קבוצת רכישה ללולבים

קבוצת הרכישה

זו היתה קבוצת-רכישה קצת מוזרה. לא כזו בשביל נכסים גשמיים, אלא לקניית לולבים מהודרים. "במקום לשלם מאה או מאה ועשרים ש"ח עבור לולב מהודר" אמר מאיר בקול מהורהר, "עדיף שנקנה ביחד עשרים לולבים שמוגדרים על ידי הסוחר כ'מהודרים' במחיר זול יותר, ונברור לנו את היפים ביותר". "כולנו נצא מורווחים" הוספתי אחריו תוך כדי לגימה מהקפה שבידי.

זה היה בוקר קצת קריר של סוף אלול. השיח הזה התפתח בפינת הקפה של בית הכנסת. מאיר ערך במהירות רשימה שמית של 15 חברים ששמחו לשלם 70 ש"ח כדי לקבל לפני החג לולב יקר כמעט בכפליים.

"רק שלא נגלה שמדובר בחתול בשק", אמר אחד מהחברים, שהיסס לפני הסכמתו לרכישה. "אל תדאג" אמר מאיר, "אדאג שיהיו לולבים טובים, למרות המחיר המוזל". שיערנו שאמנם לא תהיה את אפשרות הבחירה כמו בשוק ארבעת המינים הגדול. מצד שני, המחיר לעשרים לולבים מהודרים נמוך משמעותית מלולב מהודר אחד.

האם הקודם זוכה

אחרי שבוע וחצי, קצת לפני יום כיפור מאיר תלה מודעה שהלולבים שהוזמנו – הגיעו, וניתן להיפגש בין שש לשבע בערב בסלון ביתו, על מנת לשלם ולקחת את הלולב.

אני וחבר נוסף הגענו ראשונים. גילינו שהארגז כבר פתוח. והלולבים מפוזרים על השולחן. בחנתי את הלולבים, התחלתי לבדוק אחד אחד. "רגע", אמרתי פתאום. "אתה כבר בחרת"? פניתי לכיוון מאיר.

"כן" השיב מאיר. "למה, מה הבעיה"?

"אם בחרת ראשון" עניתי בתרעומת, "זה אומר שעברת בנחת על הכל ובררת לך את הכי יפה, לא"?!

"נכון" הוא אמר במבוכה קלה, "אבל מה אכפת לך? כולם כאן יפים ומהודרים".

"נכון באמת מה אכפת לך"? אמר החבר השני. "הוא טרח והתאמץ – לדעתי זו זכותו לבחור ראשון. מגיע לו".

"אני לא חושב שזה כל כך מגיע לו", אמרתי אני. "לא סתם רציתי להגיע מהראשונים. אני יודע שגם כאשר כל הלולבים במחיר זהה, עדיין יתכנו הבדלים בין הלולבים, וזה בדיוק מה שגרם לי לבוא ולראות מהראשונים"!

"אהממ"… הוא כחכח במבוכה.

"שילמתי בדיוק כמוהו" לא הרפיתי, "וזה שהוא טרח, שהרעיון שלו והביצוע שלו, נכון. אני באמת מאוד מעריך אותך על כך" – פניתי אליו בגוף ראשון כעת, "אבל גם אתה נהנית ממחיר מוזל בזכות הרכישה המשותפת של כולנו"!

"נכון" ענה מאיר, "אבל 'מגיע לי' לבחור ראשון, כי אני טרחתי יותר בשביל כולם". השבתי כנגדו: "היית צריך לסכם את זה מראש, אין דבר כזה הטבות על חשבון אחרים בלי לסכם מראש. אולי אפילו עשית לעצמך איזה הנחה שבעצם הלולב שלך בחינם".

"מה פתאום"!!! מאיר עכשיו ממש נעלב, "שילמתי כמו כולכם, ובנוסף טרחתי והשגתי את קבוצת הרכישה הזו ולכן מגיע לי לפחות לבחור ראשון", אמר כשהטון שלו עולה בהתאמה.

בינתיים הגיעו עוד שלושה חברים מקבוצת הרכישה. ראיתי אחד נכנס ונעצר במפתן למשמע הויכוח. "שלום עליכם, תיכנס!" אמרתי לו, למרות שזה לא היה הבית שלי, "אולי אתה תעזור לנו להכריע".

שלום שמע את הויכוח. הוא אמר: "ברור שהייתי רוצה לבחור ראשון, אבל אוותר למאיר, שטרח יותר מכולם שרק השתתפו במחיר". השניים האחרים היו בדעה כמוני.

החלטנו להרים טלפון לרב "שלא יהיה חשש גזל בלולב חלילה", אמרתי עם קריצה רבת משמעות.

איך חולקים רווחים

חלפו כמה דקות עד שהרב ענה. שיערנו שיש עומס שאלות בערב חג, אך לא הרפנו, גם השאלה שלנו חשובה. לבסוף הוא ענה לטלפון. לאחר ששמע את הדין ודברים, אמר לנו: "בשולחן ערוך נפסק ששותפים שהרוויחו סכום כסף ידוע – יכול כל אחד מהם לקחת את האחוזים שלו מתוך הקופה המשותפת שלא בפני חבריו, אבל כשמדובר ברווח שכדי לחלוק אותו צריך אומדנא ושומא טובה (כגון ולדות שנולדו בעדר משותף, שיש ולדות משובחים יותר ויש פחות) החלוקה צריכה להתבצע בנוכחות כולם" (שו"ע חו"מ סי' קע סי"ז).

"ואם אחד מהשותפים כבר עשה את החלוקה בצורה עצמאית"? שאל מאיר, "זה לא מחוּל לו וזהו"? "הממ.. האמת שזה לא תופס מבחינה הלכתית, החלוקה בטילה וצריכה חישוב מחדש" ענה הרב. "הבנתי" אמר מאיר, וכולנו הנהנו בהסכמה.

"יש עוד הסבר" המשיך הרב לבאר, "של רבי ישעיה מטראני. מלשונו עולה באופן ברור, שאפילו אם לא מדובר בהבדל של כסף אלא של איכות (=כולם אכן אותו שווי, אבל יתכן שכל אחד מוערך אחרת מבחינה חיצונית למרות שעולה אותו סכום) – יכול שותף אחד לטעון שכיון שלא ביצעו את החלוקה בפניו – זה לא תופס כי הוא חושש שהשני לקח דבר שהוא היה בוחר לעצמו" (פסקי הרי"ד בבא מציעא סט, ב).

"הגיוני בעצם" אמרתי.

"לפי זה, במקרה שלכם שהאחראי בחר לעצמו לולב שלא בנוכחות שאר חברי קבוצת הרכישה, אף כי הלולבים זהים במחירם, כיון שיש ביניהם הבדלים באיכות ובהידור – הבחירה בטלה ותוכלו לעשות גורל מי בוחר ראשון ומי אחריו וכו'".

הודינו לרב על התשובה הבהירה והמנומקת. הבנו שעלינו לבטל את החלוקה הראשונית. אפילו חבר'ה נוספים שכבר הספיקו בינתיים לבחור לעצמם, החזירו חזרה לשולחן. החלטנו לעשות גורל עם פתקים, מי שיצא ראשון יבחר ראשון, וכן הלאה.

הייתי קצת במתח, אבל נרגעתי כשנזכרתי שמה שאנחנו עושים זה על פי הלכה. לא הספקתי לעקוב מי זכה בלולב שמאיר בחר בהתחלה. גם לא בטוח שאני הייתי חושב שהוא המובחר… בכל אופן בסוף אפשר לומר שהייתי מרוצה ממה שעלה בידי. חזרתי הביתה ושקעתי בהכנות ליום הכיפורים. 

נקיון כפיים במצוות

ביום טוב הראשון של חג סוכות, לאחר התפילה, ניגש אלי מאיר. "גוט יום טוב" חייכתי אליו. "חג שמח" הוא השיב תוך הושטת ידו. 

"אתה יודע"? הוא אמר "אני שמח שבסוף הכל הלך בהגרלה ולא כמו שחשבתי בהתחלה". 

"באמת"? הופתעתי. 

"אסביר לך למה", הוא לא נתן לי להסתקרן הרבה.

"בהשגחה פרטית שמעתי אתמול סיפור על החפץ חיים…" שני חברים קטעו אותו עם ברכת חג שמח.

"נו", ביקשתי המשך.

"מספרים על רעייתו של החפץ חיים, שקנתה לשבת דג גדול בשותפות עם חברתה, ולאחר הבישול היא חילקה את הדג ונתנה לחברתה חלק גדול ולעצמה השאירה את החלק הקטן".

"אוקיי", 'מתאים ל'אשת הרב' הרהרתי.

"אבל בכל זאת, החפץ חיים לא הסכים לאכול מהדג, כיון שהיא לא קיבלה מראש את אישורה של השותפה על אופן החלוקה" (מורשת אבות בראשית עמ' 102).

"וואו" הופתעתי. "כן", אמר מאיר. "החפץ חיים הסביר לרעייתו, שאפילו אם חלק הדג שהשותפה קיבלה הוא יותר יקר ויפה מהחלק שהותירה לעצמה, עדיין הייתה צריכה לבקש רשות על אופן החלוקה כדי למנוע חשד"!

"מדהים" אמרתי. "כמה צריך להיזהר גם בדקויות כאלה". "בטח כשזה קשור עם קיום מצוה, שלא תבוא חס וחלילה בעבירה" סיים מאיר.

"לא לחינם אמרו חז"ל שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם".

"ופרוס עלינו סוכת שלומך" השלמנו זה את זה.

[עריכה: ש. מלומד©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים