הוצאות של פינוי כפוי

עובדות ונתונים

1. התובע שכר חלק ממחסן מהנתבע על מנת להסב את חלקו לחדר-קירור עבור עסק שיווק קפואים שבבעלות התובע. ההסבה הייתה באישורו של הנתבע, והיה ידוע לו שזו מטרת התובע בשכירות זו. לדברי התובע הוא השקיע בבניית חדר הקירור בין תשעים למאה אלף ₪.
2. דמי השכירות עומדים ע"ס 4106.70 ₪ לחודש.
3. לאחר שריפה בארון החשמל של הבניין – אליו חיבר הנתבע (המשכיר) את החשמל עבור חדר הקירור של התובע(השוכר)– דרשו הדיירים לפנות את המחסן ובכל מקרה שלא לחבר את חדר הקירור לארון החשמל שלהם.
4. בינתיים נאלץ התובע לחבר את חדר הקירור למקור חשמל אחר. ביצוע החיבור עלה 2,500 ₪.
5. בעקבות לחצם של הדיירים ואיומים שלהם שינתקו אותו ממקור החשמל אליו התחבר, נאלץ התובע לפנות את תכולת חדר הקירור למחסן זמני, את הפינוי הוא ביצע בכוחות עצמו.

טענות הצדדים ומשא ומתן

1. התובע טוען כי לדברי שני בעלי מקצוע אותם שאל, עלות אריזת ופינוי תכולת חדר הקירור למחסן הזמני עומדת ע"ס 7,000 ₪. הנתבע מגיב כי מדברי איש מקצוע ששאל עולה, כי הובלת 7 משטחים עולה 150 ₪ לא כולל אריזה. כך שעלות הפינוי הוא נמוך בהרבה מדברי התובע.
2. בהוראת הדיין פנה התובע למוביל (ריף הובלות) שחוות דעתו מקובלת על הנתבע. הצעת המחיר עומדת ע"ס 6,500 ₪ לפני מע"מ.
3. העברת תכולת חדר הקירור כולל הציוד (מכונת קשירה ודלפק) הועברו על ידי התובע בעצמו למקום זמני.
4. על פי הלכה לא ברור שהנתבע חייב להשתתף בכל ההוצאות של הפינוי, כיון שהוא לא הזיק בעצמו לתובע ולא הוא דרש מהתובע לעזוב את המחסן, רק דרישת השכנים גרמה לכך, וממילא יש סברא לומר שאין זה אלא גרמא, שפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, ובנדון דידן אפשר לומר שהוא גרמא באונס ראה (שו"ע חו"מ סי' שפו) שהמזיק בגרמא פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים, אך ראה בית הבחירה למאירי בבא קמא נו, א ובמנחת פיתים על הגמרא שם ו(בשו"ת מהרי"ט ח"א סימן צה,) שזהו דווקא בנתכוון להזיק ולא בנזק שנעשה שלא ביודעין ובשגגה, ועוד שאפשר שאין זה אפילו גרמא, כיון שהנתבע לא עשה שום פעולה שממנה התגלגל עניין דרישת השכנים.
5. לבקשת הבורר, קיבל על עצמו הנתבע להשתתף בסך 35% מסך ההוצאה שנגרמה לתובע, כלומר סך 2,275 ₪.
6. [אף שהצעת המחיר שהציע המוביל שחוות דעתו מקובלת על הצדדים היא לפני תוספת מע"מ, אין לחשב את סך ה-35% עם תוספת המע"מ, כיון שהמע"מ אינו מגיע לכיסו של אף אחד אלא לרשויות המס, וממילא גם אם היה התובע עובד כמוביל רשמי וגובה על עבודתו בהובלה גם את תוספת המע"מ – לא הייתה תוספת זו מגיעה אליו. על כן אין לחשב סך זה].
7. התובע טוען כי פינויו המושלם של המחסן (כולל פירוק חדר הקירור) יתבצע עד 6 חודשים ממועד הדיון (ט' טבת תשפ"ד), כלומר עד ה-21/06/2024. הנתבע משיב כי הוא דורש שהפינוי יסתיים עד ה-20/05/2024.
8. הכרעת הבורר היא לפשר בין הצדדים, וכיון שהפער ביניהם עומד על חודש ימים – תהיה החלוקה של 15 יום מהתאריך שביקשו שני הצדדים, כלומר תאריך הפינוי יהיה עד ה-05/06/2024 [על תקופה זו – לא ישלם התובע דמי שכירות לנתבע].
9. התובע דורש כי הנתבע יחזיר לו מדמי השכירות ששילם על החודש האחרון, במהלכו היה לו זרם חשמל לחדר הקירור רק במשך 20 יום. הנתבע מודה והוסכם בין הצדדים שהנתבע יחזיר לתובע שני שליש באופן יחסי מסך דמי השכירות של 10 ימים בהם לא היה חשמל עבור חדר הקירור, כלומר דמי שכירות של 6.66 ימים.
10. התובע דורש כי הנתבע ישלם לו סך 2,500 ₪ שהוא נדרש לשלם על מנת לחבר את זרם החשמל באופן זמני. הנתבע מודה והתחייב לשלם סך זה.
11. התובע דורש כי הנתבע ישלם את עלות פירוק חדר הקירור והובלתו למקום אחר. דרישה זו נדחיתכיון שהתובע היה נדרש לפרק בעצמו את החדר בתום החוזה (אלא אם כן הנתבע היה מעונין להמשיך את החוזה עימו, דבר שאינו מחויב לו על פי החוזה), נמצא שההעברה כעת בגלל השתלשלות האירועים לא דרשה יותר כסף ומאמצים ממה שהיה נדרש בעת ההעברה בתום תקופת השכירות.

פסק דין

1. הנתבע ישתתף ב-35% מעלות הפינוי הכפוי, השתתפות זו עומדת ע"ס 2,275 ש"ח.
2. על הנתבע להחזיר לתובע דמי שכירות בסך 6.66 ימי שכירות, בתוך שלושים יום מיום מתן פסק דין זה.
3. על הנתבע להעביר לתובע סך 2,500 ₪ עבור החיבור הזמני של החשמל.
4. על הנתבע לפנות את המושכר (הגדרת פינוי – על פי המבואר בחוזה שנחתם בין הצדדים) עד לתאריך 05/06/2024.