יצורים בכוכבים אחרים

א) בשירת דבורה בספר שופטים (ה, כ"ג) נאמר: "אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ ה' אוֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא־בָאוּ לְעֶזְרַת ה' לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים".

הגמרא במועד קטן (טז, א) מסבירה מי הוא ה'מרוז' הנזכר בפסוק: "איכא דאמרי גברא רבה הוה, ואיכא דאמרי כוכבא הוה, שנאמר 'מן שמים נלחמו הכוכבים'".

במפרשים מצאנו על כך ביאורים שונים. בספר 'שיטה על מועד קטן' (לתלמיד הרב יחיאל מפׇּרִיש שם ד"ה ואיכא דאמרי) כתב: "אותו מרוז היה שם כוכב אחד שלא בא להלחם עם סיסרא כמו שעשו שאר הכוכבים [דכתיב: 'הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא'], ו'יושביה' דקאמר סיעה גדולה של כוכבים אחרים היתה לו לאותו מרוז, ולפי שלא בא הוא לא באו גם כולם".

גם רבינו חננאל (שם) מפרש כספר השיטה, ומביא לכך ראיה מפסוק נוסף בספר איוב המתייחס לכוכב: "איכא דאמרי מרוז אדם גדול הוה, ואיכא דאמרי כוכבא הוה, והאי דכתיב יושביה הוא כעניין (איוב לח, לב) 'וְעַיִשׁ עַל־בָּנֶיהָ תַנְחֵם'".

כלומר, בנוגע לפסוק "ועיש וגו'" מספרת הגמרא בברכות (נט, א) שבשעה שה' הביא מבול לעולם לקח שני כוכבים מסיעת הכוכבים "כִּימַה", ואז ירד המבול, וכשרצה להפסיק את המבול נטל שני כוכבים מסיעת הכוכבים "עַיִש" ושם אותם בחור שנוצר מחסרון הכוכבים ב"כימה", ולעתיד לבוא יחזיר הקדוש ברוך הוא לעיש את הכוכבים שלקח ממנו. וזוהי כוונת הפסוק "ועיש על בניה תנחם", ד"בניה" היינו הכוכבים שנלקחו מעיש. (וראה גם מצודת דוד על איוב שם).

על פי זה מפרש רבינו חננאל כמו כן לענין "אורו מרוז גו' יושביה", ד"יושביה" היינו קבוצת הכוכבים של הכוכב "מרוז".

מהנ"ל עולה לכאורה ברור שאין מקום ללמוד מהתיבות "יושביה" ו"בניה" המתייחסים לכוכבים "מרוז" ו"עיש", אודות קיום יצורים חיים על גבי הכוכבים, כי תיבות אלו מתייחסות לכוכבים קטנים הנטפלים אל הכוכבים הגדולים, ולא ליצורים חיים המתגוררים על הכוכבים.

ב) אמנם, מצאנו פירוש נוסף בפסוק הנ"ל "אורו מרוז גו' יושביה".

בספר 'הברית' (לרבי פנחס הורוויץ מהדו"ח ח"א מאמר ג' פ"ג) כתב: "ולמאן דאמר כוכבא וכתיב 'ארור יושביה', מכלל שיש בהם ישוב, וקמארר ומקלל אותו הכוכב עם כל יושביה למה לא באו לעזרת ה' בגיבורים, כשאר הכוכבים שכל אחד ממקומו היה משפיע רעה על סיסרא ועל מחנהו". כלומר, ספר הברית לומד שיש ברואים חיים בכוכב מרוז והם לא באו לעזור לברק במלחמתו עם סיסרא ולכן קילל אותם.

אכן, מלבד שאין פירושו מוכרח בפסוקים, הרי הוא מנוגד לפירוש הראשונים הנ"ל - בעל ה'שיטה' ורבינו חננאל.

עוד יש לכאורה להקשות על דבריו, ממה שכתוב ב'פתח אליהו' בהקדמת התיקוני זהר: ''ובראת שמיא וארעא, ואפיקת מנהון שימשא וסיהרא וכוכביא ומזליא, ובארעא אילנין ודשאין וגינתא דעדן ועישבין וחיון ועופין ונונין ובעירין ובני נשא". מלשון הזוהר משמע שיצורים חיים ("חיון ועופין ונונין ובעירין ובני נשא") ישנם דוקא "בארעא", לא על הכוכבים שהם ב"שמיא" (וראה בספר הרב שרעבי עמ' 155 שלמד מכאן שאין יצורים חיים בכוכבים אחרים. בדעה זו אחז גם הרב מרדכי אליהו, ומהטעם האמור כאן).

אמנם, קושיה זו יש לדחות, כי יתכן שאליהו הנביא הזכיר כאן רק עניינים שהאדם יכול לתפוס באחד מחושיו. וראיה לדבר מכך שאינו מונה את המלאכים בין הברואים המצויים ב"שמיא", וכפי הנראה היינו משום שהאדם אינו יכול לתפסם בחושיו, ואם כן אפשר לומר שההדגשה "ובארעא" ביחס ל"חיון כו' ובני נשא" אינה משום שבכוכבים אחרים אין ברואים מעין אלו, אלא משום שגם אם ישנם - אינם ניכרים ונראים אצלינו.

ג) והנה מדברי הרבי עולה לכאורה שסובר כדעת ספר הברית הנ"ל, שבוודאי ישנם ברואים חיים בכוכבים אחרים.

כך ניתן להסיק מהנדפס בתורת מנחם תשכ"ט (חנ"ז עמ' 173) שיחת ש"ק פרשת דברים: "וכן הוא בנוגע לחקירה שנתעוררה לאחרונה - אם יש יצורים, בעלי חיים כו', על הירח... השבתי לפלוני ששאל אצלי אודות חקירה הנ"ל, שמצינו מענה על זה בגמרא... בפירוש הפסוק שנאמר בשירת דבורה על מלחמת ברק וסיסרא: אורו מרוז אמר מלאך ה' (ברק, בשליחותו של הקב"ה) אורו ארור יושביה (היושבים בארבע אמות שלו) כי לא באו לעזרת ה' (כביכול, שמי שהוא עוזר את ישראל, כעוזר את השכינה), - שיש ב' דעות בפירוש 'מרוז' (כפי שהובא גם בפירוש רש"י על הפסוק): 'איכא דאמרי גברא רבה הוה (והיה סמוך למקום המלחמה ולא בא), ואיכא דאמרי כוכבא (מזליה דסיסרא) הוה, שנאמר מן שמים נלחמו הכוכבים'. יש שרוצים לומד שמדובר אודות מזל רוחני, ולא אודות כוכב גשמי. אבל בפשטות כשרש"י מביא מדברי הגמרא 'כוכבא הוה' הכוונה לכוכב כפשוטו... לפי הפירוש השני בגמרא ש'כוכבא הוה'... על כרחך צריך לומר ש'יושביה' קאי על אלו שיושבים בכוכב זה".

ובהמשך דבריו מביא הרבי את דברי רבינו חננאל הנ"ל "שגם 'יושביה' קאי על הכוכבים הסמוכים לכוכב זה". אך הרבי דוחה את פירושו: "כד דייקת שפיר, הנה בנוגע לכוכבים קטנים הסמוכים לכוכב גדול מתאים הלשון 'בניה', שכן, כוכב גדול קרוי אב, וכוכב קטן קרוי בן, וכמו רב ותלמיד, שהרב קרוי אב והתלמיד קרוי בן; אבל לא מתאים על זה הלשון 'יושביה', שקאי על בני אדם דוקא, וכמו 'לא תהו בראה לשבת יצרה'. ומסתבר לומר, שכשם שלפי הפירוש ש'מרוז' 'גברא רבה הוה', קאי 'יושביה' על בני אדם 'היושבים בארבע אמות שלו', כך גם להפירוש ש'כוכבא הוה', קאי 'יושביה' על בני אדם היושבים על כוכב זה".

ומסיים הרבי: "ומזה מוכח שיש 'יושביה' לא רק על כדור הארץ, אלא גם על כוכבים נוספים. ומכל מקום, בני האדם שנמצאים על כדור הארץ הם במעלה גדולה יותר מהברואים שנמצאים על כוכבים נוספים, שלכן ניתנה התורה על כדור הארץ דוקא".

אם כן בשיחה זו הרבי לכאורה קובע שאכן יש יצורים חיים גם על כוכבים נוספים.

ד) אלא שלכאורה קצת צריך עיון סגנון הדברים כפי שמופיע בהשיחה, שהרבי כביכול דוחה על הסף ובנקל את פירוש רבינו חננאל בגמרא ש"יושביה" היינו כוכבים קטנים הסמוכים לכוכב "מרוז", ולעיל הבאנו שכדבריו פירש גם בעל ה"שיטה", ומאידך לא מצאנו מי שפירש הגמרא באופן אחר חוץ מ"ספר הברית" שהוא אחרון.

אמנם יתכן שסברת הרבי היא שכיון שבכל התנ"ך פירוש המילה "יושביה" היינו בני אדם, הנה על פי הכלל "אין מקרא יוצא מדי פשוטו" על כרחך לומר שבדרך הפשט גם כאן פירוש "יושביה" היינו בני אדם היושבים על הכוכב "מרוז".

אולם עדיין צע"ק הלשון הנחרצת "מוכח שיש 'יושביה' לא רק על כדור הארץ", בשעה שכאמור שני ראשונים מפרשים הגמרא באופן אחר ולא מצאנו מי מהראשונים שחלק על פירושם.

ולענ"ד נראה שלא רחוק מן הדעת לומר שלשון השיחה הנ"ל כפי שנדפסה אכן אינה מדוייקת. כי: (א) מדובר בהנחה "בלתי מוגה" משיחה שנאמרה בשבת. (ב) עוד זאת, בשולי הגליון מופיע: "חסר סיום השיחה", דבר המחזק את ההשערה שגם החלקים שנכתבו על פי זכרון השומעים לא נכתבו בתכלית הדיוק כפי שנאמרו ע"י הרבי. ואם כן, בהחלט יתכן שהרבי אכן לא אמר דבר זה בסגנון נחרץ "מוכח כו'".

חיזוק להשערה זו יש להביא מכך שבאגרת שנכתבה מאוחר יותר בשנת תשל''ו (אג''ק חל''א עמ' רפ''ו), ענה הרבי לשואל בעניין זה בסגנון לא מוכרע: ''לשאלתו השניה, מה אומרת התורה בנוגע אם יש חיים על כוכבי לכת וכיו''ב – הרי ג''כ כנ''ל, איני רואה סתירה בתורה לומר שיש שם חיים". כלומר, הרבי לא כותב בצורה נחרצת שיש ברואים בכוכבים אחרים כפי שמשמע לכאורה בשיחה הנ"ל, אלא רק שאין סתירה בתורה לומר שיש שם ברואים.

עוד מצאתי כיוצ"ב שהרבי אמר לפרופסור ר' וועלוול גרין (פרופסור גרין שלום וברכה עמ' 232) כדברים הללו: ''עליך לחפש צורות חיים במאדים. ולהמשיך לחפש עוד ועוד. ואם לא תמצא, עליך להמשיך ולחפש בעוד מקומות. ולא לחדול מלחפש. כי לשבת כאן בעולם הזה ולומר שאין חיים במקומות אחרים מבלי אפילו לחפש, פירושו של דבר – להגביל את הקב''ה. וזה דבר שאיש אינו יכול לעשות". גם כאן רואים שלדעת הרבי בהחלט יתכן שיש ברואים חיים בכוכבים אחרים, אך לא הכריע בנחרצות שאכן יש.

בסיכום הדברים, נראה כי גישתו של הרבי לנושא זה היא, שבהחלט יתכן ויש יצורים חיים על כוכבים אחרים, וכי אין לכך שום סתירה בתורה, ואדרבה, יש לכך גם סייעתא מדעה אחת בגמרא על פי לשון פשוטו של מקרא.

ה) מקורות נוספים מהם משמע כי לא מופרך שישנם ברואים חיים על כוכבים אחרים:

בספר יצירה עם פירוש הרס"ג _{(עם תרגום הר"י קאפח עמ' כג)}: "ואין העולם הזה הוא כולו, אלא כבר נתהוו ממנו עולמות רבים בלי מספר, העולם הזה הוא אחד מהם". מלשונו "נתהוו ממנו" יש מקום להבין שגם העולמות הנוספים שנמשכו ונסתעפו מעולם הזה, דומים לו בעניינם, ואם כן יתכן שגם בהם יש בריות כדוגמתנו.

בספר 'אור ה'' _{(לר' חִסְדׇאִי אבן קרשקש מאמר ד' דרוש ב')} מוסיף ומחזק את סברה\השערה זו. לשונו קשה להבנה אבל זה תוכן דבריו: אם אלוקים רצה לברוא עולם גשמי, מי אמר שהרצון הזה גרם שיברא רק עולם גשמי אחד?! שנית, אם כפי שהסברנו אלוקים רצה לברוא עולם, וכנראה כדי שיוכל הוא להשפיע מטובו לעולם הגשמי הזה מדוע רק לעולם גשמי אחד יכול הוא להשפיע?! הרי הוא אין סופי! ובגלל שני ההבנות הללו חייבים לומר שאלוקים ברא עוד עולמות גשמיים חוץ מהעולם שלנו. כך הוא לומד ובהמשך דבריו הוא גם מביא צדדים מדוע לא יכול להיות שיש עוד עולמות גשמיים אבל למסקנה הוא לומד שיש עוד עולמות גשמיים. אבל עדיין גם אם ישנם עוד י"ח אלף עולמות גשמיים, לא ברור שיש בהם ברואים גשמיים כמונו. ע"כ תוכן הדברים.

ובפירוש ר' יהודה ברצלוני לספר יצירה, מרחיב הוא יותר בעניין הי"ח אלף עולמות שהוזכרו בפירוש הרס"ג הנ"ל ואף נותן מקום לחשוב שיש בהם אנשים: "שאפשר שזה העולם חביב לפניו יותר מכל שאר עולמות כי אולי באותן שאר העולמות לא נתן להם תורה", הרי שהוא לומד שיש שם אנשים אבל לא מוכרח שיש להם תורה. והוא ממשיך: "ואפילו אם תמצי לומר שיש תורה באותן י"ח אלף עולמות כמו בזה מכל מקום ראוי לנו לומר שזה חביב".

אמנם אח"כ הוא נותן סייגים למה שהוא אמר בתחילה והוא אומר שאין להכריע בזה: "אולי אפשר נמי לומר כי באותן הי"ח אלף עולמות אין בהם בריות בחטא ובעוון כמו באלו, ואולי אותן הבריות מלאכים רוחות הן שברא המקום לכבודו. או אולי קרובין הם להם והן בלא חטא שאין יצר הרע שולט בהם ולכן אולי אין צריכין דין ומזון והמקום ברחמיו וחסדיו מתעסק ביום בזה העולם מפני שאנו מלאים עוונות ויצר הרע שולט בנו כו' – וגם לא פירשו לנו רבותינו אם יש בהן באותן העולמות בריות כמותינו שיצר הרע שולט בהם או אם הם מלאכים ורוחות. ואם הם מלאכים ורוחות למה צריכים לעולמות כמותינו? די להם באוויר או ברקיעים וכיון שאין ברור לנו כל זה אין אנו יכולים לפרש כלום על בוריו" – הרי שנשאר בספק בכל זאת. אבל נותן מקום לחיים הדומים לנו. ואף נוטה לומר כן, שהרי אם לא כן בשביל מה צריך את כל הי"ח אלף עולמות?!

ואם כן גם הם סוברים שיש חיים בעולמות נוספים אם כי לא מוכרח שהם אדם דווקא.

ו) ואף אם בכוכבים אחרים ספק אם יש חיים של בני אדם או יצורים נוספים מכל מקום בוודאי שבעולם הזה ישנם חיים נוספים שלא מוכרים לנו, וכמו שמסופר בזוהר הקדוש _{(ח"א דפים רנג רנד)}: "גֵּיא דָּא הוּא בְּאֶמְצָעוּת דְּעֵילָא וְתַתָּא גיא זה הוא בין מעלה למטה דָּא אִקְּרֵי גֵּי בֶּן הִנֹּם וזה נקרא גיא בן הנם וּרְצוּעָה חָדָא נָפְקָא מִתַּמָּן לְעֵילָא לְהַאי תֵּבֵל ורצועה אחת יוצאת משם למעלה למקום שנקרא תבל וְאִקְּרֵי אוּף הָכֵי גֵּי בֶּן הִנֹּם ונקרא גם כן גיא בן הנם וְתַמָּן פִּתְחָא דְּגֵיהִנֹּם ושם פתחו של גיהנום וְאִינוּן בְּנֵי אֱנָשָׁא דְּתַמָּן והאנשים שם בְּגִין דָּא כָּלְהוֹ יָדְעֵי בַּחֲרָשִׁין וְחָכְמָאן יודעים כולם את חכמת הכישוף וחכמות נוספות וְתַמָּן זָרְעֵי וְנָטְעֵי אִילָנִין ושם זורעים ונוטעים אילנות וְלֵית תַּמָּן חִטִין וְלָא חַד מִשִּׁבְעָה מִינִין וחיטים ושאר ז' מינים אין שם.

בִּנְשִׁיָּה אִית בְּנֵי נְשָׁא קְטוּעִין זְעִירִין בארץ נשיה יש אנשים קטנים וקטועי רגליים וְלֵית לְהוֹן חוֹטְמִין בַּר תְּרֵין נוּקְבִין דְּנָפְקָא בְּהוּ רוּחָא ואין להם חוטם=אף אלא יש שני נקבים בפניהם שבאמצעותם הם נושמים וְכָל מַה דְּעָבְדֵי מִיָּד מִשְׁתַּכְּחֵי וְעַל דָּא אִיקְּרֵי נְשִׁיָה וכל מה שהם עושים הם שוכחים מיד ולכן ארצם נקראת נְשִׁיָּה וְזָרְעֵי וְנָטְעֵי אִילָנִין וְלֵית תַּמָּן חִטִים וְלֹא מִשֶּׁבַע זִינֵי ויש שם זרעים ונטיעות ואילנות ואין שם חיטים ושאר ז' מינים.

צִיָּה הוּא אֲתַר כִּשְׁמֵיהּ בְּיַבְשׁוּתָא בְּכֹלָּא צִיָּה כשמו כן הוא יבש כולו תַּמָּן בְּנֵי נְשָׁא שַׁפִּירָן בְּחֵיזוּ האנשים שם יפים מאוד וּמִגּוֹ דְּהַהוּא צִיָּה כיון שזה מקום יבש כַּד יָדְעֵי אֲתַר דִּמְקוֹרָא דְּמַיִין נָבְעִין כשמגלים מקור מים חיים עָאלִין תַּמָּן עולים לשם וּלְזִמְנִין דְּסָלְקִין מִגּוֹ מַיִין לְהַאי תֵּבֵל ולפעמים מגיעים מתוך המים אל ארץ תבל הזו וְאִינוּן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא יַתִּיר מִבְּנֵי נְשָׁא אָחֳרָנִין והם בני אמונה יותר משאר בני אדם וּבֵינַיְהוּ דִּיּוּרִין טָבָן וְעוֹתְרָא סַגֵּי ויש שם דיורים טובים ועושר רב וְזֶרַע זְעֵיר מִגּוֹ יַבְשׁוּתָא דְּהָתָם ויש שם מעט זרעים מפני היובש ששם וְנָטְעֵי אִילָנִין וְלָא מַצְלִיחִין והם נוטעים אילנות ואינם מצליחים וְתֵיאוּבְתָּא דִּלְהוֹן לִבְנֵי נְשָׁא דְּהָכָא והם משתוקקים לבני האדם שכאן".

________

 נערך ע"י התמים מנחם מענדל שי' נחמנסון