החזר מס

כפל מסים

מיקום: איטליה. תאריך: ה'ר"ל (1470)

"מה"? "איך זה יכול להיות"?!  "כבר שילמנו את המס השנתי", "מה קרה הפעם"?!

אלה היו הקולות שנשמעו מבעד להתגודדות בכניסה לבית הכנסת.

התקרבתי לראות מה קורה שם.

"בון גיאורנו (=בוקר טוב. לטינית) קאסוטו, שמעת את החדשות"?! שאל אותי ראובן סראנו, כשתווי פניו קפואים.

"קְוִיד אַצִּידִיט (=מה קרה)"?

הוא התחיל להסביר לי, על השר פִּיֶיטְרוֹ שמשית תמיד מס-שנתי מופקע על הקהילה היהודית, ועל החלוקה ההוגנת שראשי הקהל היו עורכים בין חברי הקהילה, כך שהעשירים היו נושאים בנטל יותר מהעניים.

"נכון", קטעתי אותו בחוסר נימוס. "כבר שילמנו לו לא מזמן! אני לבד שילמתי פלורין שלם"! אמר ראובן (פלורין = מטבע זהב).

"אני שילמתי רק 100 קוואטריני (מטבע נחושת), ובהקשר הזה הייתי מעדיף שתהיה לי היכולת לשלם גם מאה פלורינים" אמרתי לראובן בקריצה.

"בקיצור, פייטרו החליט עכשיו שהוא מטיל מס חדש. מה הוא חושב לו, הכסף של היהודים גדל על העצים"?!

הבטחות לחוד

"פייטרו האדיר והגדול, בטוב לבו השופע, החליט שהמיסוי החדש לא יהיה מס רגיל" שמענו את קולו הרועם של ראש-הקהל. היה ברור שהכבוד המזויף שהוא מעניק למושל נובע מאימה יתירה שהאחרון הצליח להטיל על הקרובים אליו.

"ברוב חסדו של פייטרו ירום הודו, המס העכשווי יקוזז מהמס של השנה הבאה" סיים ראש הקהל.

האמת, אף אחד מהמאזינים לא האמין לדבריו האחרונים של ראש הקהל. כנראה שדברים היוצאים מן הלב – נכנסים אל הלב, וכפי שראש קהל לא האמין להבטחה של פייטרו – גם השומעים לא קיבלו זאת.

עולם כמנהגו נוהג. המס – נגבה, והמושל – שכח כמובן.

בשנה הבאה הוא היתמם, "אני לא מבין על איזו הלוואה אתם מדברים. נראה לכם הגיוני שפייטרו האדיר יבקש הלוואה מהיהודים??" אמר כמי שמצא את הוכחת-הזהב לדבריו. "הצחקתם אותי עם הרעיונות שלכם" אמר.

"חצופים" הוא הגביה את קולו: "100 פלורינים כמו כל שנה בלי בעיות"!

כאשר הם ניסו להתחנן עוד קצת, הוא הוסיף: "אם תישארו כאן עוד דקה אני אעלה את המס רק בשביל החוצפה שלכם. שמעתם"?!

לא הייתה ברירה. פתחנו מגבית מחודשת לגביית המס השנתי הקצוב על הקהילה.

החברים פתחו את כיסם והניחו רטייה על ליבם. חלק מכרו כלי כסף, חלק הוציאו בדחילו ירושות מלאי נוסטלגיה. בסוף הצלחנו להגיע לסכום המבוקש.

"הלוואי שיכולתי לזרוק אותו לפייטרו בפרצוף" שמעתי את הילד של רוסו אומר.

חייכתי. הלוואי שיכולנו להתנקם במושל קצת על מעלליו. אבל זה עלול להביא עלינו צרות גדולות יותר.

המושל מת והחוב הישן צץ מחדש

חלפו להן כמה שנים, והמושל הנכבד נתבקש לעולם אחר. את מקומו מילא בנו, דומניקו, שהיה דווקא נראה ידידותי קצת יותר.

אחרי תקופה, בהגיע מועד תשלום המס, ניצבו ראשי הקהל בפני דומניקו כאשר 100 הפלורינים בידם.

"יהודים!" אמר להם דומניקו בקול רגוע, "בעקבות עריכת סדר בארכיון, עלה מהרישומים כי אבי המנוח היה חייב לכם 50 מטבעות זהב. אני אדם ישר ועל כן השנה אקח מכם רק 50 פלורינים".

ראשי הקהל הופתעו מאוד למשמע הבשורה והודו לדומניקו בהתרגשות.

"זה אומר שנוכל להחזיר לכל אחד מחצית מהכסף שגבינו ממנו" אמרו זה לזה.

"רגע רגע" שמעתי את ראובן כשהחדשות הטובות התפרסמו, "אני חושב שצריך לעשות שקלול של הנתונים מחדש".

"מה יש פה לעשות שקלול" שאלתי בתמיהה. "כל אחד יקבל עכשיו חצי מכספי המיסים שנגבו ממנו. למה אתה מסתבך"?

"נכון ולא נכון" הא אמר, "אמנם חלף כמעט עשור מההלוואה-גזילה-מתנה ההיא", התחיל להסביר, "אבל הכסף אמור לחזור לאנשים ששילמו את המיסים אז, אתה מבין?! מי שהיה עשיר אז – נתן יותר, ומי שמצבו הכלכלי לא היה משופר – שילם מעט, כך שהשבת הגזילה צריכה להיות בהתאמה. הלא כן"? שאל.

מי שהכיר את ראובן, הבין טוב מאוד מדוע הוא מדבר ככה. המצב הכלכלי שלו הורע מלפני עשור, כך שהתשלום השנתי שלו כעת היה נמוך יותר ממה ששילם אז. לכן כל כך חשוב לו לקבל כעת את ההחזר לפי המצב הקודם ולא לפי מצבו הכלכלי העכשווי.

"אני חותר לצדק" אמר ראובן בלי להתבלבל.

"אני חושב הפוך. מי ששילם בעבר, בין עשיר ובין עני, כבר מזמן התייאש מכספו ולא העלה בדעתו שפרוטה ממנו תחזור אליו" התערב פתאום רפאל בינינו.

"אני היום נשוי צעיר. אני זוכר את אבא שלי פוכר ידיים בייאוש ואומר, שהלכו הקוואטרינים ששילם. היום הוא פחות או יותר באותו מצב כלכלי. אבל עד להודעה הזו, הוא לא חשב שיש סיכוי שהכסף יחזור אליו".

הרצנו את השאלה אל הרב 'מהר"י קולון' שפסק שהצדק עם רפאל ולא עם ראובן (שו"ע חו"מ סי' קסג ס"ג ברמ"א).

החלוקה ההוגנת

ריחמתי על ראובן. הוא ציפה להרווחה כלכלית מסוימת וכעת זה ישאר בגדר חלום.

ההסבר התורני היה בדיוק מה שטען רפאל, כל מי ששילם את המס – התייאש מהכסף ש'הלווה' לפייטרו. לכולם היה ברור שהצגת המיסוי כ'הלוואה' הייתה תרמית של המושל, כך שכל היהודים התייאשו מלקבל בחזרה את ההלוואה. כעת – התקבלה מתנה חדשה והיא שייכת למשלמי המס בשנה האחרונה.

כשראובן שמע את זה הוא הוסיף, "אני פתאום חושב שזה דומה קצת ל'קרבן עולה ויורד'. רש"י (ויקרא ה, יג) מסביר שאדם שהתחייב קרבן עולה ויורד כשמצבו הכלכלי היה שפיר, וכעת הפך לעני, יכול להביא קרבן עני, וכן להיפך. כלומר, התורה קובעת שהקרבן נקבע לפי המצב העכשווי. ככה זה גם בהלוואה הזו", סיים.

"גם אם הדימוי נכון רק ב-35 אחוז, זה עדיין אחוז מסויים של דמיון" אמרתי לראובן למרות שלא ממש הבנתי את ההקשר.

איך כל הסיפור ההיסטורי הזה שייך לשנת תשפ"ו – על כך תוכלו לקרוא בפוסט הבא.

[עריכה: ש. מלומד ©️]

נ.ב. שמות האנשים בדויים