מוצ"ש ה' טבת תשע"ח

פסק דין

הנידון: נזק בגין טעות ביבוא

התובע:

ראובן
להלן: צד א'.

הנתבע:

שמעון
להלן: צד ב'.

עובדות

• צד ב' מנהל משרד המתווך בין יצרנים בסין ליבואנים בארץ. צד א' ייבא מסגרות משקפים המיוצרים בסין. צד א' שכר את שירותי התיווך של צד ב' תמורת עמלה של 10% מהעסקאות. הצדדים לא חתמו על הסכם התקשרות כלשהו.
• לפני כשלוש שנים הזמין צד א' מסגרות, תוך שהוא דורש מהיצרן להסיר מהמשקפיים את ה'לוגו' (המזויף) של חברת מותג שהיצרן הדפיס על המסגרות. בפועל, נכללו במשלוח 140 מסגרות שלא הוסר מהם ה'לוגו'. במכס הישראלי התגלה הזיוף ובעלת המותג תבעה את צד א' בגין הזמנת זיוף. בית המשפט הטיל על צד א' קנס בשווי 65,000 ₪.
• צד א' פנה אל היצרן הסיני בדרישה לשלם את הקנס ולא עלה בידו.

טענות

צד א'

• שירותי התיווך של צד ב' כוללים בדיקת כל ההזמנה והתאמתה לדרישות הלקוח קודם שילוחה לארץ. לא ניתן להסתפק בבדיקה מדגמית. העובדה שהמסגרות הגיעו לארץ עם ה'לוגו' האמור, למרות שבהזמנתי דרשתי בפירוש להסירו – מוכיחה כי משרד התיווך לא עשה את עבודתו כדבעי. על כן אדרוש שמשרד התיווך יישא בקנס שהושת עליי בבית המשפט ע"ס 65,000 ₪.

צד ב'

• שירותי התיווך שלנו כוללים "ליווי ותרגום, בדיקה מדגמית בלבד של הסחורה שנרכשה, העברת כספים מהקונה לסַפק ועזרה בכל ענין אחר הקשור לסחורה". בדיקה מדגמית שערכה הסוכנת מטעם משרדנו העלתה כי ההזמנה מתאימה לדרישות צד א'. מטבע הדברים, בדיקה מדגמית אינה יכולה לספֵּק וודאות על כל פרטי ההזמנה. שיטת-עבודה זו ידועה ומוסברת לכל לקוח לפני תחילת ההתקשרות עם משרדנו, כך שלא ניתן להאשים את המשרד באי-עמידה בהסכמי ההתקשרות.
• בנוסף להנ"ל, בשיחת-בירור שנערכה עם היצרן הסיני, בנוכחות שני הצדדים, הודה היצרן כי יתכן ואחר שסוכנת המשרד בדקה (מדגמית) וארזה את הסחורה נתן היצרן את הסחורה הארוזה ליבואן אחר שנזקק למסגרות אלה בדחיפות, ובמקומם ארז מסגרות אחרות מאותו דגם – כמובן, מבלי להסיר מהם את ה'לוגו' כפי שדרש צד א'. לפי דבריו, ייתכן שהסוכנת עשתה את עבודתה נאמנה, וטענות צד א' צריכות להיות מופנות כלפי היצרן ולא כלפי המשרד מטעמו עובדת הסוכנת.
• על פי הנ"ל טוען צד ב', כיון שהסוכנים מטעמו עורכים בדיקה מדגמית בלבד, ייתכן שגם אם הסחורה לא הייתה מוחלפת על ידי היצרן עדיין לא הייתה הסוכנת מגלה את הטעות במהלך בדיקתה המדגמית. לטענתו צד א' מודע לכך והוא מקבל על עצמו את ההפסדים האפשריים בגין בדיקה זו –

לעומתו טוען צד א' כי "מעולם לא הובהר לי שהבדיקה שהסוכנת אמורה לעשות לפני השילוח לארץ היא מדגמית בלבד, וראיה לכך הוא שהסוכנת בודקת בדרך כלל את כל הסחורה ואף שולחת לי תצלום לאישור". לטענתו בדרך כלל הסוכנת (מטעם צד ב') שמולה עמד הייתה בודקת את כל הסחורה.

• גם אם נקבל את טענת צד ב' כי הוא אינו מנחה את הסוכנים לערוך בדיקה מלאה, הנה במכתבו (שהתקבל באימייל) מודה הוא בפירוש כי "הקשר של הלקוח מול עובדות המשרד הינו אישי ועצמאי, מרחב פעולה זה מאפשר ללקוח לקבוע את הזמנותיו ולשנותן כרצונו ישירות מול העובדות". כלומר, גם צד ב' מודה שייתכן ויהיו הסדרים בין לקוח לסוכנת בצורה פרטנית, תוך שהוא – כמפעיל המשרד, נוטל אחריות על פעולותיהם של הסוכנים שלו מול הלקוחות.

מאידך, צד ב' טוען שעל פי הודאת צד א' התרחשו בעבר מקרים דומים מהם היה אמור צד א' להבין כי הבדיקה שנעשית על ידי הסוכנים הינה מדגמית בלבד.

תביעות

• צד א' דורש שצד ב' ישלם לו סך 65,000 ₪ (סכום הקנס שהושת עליו ע"י בית המשפט).
  צד ב' דורש להיפטר מכל תביעות צד א'.

פסק דין

• צד ב' פטור מלשלם לצד א', הן בדיני אדם והן בדיני שמים.

נימוקים

• בנוגע לטענת צד ב' [לעיל סעיף ו] שיתכן וטענות צד א' צריכות להיות מופנות כלפי היצרן הסיני שהחליף את הסחורה וגרם לקנס שהושת עליו –

בתגובתו של צד ב' (שהתקבלה באימייל) הודה, כי בפגישה המשותפת שנערכה עם הספק הסיני "הספק ציין מפורשות כי מכיוון שהמקרה היה לפני שלוש שנים הוא אינו זוכר במדויק את המקרה, אך אמר שבד"כ מקרים כאלה קורים כי יש לו מס' רב של ספקים במזה"ת שקונים את כל המלאי המוכן בחנות והחלפת סחורות בין הקרטונים הינה שכיחה". כלומר, היצרן רק העלה השערה שמא התחלפה הסחורה אך לא הודה שעובדתית כך נעשה.

הואיל ולצד ב' אין כל הוכחה שהתרחשה החלפה כלשהי על ידי היצרן, אין ביכלתו להתחמק מאחריותו [אם ישנה, כדלהלן] מחמת השערה שמא אירעה החלפה כלשהי.

• הצדדים מודים כי מעולם לא סיכמו ביניהם, בכתב או בעל-פה, אודות הסדרי-עבודה ברורים המגדירים את ההתחיבויות ההדדיות ביניהם, כך שלא ניתן לקבוע אם היה מוטל על הסוכנים מטעם משרדו של צד ב' לערוך בדיקה פרטנית בכל ההזמנה (כטענת צד א'), או שיכלו להסתפק בבדיקה מדגמית בלבד (כטענת צד ב').
• אם נקבל את טענת צד א' שהיה מוטל על הסוכנים מטעם משרדו של צד ב' לערוך בדיקה פרטנית בכל ההזמנה, ובפועל לא בדקו, ובגין כך הוטל עליו קנס, יש לדונם כפועלים שלא עשו את המוטל עליהם וגרמו בכך נזק שצריכים לשלם מה שהזיקו. ואף כי נזק זה הוא מסוג 'גרמא' בלבד, שכן הטלת הקנס ע"י בית המשפט איננה תוצאה וודאית (וישירה) מחמת התרשלותם, ובנזקי 'גרמא' פטור מדיני אדם וחייב רק בדיני שמים. מכל מקום, כאן שמדובר בפועלים שהזיקו בהתרשלותם, יש לחייב בדיני אדם אפילו בנזקי גרמא, כדלהלן.

דהנה בשו"ע חושן משפט סימן שו סעיף א נפסק ש'אומן' מוגדר 'שומר' על פעולתו – "כל האומנים שומרי שכר הם". וכתב הבית יוסף בסימן סו סעיף מא בשם תשובת הריטב"א "דפשיעה גרמא בנזיקין היא שהוא פטור מדיני אדם אלא שהתורה חייבה שומרים בפשיעה". בשו"ת מהרי"ט חלק ב סימן קי כתב: "שהשומר חייב אפילו בגרמא כשהיה יכול להציל כמו שאמרו בפרק הפועלים, רועה שהיה יכול לקדם ברועים ובמקלות ולא קִדם חייב". בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' פה דן אודות כרטיסי הגרלה [או מניות] ששלחם לחבירו שיחליפם כדי שישתמרו וחברו שכח להחליפם ונפסדו כולם, אם יש לחייבו, וזו לשונו: "והשבתי, לכאורה פטור דאינו אלא גרמא בניזקין דהא לא קעבד מעשה בידים … ואפילו פשע מיפטר. איברא .. הדרנא בי ופשיטא לי דחייב לשלומי דמי שטרי מעליה (דהיינו מה שהיו שווין לימכר בשוק לפי שומת הבקיאין) דודאי שאני שאר מזיק דלא קיבל שמירת הנזק עליו, משום הכי פטרינן ליה בגרמא … משא"כ שומר שהזיק ודאי חייב אפילו בגרמא בעלמא בין שוגג בין מזיד, כיון שקיבל עליו השמירה נתחייב דבר תורה". בכהונת עולם סימן י דף יט, א: "ושומרי שכר חייבים אפילו בגרמא, דהא אפילו פשיעה גרמא בעלמא הוא דמפני פשיעתו נגנב או נאבד ואין ההיזק מיד ולא בריא היזקא ואפילו הכי חייב". בשו"ת חתם סופר חו"מ סי' קמ הוסיף הסברה בדין זה: "האמת יורה דרכו דלא נאמרו דיני גרמי וגרמא אלא באיניש דעלמא המזיק חברו, אבל מי שבא הדבר לידו בתורת שמירה או שליחות חייב אפילו על צד רחוקה ונפלאה, וכל פשיעת השומרים ועיוות שליחות כד מעיינת בהוא איננו אלא גרמא בעלמא ואפילו הכי חייב". וכעין זה כתב נתיבות המשפט סימן נח ביאורים אות ב.

וכך פסק גם אדמו"ר הזקן בהלכות פסח סימן תמג קונטרס אחרון ס"ק ב בדין שומר חינם שחייב בפשיעה: "הרי אם לא נעל בפניה כראוי מיקרי פשיעה וחייב אף בשומר חנם כו' ואין לך גרמא מזו" ובכל זאת חייב כיון שכל שומר חייב גם בגרמא.

לפי הנ"ל, אם נקבל את טענת צד א' הנ"ל, לכאורה יש לחייב את צד ב' בכל הנזיקין שנגרמו לצד א' מחמת רשלנותו במלאכתו, כדין אומן/שומר שחייב גם בנזקי גרמא.

• אמנם, האחרונים דייקו שחיובו של שומר גם בנזקי גרמא הוא רק ביחס לאותו חפץ עצמו שהופקד על שמירתו, אך אין לחייבו בגרמת נזקים אחרים שאינם בגוף החפץ. כן כתב שו"ת מהרש"ג ח"ג סי' קז ד"ה ד"ה אבל: "דנהי דזה אמת דהשומר חייב אף בגרמא, מכל מקום היינו דווקא באם נפסד ונאבד אותו דבר בעצמו שנעשה שומר עליו, בזה חייב אפילו אם לא הזיקו בידים ונאבד בגרמתו, וכמו דהראייה [לחייב שומר בנזקי גרמא] הוא ממה דחייב בפשיעה אע"ג דמה שנאבד הדבר על ידי פשיעתו לא חשוב כאיבדו בידים אלא נגרם ממנו וחייבו התורה, הוא הדין בכל הפסד ואבידה שבגרמת השומר. אבל לחייב את השומר במה שבא הפסד על ידו בדבר אחר שלא קיבל עליו השמירה, פשיטא דלא גרע השומר מאיניש דעלמא וכמו שאדם אחר פטור בגרמא בניזקין הוא הדין השומר גם כן פטור". ובהמשך דבריו (ד"ה והשתא) ביאר עוד, שכל "דברי הפוסקים המחייבים את השומר אף בגרמא, דכולהו מיירי לשלם שיווי של הדבר שנעשה עליו שומר מה ששווה להמפקיד בזה שפיר חייב השומר אף שנפסד על ידי גרמא שלו כיון דעל כל פנים תיכף פסידת הדבר היה להמפסיד היזק, מה שאין כן בשטר" שנגרם נזק בדבר שאיננו בגוף החפץ שקיבל שמירתו עליו [ודחה בזה כל קושיות הערך ש"י סי' נה על החתם סופר. ראה גם שו"ת ישיב יצחק ח"ז סי' נב עמ' כח, ב. ע"ע ספר מעשה אומן, מרק, פי"ג הע' כד עמ' קצה].

מהמשך דברי אדמו"ר הזקן בקונטרס אחרון הנ"ל נראה שהבין כדברי המהרש"ג, וזו לשונו: "הרי אם לא נעל בפניה כראוי מיקרי פשיעה וחייב אף בשומר חינם כו' ואין לך גרמא מזו … דמה ששומר חינם חייב על הפשיעה אין חיובו בא מחמת הפשיעה עצמה, אלא משעה שנמסר לו הפקדון נשתעבד ונתחייב להחזיר לו בשלימות כשיגיע הזמן, אלא שאם בתוך הזמן נאבדה ממנו שלא על ידי פשיעתו בשמירתו חסה עליו התורה ופטרתו דמה היה לו לעשות". כלומר, חיובו של שומר גם בנזקי גרמא הוא מפני שהתחייב להחזיר למפקיד את החפץ שהפקיד אצלו בשלימות בלא תנאי, וכיון שקיבל זאת על עצמו ממילא חייב להשיבו אפילו אם נאנס, רק שהתורה חסה עליו ופטרתו מהתחייבותו כשהחפץ ניזק שלא באשמתו. כיון שכל חיוב השומר בגרמא הוא מחמת שקיבל זאת על עצמו, מובן מאליו שנזקים צדדיים שאינם בגוף החפץ אינם באחריותו, כיון שאותם לא קיבל על עצמו [ראה ספר מעשה אומן, שם. וע"ע מנחת פתים, אריק, חו"מ סי' שפה ס"א ד"ה והא דכתב, משמע קצת שהבין כן באדה"ז. וע"ע עד"ז שו"ת הרדב"ז ח"א סי' שצט].

• כאמור, אומן שהזיק דינו כשומר שהזיק. בנידון דידן, גם אם נקבל שהנזק שנגרם לצד א', דהיינו הקנס שהושת עליו, הינו מחמת אזלת ידו של צד ב' ובאשמתו, הרי זה: 1. נזק שנעשה בגרמא, 2. הנזק הינו בדבר צדדי (חיוב בתשלום קנס) ולא בגוף החפץ שבו היתה פעולתו/שמירתו (מסגרות המשקפיים), וכאמור, בנזקים צדדיים שנעשו בדרך גרמא דינו של אומן/שומר ככל אדם – פטור בדיני אדם וחייב רק בדיני שמים.

בנידון דידן, יש לצד ב' פטור אפילו בדיני שמים. זאת על פי דברי המאירי בספרו 'בית הבחירה' בבא קמא נו, א שהמזיק בגרמא חייב בדיני שמים רק אם התכוון להזיק, וזו לשונו: "גרמא כו' יש מהם שפטור אף בדיני שמים והוא שאין כונתו כלל להיזק". וכן כתב שו"ת מהרי"ט ח"א סי' צה: "פטור מדיני אדם לא מחייביה ליה בדיני שמים אלא למי שכונתו להזיק" [ראה ג"כ חות יאיר סי' מה ד"ה ועוד כיון, מנחת פתים, אריק, חו"מ סי' שפה].

בנדון דידן, גם אם הנזק שנגרם לצד א' הינו באשמת צד ב', הרי הדבר לא נעשה בכוונה ובזדון. על כן לא ניתן לחייבו אפילו בדיני שמים. [אף שלדעת כמה מהאחרונים גם המזיק בגרמא בשוגג חייב בדיני שמים (נקבצו בספר משפט המזיק ח"א פט"ו ס"ו עמ' רנט), לא ניתן לחייב את צד ב' לשלם על פי דבריהם, מפני שרשאי לומר אמר 'קים לי' כהפוטרים – המאירי וסיעתו הנ"ל, שהרי צד ב' הוא המוחזק בכסף].

• בנוסף להנ"ל, לטענת צד ב', הסוכנים מטעמו אמורים לערוך רק בדיקה-מדגמית, וכך עשו.
• יש לציין שצד א' לא הוכיח שצד ב' התחייב לבדוק את כל הסחורה. בנוסף, מבירור שערך הבורר אצל שני סוכנים נוספים העוסקים ביבוא סחורה מסין, עולה שהמנהג בכגון דא הוא לבדוק מדגמית בלבד.
• מובן מאליו שעצם העובדה שנמצאו מסגרות שאינן תואמות להזמנה אין בה כדי להוכיח שלא נערכה אפילו בדיקה מדגמית, שכן מטבע הדברים בדיקה מדגמית איננה מעניקה ודאות מלאה להתאמה להזמנה. צד א' לא הביא כל הוכחה שלא נערכה אפילו בדיקה מדגמית, והכלל ההלכתי קובע כי "המוציא מחבירו עליו הראיה" (בבא קמא מו, א. שו"ע חו"מ סי' ל ס"ג. סי' קלח ס"ה. סי' שצט ס"ב-ג).
• סיכום הנימוקים בקצרה:

1. צד ב' הוא המוחזק בכסף והמוציא מחבירו עליו הראיה. 2. צד א' לא הוכיח בצורה חותכת שצד ב' התחייב לבדיקת כל הסחורה, או לחילופין שלא בדק אותה אפילו מדגמית. 3. גם אם צד א' היה מוכיח שצד ב' היה אמור לבדוק את כל הסחורה, או שלא בדק אפילו מדגמית, הקנס שהוטל על צד א' בעקבות זאת מוגדר 'נזק צדדי בדרך גרמא מתוך שגגה' – ובזה נפסק שגם אומן/שומר פטור ואפילו בידי שמים.