איש הסייבר והפינה

מהבית למשרד

אני איש Cybersecurity, או בשפה פשוטה יותר – תחום הסייבר. אם תתעקשו על המינוח בעברית – אבטחת מידע, כלומר הגנה על תשתיות מחשוב, רשתות ונתונים רגישים מפני גישה לא מורשית, תקיפות סייבר, גניבה או הרס. התפקיד שלנו הוא לנטר את המערכות, לזהות חולשות ולטפל בתקריות אבטחה. התחום משלב הבנה טכנית עמוקה עם ניתוח סיכונים עסקיים.

עד עידן הקורונה עבדתי במשרד צפוף שסיפק שירותים עבור מספר לקוחות קטנים. כשהתחילה הקורונה שמחתי שניתנה לי ההזדמנות לעבוד מהבית, בזמן גמיש ועל כורסא נוחה.

אחרי הגל השלישי, החלטתי לעבור לעבוד כפרילנסר, בעיקר עבור לקוחות קטנים, בעלי אתרים, שצריכים הגנה מפני תוקפים ברשת וכדו'.

אז היה איתי בבית רק תינוק אחד, שלא דרש יותר מדי, כך שהסדר העבודה מהבית – היה לי ממש נוח.

במשך השנים המשפחה התרחבה ברוך ה'. הילדים גדלו, ובזמן שהם בבית – קשה עד בלתי אפשרי להתרכז בעבודה. יש הסחות הדעת מרובות, בפרט עם כל החופשות הכפויות בעקבות רצף המלחמות והאירועים שמלווים אותנו מאז הקורונה. הגיע שלב שהחלטתי שאני חייב לעבוד מהמשרד.

זוגתי נאלצה לתמוך ברעיון, בעיקר כשראתה בעצמה כמה קשה לתזז בין הבית לעבודה מהבית…

כשביררתי על מחירי שכירות למשרד, נדהמתי מהעלויות. לא שיערתי שחדר-משרד בודד יעלה כמו תשלום על יחידת דיור.

השותפות החוסכת

חישבתי אחד ועוד אחד והגעתי להבנה שבוודאי יש עוד אנשים כמוני שישמחו לשיתוף פעולה. כשמחפשים – מוצאים. שלשה חבר'ה שהתמודדו עם האתגר שלי וביקשו לעשות את זה הכי-זול שאפשר.

עשינו שיחת וידאו לגבש תוכנית ולתאם ציפיות. אני העלתי רעיון לחפש יחידת דיור ולהפוך אותה למשרד. "ישראל, זה רעיון גאוני" אמר יוסי, "כך יוצא שגם נשלם רק רבע מחיר, וגם יהיה מספיק מקום לכולם". לאיציק היה חשוב לציין: "נוכל גם לדאוג לפינת-קפה משותפת נחמדה". ואני הוספתי בקריצה: "אפילו מקלחת תהיה שם אם תרצו ממש להתרענן" וכולם צחקו.

לאחר עוד בירור, נודע לנו שמבחינה חוקית זה קצת בעייתי להפוך יחידת-דיור למשרד. יצאנו לחיפושים חדשים ולבסוף מצאנו משרד די סביר, המאפשר פינות לארבעה עובדים עם מרווחים נוחים בין עמדה לעמדה.

סגרנו חוזה למשך שנה. סידרנו את המשרד באופן שיהיו 4 עמדות מחשב לכולם. כל אחד מהקבוצה שלנו תפס לעצמו שולחן משרדי, בו היה לו כל מה שצריך עבור העבודה.

המשרד המשותף קם והיה לעובדה מוגמרת.

אחרי כמה חודשים, קיבלתי הצעת עבודה טובה במקום אחר, ארגון עסקי גדול שחיפש אדם כמוני, המספק אבטחת סייבר גבוהה. העבודה הזו חייבה אמנם התחייבות למשמרות מסודרות במשרדי הארגון, אך ההצעה הייתה מספיק מפתה מבחינת המשכורת, כדי שאחליט לעזוב את העבודה הקודמת. כך פתאום כבר לא הייתי צריך את המשרד המשותף. נשארתי עוד חודש כדי לאפשר חפיפה ראויה ללקוחות הקודמים שלי עם נותן-שירות אחר.

מה שכן, לפי הסכם חוזה השותפות, נשארתי מחויב בתשלום עד סוף שנת השכירות. נאלצתי להמשיך לשלם כשבמקביל ניסיתי לחפש מישהו אחר שירצה את 'הפינה' שהייתה שלי.

פינה אסטרטגית

מה שהתברר לי אחר כך, שבעיני השותפים שלי, המיקום שלי במשרד נתפס כאסטרטגי, כמו מיטה מועדפת בחדר-פנימייה. זה לא התבטא בכלום במחיר ששילמתי, אבל זו הייתה הפינה המרווחת ביותר מחד ושקטה מאידך. כשהייתי שם הם לא העירו לי על זה, כי אני ארגנתי את הכל, וגם 'כל הקודם זוכה'. אחרי שעזבתי, היה זה יוסי שניצל ראשון את ההזדמנות 'ותפס' את הפינה שהייתה שלי.

בינתיים, הצלחתי להביא כמה אנשים שהתעניינו לגבי השותפות במשרד, אבל כולם לא היו מרוצים מהמקום והצפיפות, ואף אחד לא היה מוכן לסגור לפי ההסכם.

אחרי כמה פעמים כאלה, עלה בדעתי שאני מבין על מה זה יושב. התקשרתי ליוסי והסברתי לו שמבחינתי הוא עכשיו הגורם המעכב…

"אם תעזוב את 'הפינה שלי' במשרד ותחזור לעמדה הראשונה שלך, ככה מי שיגיע לראות ימצא מקום פינתי, אטרקטיבי ומרווח, ויתרצה לחתום על ההסכם" הסברתי בלהט.

יוסי טען כנגדי שהדרישה לא הוגנת. "הרי כולם משלמים את אותו סכום על השכירות המשותפת, ואין הבדל בתשלום לפי טיב המקום, אז יש לכולם את אותה הזכות בחדר המשותף"!

"כן, אבל זה היה המקום שלי", ניסיתי לומר.

אך יוסי קטע אותי: "ישראל היקר, כל עוד היית בעצמך משתמש בחדר, הייתה לך זכות על המקום שתפסת ראשון, אבל כעת אין לך 'זכות קדימה' ולא בעלות על המקום הזה יותר משאר השותפים"!

יצאתי למרפסת, מנסה לנשום קצת אוויר צח: "אני חושב שזה נקרא שתפסתי 'חזקה' על המקום כבר" ניסיתי להגן על עצמי.

"ישראל", ענה יוסי בעדינות: "כדי שלשותף תהיה חזקת תשמישים במקום, צריך 3 שנים, לא שלושה חודשים".

"אתה צודק יוסי שלא היינו יחד 3 שנים" המשכתי להסתובב במרפסת, "אבל מה עם ההסכמה של שאר השותפים? כשהייתי אתכם במשרד אף אחד לא חשב להזיז אותי משם. סוג של הסכמה שבשתיקה" (ראה שו"ע חו"מ סי' קמ סט"ו. סמ"ע ס"ק כב. באר היטב ס"ק יח).

"נכון" צחקק יוסי, "אבל ההסכמה הייתה על מה שצפוי מההתחלה, כלומר על השימוש האישי שלך. ההסכמה שלנו לא כללה מצב שאתה יוצא והפינה נשארת ריקה, דבר כזה לא שיערנו מראש".

"נכון" הסכמתי, נכנס בינתיים לבית, מחפש כוס למלא במים. "גם אני לא שיערתי מראש. אילו הייתי משער כזה דבר, לא הייתי חותם חוזה לשנה"!

"בקיצור" המשיך יוסי, "לא התנינו על מצב כזה כמו שקרה. מחלנו לך על המקום הזה כל עוד השתמשת בו בפועל. לא התכוונו על מצב בו אתה לא נמצא ורק משלם".

חזקת תשמישין – עד מתי

לאחר עוד כמה משפטים של ויכוח, הבנתי שאין לי כל כך מה לטעון. אז רק ביקשתי שנַפְנֵה את השאלה שלנו לרב, שיכריע באופן ברור מה ההלכה, והאם אולי יש אפשרות למצוא פתח עבורי, כדי להזיז את יוסי ממקומו, על-מנת להקל עלי למצוא שותף אחר במקומי למשרד.

יוסי הסכים. הוא ניסח מייל. עברתי עליו ושיניתי קצת. הוא עבר עליו שוב ושינה עוד קצת, עד שהייתה נוחה דעת שנינו על הניסוח. שלחנו לרב בהדגשה כי הדברים נכתבו יחד. ידענו שהרב יכול לפסוק רק בשמיעת 2 הצדדים.

הרב הסכים דווקא עם הרעיון שלי, שיש לי 'חזקה' על המקום הזה. "זה נקרא חזקת תשמישין, כלומר זכות להשתמש במקום מסוים. זו לא חזקה רגילה שנחשבת בעלות, אלא רק זכות להשתמש".

"נו, ואת הזכות הזו אני רוצה לשמר לעצמי" התפרצתי בחוסר-נימוס לתוך דברי הרב.

"נכון, אבל זו זכות שלך כשאתה נמצא כאן. ברגע שיצאת – אתה לא יכול לשמר אותה לעצמך עבור שוכר אחר שלך, אתה מבין?! זו חזקת תשמישין שלך בלבד" (ראה שו"ת ציץ אליעזר חי"ט סי' נד אות ב).

ידעתי שעם כל הניסיון שלי להצדיק את הטענות שלי – דעת תורה היא הקובעת. קיבלתי את הפסק בהכנעה.

[עריכה: ש. מלומד ©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים