תספורת מאחורי הגב

מכתב מהבנק ושוקולד מריר

"מזל טוב אפרים!"

"על מה מזל טוב?" שאלתי בהיסוס את מרדכי המחויך.

"יש לך יום הולדת היום, לא"?!

"אהה נכון, איזה יופי שזכרת", אמרתי כשחיוך עולה על פניי.

'בתקופה כזו מתוחה מי יכול לחגוג יום הולדת' חשבתי לעצמי.

"האמת היא שהכנתי לך מתנה סוּפר-מיוחדת לכבוד יום ההולדת"! אמר לי מרדכי.

"מתנה"? אמרתי תוך שעיניי מתעגלות בתדהמה, 'נו, מה כבר אפשר להביא לחבר בן 45'? הרהרתי.

"אתה לא תאמין, אבל הצלחתי להסדיר לך את החוב מול הבנק".

"מה, אתה רציני? באמת?? איזה חבר טוב אתה".

"אתה זוכר שהייתי חייב לך סכום זהה"?

"בטח זוכר" אמרתי.

"לא ידעתי מה יותר יציב החוב שלי או שלך".

היינו חברים טובים, ושיתפנו אחד את השני בכל מה שעובר. את ההלוואה למרדכי נתתי עוד בימים הטובים, כשהיתה לי זכות בבנק של מאות אלפים. זכרתי את החוב הזה, אבל לא האמנתי שהוא יצליח להשיג את הסכום המלא בבת אחת.

"אז הנה האישור" הוא קרץ, בהושיטו לי מעטפה עם בלאנק של הבנק. "השגתי את הכסף וסגרתי סיפור ישירות מול הבנק. פתחתי בהתרגשות את המעטפה, כדי לגלות אישור של הבנק על "סילוק כל החובות של מר אפרים נושא ת.ז. 123456789".

"יואו אני צריך לעכל את זה" אמרתי בהתרגשות. "חשבתי שייקחו לי עוד כמה שנים טובות עד שאצליח להגיע לאישור הזה".

מרדכי הושיט לי גם חפיסת חבילת שוקולד מריר. "זה כדי שיהיה לך מתוק לא רק בלב אלא גם בפה", צחקנו יחד.

"וזו אינה ריבית. זו מתנה" הוא הוסיף, למקרה שתהיתי.

"וואו, אין לך מושג איזו שנה חדשה אתה פותח לי"! אמרתי לו בהתרגשות, "זה נותן לי תקוה אמיתית לשנה מוצלחת ומבורכת יותר".

"אמן" הוא השיב.

נפרדנו כל אחד לדרכו. הרגשתי איך רגלי נעשו קלות כשליבי התרונן בגיל.

קריסה כלכלית

החוב היה על סך 100 אלף ש"ח.

יהיו שיאמרו שיש חובות גרועים מאלה ויש צרות גדולות יותר, והם צודקים. אך אני הייתי אדם שרגיל תמיד לעבוד בצורה מסודרת. הקפדתי לא להיכנס למינוס בשום אופן. אבל אם ה' מחליט אחרת – לא יעזור כלום.

אם עד לפני שנה חשבתי שאצלי הצלחה רודפת הצלחה, הרי שפתאום הגלגל החל להתהפך עלי. הפסד גרר הפסד ונזק גרר נזק.

בניסיון נואש לייצב את העסק – לוויתי סכומי כסף גדולים מגמ"חים. כשהגיע זמן הפירעון, דחיתי אותו שוב ושוב עד שכבר לא נותרה לי ברירה, ולקחתי הלוואה בריבית מהבנק.

הרגשתי מרווח נשימה שהצלחתי לסגור את החובות לגמ"חים ועוד נשאר לי קצת לנסות עוד עסקה, ואז נפל הכל.

ראיתי את הקריסה מול העיניים. אחרי עוד כמה חודשים בהם רק 'טחנתי מים', נאלצתי להכריז על פשיטת רגל, לפני שהמצב יחמיר עוד יותר.

במצב כזה אין לבנק באמת מה לעשות, רק לחכות ש'תעלה על הגל' בחזרה ותוכל להחזיר לו את החוב.

לפחות זה היה הנושה היחיד כרגע. זה עדיין לא נעים אבל ידעתי שיש לי עוד זמן.

מה שכן, בינתיים החשבון מוגבל מכמה בחינות, ובנוסף גם נמצא תחת פיקוח של 'נאמן' שממונה מטעם הבנק ועוקב אחר הניהול השוטף של ההכנסות וההוצאות הבסיסיות.

כעת, עם הבשורה על סגירת החוב מול הבנק, רציתי מיד לחדש את החשבון הרגיל.

הקומבינה נחשפת

כשפניתי לבנק, נאמר לי, כי את ההלוואות אני לא יכול עדיין לחדש. "צריך לחכות פרק זמן משמעותי, כדי לראות שאתה אכן מתייצב כלכלית" הסביר לי מנהל הבנק בעדינות. "אבל חשבון רגיל יהיה לך. וניתן לך להשתמש באשראי עם מסגרת מוגבלת יותר בינתיים".

ידעתי שגם את זה – הוא לא היה חייב. כל בנק יכול להחליט עד כמה הוא פותח את החשבון במקרה של פושטי רגל לשעבר.

"ותדע לך", הוא אמר לי לפני שיצאתי. "אין הרבה חברים כאלה מסורים, שדואגים ככה להוציא אותך מחדלות פירעון".

"נכון מאד" הסכמתי,"מרדכי הוא באמת חבר מיוחד".

"הוא ממש דאג לך, והצליח לשכנע אותנו לעשות 'תספורת' לחוב".

"תספורת"? לא הבנתי

"כן" חייך המנהל. "ככה אנחנו קוראים לוויתור על חלק מהחוב".

"ויתרתם על חלק מהחוב"? הרגשתי טיפש. אבל הייתי חייב להבין.

"הוא שם לי שמונים אלף ש"ח על השלחן ואמר לי שאם אני רוצה הוא יתן לו אותם בתמורה שאמחק לך את החוב שלך שעמד על מאה אלף ש"ח. בקורס הניהול לימדו אותנו שאם לקוח מציע כסף – מיד לוקחים. החלטתי שהדבר הכי נכון בשבילנו זה למחוק את החוב בתמורה לשמונים אלף ש"ח שעומדים מולנו".

"ביני ובינך", אמר לי מנהל הבנק בחצי-לחישה, "לא היה לך מאיפה להביא אפילו חצי מהסכום הזה, נכון?"

הנהנתי במבוכה.

הודיתי לו ויצאתי החוצה מהורהר. עכשיו התחיל להתחבר לי הפאזל בראש. פתאום הכל הסתדר לי.

מרדכי היה חייב לי מאה אלף ש"ח שהלויתי לו לפני כמה שנים טובות, כשמצבי הכלכלי עוד היה מזהיר. היה ברור לי ש'מתנת יום ההולדת' הייתה בעצם סגירת החוב שלו כלפיי. עכשיו קלטתי שזה לא מדוייק. הוא נתן לבנק סך שמונים אלף ש"ח ובאמצעות מניפולציה וסיפור כיסוי מול מנהל הבנק הצליח להוציא ממנו ויתור על העשרים אלף הנוספים.

'מתוחכם המרדכי הזה, הוא גם נתן לי הרגשה שהוא החבר הכי טוב בעולם, וגם יצא ממש בזול מהחוב שלו כלפיי, בניכוי עשרים אחוז'.

הייתי מוצף ברגשות מעורבים. חייגתי מיד למרדכי.

"הלו מרדכי, אני שומע שאתה עושה פה רווחים מאחורי הגב שלי".

"מאחורי הגב? חס וחלילה! הנה אתה שמעת הכל" היתמם מרדכי כאילו שהוא שלח את מנהל הבנק לספר לי על הקומבינה שהוא עשה על חשבוני.

"נכון, שמעתי, ואני רוצה לחלוק איתך ברווחים, כאילו בתספורת שהבנק עשה לי" אמרתי בהדגישי את המילה האחרונה.

"הוויתור של הבנק – לא קשור אליך" אמר מרדכי בטון נחרץ.

"בטח שקשור" פסקתי. "זה החוב שלי. זה מזכיר לי סיפור מהשולחן ערוך בדיוק אותו דבר, לא זוכר את המקור בדיוק, אגיע לבית ואמצא מקור מדויק בלי נדר" סיכמתי ונפרדנו.

למי באמת שייכת ההנחה

כשהגעתי לבית זה היה הדבר הראשון שעשיתי. דפדפתי קצת עד שמצאתי את הסעיף הרלוונטי (סי' קפג ס"ז): "ומי שהיה עושה סחורה עם הגוי ובא חבירו וסייעו והטעה את הגוי במדה או במנין, חולקין הרווח, בין שעשה עמו בשכר או בחינם".

"זה כמו אצלינו" אמרתי למרדכי.

"ובכלל" הוספתי, "אם היית מחזיר קודם לי את הכסף, הייתי מחליט לבד מה לעשות איתו. אם הייתי הולך בעצמי לבנק, הרי שהייתי מרוויח את כל ה-20 אלף לעצמי. אז מה אתה אומר, מגיע לי לפחות 10"…

מרדכי טען שאני טועה לחלוטין: "אתה זוכר את מה שנקרא 'שיעבודא דרבי נתן'? שאם ראובן חייב כסף לשמעון, ושמעון חייב כסף ללוי – ראובן יכול ללכת ללוי ולפרוע לו את חובו של שמעון. (שו"ע חו"מ סי' פו).

לפי הכלל ההלכתי הזה – אני יכול 'לדלג' מעליך ולפנות ישירות לבנק, והבנק – ויתר לי, בגלל כשרונות השכנוע שלי" סיכם מרדכי בטון מתנצח.

"מה אתה מכניס פה 'כללים הלכתיים'" טענתי, "הבנק הזה הולך רק לפי החוק האזרחי".

"נכון" הסכים מרדכי, "על פי החוק אין לי קשר אל הבנק שלך, אבל על פי תורה אני והבנק שלך ממש 'מחותנים' וזכותי לסגור את החוב שלי אליך מולו. הבנק מעולם לא הצהיר שהוא 'מוחל' על זכויותיו התורניות, הוא פשוט לא מודע להן".

ממש לא הסכמתי.

החלטנו להתקשר לרב שיכריע עם מי מאיתנו האמת, והוא פסק:

"לפי מה שאתם מתארים, מרדכי צודק. על פי תורה זכותו של מרדכי לסגור את החוב שלו לאפרים, מול הנושה של אפרים שהוא הבנק. אלא שיש לדון, האם כל ההנחה שהשיג מרדכי מהבנק שייכת לו בלבד או שגם לאפרים יש חלק בה שהרי המחילה נוצרה מכוח החוב של אפרים בשילוב מאמציו וכספו של מרדכי".

"ומה באמת"? שאלנו סקרנים.

"כיון שאמרנו שזכותו של מרדכי לעמוד במקום אפרים מול הבנק" הסביר הרב, "המחילה שייכת לגמרי למרדכי! שכן כעת הוא לבדו הבעל חוב של הבנק (ראה נחל יצחק סי' פו אות א ענף א ובקצות החושן סי' פו ס"א). לפי זה, הרווח במחילה שייך רק למרדכי".

"תודה רבה הרב בכל אופן" סיימתי את השיחה, מקבל עלי את פסק הדין.

הצדק של התורה הוא שקובע בחיים, גם אם לשכן של היצר הטוב נראה שזה 'לא מסתדר לו'.

[עריכה: ש. מלומד ©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים