להשליך לאשפה? כיצד יש לנהוג?
תפריט
הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
במסגרת עבודתי התבקשתי מהממונה עליי להחרים חפץ כלשהו מתלמיד שאסור על פי תקנון בית הספר להשתמש בו. האם מותר לעשות זאת? האם יש להחזיר את החפץ בסוף השנה או להשליך לאשפה? כיצד יש לנהוג?
מותר למורה להחרים לתלמיד חפץ שהנהלת בית הספר אסרה על התלמידים להחזיקו והתלמיד החזיקו במהלך שהותו בבית הספר. עם זאת, לאחר מכן (לכל המאוחר בסוף השנה) על המורה להחזיר את החפץ לתלמיד או להוריו (אלא אם כן מדובר בחפץ שעצם החזקתו אסורה על פי תורה). בזמן שהות החפץ אצל המורה, אסור לו להשתמש בו לצורכו או לצורך שאר התלמידים ללא רשות הילד או הוריו[1].
[1] שו"ת משנה הלכות ח"ו סי' רפד: "בדבר שאלתו במלמד הרואה תינוק משחק במעות שבידו או במשחק אי רשאי המלמד לנטלו ממנו על מנת להחזירו או לא ואת"ל שמותר אי מותר להמלמד להשתמש באותה מטבע למשל להראות לתלמידים צורת מטבע וכיוצא בזה או דאסור וגם אי נאבדו אי חייב בתשלומין כו'. לפענ"ד פשוט דמותר, ולהחזירו אחר לימודו, ואין בזה משום גזל מפני כמה טעמי, חדא דבשעה שנמסר הקטן למלמד ללמדו הרי נעשה המלמד כעין אפטרופוס שלו לשמרו ולהדריכו וללמדו תורה ולחכמו ואם אינו רוצה לשמוע אליו מותר להכותו כו', וא"כ כ"ש דיכול ליקח ממנו מה שבידו אם זה מעכבו מללמדו ולהדריכו כפי מה שקבל על עצמו ומחויב הוא בדבר כו'. מיהו ליקח ממנו המשחק ולא להחזירו לעולם אלא להחזיקו לעצמו או ממונו אם לא לשם חינוך נראה פשוט דאסור והוא בכלל גזל דאורייתא כו'. ולהראותו לשאר ילדים נלפענ"ד דיש לבקש ממנו רשות כו'. ומש"כ דאם נשתמש בו המלמד נעשה גזלן עליו חייב באונסין מ"מ אם החזירו לקטן יוצא בזה ואין צריך להחזירו אל אביו".
פתחי חושן גניבה והונאה פ"א הערה יז: "ומצוי במלמדי תינוקות שלפעמים יש ביד התינוק חפץ שעל ידו נמנע או מפריע לאחרים מללמוד. והוא נאלץ ליטלו ממנו, ובודאי שגם גזל קטן אסור, ועוד אפשר שהוא של אביו, ומ"מ נראה שמותר ליקח ממנו החפץ ע"ד להחזירו, ואפילו אם לפי ראות עיני המלמד רצוי שלא להחזירו עד זמן מרובה מותר (ואפשר שאף דין שומר אין בו), אבל ליקח ע"ד שלא להחזיר כלל, וכ"ש לאבדו נראה שאסור, אא"כ לפי ראות עיניו יש לאבדו לתקנת התלמידים, נראה שמותר".
בקובץ פעמי יעקב מט עמ' צב, הביאו ראיה להנ"ל מההלכה בשו"ע יו"ד סי' רמה ס"י שמותר למלמד להכות התלמיד "ברצועה קטנה", ומלשון הרמב"ם גבי חינוך יתומים בהלכות דעות פ"ו ה"י שכתב "איבד ממונן הרי זה עובר בלא תעשה וכל שכן המכה אותם" משמע שהכאה חמורה מאיבוד ממון, ואם הכאת התלמיד הותרה לצורך לימודו כל שכן שהחרמת חפציו מותרת כאשר יש בכך תועלת חינוכית מוכחת עבורו, אלא שמסתבר שההיתר להחרים חפץ לחלוטין מבלי להחזירו זהו דוקא "בחפץ הגורם נזק גופני או רוחני לתלמיד כמו חפצי שחץ או תועבה והדומה להם". ע"כ. (ומסתבר שכדאי להחתים מראש את ההורים והתלמידים על 'תקנון' שבו מקבלים על עצמם במפורש תנאים אלו).
גם בספר משפטיך ליעקב ח"ג סי' יב עמ' קפח הסיק: "רשאית הנהלת בי"ס או באי כוחה לעכב חפץ המפריע למהלך התקין של הלימודים, עד לזמן בו יכול התלמיד לקחת את החפץ מחוץ לשטח בי"ס, דהיינו סיום יום הלימודים" (ועיין עוד שם שלדבריו יש דין שמירה בחפץ מוחרם).
גם בשו"ת שבות עמי ח"א סי' ג עמ' רמד הסיק: "מותר למחנך להחרים חפץ במסגרת תפקידו, ומחוייב בסוף להחזירו". ועיין עוד שו"ת מעין אומר ח"י פ"א סי' ח. אמרי יעקב הלכות מלמדים ליקוטים ס"ק לה. שלמי מועד, אוירבך, פרקי חינוך עמ' תקיח.