צלם באירוע של נשים

א. הש"ך בהלכות נדה (יו"ד סי' קצה ס"ק כ) דן אודות רופא שצריך להגיש עזרה רפואית לנשים, וז"ל: "המנהג פשוט שרופאים ישראלים ממששים הדפק של אשה, אפילו אשת איש או נכרית, אף על פי שיש רופאים אחרים גוים, וכן עושים שאר מיני משמושים על פי דרכי הרפואה", ובטעם הדבר ביאר: "דודאי כו' ליכא איסור דאורייתא אלא כשעושה כן דרך תאוה וחיבת ביאה כו' מה שאין כן הכא". עולה מדבריו, שכאשר הנגיעה או ההסתכלות היא למטרת רפואה ואינה דרך תאווה, מותר. [וראה מה שדן בזה בשדי חמד ערך חתן וכלה (סי' יב). אוצר מנהגים והנהגות (ביסטריצקי, יו"ד עמ' רמח) הוראת הרבי להשתדל ליבדק אצל רופאה. טהרת הבית (יוסף, ח"ב עמ' רכא בשוה"ג ואילך)].

מדברים אלו למד בשו"ת עולת יצחק (רצאבי, ח"ב סי' רלה אות ב),"דלפום דינא מותר לאיש לצלם נשים, כיון שטרוד אז בעבודתו, שצריך הוא לכוון כראוי את מראה התמונה וזמן הראוי לצילום וכיו"ב דברים הידועים לבעלי המלאכה. מה גם כשזוהי עיקר מלאכתו ופרנסתו ואם לא תצליח מרע אומנותיה ויפסיד, כי לא יקנו ממנו התמונות שאינן טובות". כלומר, כיון שהצלם עסוק במלאכתו ולכוון עדשת מצלמתו שיצאו התמונות ראויות ואיכותיות, קיים בו ההיתר דטרוד במלאכתו, כמו שהתירו ברופא, כיון שאינו מסתכל דרך תאווה. אלא שגם הוא סיים ש"אסור לו להסתכל יותר מן הצורך". וכן הביאו בקונטרס תא שמע (ח"ח אות מה) בשם הגר"ח קנייבסקי להתיר כיון דהוא טרוד בעבודתו.

ב. אלא שהמתבונן יראה שההשוואה והדמיון בין ההיתר של הרופא לטפל בנשים מחמת "דטריד בעבידתיה", לבין ההיתר לצלם נשים, לא קרבו זה אל זה. כי בשלמא אצל הרופא, ריפוי הגוף ממחלה ויופיו החיצוני של הגוף הם שני נושאים שונים שאין להם שייכות זה לזה, לכן עיסוקו של הרופא בריפוי גוף האשה עשוי להטריד את דעתו עד שלא תהיה פנויה למחשבות של תאווה; מה שאין כן הצלם כל מטרתו לקלוט ולצלם את מראהו החיצוני של המצולם באופן היפה והמשובח ביותר, ולפעולה זו יש שייכות קרובה מאוד להבטה בדרך של תאווה, לכן לא מסתבר כלל לומר שהטירדה בפעולת צילום הנשים חזקתה למנוע את הצלם מהסתכלות ומחשבות של איסור גמור.

שווה בנפשך, האם יעלה על הדעת להתיר לצלם להסתובב במקומות פריצות כמו חוף הים ולצלם, מתוך הנחה שהוא "טרוד אז בעבודתו שצריך הוא לכוון כראוי את מראה התמונה וזמן הראוי לצילום"?! והרי מלאכתו היא מלאכת איסור ממש? והדברים פשוטים לכל מתבונן.

ועל דרך מה שהביא בספר הליכות בת ישראל (פוקס פ"ו הע' ז) בשם הגרש"ז אוירבך, שבנות הנוסעות באוטובוס לטיול וכדומה צריכות ליזהר לא ליתן קולן בשיר, כדי לא להכשיל את הנהג בשמיעתן, וליכא כלל ההיתר דטרוד במלאכתו, כיון שנראה בחוש שהנוהג מסוגל לשוחח עם חבירו ולהיות מרוכז בנהיגה. ועל אחת כמה וכמה בנדון דידן – שמלאכת הצלם עצמה ענינה הסתכלות – בוודאי שאין דעתו טרודה לגמרי בכיוון עדשת המצלמה עד שנוכל לסמוך שזה יציל אותו מהסתכלות ומחשבות אסורות.

ג. בשו"ת אשר חנן (אפללו, ח"ח סי' קסז) כתב: "אף על פי דקיימא לן דטריד בעבידתא (ב"מ צא.) הכא מסתבר שטרוד ביצרו טפי, ויסוד 'טרוד בעבידתיה' שעל ידי הטירדא מבטל ההרהור לגמרי, מה שאין כן במצלם נשים בעת הריקודים תליא מילתא בהסתכלות דרך המצלמה לחפש את הכי שמושכת תשומת לב בריקודים להוסיף נוף להסרטה נראה בעליל שאינו טרוד מספיק לבטל הרהור בעריות, ואין צופה בנשים (נדרים כ.) ונואף בעיני (מדרש רבה פר' אחרי מות) גדול ממנו".

וכן כתב בפשטות בשו"ת אור יצחק (עבאדי, ח"ב ענינים שונים סי' י): "מה שאומרים שהצלם עסוק במלאכתו ואינו מהרהר כו' ודאי אינו מועיל, ואדרבה הוא צריך כל הזמן לדייק ולראות מתי לצלם תמונה יפה וכיו"ב. וכן העיד צלם אחד ירא שמים שהוא ידוע בעצמו שטעם זה לא נכון, ואדרבה הוא צריך להסתכל יותר מסתם אדם, וגורם יותר להרהור". וכן הביא בספר אהל יעקב (סקוצילס, יחוד, עמ' קפג בשוה"ג) בשם הגר"ע אוירבאך.

גם הגר"ע יוסף בשו"ת מעין אומר (נקי, חי"ב עמ' רלד) נשאל: "האם מותר לצלם נשים כאשר הם רוקדות?" והשיב: "אסור". ובשוה"ג ביאר דלא ס"ל ההיתר דטריד בעבידתיה. וכ"פ הרב מאיר מאזוז בספרו מקור נאמן (סי' תשפא עמ' קפח) שהדבר "אסור בהחלט. יש להביא צלמת לנשים".

ד. אלא שהגר"מ גרוס בספרו אום אני חומה (ח"ב סי' רג עמ' שפו) רצה לחלק בין צלם חרדי לצלם שאינו חרדי, וז"ל: "לכאורה כשידעינן בבירור שיכשל הצלם בראיות שלא כדין, וכן הוא בכל אחד שאינו חרדי או דתי למחצה וכו', דהרי ריקוד הנשים וכו' הוי כאשר בנעורת והוי כחזקה שיעבור על האיסור, ואם לא היה בודאי י"ל סברא דבידו לומר דלאו איהו קגרם לזה, אבל השתא הרי שכירותו גרם לזה כו' וכן בעל השמחה מכשיל את הנשים בזה שמחטיאים את הצלם". כלומר, צלם שאינו ירא שמים בוודאי יכשל בראיות אסורות וממילא כשבעל השמחה מזמינו הרי הוא עובר בכך על לאו דלפני עוור לא תתן מכשול, אך בצלם ירא שמים שרי כיון שכנראה ישמור עצמו מלהיכשל.

אכן, כבר קבעו חז"ל (כתובות יג, ב) "אין אפוטרופוס לעריות". ופסק הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (פכ"ב הי"ז ואילך): "אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם אלא לפרוש מן העריות כו'. לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה ולהרגיל עצמו בקדושה יתרה ובמחשבה טהורה ובדעה נכונה כדי להינצל מהן כו'. גדולי החכמים היו אומרים לתלמידיהם היזהרו בי מפני ביתי וכו'". לכן אין להתיר גם לצלם ירא שמים. ואדרבה, דוקא ירא שמים ישמור נפשו ויתרחק מזה.

ובנוגע למה שכתב שהעוון חל לא רק על הצלם אלא גם על בעל השמחה שהזמינו – כן כתב גם הרב יוסף ליברמן (מחשובי הפוסקים בעיר הקודש ירושלים, ראש ישיבת 'כולל שומרי החומות' ורב קהילת סאדיגורא), בקובץ אור ישראל (גליון כא עמ' קטז): "זה ששכר את כו' הצלם עבור הנשים ובא מסתכל ושומע קול שירן, הוא עובר בלפני עור לא תתן מכשול. וגם אם לא הוי בתרי עברי דנהרא, עובר אלפני עוור, כיון שמייעצו ושוכרו לכך (כמבואר אצלנו בס"ד בכת"י בסוגיא דלפני עור, אות ו)". וראה גם מ"ש בזה בשו"ת מנחת שלמה (אוירבאך, סי' לה).

ה. גם אם נקבל את ההיתר "דטריד בעבידתיה", עדיין לא ימלט שיהיו לצלם דקות ארוכות בהן הוא אינו עסוק במלאכתו כלל, כגון כשמעמיד המצלמה על 'רגל' בגובה כדי לצלם את מעגלי הריקודים, והמצלמה עומדת שם זמן מה, ובזמן זה הצלם עומד ואינו עסוק כלל בעבודתו, ו"אין אפוטרופוס לעריות".

חשש זה העלה כבר הגר"ש וואזנר בקובץ מי ירפא לך (עמ' י), שכאשר הצלמים הם גברים, הנה "הרבה פעמים נשארים שם זמן רב להנאתם ואינם טרודים במלאכתם ודבר זה איסור הוא וצריכות להפסיק הריקוד כשהצלם נכנס, וראוי לייחד אשה צלמת לעזרת הנשים". ועד"ז כתב בקובץ אור ישראל (גליון כג, עמ' רכט): "שדרך הנשים בחתונות שמזמינים צלם גבר לצלם את הכלה לפני החופה, וכן לצלם את הנשים במקום שאפשר לעשות זה על ידי מצלמת אשה, לית דין ולית דיין שזה בגדר פרצה". ומשמע שהבין שגם אם נאמר שהצלם "טריד בעבידתיה" בעת שמצלם, עדיין יש זמנים שאינו טרוד בעבודתו, ובהם הוא איסור גמור שישהה שם. אלא שלא כתב בבירור לאסור זאת לחלוטין.

ועל דרך זה כתב הגרש"ז אוירבאך בספר הליכות שלמה (תפילה, פ"כ הע' כ) שאשה "לא תשיר בביתה כשנמצא שם פועל, אף שהוא טרוד בעבודתו, כי מפעם לפעם הרי הוא מפסיק". ראה גם חוט שני (קרליץ, שבת  ח"ג עמ' רעא ס"ח).

ובספר יבקשו מפיהו (הלכות שידוכין ונישואין, עמ' תפז) הביאו בשם הגרי"ש אלישיב שראוי לשלם יותר להשיג צלמת, אלא שהבין שאין בכך חובה.

ו. על פי כל זה יש להסיק דכיון שהוא מחלוקת הפוסקים באיסור "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" שהוא איסור דאורייתא, בספק תורה אזלינן לחומרא.

ועוד, שהצלמים מודים ומתוודים שהמציאות היא שאינם טרודים לגמרי באומנותם לגמרי בכל רגע, ואכן מתעוררים אצלם מחשבות זרות מחמת מלאכה זו, ואם כן מה מקום יש להם לסמוך עצמם על הרבנים המתירים, שכפי הנראה לרוב צדיקותם ופרישותם מענייני עריות לא נחתו לה'הרגש' דהצלם.

וידועים בזה דברי אדמו"ר הזקן (אגרות קודש שלו אגרת סב עמ' קמח) במכתבו, שבענייני העולם אין לסמוך על הבטלנים יושבי האוהל אלא על ה'מומחים' בענייני העולם בפחיתותו ובשפלותו. וכה הם דבריו אודות שילוח מעות לארץ ישראל: "הקשה לשאול כו' למסור מעות כו' לאיש כו' אשר הוא מהבטלים יושבי בית המדרש אשר לא ידע להזהר בדרך הקשה כזו, מדינות שונות וחולפות בנימוסיהם, ונצרך זהירות רבה מאד מאד והתחכמות עצומה". ולכן "ההכרח למסור דוקא לאיש מהימן מאנשי העולם הסוחרים הבקיאים איך לשמור שמירה מעולה ועצומה". עולה מדבריו שבעניני העולם צריך להתייעץ ולברר אצל האנשים העוסקים באותו תחום, ולא לסמוך רק על הנחותיהם של יושבי האוהל שלפעמים אינם בקיאים בדרכי העולם. ואם אדה"ז כתב כן אודות מעות שהכל נזקקים להתעסק עמם – גם הבטלנים, על אחת כמה וכמה שכן הוא בעניין צילום נשים שהרבנים הגאונים אינם שייכים לזה כלל ועיקר.

[עוד יש להבהיר, שחלק מהרבנים המתירים הנ"ל מסתמכים על הסברא שצלם שאינו דתי ומחלל שבת בפרהסיא יש לראותו כגוי גמור ח"ו וממילא אין איסור לסייע לו בעבירה ולהכשילו באיסורים. ובוודאי שהס מלהזכיר בינינו דיעה כזו, ובטח שלא לסמוך עליה].

ז. בכלל, בנושא הצניעות והקדושה הייתה דעתו הקדושה של הרבי נחרצת וברורה מאד, כפי שעולה מדבריו בהתוועדות פרשת בלק תשד"מ (תורת מנחם ח"ג עמ' 2124 ואילך):

"גילוי עריות - פשיטא שאין הכוונה לאיסורים מן התורה או מדרבנן - שניות לעריות וכיו"ב, דמאי קמ"ל?! וכמו כן בנוגע למה שכתוב בגמרא 'לא יסתכל אדם כו' בבגדי צבע של אשה' וכיו"ב, שמכיון שזהו איסור שהובא בגמרא - מאי קמ"ל?! אלא הכוונה לעניינים שבהם מקום לשקלא וטריא אם הדבר אסור על פי דין, ואף על פי כן, כאשר ההנהגה היא על פי 'מילי דחסידותא' - מושלל הדבר מכל וכל. ולדוגמא: אודות הדין ד'קול באשה ערוה', - יש שקלא וטריא בספרי האחרונים אם איסור זה חל כאשר שומעים קול של אשה מתוך 'תקליט' כו'. יש מקום לומר כו' ששמיעה מתוך תקליט אינה פועלת רגש על האדם כו', וכפי ששקלו וטרו בזה כמה וכמה. אמנם, כאשר ההנהגה היא על פי 'מילי דחסידותא' פשיטא שאין מקום כלל לשקלא וטריא כזו, דמכיון ש'לכל הדעות' לא יביא הדבר לידי יראת שמים... ו'לכל הדעות' אין בכך משום 'כל מעשיך יהיו לשם שמים'... לא עולה על דעתו ללכת ל'רב' כדי שימצא לו היתר על פי דין! דבר זה מושלל אצלו מכל וכל".

כמו כן בנידון דידן, כיון שברור שצילום נשים רוקדות וכו' לא מוסיף יראת שמים לצלם, אין מקום לאנ"ש לחפש היתרים לדברים כאלו [ראה ג"כ עד"ז אגרות קודש ח"י עמ' רלח].

[וראה גליון כפ"ח גליון 1551 עמ' 20 מה שכתב הרבי לרב מרדכי גל ע"ה "אין מקצוע הקולנוע מתאים ליהדות כלל, ולצניעות בפרט"].

על פי כל הנ"ל הנני כותב דעתי הברורה שאסור להזמין צלם יהודי לצלם נשים רוקדות או שרות, אלא יש להזמין לשם כך אשה צלמת.