מצות תנור ראשון

א. בהלכות דם כתב הטור (יו"ד סי' סז) "חומץ שנתנו בו בשר פעם אחת להצמיתו - לא יצמיתו בו בשר פעם אחרת לפי שכבר תשש כחו ואין בו עוד כח להצמית". כלומר, חתיכת בשר שלא נמלחה והכניסה לחומץ כדי לצמות את הדם שבה שלא יצא, לא ישתמש בחומץ זה לצמות בו עוד בשר אחר, דחיישינן שמא נחלש כוחו על ידי הצמיתה הראשונה.

המהר"ל מפראג בהגהותיו על הטור (שם) למד מדין זה לעניין אפיית מצות, וז"ל: "מכאן ראיה, מצה הנאפת בפסח בתנור ומסירה ממקומה אסור ליתן במקומו מצה אחרת חיה לפי שכבר תשש כוח חום האש על ידי מצה ראשונה שנאפה". כלומר, בעת אפיית המצות אסור להניח מצה חדשה במקום שנאפתה לפני כן מצה, שיש לחוש שמא פג חום התנור במקום זה על ידי האפייה הראשונה, כפי שחששו בחומץ לעשות שימוש-חוזר להצמית בו עוד בשר שמא פג כוחו.

האליה רבה (או"ח סי' תסא ס"א אות א) הביא חשש זה בשם העטרת זקנים, וז"ל: "מצאתי כתוב בגליון [עטרת זקנים ס"ק א] הורה שאין לאפות מצה בתנור על מקום שכבר נאפית חברתה, אם לא כשיסיק התנור פעם שנייה. וראיה מחליטה שהיה בימיהם במקום מליחה, ורותח דמליחה הוי כרותח דצלי, ואמרינן בחולין [קיא, א] האי חלא דחלט ביה זמנא חדא לא ליחלוט ביה וכו' דפסק כח חומץ, והוא הדין הכא דנצטנן כבר חום התנור במקום מושב מצה ראשונה". היינו שיש לחוש להצטננות התנור במקום אפיית המצה הראשונה [הו"ד במחצית השקל סי' תסא ס"ק ד. ערך השלחן, טייב, יו"ד סי' סז אות ט על ס"ו].

הפרי מגדים (או"ח סי' תנט אשל אברהם ס"ק ד) הביא את דברי האליה רבה והעיר עליהם "שאי אפשר להזהר בזה" שלא לאפות שוב במקום שכבר אפו פעם א', והציע פתרון טכני לפיו יהיה אפשר להשתמש כמה פעמים בתנור, וז"ל: "ובק"ק לבוב ראיתי מנהג יפה בענין עשיית המצות, וגם אדוני אבי הרב ז"ל היה למורה צדק ומגיד מישרים שם, תיקן תיקון יפה לעשות כו', והתנור בוער כל היום, כי הוא רחב ופעם האש מצד זה ואופה בצד הב', אחר כך מניח האש בצד שאפה ואופה כאן". כלומר, יש להשתמש בתנור רחב שהאש אינה נמצאת בעמקו אלא בצידו, ובעת שאופים בחציו – האש בוערת בצידו השני, וכשנגמרת האפייה בצד א' מוציאים המצות ומעבירים הגחלים למקום שאפו עליו עתה, ובמקום ששהו הגחלים אופים עכשיו מצות חדשות, כך שלעולם אין מצה מונחת על מקום שנאפתה מצה אחרת קודם מבלי שתהיה שם שוב אש.

עצה זו כתב גם האשל אברהם (בוטשאטש, סי' תסא ס"ה) שכדי להימנע מחששו של המהר"ל מפראג, "נוהגים שהעצים בוערים בהתנור תמיד בהצד [=פירוש בצד אחד] על פני ארכו ועי"כ אין חוששין עוד לחשש הנ"ל שתיכף שנוטלין המצה נעשה מקומה כניסק מחדש על ידי הלהב וחום הגחלים דשם המתפשט בלי הפסק"[1].

אמנם, המהרש"ם מבערעז'אן בדעת תורה (סי' תסא ס"ב), אחר שציין לדברי המהר"ל העיר "וצריך עיון שאין נוהגין כן, ועיין במחוקק יהודא ס"ק א שכתב דאפילו חסידים אין נזהרים בזה". וכנראה שלא היה מצוי במקומו תנורים רחבים ולא יכלו לנהוג כעצתו של הפרי מגדים.

והמהרש"ם מיישב את הנהגת העולם המשתמשים בתנורים רגילים: "ונראה דכיון שהאש בוער בתנור בצד א' [תמיד] אינו מצטנן כלל, ומהר"ל [מפראג] ואליה רבה ומחצית השקל מיירי כשגרפו כל האש מן התנור בשעת אפיה כו', והרי החוש מעיד שגם בחול שאופין פת עבה נאפית יפה מכ"ש שיש להקל במצות הרקיקין". כלומר, אפשר והחשש של המהר"ל מפראג להצטננות התנור מחמת אפייה קודמת קיים רק כאשר מדובר בתנור (קטן) שלא השאירו את הגחלים בתוכו בזמן האפייה, אך בתנורים (גדולים יותר) שלנו שמשאירים כל הזמן את האש בתוך התנור, חום התנור גדול, וכפי שנראה בחוש שגם פת עבה נאפית בתנור במקום שנאפתה אחרת קודם לה, ולכן לא חששו מלהניח מצה על מקום שנאפתה מצה אחרת לפני כן[2].

ב. למרות יישובו של המהרש"ם מבערעז'אן, שהתנורים בימינו חמים יותר ואין לחוש לחששו של המהר"ל מפראג, מ"מ גדולים רבים הקפידו להשתמש דווקא במצות שנאפו באפייה הראשונה באותו יום בתנור, כלומר מה'מיירע' הראשונה שנעשית בסמוך להפעלת התנור[3], כיון שבאופן טבעי התנור אז חם יותר, וכך נהג המהר"ם שיק (נטעי גבריאל, פסח, ח"ב פכ"ח ס"כ בשוה"ג).

כך הסבירו גם משמו של האדמו"ר מצאנז בעל שו"ת דברי יציב (הליכות חיים, האלברשטם, פסח עמ' קיד בשוה"ג), אשר "מעלת תנור ראשון הוא הואיל ומכשירין את התנור קודם אפיית המצות על ידי שממלאים את התנור כולו בעצים ומבעירים אותם כו', נמצא דהאפיה הראשונה אחר כך הנקרא 'תנור ראשון' יש בזה הידור רב שהתנור הוכשר כראוי, ועוד מעלה יש בזה שחמימותו של התנור לאחר תהליך זה רב ביותר, ועל כן רבים המהדרים בזה" [ראה גם ספר אור ישראל, יאנובסקי, חוקת הפסח סוף סדר אפיית המצות ד"ה בעל המצות, שכתב כן מטעם אחר].

העדפה מיוחדת להידור של 'תנור ראשון' מול הידורים אחרים, מצאנו בהנהגתו של הגר"מ פריינד גאב"ד ירושלים, כפי שסיפר רבי דוד טברסקי האדמו"ר מרחמיסטריווקא (מילין קדישין, תשס"ז עמ' שסד): "עוד שמעתי סיפור כגון זה שסיפר לי אחד שבדידיה הוה עובדא שידוע שלהגה"ק רבי משה אריה פריינד גאב"ד ירושת"ו היה עבודה גדולה בהמצות ואכל רק מצות של ערב פסח תנור ראשון ובעצמו בירר החיטים וטחנם במו ידיו, וארך דבר שעות עד שניקה והכשיר הריחיים וכן הטחינה בעצמה לקח עוד שעות רבות ובמשך לילה שלם עמל וניקה וטחן החיטים. וכשהביאו הקמח לאפות בו המצות, טעו האופים והכניסו קמח רגיל לתנור ראשון במקום ליקח מהקמח שהכין רבי משה אריה, ולפתע תפס מגבל הבצק את הענין והיה צריך לשאול את הרב במאי בעי טפי, האם בקמח שעמל עליו כל כך או עדיף לו תנור ראשון, אך התיירא לשאול פן יקפיד על הרשלנות שאירעה כאן, שהלא הדברים אירוע כמעט בפשיעה שלא שם לב ליקח מהקמח המיועד, על כן שלח שליח לשאול, ובאמצע האפיה שטח השליח הענין ונתהרהר הרמ"א מעט ונענה: 'תנור ראשון'! ושוב לא שוחח אודות הענין מאומה כאילו לא היה" (ראה גם הגדה של פסח עטרת יהושע עמ' ל).

על כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ מסופר שהקפיד מאד להשתמש דווקא במצות שנאפו בתנור ראשון, גם אם לשם כך נאלץ לאפות המצות בבוקר ערב פסח קודם חצות – "כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ היה אופה מצות מצוה בערב פסח במאפיה של הסאדאוונער רב (כולל פולין) באיסט-סייד (מנהטן, נ.י.). הרבי רצה דווקא תנור ראשון, ולכן ויתר על האפיה לאחרי חצות, והאפיה עבורו היתה לפני חצות אבל בסמיכות לחצות. וסיפר הרב ישראל מרדכי הלוי שי' קאזמינסקי ... שכבר באטוואצק אפה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מצות לפני חצות מפני מעשה שהיה, שפעם א' האחראי על האפיה הכניס יותר מדי עצים לתנור, והתנור התפוצץ. מאז לא רצו להשכיר את התנור להרבי, והצליח לפעול רק על לפני הצהרים" (קובץ הערות וביאורים  תתקלו עמ' 115).

גם המצות שבהן השתמש הרבי, ידוע שהיו של 'תנור ראשון' (מעשה מלך, מהדו"ח, עמ' 181 הע' 9).

מקורות וציונים:

[1] וראה גם חיי אדם כלל קכח סכ"ז: "ראוי לכל ירא שמים שקודם שיאפה יכשיר התנור כדין אף על פי שאפו בו מצה, כי מי יודע אם היו נזהרים כו', ולכן יכשיר התנור כדין מחמץ למצה כמבואר בהלכות הגעלה, ויהיו הגחלים מהלכים על פני כולו ויהיה חם מאוד (ואני חושש אם התנור אינו מחומם הרבה שהרי יש מחמירין שלא יתן מצה במקום שכבר אפו בו מצה א' עיין בח"י וכ"ש בזה)". הובאו דבריו  בקיצור שלחן ערוך סי' קי סי"א. וראה מעדני שמואל על הקיצור שלחן ערוך שם ס"ק עד.

[2] ועד"ז ביאר גם הגרי"א הענקין בספר לב איברא דף קסט. וראה גם שבח פסח, פולגר, פ"ג סי"ט עמ' פ: "שמענו מכ"ק מרן אדמו"ר [מבאבאב] זצ"ל, דמלפנים היה ענין מיוחד להדר לאפות המצות בתנור הראשון שהוסק בו ביום, מפני שהיו רגילים להסיק תנור הראשון בגחלים על פני כולו, ועי"ז הוכשר התנור מכל חשש חימוץ שהיה אפשר להזדמן בשעת אפיית המצות של יום אתמול. אמנם כל זה היה שייך באותן הימים שלא היו מסיקין את התנור היטב אלא פעם אחת בתחלת היום, ובמשך היום היו מוסיפים מזמן לזמן איזה גזרות עצים. מה שאין כן כהיום שמרבים להסיק את התנור כמה פעמים ביום 'איז א גאנצע טאג תנור ראשון', מפני שנשאר תמיד בחום גבוה".

[3] בקובץ דרך תמים, אור יהודה, גיליון ב עמ' 34 רצה ללמד זכות על כך שאין מחמירים היום ללבן את התנור בין מצה למצה, עפימ"ש אדה"ז בדין מצות כפולות ונפוחות (סי' תסא סכ"ז-ח) שאין צריך ללבן מקומם אחר שנאפו כיון שאין לאיסורים אלו עיקר בגמרא, ועד"ז בנדו"ד אין לחומרא זו עיקר מהגמרא. אמנם, נראה שעיקר ההידור שלא לאפות ב' פעמים באותו מקום אינו מחשש חמץ במצה הקודמת (כמ"ש החיי אדם) אלא מפני הצטננות רצפת התנור, ולזה לא הועילה ראייתו.