צדק בטיסה

פעם היה לי עיקרון כזה, שגם אם מישהו שנראה רחוק מיהדות מנסה להתעניין בדת, הייתי מתחמק ומשיב משהו בסגנון "אני לא מספיק מבין בזה", ואם היו מתעקשים הייתי אומר "יש רבנים וארגונים גדולים – כדאי לפנות אליהם. להם יש תשובה לכל שאלה", כך הייתי פוטר את עצמי. 

מאז שהתקרבתי לחסידות חב"ד, הבנתי שכל אחד הוא בעצם 'פנסאי' [=אחראי על התאורה ברחובות בימי עבר], להאיר את הסביבה באור התורה, למדתי איך ומה לענות, 'דע מה שתשיב', בסגנון מקרב ומאחד.

אמנם אני כבר מתקרב לשנת היובל שלי, אבל לאחרונה התחלתי ללמוד ברצינות הלכות מ'חושן משפט', במטרה להגשים חלום שלי – להתעטר בנזר הדיינות. אין לי תכנון מעשי לעסוק בזה ביום-יום, אבל רציתי שיהיה לי גם את זה.

את חודש החגים העברתי אצל קרובי משפחה ב-770 שבניו יורק. זאת הייתה הפעם הראשונה שיצאתי בכלל מהארץ, החוויה הייתה עוצמתית במיוחד. הדוחק והצפיפות היו אתגר עבורי. אבל בסוף היה שווה, והרגשתי איך אני מתמלא באנרגיות רוחניות הלאה.

עורך דין וחסיד נפגשים בשחקים

בטיסה חזור לארץ הקודש, הזדמן לידי אדם לא דתי שהיה נראה לבוש מכובד. איכשהו התפתחה שיחה בינינו. עברה לי בראש מחשבה "מה לאדם כזה ולמחלקת תיירים". אבל אחר כך השבתי לעצמי בענווה, שאולי גם אני נראה מכובד – וגם אני לקחתי את מסלול ה-basic.

התברר שהוא עונה לשם ירון ועוסק לפרנסתו כעורך דין. בשיחה עימו הוא התברר כאדם שמאוד בטוח בתפיסת עולמו ובעיקר בעובדה שהוא אמון על השכנת השלום העולמי, ממש כך, לפחות בכל הנוגע לתיקים בהם הוא מטפל.

שוחחנו על הרבה דברים, לא פסחנו גם על הפוליטיקה הארצית והפנים-חרדית, וכמובן על הגיוס. 

היה נראה שהוא רואה בציבור החרדי סוג של 'עדר' שאינו מבין מה קורה סביבו. 

אני חושב שאחרי ההסברים שלי משהו בתפיסה שלו השתנה. למרות שירון היה נראה יהיר במקצת, היה ניכר שהוא מתעניין באמת, השאלות שלו לא נועדו להתריס חלילה. השתדלתי להסביר לו בהתאם.

כשהגיע זמן הארוחות, אני קיבלתי כמובן את המנה בכשרות מהדרין, ואילו הוא הסתפק במנה עם הכשרות המינימלית שמציעים באל-על. אכלנו בשתיקה כמה דקות, אחר כך ירון העלה כמה שאלות בנושאי דת ואמונה.

"סיפרת שאתה עורך דין" אמרתי לו. "דע לך שלתורה יש מערכת-משפט מורכבת ומנומקת להפליא". הסברתי לו שיש דברים בודדים שבהם הולכים לפי "מנהג המדינה", אבל ברוב המקרים ישנה הלכה סדורה עם חוקי-על אלוקיים שניתנו למשה בהר סיני.

הוא העמיד פני קצת-נעלב מכך שהתורה רואה את עצמה מעל החוקים הרשמיים. הסברתי לו שאת חוקי הצדק והמוסר הראשונים – קבעה התורה, "כל שאר החוקים – זה חיקוי עלוב וניסיון להכניס את השכל-האנושי המוגבל וליישם את החוקים לפיו, דבר שנועד לכישלון. האמת היא התורה וממנה הכל נשאב".

הוא השתתק. הבנתי שהוא לא רוצה עוד לדבר כרגע, אז פתחתי חת"ת ולמדתי חלק מהשיעור היומי בינתיים. לאחר מכן השענתי את הראש לאחור ועצמתי עיניים. הייתה דממה כמה דקות. כנראה רוב הנוסעים ישנו. טוב, קל להירדם בבואינג 787 דרימליינר, הכל כאן מרווח ונוח.

המזוודה שעלתה במחיר טיסה שלמה

לא יכולתי להתחמק מהקול שנשמע פתאום מאחור, "אתה יודע, אני רואה עד כמה אין כמו נסיעה בחברות מסודרות", אחרי הפסקה קלה הקול המשיך באופן שלא היה אפשר לא להקשיב, "בפעם הקודמת שנסעתי, רציתי לחסוך בכמה שקלים, קניתי כרטיס מסוג לואו-קוסט, אני לא אחזור על הטעות הזו שוב". 

הוא כנראה תיאר כמה תיאורים בשקט, ואחר כך אמר: "ואתה לא יודע איזה 'סיפור מההפטרה' היה לי בחזור! אני שילמתי מראש בנפרד על הכבודה, פתאום בצ'ק אין הם טענו שלא שילמתי. הייתה בידי הוכחת קניה ותשלום גם על המזוודה, אבל הם התכחשו לזה בתוקף"! 

"רגע, אז לא נתנו לך לעלות לטיסה"? נשמע הקול השני. 

"לא"! נשמע שוב הקול הראשון. "עד שהצלחתי להתווכח איתם על הנושא, הפקידה פתאום עושה איזה חיוך מזויף ואומרת, 'זהו, הטיסה סגורה, לא ניתן כבר להנפיק את הבורדינג-פס, את כרטיס העלייה למטוס' תוך שהיא סוגרת את עמדת הצ'ק אין ומתרחקת ממני".

"מההה?!" נשמע הקול המופתע שלידו.

"איזה הזויים! בטח גם החברה לא דואגת לך לכרטיס אחר, ככה זה בטיסות לואו-קוסט, נכון?"

"לגמרי" אמר הראשון, שנשמע נסער מחדש, היה נשמע שהוא חווה מחדש את התחושות אז.

"ומה עשית בפועל"?

"זה עוד היה לקראת סוף שבוע" המשיך ההוא לספר.

"נכנסתי ללחץ אטומי, איך אני מצליח להשיג טיסה קרובה עכשיו כדי להגיע הביתה עד שבת. בנס הצלחתי להתקשר לחבר שהיה אז בארץ, שהוא גם סוכן נסיעות. הוא הצליח למצוא לי מושב פנוי בטיסה שיוצאת משדה התעופה Newark הנמצא בניו ג'רזי, משהו כמו שעה וחצי נסיעה ברכב מ-JFK שבניו יורק, בעוד 6 שעות בדיוק. עליתי על מונית, ועם הפקקים של מנהטן לקח לנו כמעט שעתיים, אבל בסוף ב"ה הספקתי את הטיסה החדשה! ללב הדופק שלי לקח הרבה זמן להירגע".

"הטיסה החדשה הייתה גם לואו קוסט"? התעניין הידיד מאחורה.

"לא. שילמתי עליה טבין ותקילין. אבל זו הייתה טיסה נורמלית, אמנם לא חברה ישראלית, אבל זה אותו הדגם של המטוס שאנחנו נוסעים בו עכשיו. היה בזה סוג של פיצוי על טיסת הקונקשן שנסעתי בהלוך. למדתי מזה שיש דברים שאם משלמים עליהם בזול – משלמים עליהם ביוקר".

"אחר כך תבעתי אותם בבית משפט, ואתה מאמין שהפסדתי?! לא יודע איך העו"ד שלהם עמד על שלו ובסוף השופטת זיכתה אותם לחלוטין. היא בסוף אמרה לי שהיא מבינה שהצדק איתי אבל לפי החוק זו בעיה שלי, היא דיברה על משהו של הקטנת נזקים אבל הייתי כל כך עצבני שלא הקשבתי לה בכלל".

"איזה סיפור" אמר ירון בשקט יחד עם הידיד. "אהה, גם אתה הקשבת"? שאלתי אותו בהפתעה.

האם הנפגע חייב למנוע את הנזק לעצמו?

"אני רק לא מבין למה הוא לא שילם להם את התשלום שהם ביקשו בצ'ק אין" הוא ענה.

"מה זאת אומרת"? התפלאתי על עצם השאלה.

"הוא טוען ששילם מראש כל מה שהיה צריך! למה שישלם שוב"?

"היה עליו לשלם מה שביקשו, ואחר כך לתבוע את החברה על כך".

"מה זאת אומרת, אתה מצדיק את השופטת?" שאלתי כשאני חש שאני מתחיל להתרגז יחד עם הנוסע האלמוני שמאחורינו.

"אני אסביר לך" עטה ירון את הבעת העורך דין המלומד על פניו, "במשפט האזרחי ישנו 'עיקרון מזעור הנזק', לפיו על הניזק מוטלת החובה להקפיד לשקלל את הנתונים ולמזער את נזקו, אם הוא לא עשה כך – זו בעיה שלו". לא ממש הבנתי, וכיווצתי את גביני עיני. ירון ראה שאני לא יורד לסוף דעתו והמשיך להסביר:

"בבתי המשפט נהוג להטיל על הניזק אחריות לקחת על עצמו הפסד קטן כדי למנוע מעצמו הפסד גדול, אפילו אם הדבר גורם לו להוצאה זמנית, כי אחר כך יוכל לתבוע את כספו בחזרה. במידה והנוסע בחר לעמוד על שלו ולא מילא אחר עיקרון מזעור הנזק לשיטתם" המשיך הפילוסוף שלידי, "הוא יישא בעצמו בהוצאות".

"אבל למה"? לא הבנתי.

"הם יטענו" הוא המשיך: "היה עליך לשלם את מאתיים השקלים, לדוגמא, שאנו דורשים ממך (גם אם שלא בצדק) כדי להימנע מנזק גדול יותר של דמי-הכרטיס כולו".

[עיקרון מזעור הנזק לא קיים כחוק מוגדר בסעיף מפורש אבל הוא מעוגן בפסיקה, כמו למשל ע"א 252/86 אורן נ' מגדל, ע"א 5160/00 יעקבי נ' בנק מזרחי, ע"א 6799/02 ילזרי נ' בנק המזרחי המאוחד].

"העוצמה של הדרישה המשפטית למזער את הנזק על פי בית המשפט גבוהה כל כך, שגם אם יטען הניזק, או הנוסע בהקשר שלנו, כי לא היה לו איך לשלם שוב על הכבודה, בית המשפט ידרוש ממנו להוכיח שלא הייתה לו דרך לשלם. כלומר נטל ההוכחה יהיה עליו".

"נשמע לי מופרך והפוך כל כך לעומת חוקי התורה".

"למה, לא נשמע לך הגיוני שהבחור היה משלם את הסכום של המזוודה שוב במקום לשלם עלות של טיסה ישירה"?

צדק משפטי מול דין התורה

"אם זו הייתה בעיה שלו ששכח לשלם, זה עניין אחד" אמרתי נסער. "אבל כשהחברה היא זו שהופכת ל'גזלן' ומנסה לסחוט ממנו תשלום נוסף בגלל שהוא בלחץ לעלות לטיסה – יש סיכוי גדול שעל פי הלכה התורה הייתה מחייבת את חברת התעופה לשלם לבחור את כל ההוצאות שנגרמו לו בעקבות פספוס הטיסה"!

"על פי הלכה אפשר לקרוא להנהגה של נציגת החברה, זו שעמדה בדלפק הצ'ק-אין, כמזיק ב'גרמי', נזק ישיר שחייב אפילו בדיני אדם". הסברתי לירון קצת בהרחבה על ההבדל בין נזק בגרמי (נזק ישיר) לנזק בגרמא (נזק שאינו ישיר), הוא היה מרותק. הוא אמר לי שיש מושגים דומים גם בחוק האזרחי אבל כמובן ההשלכות המעשיות שונות.

"כשהחברה דורשת מהנוסע לשלם על מה שלא היה צריך לשלם, ובגלל זה מונעת ממנו לממש את זכותו לטיסה – זה גזל גמור, הם כאילו שרפו לו את הכרטיס בידיים, עליהם לשלם לו את כרטיס הטיסה החדש שהיה צריך לרכוש" (ראה חו"מ סי' שפו דיני גרמי).

"תראה איזה הבדל תהומי בין דין הצדק של התורה לבין המשפט האזרחי. לעומת מה שאתה הסברת לי קודם, בתורת-אמת אין כזה עקרון של מזעור הנזק. בוודאי שהתורה מעוניינת שהאדם ימנע את עצמו מהנזק ואם יכול להקטין את הנזק למזיק הוא מצווה לעשות כך מדין משיב אבידה, אבל אין דבר כזה שהוא צריך להוציא מכיסו כסף כדי למזער נזק שעושים לו מושחתים אחרים". 

ירון אמר שזה מעניין מה שאני אומר ושקע בהרהורים.

"אין מה לומר" אמר בסוף ירון. "ההגיון של התורה – מנצח".

אחרי כמה דקות של שתיקה עצמתי שוב עיניים, והרהרתי כמה המשפט האנושי יכול להיות מעוות.

מתי בדיוק ירון יחזור בתשובה, רק ה' יודע. אבל מה שבטוח, משהו בתפיסה שלו את העולם התורני השתנה.

[עריכה: ש. מלומד ©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים