מפתח יקר

נסיעה משפחתית בכרכרה מושכרת

"וואיי אני לא מאמין" פכרתי את ידיי ביאוש. "לא יכול להיות שזה קורה לי עכשיו".

זה היה במוצאי שבת אחרי שהתארחנו בבית הורי בשבת. בינתיים, אין לי רכב משלי, וכל נסיעה משפחתית כזו היא לוגיסטיקה, התארגנות לפני ואחרי, לחץ עמידה בזמני האוטובוסים, הקטנים שמקיאים בדרך ועוד שלל אתגרים.

החלטתי פעם אחת, לשכור רכב בשביל להרגיש 'כמו מלך'. "זה יהיה שווה את המחיר" הסכימה איתי זוגתי, "כך גם נגיע יותר רגועים להורים, ככה שיש כאן גם אלמנט של מצוות כיבוד הורים" הוסיפה.

"כיבוד עצמנו הוא גם דבר חשוב" אמרתי בקריצה.

במקום לשלם על השכרה רשמית, ניסיתי לשאול חברים, אולי הם לא צריכים את הרכב שלהם בסוף השבוע ויוכלו לתת לי את הרכב תמורת כמה שקלים.

מתברר שמי שהתרגל לרכב – קשה לו ממש בלעדיו. ארבעת הגלגלים הופכים לשתי רגליים. לאנשים קשה לוותר על הרכב, זה לא עוד משהו שמשאילים או משכירים. בסופם של חיפושים נמצא האחד והיחיד שהסכים, תמורת סכום סמלי, להשאיל, ליתר דיוק, להשכיר לי את כרכרתו.

"תשמור טוב על המפתח עַמִי" הוא אמר בסוף. "אין לי ממנו עוד עותקים".

"כמובן וכפשוט" הנהנתי נמרצות. "אני אשמור עליו כאילו הוא היה שלי" הצהרתי בביטחון.

במחשבה לאחור אני יודע כי על החפצים שלי – אני שומר פחות מאשר על חפצים של אחרים. אולי זה מה שגרם לסיטואציה המביכה שעמדתי בה כעת.

השבת עברה בטוב ובנעימים, הילדים שמחו להיות בחברת המשפחה המורחבת, אותה לא ראו זמן רב. האווירה הייתה נפלאה תודה לא-ל.

ארון החשמל במוצאי שבת

עכשיו, במוצאי-שבת, אחרי שנפרדנו באיחולי 'שבוע טוב' ו'להתראות', אחותי הצעירה ליוותה אותנו כדי לעזור להעמיס את הדברים על הרכב. הכנסתי את ידי לכיס תיק-המחשב שלי בו הייתי בטוח שהנחתי את המפתח בערב-שבת. ידי קפאה לרגע. "רגע, המפתח לא כאן! איפה יכולתי להשאיר אותו"?

התקשרנו לבית ההורים. הם בדקו אולי זה נשאר שם. אבל לא.

"תנסה להיזכר" אמרו אשתי ואחותי, "היכן הנחת אותו? בתיק? אולי נסעת שוב בערב שבת"?

"אוי, עכשיו אני נזכר" תפסתי את ראשי "כשהגעתי לבית הכנסת בליל שבת, קלטתי שהמפתח נשאר לי בכיס החליפה. לא היו לי הרבה ברירות, ופשוט ניערתי אותו אל תוך ארון החשמל של בית הכנסת. תיכננתי לקחת אותו מיד בצאת השבת" הוספתי במהירות, "אבל פרח לי מהראש".

בלי הרבה מילים, אחותי נשארה עם אשתי כדי לבדר את הילדים שהתחילו לאבד סבלנות בינתיים.

רצתי לבית הכנסת, ניגשתי לארון החשמל. לצערי, המפתח לא היה שם.

"מה הוא חשב לעצמו" שמעתי פתאום קול מאחורי. זה היה אבא שלי, הוא בא לעזור לי בחיפושים. נבהלתי לרגע, מה הוא מאשים אותי? מה, הוא חשב שאסתובב עם זה כל השבת?

אבא כנראה ראה את הבהלה שלי והבהיר את עצמו: "מה חשב לעצמו מי שלקח את המפתח"? הרי הוא לא יודע של מי זה. וההוכחה שהרכב נשאר במקומו"!

"וואו גם זה נס" תפסתי פתאום, שלפחות הגנב לא הצליח לגנוב את הרכב עצמו.

דובי הפורץ ושקע ה-OBD

"טוב, אין לך ברירה אלא להזמין פורץ" אמר אבא. הוא עשה כמה טלפונים, ולאחריהם אמר: "עוד 10 דקות הוא אצלך". בינתיים, אמי הצדקנית הזמינה את אשתי והילדים לחזור אליהם, "שלפחות יהיו במזגן בינתיים, ויוכלו אולי גם לשחק קצת".

עליתי לבית רק כדי להכין קפה לאבא ולי ויצאתי לשוחח בחוץ. "הזדמנות ל'זמן-איכות' עם אבא" אמר לי אבי בחיוך בזמן שאנחנו ממתינים לפורץ.

בסוף הגיע דובי הפורץ. אחרי כמה נסיונות מפה ומשם, הוא הצליח לפרוץ את הדלת בצורה מעניינת. הסרטתי את התהליך בשביל להראות לילדים אחר כך. הוא השתמש בכרית ניפוח קטנה, שיוצרת רווח קטן בדלת, אחר כך הוא השתמש באיזה מוט מיוחד כדי להגיע לידית הפתיחה של הרכב ואולי גם לכפתור הנעילה. סוף סוף הדלת נפתחה. נשמתי לרווחה.

"רגע" ריסן דובי את השמחה המוקדמת שלי, "אתה צריך גם מפתח חדש".

"נכון" נזפתי בעצמי, הייתי מידי לחוץ.

דובי חיבר את מכשיר התכנות לשקע האבחון של הרכב, או בשמו המקצועי, שקע ה-OBD, והתחיל בתהליך יצירת ותכנות המפתח.

"מזלך שהוא מנעולן מומחה" אמר לי אבא, "נראה שהוא עלה על הפתרון די מהר". אני רק חשבתי כמה צריך לקוות שהמנעולן הוא אדם ישר, הרי באותה טכניקה הוא עלול סתם לפרוץ רכבים ולגנוב אותם. טוב, העיקר שאוטוטו אנחנו יכולים לצאת.

"לא בכל רכב זה היה ככה" הסביר דובי. "ישנם רכבים בהם תכנות מפתח חדש הוא מורכב הרבה-יותר. ברכב הזה באמת מספיק לחבר מכשיר תכנות לשקע ה-OBD כדי ליצור ולתכנת מפתח חדש".

"יופי" מחאתי כף, "כמה מגיע לך"?

"על התהליך של פתיחת הדלת אני לוקח 500 ש"ח, ועל תכנות המפתח מחדש 800 ו-200 ש"ח למפתח שני" אמר דובי.

"וואה וואה" הופתעתי.

"אלה המחירים" אמר לי אבא בשקט, "אבל אולי חלק מזה בעל הרכב ישלם. אתה תשלם עכשיו הכל, אבל תדרוש מבעל הרכב שיחזיר לך את עלות הפריצה, כך אתה תשלם רק על המפתח".

"רעיון. לא חשבתי על זה".

"הרי תחשוב" הסביר לי אבא, "על המפתח השני הוא בטח חייב לשלם לך, הבאת לו מפתח ב-200 ש"ח שזה ממש זול בשביל מפתח של רכב, וגם, הנזק שאתה עשית לו באופן ישיר – הוא אובדן המפתח המקורי. התשלום על הפריצה עצמה הוא נזק ב'גרמא'. זה לא נזק ישיר, ואני חושב שאתה פטור כי זה לא נעשה בכוונה".

לא לגמרי הבנתי מה אבא אמר, אבל שילמתי ואמרתי לו שנדבר מחר על החלק התורני.

השעה כבר התאחרה וחייגתי אל אימי שתעדכן את זוגתי והילדים להתארגן שוב ליציאה.

חזרנו הביתה קרוב לחצות-לילה. סיכמתי עם שי, בעל הרכב שאחזיר לו את המפתח ביום ראשון בתפילת שחרית.

למחרת, כשהבאתי לו את המפתחות הוא היה מופתע, "מה זה המפתח השני?"

"מזל טוב! נולד לך מפתח חדש" אמרתי בחיוך.

הוא היה נראה משועשע מההברקה, אבל ניסה להבין איך זה קרה.

"אסביר לך בפרוטרוט, בליל שבת ערכתי לוויה למפתח הראשון. במוצאי שבת חגגתי את לידת התאומים, המפתח הגדול ואחיו הקטן" סיימתי את התיאור במליצה.

"ועכשיו ברצינות" הסברתי, "שמרתי על המפתח שלך בדיוק כמו שאני שומר על החפצים שלי, ולכן הוא אבד… במוצאי שבת נאלצתי להזמין פורץ ששיכפל מפתח אחד וביקש עוד 200 ש"ח עבור מפתח שני".

ראיתי על פניו זיק של הבנה. "אז אני צריך לשלם לך עכשיו 200 ש"ח על המפתח השני"? שאל.

"אני לא בטוח" השבתי.

"מה, רצית לתת לי מפתח במתנה??" תמה.

"לא לא, אני מתכוון שאני לא בטוח שאתה צריך לשלם רק על המפתח השני, יכול להיות שגם את הפריצה אתה צריך לשלם". עיניו התעגלו בתדהמה.

הרגשתי לא נעים. "אני לא בטוח בכלום, אבל אבא שלי אמר לי משהו על זה, ואני רוצה לבדוק את זה מבחינה הלכתית".

"טוב, אני לא לגמרי מבין מה אתה מתכוון, אבל תבדוק באמת, אני לא רוצה להרוויח ולא לגזול כלום" אמר לי.

"תודה, ומחילה על הבלגן" אמרתי לו.

נזק ישיר או גרמא

אחר הצהרים חייגתי לאבי ודרשתי בשלומו, לאחר החלפת מילות נימוסין שאלתי אותו מה העניין שאמר לי אתמול.

"אה, חשבתי על זה וגם בדקתי ואין כאן שום דבר מעשי" השיב.

"תורה היא וללמוד אני צריך" אמרתי לאבי, "ויש לך כאן הזדמנות לקיים מצוות 'ושננתם לבניך' פשוטו כמשמעו".

"טוב בן, אם אתה מתעקש אסביר לך. בהתחלה חשבתי שאפשר לחייב אותך רק על שכפול המפתח הראשון – אותו איבדת, אולם את עלות הפריצה – אתה פטור, כיון שזה נזק שלא גרמת באופן ישיר אלא בגרמא כלומר בעקיפין וההלכה היא שנזק שאדם עשה בגרמא הוא פטור עליו מדיני אדם וחייב בדיני שמים, וכאשר מדובר בנזק שנעשה בשוגג – הוא פטור גם מדיני שמים. אתה בוודאי לא התכוונת להזיק, כך שאינך חייב ב-500 ש"ח שהיה צריך לשלם על תהליך הפריצה עצמו. אתה מבין"? [ראה בית הבחירה למאירי בבא קמא נו, א. שו"ת מהרי"ט ח"א סי' צה. שו"ת חות יאיר סי' מה ד"ה ועוד כיון. מנחת פתים, אריק, חו"מ סי' שפה]

הנהנתי. אחרי רגע קלטתי שהוא לא רואה את תנועות ראשי ומיד המהמתי "אההה כן".

"אז למה אמרת לי שלמסקנה אני חייב לשלם את הכל? אני לא שואל כי אני חושב שזה יפה לדרוש ממנו כסף, אבל רק בשביל לדעת את ההלכה" הבהרתי.

"הנקודה היא שבגלל שאיבדת את המפתח, כדי לשכפל אותו – מוכרחים לפרוץ את הדלת, כדי להגיע לשקע ההוא שהוא אמר…"

"שקע האוֹ בִּי דִי" השלמתי.

"ברגע שאיבדת את המפתח – פריצת הדלת הפכה לעניין הכרחי בשביל להשיב את המפתח".

הנהנתי שוב. "אני מבין אבא" אמרתי מיד.

"בעתיד, אקווה שאצליח לשמור על החפצים שלי לפחות כמו שאני צריך לשמור על חפצים של האחרים" הוספתי. הרגשתי קצת כאילו אני מעיר לבן הקטן שלי.

"אתה מחליף אותי בתפקיד" אמר אבי בחיוך.

לאחר תפילת ערבית פגשתי שוב בשי, בעל הרכב, סחתי לו בקצרה את המהלך התורני. הוא חייך ואמר: "בכל אופן הרווחתי משהו מהסיפור הזה, קיבלתי מפתח ספייר תמורת 200 ש"ח בלבד".

"אשריך שאתה רואה את הצד החיובי בכל דבר" חייכתי.

"מקווה שלא תתנגד להשכיר לי את הרכב בפעמים אחרות" אמרתי במבוכה קלה.

"אני חושב שאת המסר הבנת עמוק בכיסך".

יישר כח

צריך להוסיף עוד משהו? 🙂