למי שייך הפיצוי

זכייה שהפכה לאכזבה

עמדנו בכניסה ללונה פארק בחוסר אונים.

"מה זאת אומרת? למה הכרטיסים הללו לא בתוקף"?

"הכרטיסים עכשיו הם בעיצוב שונה" ענה הפקיד, "אני לא יודע מאיפה הגרלתם את הכרטיסים הללו, הם מלפני לפחות חצי שנה".

צחקנו. "בול. אנחנו באמת הגרלנו אותם. זכינו בהם בפעילות בחג סוכות של חב"ד בעיר".

"אמממ" חשב הפקיד לרגע, "אני מצטער לאכזב אתכם, אך כנראה הכרטיסים שקיבלתם ישנים מאד. אני לא יודע מתי הרב של חב"ד קנה אותם, אבל זה לא באחריות שלי. אנחנו כבר לא מכבדים כרטיסים כאלה".

'עד שהגענו, והילדים כבר נרגשים, רוצים להשתעשע במרחבי הפארק' רצו לי המחשבות בראש. בהחלפת מבטים מהירה עם בעלי החלטנו לרכוש כעת כרטיסי-כניסה חדשים בכסף מלא.

שילמנו במיטב כספנו. זה לגמרי לא היה בתכנון התקציב לחודש הנוכחי, אבל 'ילדים זה שמחה' ולא רצינו להשבית את שמחת הילדים שכל כך חיכו כבר לאטרקציה המיוחדת 'בזכות חב"ד'.

היום עצמו עבר בנעימים. הילדים נהנו מאוד מהחוויות בלונה פארק.

מי יספוג את המחדל

כשהילדים היו רחוקים, צורחים באושר ובאימה משולבים על איזה מתקן, פנה אלי בעלי: "נטלי, נכון שלא רצינו לאכזב את הילדים, אבל צריך לדבר עם הרב משה, זה לא הגיוני שהוא יעשה הגרלה על משהו שלא מכבדים אותו".

"מכבדים אותו – תרתי משמע" גיחכתי.

"אני מסכימה איתך אלון" הוספתי לאחר רגע, "אבל מה, לא נעים. בטח הרב השיג את הכרטיסים האלה באיזה מחיר מוזל לפני הרבה זמן, ולא חשב שתהיה בעיה לערוך הגרלה אחרי חצי שנה, בפעילות בה זכינו".

"זה לא באמת משנה, מצידי שהרב משה יעמוד מול ההנהלה ויסדר את זה. אנחנו באנו לכאן בידיעה שהכניסה חינם. לא ציפינו לשלם כזה סכום".

"מזל שהאשראי היה עליך בדיוק" הוספתי.

"בקיצור, אני מתקשר עכשיו לרב, מספר לו מה שקרה".

הנהנתי בהשלמה.

במוחי חלף הרהור קל של רחמים עליו, מקוה שאנחנו לא מסבכים אותו בהוצאה נוספת שיקשה עליו לעמוד בה. אני מודעת לעלויות הגבוהות הכרוכות בהחזקת בית חב"ד. לא נעים לחשוב שהסכום שהקצה הרב לפעילות, יצטרך להיות מוכפל בגללנו. מצד שני, אולי הוא היה צריך לוודא זאת בעצמו. מצד שלישי, אולי באמת הנהלת הלונה פארק יקחו אחריות ויחזירו לו את עלות הכרטיסים, כך נהיה מסודרים מכל הבחינות.

"בדיוק" הגיב בעלי למרבה ההפתעה שלי. "לא שמתי לב שאמרתי את המחשבות בקול", הסמקתי.

"הכל בסדר" הוא חייך כשצליל החיוג נשמע, "אני מתקשר עכשיו לרב משה".

הלכתי בינתיים לרכוש ארטיקים במחיר מפולפל לילדים שבאו מיוזעים, ואלון הלך לפינה צדדית.

"הוא הצטער לשמוע והבטיח לטפל בזה", חזר אלי אלון אחרי כמה דקות.

"אוקיי" עניתי.

התקבל החזר

לאחר חודש.

"שומעת"?! הגיע אלי אלון מאושר.

"הרב משה בישר לי שהוא הגיע להסדר עם ההנהלה".

"ההנהלה"? לא הבנתי. "היו בעיות עם הילדים בבית הספר"?

"לא, חס ושלום" הוא גיחך.

"כבר שכחת?! הכרטיסים של הלונה פארק".

"אהה כן.. נו מה עם זה"?

"אז ההנהלה אמרה שהיא תחזיר את כל הכסף ששילמנו עבור הכרטיסים, בתנאי שנציג את הקבלות".

"מזל ששמרנו אותן" הגבתי. מצדיקה בזה את הטבע שלי לאגור ולשמור כל דבר בעל ערך וגם כזה שאינו.

"היה מזל גם לרב משה שהיה ברשותו עדיין את התיעוד מהרכישה" המשיך אלון.

"בהנהלה התנצלו כשהבינו שהרכישה לא הייתה לשימוש פרטי אלא לפעילות של חב"ד. הם כנראה גם קצת מכירים את הרב, ככה שהיה לו יותר קל להתעמת איתם".

"בטח, עם האישיות הכובשת שלו" הערתי.

פיצוי על עוגמת נפש

"כן" אמר אלון, "רק האמת היא שעכשיו עולה לי עוד משהו בראש".

"מה המחשבה"? שאלתי.

"לא מופרך לי שההנהלה תשלם לחב"ד גם פיצויים על עוגמת הנפש".

"מממ.. ואז, מה רע בזה?" תמהתי.

"ואז הפיצוי שייך לנו והוא צריך להגיע אלינו, ולא לבית חב"ד".

"באמת מעניין" נדלקתי.

"אולי אפילו כרטיסים נוספים לכל המשפחה"? ניצתה בי תקווה.

"אברר את זה" חייך אלון למראה התלהבותי.

ניחשתי שהוא חושב עכשיו משהו כמו: 'היא חשבה לוותר על הכסף מחוסר נעימות. פתאום כשזה מגיע לכסף ממשי היא מתלהבת'. הסתקרנתי לדעת כמה נרוויח מזה בסוף.

"לפחות את כמה מאות השקלים שהוצאנו – נקבל בכל אופן" אמרתי, "אם תהיה עוד תוספת, זה בהחלט יהיה נחמד".

ניצלנו את הפעילות הבאה שערך הרב משה, כדי להעלות את השאלה וניגשנו אליו בסיום הפעילות.

הרב נבוך כששאלנו אותו ישירות על ההיתכנות לפיצויים.

"אני אבדוק את זה" הוא אמר.

"מה הכוונה תבדוק" שאל אלון. "מההנהלה לא אמרו לך אם חוץ מהחזר עלות הכרטיסים יהיה גם פיצוי נוסף על העוגמת נפש"?

"האמת היא שאכן כן" השיב הרב בכנות.

"אני מצידי לא ביקשתי שום פיצוי, כי אני לא בטוח שעל פי הלכה הם חייבים לי משהו, אבל הם הציעו מעצמם אז זרמתי".

"סליחה על השאלה, אבל האם הם חייבים לך או לנו? עוגמת הנפש הייתה שלנו ולא של הבית חב"ד. האמת אולי חוסר הנעימות שאנחנו מעמידים אתכם – רק על זה מגיע לכם פיצוי" אמרתי בניסיון להפשיר קצת את האווירה הלא-נעימה שזחלה לשיחה.

"לזה בדיוק התכוונתי כשאמרתי שאבדוק", אמר הרב, "לפי מה שזכור לי משולחן ערוך, לא ברור למי מגיע הפיצוי, אבל אבדוק את זה שוב".

"משולחן שערוך"? לא הבנתי.

"זה הספר של הדתיים שממנו הם מחליטים על כל דבר" הסביר לי אלון מהר, שלא אמשיך לדבר ולגלות בורוּת מרשימה עוד יותר.

"אעדכן אתכם בהקדם" הבטיח הרב משה.

"להזכיר לך"? שאל אלון.

רציתי לסמן לו משהו, לדעתי זה לא יפה לעקוץ את הרב משה. נכון שהוא עסוק מאד, אבל לומר לו ישירות שאנחנו חוששים שהוא ישכח, זה ממש לא לעניין.

"אשמח לתזכורת בהודעה", חייך הרב ונפרד מאיתנו לשלום.

יותר מאוחר הסביר לי אלון שגם לפני ההסדר עם הלונה-פארק הוא הזכיר לרב פעם בשבוע.

אני – התביישתי בשבילו. "מזל שלא ידעתי מזה" אמרתי. "תירגעי נטלי. הרב בסדר גמור עם זה. ראית שהוא חייך כששאלתי אותו".

"טוב, בוא נראה מה יצא מזה בסוף" אמרתי.

הכל תלוי בכוונה

לאחר יומיים, הרב חזר אלינו עם תשובה ברורה, "הפיצוי של בעלי הלונה-פארק שייך לכם ולבית חב"ד כאחד. אם תרצו להעמיק בסוגיה – אלון מוזמן לשיעור בהלכה השבועי, אספר את הסיפור ונדון במהלכים ההלכתיים שהובילו למסקנה. יום רביעי בשעה 20:30. מחכה לך, הרב משה".

בעלי הסתקרן והחליט שהוא מקדיש את הערב ללימוד.

"השאלה הראשונה היא, מה היה קורה לוּ היו הזוכים מחליטים לחזור הביתה מבלי לרכוש כרטיסים בעצמם – האם מנהל הבית חב"ד היה צריך לשלם להם עבור הוצאות נסיעתם שהתבררה כנסיעה לחינם".

"התשובה לכך נמצאת בהלכות דיינים בשולחן ערוך חלק חושן משפט (סי' יד ס"ה) בנוגע לאדם שהזמין את חבירו לדין תורה, החבר ביטל יום עבודה ונסע לדיון, ואילו המזמין – החליט ברגע אחרון להיעדר מבלי להודיע. על פי הלכה הנעדר חייב לשלם לחבירו את הוצאות הנסיעה ואת ביטול יום העבודה שלו. זה נקרא נזק-ישיר שהמזמין חייב בו".

"אמנם, במקרה שלנו אין מקום לחייב את הבית חב"ד על הוצאות הנסיעה, כי המחדל לא נעשה בעקבות רשלנות כלשהי של הבית חב"ד, וכיון שהפוסקים נחלקו במקרה שההיעדרות היתה באונס אם הנעדר חייב בהוצאות שנגרמו לחבירו או לא (ראה חו"מ סי' שפח ס"ב, ובש"ך שם ס"ק א וס"ק ו), לא נוכל לחייב את הבית חב"ד בכך. אך באם הנהלת הלונה-פארק תיתן בנוסף לכרטיסים החדשים גם פיצויים – יצטרך הבית חב"ד להעניק למשפחה לא רק את הכרטיסים החדשים אלא גם את הוצאות הנסיעה שהיתה לחינם".

"אבל במקרה שהזוכים לא חזרו לביתם אלא רכשו כרטיסים על חשבונם" המשיך הרב תוך קריצה קטנה לכיווני, "מתברר שנסיעתם לא הייתה לחינם, שהרי הם נהנו מהנסיעה, ואם כן פיצוי על הנסיעה עצמה אינו רלוונטי".

"הרב, אבל מה עם הפיצוי על עוגמת הנפש שהנהלת הלונה-פארק העניקה לבית חב"ד, למי הוא שייך", הקשה אחד המשתתפים שהקשיב בריכוז. גם אני נדרכתי. בדיוק בשביל הקטע הזה באתי לשיעור.

"העיקרון הוא, שהפיצוי מגיע למי שהנהלת הלונה-פארק התכוונה לפצות אותו. במקרה שלפנינו, כיון שמטרת הפיצוי היא להשאיר טעם טוב ללקוח, הסברא נותנת שכוונת ההנהלה היתה לבית חב"ד – שהוא הלקוח שרכש את הכרטיסים וגם חווה אכזבה בדמות פגיעה במוניטין שלו כשהתברר שהעניק במתנה כרטיסים שאינם ברי-שימוש" (ראה שו"ע אדה"ז הלכות שליח סעיף יא).

"הבנתי" אמרתי לבעלי כשסיים לשחזר את ההסבר היפה ששמע בשיעור.

"בעצם, מגיע לשליח המסור כל כך, זה כאילו ההנהלה נתנה לו תרומה. איך הרב אמר בשיעור? מה שמגיע לך משמים תקבל, לא משנה מה תעשה בסוף".

"את יודעת מה אני חושב, אולי כדאי שאתחיל להגיע בקביעות לשיעורים בבית חב"ד. אני מרגיש איך חכמת התורה גורמת לי לחשוב נכון יותר".

"זה כבר יכול רווח משמעותי מהסיפור הזה, יותר מכל פיצוי על כרטיסים ללונה פארק".

[עריכה: ש. מלומד©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות המופיעים בסיפור ההלכתי הינם בדויים