דפנות סוכה מבד בשעת הדחק

הרב יהודה ליב נחמנסון
ראש כולל הוראה ומשפט

בימי חג הסוכות יש שמגיעים להתארח במקומות שונים כגון אצל הורים שאינם נוהגים במנהגי חב"ד או שעדיין אינם שומרים תורה ומצוות באופן מלא, ודפנות הסוכה שלהם אינן אלא יריעות בד וכדומה. ויש לדון האם יכולים לסמוך בשעת הדחק לאכול בסוכה זו.

א.

כתב המחבר בהלכות סוכה (סי' תרל ס"י): "העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה, אם היו חזקים או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד ומילא בין האמירים (פירוש ענפים) בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח וקשר אותם הרי זו כשרה. על כן אין נכון לעשות כל המחיצות מיריעות של פשתן בלא קנים אף על פי שקושרם בטוב זמנין דמנתק ולאו אדעתיה והוה ליה מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה. והרוצה לעשות בסדינים טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות משלושה".

ממה שכותב המחבר ש"אין נכון" לעשות המחיצה מיריעות של פשתן אע"פ שקשורים היטב מפני החשש "דמנתק ולאו אדעתיה" ואחר שיתנתקו "הוה ליה מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה", משמע שרק לכתחילה יש לחוש שמא יתנתקו הדפנות מלמטה וינודו ברוח מצויה, אך בדיעבד כיון שקשר הדפנות מכל הרוחות – שרי.

וכן משמע שהבין בדברי המחבר בשו"ת שבות יעקב (ריישר, ח"א סי' לא) – דהשואל שם העלה שאם עשה מחיצות מסדינים וקשרן מלמעלה ה"ה כשרות, והשיב לו, שהחסרון בסדינין שדיבר עליהם המחבר הוא "דאם מנתקה לא מינכר מילתא, כיון שעדיין המחיצה תלויה למעלה, רק למטה ומן הצדדים מינתקי, וכל זמן שהיא תלויה הוא [השואל] סובר שיוצא במחיצה כזו, ובאמת מחיצה כזו אינו נכון כיון שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה". מדבריו משמע שהבין שהיריעות שפסל המחבר היינו כאשר הם מחוברים רק מלמעלה, אך כאשר חיברם היטב מכל הצדדים – אף שלכתחילה חיישינן שמא יתנתקו ולאו אדעתיה, בדיעבד כשר.

וכ"פ ערוך השלחן (שם סל"ב): "ומכל מקום בדיעבד אם קשר כשרות". משמע שהבין שדברי המחבר ש"אין נכון" לעשות המחיצות מיריעות אף שקשרן היטב היינו בלכתחילה אבל בדיעבד כשר (וע"ע שו"ת באהלה של תורה (אריאל, ח"ב סי' פח): "שיריעות המשמשות כדפנות אם הן מחוברות מכל צידיהן כשרות מדינא. אך מן הראוי להחמיר ולא להשתמש בהן משום דזמנין דמנתקי ולאו אדעתיה. ע"כ נראה שיש להקל כשהן מחוברות היטב ממש ולא יהיה חשש שינתקו, או שהן מחוברות חיבור כזה שאם ינתק מקום אחד תיפול כל המחיצה").

גם מדיוק לשונו של ה"ר פרץ (הובא בטור שם) משמע שרק לכתחילה אין לעשות המחיצה על ידי סדינין לבד (אף אם מהודקים) אך בדיעבד שרי, וז"ל: "הרוצה לעשות בסדינין טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות משלשה". ממה שכותב טוב שיארוג במחיצות כו' משמע שאין זו חובה גמורה ומעיקר הדין אם מהודקת כשרה אפילו שאין קנים במקום הסדינים.

ב.

אלא שעדיין יש מקום לדון, שאף אם בדיעבד לא נחשוש שמא מנתקי ולאו אדעתיה, ואף אם נאמר שאם יקשור ויהדק בחוזק עד שאי אפשר שיתנתקו גם המחבר לא יחשוש שיתנתק, מ"מ עדיין יש לדון שמא מה שבד הסוכה נד ברוח מצויה אין לו דין מחיצה, וכמו שכתב אדה"ז בהלכות עירובין (סי' שסב ס"ב, לעניין טלטול בשבת) גבי עשיית מחיצה מאילנות: "אילן שענפיו יורדין למטה כל סביבו כו' הרי הם חשובים מחיצה כו' והוא שימלא האויר שבין הענפים בעצים או בקש ויקשרם שם כדי שלא ינידם הרוח שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה".

וכן משמע מפשטות לשון המשנה ברורה (סי' תרל ס"ק מח) שכל שהרוח מזיזה את הדפנות אפילו מעט ה"ז כאינה עומדת ברוח מצויה, וז"ל: "אם מנידה אותם, אפילו אין בכוח הרוח להפיל אותם לגמרי, רק שעל ידי הרוח הולך המחיצה ובא, קיימא לן דשוב לא חשיבא מחיצה. ואפילו עומדת בבית שאין שם רוח כלל לא חשיבה מחיצה". כלומר שאף שהמחיצה קשורה היטב, כיוון שהיא נדה מעט והולכת ובאה על ידי הרוח, ה"ה נחשבת כמחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה ופסולה. וכן הבין הערוך השלחן (שם סל"א), שכתב אודות הבונה סוכה בין האילנות והאילנות דפנות לה: "כיצד יעשה, יקשור הענפים ויחזק אותם שלא ינדנדם הרוח תמיד כו', [כיון ש]אם יתנדנדו על ידי הרוח דאין שֵׁם מחיצה על זו שהרוח המצויה יכולה לנדנדה, או אם רוב דופן מהענפים הם ענפים חזקים וקשים ואין הרוח מזיזם כשר", כלומר שכל שנע הדופן מעט ע"י הרוח פסול.

ועל דרך זה דן בשו"ת משכנות יעקב (ברוכין, או"ח סי' קכג) אודות "אותן העושין צורת הפתח בחבל מלמעלה ודרכו אחר כך לימתח ונכפל למטה בעיגול וגם הולך ונע ונד אנה ואנה" שפסול כיון שנע ע"י הרוח, וכמו"כ בנדו"ד לכאורה יש לפסול דופן שנעה אפילו מעט ע"י הרוח משום דהוי דופן שאינה עומדת ברוח מצויה. וראה חזון עובדיה (סוכות, עמ' ב ואילך שאסף כמה מדעות הראשונים בזה, ולא זכר מדברי רס"ג דלקמן).

ג.

אמנם, בכל דבריהם אין הכרח שהאיסור הוא גם בגוונא שהמחיצה מחוברת אף מלמטה, וכמו שכתב בשו"ת אגרות משה (ח"ח סי' מ אות ב עמ' קלב) לגבי מחיצה דשבת: "דאף בשעה שהרחיקו הרוח הוא עדיין מחיצה גמורה, כיון שהוא קשור גם מלמטה". הרי שהבין שכל דברי הפוסקים הראשונים והאחרונים דלעיל בשבת לא מיירו אלא בשעה שהמחיצה שלמטה אינה מחוברת, אבל אם היא מחוברת לא איכפת לן במה שנעה ונדה באמצעה.

וכן מוכרח שהבין רבי סעדיה גאון, ממה שכתב בסידורו בריש הלכות חג הרביעי הוא חג הסוכות בדיני הסוכה וז"ל: "והמחיצות האלה יכולות להיות ווילונות או מחצלות או מרבדים ובלבד שיהדקו אותן בחבלים באופן שלא יוכל אדם להרים אותן ולהכנס משם". – וממה שכתב שהידוק הסדינים בחבלים צריך להיות "באופן שלא יוכל אדם להרים ולהכנס משם" משמע שהבין שאין כל חסרון במה שהן נעות ונדות ברוח מצויה, אלא הבעייה היא מה שאינן קשורות גם למטה באופן שלא יוכל אדם להכנס דרכן. אך אם יהיו הדפנות קשורות למטה באופן שאדם אינו יכול להכנס משם לא איכפת לן מה שגוף הדפנות נע ונד ברוח. וכן הבין באדני פז (אבידר, או"ח סי' מא אות ג). ויען שמואל (ח"ט סו"ע תרה ואילך), עיי"ש.

ואף על פי שבסתמות לשון הפוסקים האחרונים אין חילוק בין אם המחיצה קשורה מלמטה או לא וכל שנעה ונדה ברוח אינה מחיצה, הנה קיימא לן שיש ללמוד מסתמות הראשונים יותר מפירוש האחרונים, וכמו שכתב הבית מאיר (או"ח סי' תמג אות ב בד"ה ואולם, ובתשובתו לבעל החכמת אדם – בינת אדם שער הקבוע סי' ז): "ודע שכבר כתבתי בספרי כמה פעמים שנוח לי ללמוד מסתימת דברי הפוסקים הראשונים יותר מפירושם של האחרונים".

ובנדו"ד יפים ביותר דברי הרמ"א בחושן משפט (סי' כה ס"ב) ש"אם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר ונמצאו אחרים חולקים עליו אין צריכים לפסוק כדברי האחרונים שאפשר שלא ידעו דברי הגאון ואי הוי שמיע להו הוו הדרו בהו". ודברי הרס"ג דלעיל לא הובאו ע"י אף אחד מהראשונים או האחרונים הנ"ל, ומסתמא לא ראו דבריו.

וכמ"ש אדה"ז בהלכות פסח (סי' תמב קונטרס אחרון סוף ס"ק ה): "ואף החק יעקב לא התירו אלא משום דאשתמיטתיה כל דברי פוסקים הללו, שהרי לא הביאן כלל, ואלו ראה דבריהם לא היה משיג כו'". ובהלכות נידה (סי' קפט ס"ק מג): "ובימי רמ"א וב"ח וט"ז וש"ך לא באו עדיין הלכות נדה להרמב"ן לדפוס במדינות אלו לכן כתב מה שכתב". ובשיחת א' דר"ח אלול תשמ"ב (שערי הלכה ומנהג ח"א סי' עא) הביא הרבי את דברי אדה"ז הנ"ל והסיק מהם: "זאת אומרת כאשר רואים שהאחרונים מקילים בדבריהם כנגד דברי הראשונים מבלי להזכיר את דברי הראשונים אין זו הוכחה שהם חולקים על דברי הראשונים אלא מדלא הזכירו אותם מוכח שלא ראו את דברי הראשונים [ראה שוע"ר סי' תמב קונטרס אחרון סוס"ק ה] ולכן אין לסמוך בזה על דברי האחרונים כי אילו היו רואים את דברי הראשונים היו פוסקים כמותם, וכלל זה אינו אמור רק כאשר בדברי האחרונים ישנה קולא לגבי דברי הראשונים אלא גם כאשר בדברי האחרונים ישנה חומרא לגבי דברי הראשונים".

האמור לעיל נכון גם לדברי האגרות משה (שם), שרוצה לחלק ולומר שהקשירה מכל הרוחות תועיל להחשיבו מחיצה רק לענין שבת ולא לעניין דפנות לסוכה, דבסוכה צ"ל "תשבו כעין תדורו" ואין אדם דר במקום שדופנותיו רק קשורים אך נעים ונדים מעט ברוח מצוייה. אלא שדבריו הם סברא בלבד, ומדברי הרס"ג לא משמע להחמיר כן בסוכה, וכל שהדופן קשורה מכל רוחותיה ואי אפשר להכנס מלמטה לא חיישינן למה שנעה מעט ברוח. וע"פ כללי הפסיקה דלעיל, כיון שלא הביא דברי הרס"ג מסתבר שלא ראה אותם וברור שיש מקום להכשיר סוכה כזו בדיעבד עכ"פ.

למעה רבים מהאחרונים מתירים סוכה מבד הנעה ברוח גם מטעמים אחרים, – וכמ"ש בשו"ת שלמת חיים (זוננפלד, מהדו"ח ס' שעא). שו"ת אגרות משה (ח"ח סי' מ אות ב עמ' קלג). שו"ת קנין תורה (ח"ד סי' ע). פסקי תשובות (סי' תרל ס"ט הע' 50 ובנסמן שם).

*

מסקנת הדברים היא שאע"פ שבוודאי רצוי ונכון יותר לצאת ידי חובת כל השיטות ולא לעשות סוכה מבד המתנדנד ברוח אף שקשורה ומהודקת היטב בקצוותיה לצדדים, מ"מ במקום הדחק יש על מה לסמוך להכשיר סוכה כזו מהטעמים דלעיל [ראה שוע"ר סי' פט ס"ב דכל שעת הדחק כדיעבד דמי], במיוחד כשהדבר נוגע לפגיעה בכבוד הבריות בכלל וכבוד הורים בפרט.