על עצים ושכנים

הרב יהודה ליב נחמנסון

כמה הלכות של 'בין האדם לחבירו' הנוגעות לגידולי קרקע:

1. עצי-פרי שניטעו בידי עירייה או מועצה מקומית וכדומה, אסור לקטוף מהם פירות ללא רשות, משום גזל[1].
2. לקטוף מהעצים הנ"ל עלים בודדים בלבד (כגון 'עלי זית' לצורך הכנת תה) – מן הדין מותר כיון שאין דרך להקפיד על כך, אך ממידת חסידות יש להימנע מזה כיון שאם כולם יעשו כך יושחתו העצים לגמרי[2].
3. עץ-פרי שנטוע בחצר פרטית וחלק מענפיו יוצאים לאויר רשות הרבים או לאויר החצר הסמוכה, הפירות שעל הענפים הללו שייכים לבעל העץ ואסור לאחרים לקוטפם[3].
4. פירות שנשרו מעץ פרטי והתגלגלו לרחוב, אם הם פירות רכים הנמאסים עם נפילתם, או שעומדים להיאכל תוך זמן קצר על ידי בעלי חיים שונים, מותר לכל אדם לקחתם כי הבעלים בוודאי התייאשו מהם. אולם אם ידוע שהבעלים לא התייאשו, כגון שהניחו סל תחת העץ לקלוט את הפירות הנופלים, אסור לקחתם. כמו כן, פירות שאינם נמאסים מייד עם נפילתם ואינם נאכלים במהרה על ידי בעלי חיים אסור לקחתם, כי מן הסתם הבעלים אינם מתייאשים מהם[4].
5. ענפים היוצאים מחצר פרטית לחצר סמוכה ומהווים מטרד, רשאים בני החצר השנייה לכרות אותם על חשבונם[5], והענפים הכרותים עצמם שייכים לבעלי החצר שבה גדלו[6].
6. אבל אם הענפים יוצאים מהחצר הפרטית לרשות הרבים ומפריעים לעוברים ושבים, חייב בעל החצר לקצוץ אותם על חשבונו[7].
7. עץ שנטוע בדיוק על הגבול שבין שתי חצרות, אם שורשי העץ מתפשטים לשטח שתי החצרות בכמות שווה, גם אם ענפי העץ נוטים לחצר אחת בלבד – שתי החצרות חולקות בפירות העץ בשווה; אבל אם באחת החצרות כמות השורשים גדולה יותר מאשר בחצר השניה, יש לחלק את הפירות בין שתי החצרות בהתאם לאחוז השורשים שבכל חצר[8].
8. עץ-פרי הנטוע בשטח פרטי שבעליו אינו משתמש בו ואף אינו מבקר בו כלל, ופירות העץ גדלים מאליהם ונושרים ומתרקבים, מותר לכל אדם לקטוף אותם לעצמו, כי חזקה שהבעלים אינם מקפידים על כך[9].
9. ראובן ושמעון המתגוררים בבתים פרטיים זה לצד זה, לראובן יש בחצרו עצים גבוהים ואילו בחצר של שמעון יש דשא וריצוף בלבד, והרוח משירה עלים מעציו של ראובן ומעיפה אותם לחצרו הנקייה של שמעון, אין שמעון יכול לדרוש מראובן לכרות את עציו או לנקות לו את החצר, אלא שמעון ידאג לעצמו להגן על חצרו מלכלוך העלים באמצעות בניית גדר גבוהה וכדומה, או שינקה את חצרו בעצמו[10].
10. ראובן ושמעון שכנים בבניין משותף, ראובן גר בקומת הקרקע ב'דירת גן' ושמעון גר בקומה הראשונה. באחד הימים החליט ראובן לטעת עצים גבוהים בחצר דירתו, ושמעון טוען שהעצים יסתירו לו את חזית הבניין ואת הרחוב. הצדק עם שמעון, ועל ראובן להימנע מנטיעת עצים גבוהים בחצר דירתו. הסיבה לכך היא, כי כשקנו ראובן ושמעון את דירותיהם לא היו נטועים עצים בחצר דירת הגן של ראובן, ומאידך גם לא קיים 'מנהג קבוע' לטעת שם עצים, נמצא ששניהם נכנסו לגור בבנין זה על-דעת שלשמעון יש מרחב ראייה ממרפסת דירתו לחזית הבנין ולרחוב[11].

מקורות:

[1] ראה פסקי דין ירושלים ח"ט עמ' ערב. ארבעת המינים כהלכתם עמ' מד ס"ד.

[2] ע"פ שוע"ר הלכות גזלה ס"א, וסמ"ע סי' שנט ס"ק ד בשם הבית יוסף.

[3] שו"ע חו"מ סי' קסז ס"ב ברמ"א. נתיבות המשפט סי' קנה ביאורים ס"ק טו. שו"ת אגרות משה חו"מ ח"א סי' מג.

[4] שו"ע חו"מ סי' רס ס"ו.

[5] על פי שו"ע חו"מ סי' קנה סכ"ו וסכ"ח. וראה עוד שם סל"ב. נתיבות שם ביאורים ס"ק יח. שו"ת חלקת יעקב חו"מ סי' י אות ד. משפטי התורה ח"ב סי' סא אות א.

[6] שו"ע חו"מ סי' קסז ס"ב ברמ"א.

[7] ע"פ גמרא בבא בתרא ס, א-ב. שו"ע חו"מ סי' קנה סכ"ז. וראה משפטי התורה שם אות ב. ובטעם החילוק בין נוטה לרה"ר לנוטה לחצר חבירו המבואר בסעיף הקודם, ראה מה שכתבו שו"ת חלקת יעקב חו"מ סי' י, וספר אמרי יעקב על שוע"ר סי' ח סי"ח ביאורים ד"ה שלא לגרום. ועיין עוד חוט שני יו"ד ח"ג עמ' תקג.

[8] שו"ע חו"מ סי' קסז ס"ב. סמ"ע שם ס"ק ד. נתיבות המשפט סי' קנה ביאורים ס"ק טו. וראה שיחת י"ט כסלו תשכ"ו, תורת מנחם חמ"ה עמ' 243 ואילך, ביאור בסוגיא זו בגמרא בבא מציעא.

[9] ע"פ שו"ע אה"ע סי' כח סי"ז. שו"ת נודע ביהודה תנינא אה"ע סי' עז ד"ה ומה שנסתפקתם וד"ה ולפי מה. שו"ת ברית יעקב ח"א חו"מ סי' קז. וראה גם חקת משפט לא תגזול פ"ח סכ"ט.

[10] ראה שו"ע חו"מ סי' קנה סל"ב. סמ"ע שם ס"ק עג. משפט שלמה ח"ב ל"ב נתיבות נתיב ב' עמ' 21. שו"ת משיב בהלכה סי' קצח.

[11] הגר"מ שפרן, חוקי חמד שכנים עמ' עב.