סופר גיבור כארי

הדפסה במחיר מציאה

לפני כמה שנים גיליתי מהי התעסוקה המועדפת עליי – כתיבת ספרי ילדים.

אני יוצא לפעמים לגינה הציבורית עם ספר תהילים ביד, אומר תהילים עם אוזן קשבת לשיחותיהם של הילדים ולומד את תחומי העניין שלהם.

את כל הספרים אני מוציא תחת שם-עט, כך אני חוסך לעצמי שאלות מטרידות של ילדים או גם מבוגרים 'איזה ספר מתבשל כעת מאחורי המקלדת'.

אני משקיע את הנשמה בכתיבה, כך שההתקדמות שלי היא איטית. היו שנים שהוצאתי שלשה ספרים, ויש שנים שהוצאתי רק אחד.

רוב יצירותיי הם ספרי-מתח באווירה יהודית, עם איורים צבעוניים והרבה נשמה. אני לא עושה מכך הון, אבל זה תחום שיש לי בו סיפוק אמיתי.

לפני כשנה סיימתי לעבוד על ספר חדש. השקעתי בו לא מעט, בכתיבה, באין-ספור תיקונים ששלחתי לצייר ולעורך, ולפי התוצאה בסוף – היה נראה לי שהעמל הצדיק את עצמו.

החלטתי לקרוא לספר 'גיבור כארי'. זה גם התחבר לי עם העלילה שבספר, על ילד שגילה תעצומות נפש והתגבר כארי, וגם התחבר קצת לשם המערכה הצבאית שהתחילה אז – 'עם כלביא'.

השלב הבא היה – הדפסה.

עד עכשיו הייתי מדפיס אצל ידיד שלי, חבר נעורים שסמכתי עליו. כעת הוא הפסיק להתעסק בהדפסת ספרים קלאסית והתמקד בשלטי חוצות, פרסומות ענק והדפסה על פלסטיק. זה כבר תחום אחר.

הוא הסביר לי שהיום שוק-ההדפסות איבד חלק ניכר מהכנסותיו, "העולם מתקדם לדיגיטל" אמר בצער.

לי נותר לחפש אחרי בית דפוס שלא שינה את פניו, כזה מה'עולם הישן' בו עדיין מדפדפים בספרים ולא מסתפקים בגלילה אינסופית במסכים.

חיפשתי בית דפוס אמין, לא יקר מדי, אבל כזה שיודע להוציא מוצר איכותי. אחרי כמה בירורים הגעתי לאחד כזה. בעל הבית היה נראה מקצועי, דיבר בשטף ובביטחון, והמחיר… טוב, המחיר היה אטרקטיבי מאוד.

"5.5 שקלים לספר עבור 2,000 עותקים", הוא אמר לי.

"זה כולל הכל?" שאלתי.

"הכל: הדפסה צבעונית, כריכה, הדבקה. תקבל מוצר מוכן למדף" הוא חייך. "חוץ ממשלוח" הוא הוסיף כנזכר, "שזה כבר תשלום נפרד למוביל".

הסכמתי. בנוסף, הוא הציע לי עוד 90 עותקים במחיר מוזל יותר – 3.2 ₪ ליחידה. "לפי הכמות שהזמנת אני צריך בכל מקרה להדפיס גם את העותקים האלה". "מה זאת אומרת"? "הדפים מתחלקים לפי גודל המכונה" הוא הסביר. "בשביל 2000 עותקים, אצטרך מספר מסוים של גליונות נייר. נותרת שארית של דפים, שמבחינתי הולכים לפח, אך אפשר להדפיס עליהם עבור 90 ספרים מלאים נוספים מבלי לשלם תוספת, כך שאתה משלם רק על הכריכה"! שמחתי, ואישרתי גם את התוספת הזו לעסקה.

בסופו של דבר, העלות הכוללת יצאה משהו כמו אחת עשרה וחצי אלף ש"ח, אבל ההשקעה הייתה נראית לי מתבקשת ומספיק משתלמת. חיכיתי כבר בקוצר רוח להגיע לשלב הפרסום הרשמי של הספר החדש, בעזרת ה'.

רגע האמת

אין כמו הרגע שבו הסופר ממלא את ריאותיו בריח הספרים החדשים.

לקבל את הקרטונים הראשונים של הספרים שלך זה כמו לחבק תינוק חדש בזרועותיך. טוב, אולי קצת הגזמתי, אבל זה די-דומה…

קרעתי את הניילון שכיסה את משטח הספרים, שלפתי עותק אחד מהם בהתרגשות. ליטפתי בידי את הכריכה, נשמתי את ריח הדפוס הטרי.

אבל אז… משהו תפס לי את העין. כשהפכתי את הספר, הסתכלתי על הכריכה האחורית. "מה זה?" מלמלתי לעצמי.

הניקוד של הטקסט היה… משובש. הנקודות פשוט לא היו מסונכרנות עם האותיות.

"נו באמת"… נשמתי עמוק. עוד לפני שהספקתי לעכל את זה, התחלתי לדפדף בספר. ואז הגיעה ההפתעה השנייה.

העמוד הראשון – זה שאמור להיות נקי, חלק – היה עם פס של דבק בולט בקצהו הפנימי. כאילו חסר שם דף חיבור.

"זה כבר מוגזם", אמרתי בקול.

בדקתי עוד כמה עותקים. התמונה חזרה על עצמה.

ובאמצע הספר? גם שם הרגשתי שהדבק שמחבר את החוברות לא יושב טוב.

שיחת הטלפון

התקשרתי מיד לבית הדפוס. "שלום, זה אני מההדפסה של 'גיבור כארי'".

"כן, מה נשמע? נו איך הספרים?" שאל בעל הדפוס בנעימות מהולה בציפיה.

"כן… אבל יש בעיות".

"מה זאת אומרת?"

התחלתי לפרט.

"הניקוד בכריכה האחורית משובש לגמרי. בנוסף, יש בעיה עם ההדבקה – נראה שחסר דף חיבור, העמוד הראשון עם דבק. גם באמצע הספר – החיבור לא תקין".

הייתה שתיקה קצרה.

"תשמע", הוא אמר לבסוף, "לגבי הניקוד – אני מודה, זו טעות שלנו, כנראה הגרפיקאית השתמשה באחת מטיוטות הספר הראשונות".

"ולגבי השאר?" שאלתי.

"לא הייתי מגדיר את זה כמום" הוא השתמש במונח ההלכתי. "תבין שזה עניין של סוג נייר, ככה זה תהליך הדפוס בסוג הנייר שבחרת. ההדפסה מקצועית לגמרי".

לא השתכנעתי.

הפסד על הנייר

ישבתי עם עצמי והתחלתי לחשב. התכנון היה למכור כל ספר ב-60 ₪. אבל עם הפגמים האלה? מי יקנה במחיר כזה? 'אם אצליח למכור ב-40 ₪, זה יהיה נס', אמרתי לעצמי.

עשיתי חישוב מהיר. ההפסד הפוטנציאלי היה לא קטן. בהתחלה הייתי בטוח מאוד בעצמי – 'אדרוש ממנו פיצוי מלא של ההפרש'.

משהו בחוש הצדק שלי לא הסתדר לי, ודיברתי עם הידיד שלי מבית הדפוס הקודם. קיבלתי קצת פרופורציות.

"גם בלי הפגמים", אמר לי, "לא בטוח שהיית מוכר ב-60 ₪. השוק היום קשה". זה קצת הוריד אותי לקרקע.

כשחזרתי אל בעל בית הדפוס שלי, הוא הציע כך: "תשמע, אני רוצה להיות הוגן איתך ושתצא מרוצה. אם תדפיס אצלי את הספר הבא, ואני מדבר על הזמנה של מעל 2,000 עותקים – אני אתן לך 300 עותקים בחינם".

"מה הקשר לספר הבא?" שאלתי.

"זה הפיצוי שאני יכול להציע לך על עגמת הנפש שנגרמה לך" אמר.

לא ידעתי אם לצחוק או להתעצבן.

"אתה מבין שאני לא רוצה להדפיס עוד הפעם אצלך?! אתה רוצה שאהיה מחוייב להדפיס אצלך שוב?" שאלתי.

"אני מבין אותך לגמרי" אמר, "אבל גם אם לא תרצה להדפיס שוב אצלי, אני מציע לך משהו שיכול לפצות אותך".

בירור מקצועי

החלטתי לבדוק את הדברים לעומק. פניתי לכמה אנשי דפוס.

לגבי עניין הדף החסר בתחילת הספר – קיבלתי תשובות סותרות. "זה נחשב מום", אמר אחד, "זו איכות גרועה של הדפסה, לא יודע איך הוא לא מתבייש לקרוא לעצמו 'בית דפוס'", הוסיף (כנראה כדי לאשר את דברי חז"ל "שכל אומן שונא בני אומנותו"…).

"לא, זה סביר לגמרי למחיר כזה של הדפסה", אמר אחר.

האמת? זה רק בלבל אותי יותר.

אבל לגבי טעות הניקוד בכריכה?! כאן הייתה תמימות דעים. "זה פגם ברור", אמרו כולם. "במקרה כזה – כורכים את הספרים מחדש".

ישבתי עם עצמי וחשבתי מה אני עושה עכשיו. מצד אחד – יש לי כאן מוצר עם פגם ברור. מצד שני – כבר קיבלתי את הספרים. חלק מהם כבר התחלתי להפיץ.

כן, אני מודה. לא חיכיתי יותר מדי. רציתי להתחיל למכור, להחזיר את ההשקעה.

אבל אז עלתה לי שאלה. "רגע… אם אני כבר משתמש בספרים – האם אני עדיין יכול לדרוש ביטול עסקה?"

פניתי לרב שלי שהפנה אותי אל דיין שמכיר היטב את עולם המסחר. ישבנו ודיברנו על כל הפרטים.

דין ביטול מקח

"תבין", הוא אמר, "במקרה כזה – המדפיס נחשב כמוכר, לא רק כנותן שירות".

"מה זה משנה?" שאלתי.

"זה משנה מאוד" השיב הדיין, "אם הוא מוגדר כנותן שירות, הוא כמו פועל שמגיע לעבוד בתוך ביתו של בעל הבית. חשמלאי שמבצע טיפול בביתך, כאשר הטיפול שלו לא איכותי – הוא יכול לדרוש שכר המגיע לו לפי איכות העבודה (הירודה) שלו. במקרה שלך – היית צריך לשלם על הדפסה של ספר באיכות ירודה. מאידך אם בעל בית הדפוס מוגדר כמוכר, יש להתייחס אליו כמוכר שהביא ללקוח מוצר שונה ממה שהלקוח ביקש – המוכר לא יכול לדרוש מהלקוח לשלם לו עבור המוצר שסיפק, אם אין ביכולת המוכר לספק לו את המוצר שהלקוח ביקש – הוא רשאי לדרוש להחזיר את המוצר ולקבל את כספו בחזרה. במקרה שלך – יכולת לדרוש לקבל את כסף ההדפסה בחזרה ולהחזיר לו את הספרים שהדפיס".

"מצויין!" אמרתי, חושב לעצמי שאני מעדיף להגדיר אותו כמוכר ולהחזיר לו את כל הספרים, 'אולי הוא יעשה חושבין כשיראה את ערימת הספרים תקועה לו מול העיניים בבית הדפוס', הרהרתי.

"מה בעצם קובע אם המדפיס מוגדר כנותן-שירות או כמוכר"? התנערתי לרגע.

"הכלל הקובע הוא, מי הביא את חומרי הגלם", אמר הרב תוך כדי שאני מנסה להתרכז. "נגר שקיבל הזמנה של מטבח, חותך את העצים שלו ומביא אותם אחר כך לבית הלקוח, לעומת זאת חשמלאי או מתקן מכונות כביסה עובד עם מוצר ששייך ללקוח" (ראה שולחן ערוך חושן משפט סי' שלח ס"ח ובסמ"ע שם ס"ק מא; שו"ת תורת אמת, ששון, סי' קיט; קצות החושן סי' שלט ס"ק ג; חידושי רעק"א שם ס"ו; אהבת חסד חלק ראשון פ"י נתיב החסד ס"ד).

"ממש נפלא" חייכתי, "בעל בית הדפוס הוא בוודאי מוגדר כמוכר ולא כנותן שירות, הרי הוא מדפיס את הספרים על הנייר שלו, כורך את הספרים בכריכות ששייכות לו, ורק אחר כך הוא מעביר אותם אלי".

"אז אני יכול להחזיר לו את הספרים, נכון? הוא גם יצטרך לשלם את עלות המשלוח חזרה" אמרתי.

"רגע, אם הבנתי ממך נכון, כשסיפרת לי את הפרטים אמרת שהתחלת כבר למכור את הספרים במחיר מוזל, נכון?" שאל הרב.

הנהנתי בחיוב.

"אם התחלת למכור את הספרים אחרי שנודע לך הפגם – אתה לא יכול לדרוש את ביטול-המקח, אתה מבין שכדי לבטל את המקח ולקבל בחזרה את הכסף אתה צריך להוכיח שמדובר במוצר שונה ממה שהזמנת, או שהמוצר פגום, אך אם מכרת את המוצר כך – הדבר עשוי להתפרש כמחילה מצדך, הלא כן?!"

קצת הופתעתי מהתפנית בכיוון של פסק הדין.

"אבל מכרתי אותם במחיר מוזל, כי יש בהם פגם!" ניסיתי להציל את המצב.

"איך אתה יכול לקבוע בוודאות שהיית מקבל את המחיר שרצית?!" שאל הרב, "בדרך כלל אנשים מעריכים בהערכת-יתר את הספרים שלהם בגלל החיבור הרגשי שלהם לספר שכתבו, כך שכדי לטעון שמכרת במחיר נמוך תצטרך להוכיח שהיית מצליח למכור במחיר גבוה יותר".

"אמממממ.." המהמתי משהו לא ברור.

"אבל כבר לפני שהתחלתי למכור התקשרתי אל המדפיס ומחיתי בו על הפגם", ניסיתי שוב.

"אכן, יש משמעות למחאה שלך על הפגם, אבל כיון שאחרי המחאה התחלת למכור את הספרים הפגומים, הסיפור כבר לא פשוט", השיב הדיין והמשיך להסביר:

"הפוסקים נחלקו מה הדין בלקוח שמחה באוזני המוכר על פגם שגילה במוצר, ולאחר המחאה התחיל להשתמש במוצר, האם בעקבות השימוש הפסיד את זכות ביטול המקח, או שכיון שהקדים ומחה זכות ביטול המקח עדיין שמורה לו. כיון שיש כאן מחלוקת, המדפיס יכול לומר 'קים לי' [=אני נוקט] כמו הדעה הסוברת שבכל מקרה שהלקוח עשה שימוש במוצר הפגום הוא מפסיד את זכותו לביטול המקח" (ראה חידושי הריטב"א בבא מציעא נ, ב ד"ה אמר רבא הלכתא; שו"ת מהר"י אלגאזי סי' נא; מחנה אפרים הלכות הונאה סי' ה; כנסת הגדולה חו"מ סי' רלב הגה"ט סל"ז; שו"ת גליא מסכת חו"מ סי' י; פתחי תשובה סי' רלב ס"ק א).

"אבל שים לב" הוסיף הדיין, "למרות שהמוכר לא חייב להסכים לך לבטל את המקח, במידה ויתברר שהמחיר ששילמת יקר מדאי עבור מוצר פגום ברמה כזו, יצטרך המדפיס להחזיר לך את ההפרש, משום שכיום כך הוא מנהג הסוחרים".

"אם כן לסיכום, עכשיו מה שנותר לך לבדוק זה אומדן מקצועי – האם עלות ההדפסה ששילמת יקרה ביחס לעלות הדפסת ספר ברמה של הספר שהודפס".

יצאתי מהפגישה עם תחושה מעורבת. מצד אחד – לא אקבל את מה שדמיינתי בהתחלה. מצד שני – קיבלתי הנחיות ברורות כדי לברר בצורה הוגנת את ההפסד.

התקשרתי לבעל הדפוס. "התייעצתי עם רב" אמרתי וסיכמתי לו את דברי הרב. הוא הסכים.

אחרי כמה בירורים גילינו שהמחיר היה ממש, אבל ממש זול, כך שהפער בין המחיר ששילמתי לבין העלות האמיתית של המוצר שקיבלתי היה נמוך מאוד, משהו כמו חצי שקל לספר.

"אעביר לך את הסכום", אמר המדפיס. זה הסתכם בכאלף שקלים חדשים בלבד.

כשסגרתי את הסאגה הזו, הסתכלתי על אחד הספרים. הרגשתי שאני הייתי צריך "להתגבר כארי" כדי לנהוג נכון על פי הלכה במקרה הזה.

[עריכה: ש. מלומד ©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים