השכן או הזקנה

בעל דירה להשקעה מחליט למכור אותה ומתלבט האם להעדיף את טובת השכן או את טובת הדיירת הזקנה
דירה בבניין

תוכן עניינים

משכנתא מול חזון כלכלי

"אני חושב שהגיע הזמן להשקיע בדירה נוספת" אמרתי לאשתי.

היא כרגיל נלחצה מיד ואמרה: "מה, אבל אנחנו עדיין עם משכנתא רצינית על הראש. איך תיכנס עכשיו לעוד חובות"?

אבל אני הגעתי מסודר עם תוכנית-עבודה מפורטת. הסברתי לה איך רכישת דירה נוספת לא רק שלא תכביד עלינו אלא תסייע בעתיד. "את צודקת שבהתחלה יהיה קשה יותר. נצטרך בתקופה הראשונה להדק חגורות. אבל בהמשך, עם שכירות של עוד כמה אלפים בחודש, עוד תראי שנצליח להגיע להחזרים טובים יותר".

היא נאלצה להסכים. יודעת שהתכנונים שלי מסודרים מאוד. "מניסיון העבר אני מקוה שאפשר לסמוך עליך" היא סיכמה.

בשבילי, האישור שלה היה המפתח להתקדם הלאה, דליועץ משכנתאות, בדיקה של אפשרות מיחזור המשכנתא, וכמובן מציאת הנכס המתאים. כל כך מרגש לעמוד בשלב בו לא רק שיש לי דירה משלי, אלא אני מסוגל להגיע לדירה נוספת להשקעה.

זה לקח קצת יותר זמן ממה שחשבתי, אבל מתברר שתכנון וחשיבה לטווח רחוק – בליווי ייעוץ מתאים כמובן, מועילים בסוף.

לאחר חיפושים במודעות למכירה, בעלונים ובאתרים, בעיר מגורנו ובערים סמוכות, חשבתי שמצאתי את המבוקש: דירה במקום נחמד, בשכונה קרובה אלינו. הדירה מתוחזקת ומושכרת כבר כמה שנים לאישה מבוגרת ובריאה. בעל הבית הקודם, ראובן שמו, התנה עימי: "בבקשה ממך אל תסלק את הדיירת הזקנה. היא כבר כמה שנים פה, מרוצה מהמקום, ואני מרגיש מחויב לה. כבר כמה מתעניינים בדירה ירדו מהרעיון בגלל התנאי הזה, אך אני לא וויתרתי. אתה נראה לי אדם הגון" הוא סיים, "אני סומך עליך שלא תפר את התנאי".

"האמת היא, שהתנאי נשמע לי בסדר גמור" אמרתי. "אני לא צריך לחפש שוכרים אחרים כל עוד הגברת בחיים, שתאריך ימים אמן" איחלתי לה ולעצמי.

"נפלא" אמר ראובן, "ותדע שהיא עומדת בתשלומי השכירות כמו שצריך. לא תזדקק לרדוף אחריה. היא משלמת בהוראת קבע, שמתחדשת כל שנה אחרי חידוש חוזה השכירות".

"עבורי זה נהדר" סיכמתי ולחצתי את ידו. קבענו להיפגש אצל עורך דין, על-מנת לחתום על החוזה בצורה מסודרת. בשעה טובה אפשר לברך על המוגמר.

השנה הראשונה הייתה אכן לחוצה כמו שחזיתי. היה עלינו לעמוד בהחזרי חוב גדולים. כל תשלום חודשי של שכירות הלך ישר להחזרים.

רק אחרי שנה וחצי הרגשנו קצת הרווחה. "אפשר לחזור לנשום" אמרתי לאשתי בחיוך. "כאילו עד עכשיו לא נשמת מרוב דאגה". היא צחקה. "אני תמיד משתדל להזכיר לעצמי שה' נתן לנו מערכת מופלאה שמתפקדת, וצריך לזכור לתחזק אותה ולשמור עליה" קרצתי.

משכנתא הילוך 2

אחרי 7 שנים רגועות יחסית, הרגשתי שמבחינה כלכלית אמנם אנחנו רגועים, אבל חתונות הילדים שנראות באופק, גרמו לי לחשוב אולי כדאי להעביר את ההשקעה לדירה גדולה יותר. אשתי נלחצה שוב: "מי יודע אם נעמוד עכשיו בהחזרים. אל תשכח שגם ההוצאות גדלו בינתיים. הייתי מציעה למכור לגמרי את הדירה, שיהיה מרווח נשימה לשנים הקרובות".

"ומה יהיה הלאה"? תהיתי באוזניה, "בזמן הקרוב תרגישי הקלה, אבל אחר כך יהיה לחץ יותר גדול, בלי הכנסה של משכורת בטוחה כל חודש".

היא מאוד דאגה, אבל ידעה שמבחינתי זה סוף פסוק. "את רוצה לראות שעוד נרוויח"? שאלתי – "את תראי שתבואי לחתונות ותהיי רגועה, בלי לחץ כמו שההורים שלנו היו בו וכל כך לא רצינו להיות באותו מקום".

פירסמתי את הדירה למכירה. במקביל בדקתי אופציות של דירות אחרות.

יום אחד קיבלתי טלפון. על הקו היה לוי. הוא הציג את עצמו כשכן של הזקנה באותה קומה. "תראה, אני רוצה לקנות את הדירה. אתה יכול להסיר את מודעות ה'למכירה'". הוא אמר. "רגע" עצרתי אותו, "מי אמר שתקנה את זה בתנאים שלי"?

"מה כבר יכולים להיות התנאים שלך"? שאל לוי, "אני לא מצפה לאיזו הנחת-שכן כלשהי, אני משלם מחיר מלא", הבהיר.

"העניין הוא, שאני מחויב לאישה המבוגרת שגרה שם, ובינתיים מתפקדת נפלא. היא לא מתכוונת לעזוב משם בינתיים, וכל עוד גם אלוקים לא החליט כך, אני לא יכול להוציא אותה משם".

"רגע רגע רגע" הוא אמר.

"אל תשכח שאתה מחויב לי מדין 'בר מצרא'".

"בר-מצורע"? התפלאתי, מברר שהבנתי נכון את מילותיו.

"מה, לא שמעת את המושג הזה"? הוא תמה. "האמת שלא" הודיתי. אני אמנם שומר מסורת ויודע תורה והלכה בסיסיים. אבל לא זכור לי מושג כזה.

"בר מצרא, זה מילה בארמית, 'בן גבול', או איך שאומרים בעברית 'שכנים' עם קיר או גדר משותפים" הסביר לוי, "אדם שמוכר את שדהו – יש לשכן שלו זכות קדימה לקנות את השטח כדי להגדיל את השטח של השדה הסמוכה שלו. השכן קודם לכל רוכש פוטנציאלי אחר".

"אאאמממ" ניסיתי להישמע מבין.

"אבל מה יהיה עם הגברת עכשיו? אני מבין שאם אתה רוצה דוקא את הדירה הזו, זה כי אתה מעוניין להרחיב את גבולך, הלא כן?", נשמעתי קצת פיוטי.

הוא דוקא התלהב, "נכון! זו הזדמנות פז בשבילי להרחיב את הדירה שלי על חשבון הסלון של הדירה שלך, ומהשאר אעשה יחידת-דיור מניבה. זה יחסוך לי גם את המס המיותר הזה, נוו… אמממ…"

"מס רכישה בגובה שמונה אחוז מהעסקה" השלמתי אותו.

"בדיוק! על פי חוק כשהדירה שנרכשת סמוכה לדירה הקיימת אני יכול להחשיב את זה כהרחבה ולהתחמק מהמיסוי, אתה יודע איך זה במדינה הזו, כשאתה קצת מתחיל להרוויח המדינה פתאום נזכרת בך, כשאתה מפסיד – לך תחפש את החברים שלך".

"אני לא רוצה לפגוע בשמחה שלך" אמרתי בזהירות, "אבל אני רוצה להבין קודם כל של מי זכות הקדימה באמת".

"מצידי תשאל את הרב" אמר לוי בביטחון. "הוא יסביר לך עוד יותר בפירוט את ההלכה של בר מצרא, ותראה שתהיה מחויב אלי לפני הזקנה שלך" הוא אמר בזלזול, שהוריד לי עוד יותר את החשק למכור לו.

אמרתי לו במפורש: "האמת שאתה לא עושה לי הרבה חשק למכור לך. תדע לך שרק בגלל הנחרצות שלך על ההלכה שקשורה בעניין אעשה לך טובה ואבדוק ברצינות מול הרב, מה הדין במקרה כזה". ניתקתי עם טעם חמוץ בפה.

מה באמת ישר וטוב

רבנים זה משהו שפחות הכרתי. הקשר שלי עם רב בית הכנסת מסתכם בדרך כלל בלחיצת יד וברכת 'שבת שלום' אחרי התפילה. חייגתי לאחותי. ידעתי שבעלה הוא אברך כולל רציני. שאלתי אותה מתי הוא אמור להיות זמין.

בערב חייגתי אליו. "שלום הרב רפאל" אמרתי, "שלום עליך" השיב כשהחיוך נשמע בקולו, "מה קרה פתאום הרב רפאל" שאל.

"היום התקשרתי אליך כרב, לא כגיס", הסברתי. סיפרתי לו בכמה מילים את ההתלבטות שלי, ובעיקר שאלתי אותו אם השכן, לוי, לא המציא איזה מושג כדי להכריח אותי למכור לו.

"עקרונית השכן שלך צודק" הוא פתח, "בתורה כתוב 'ועשית הישר והטוב', וחז"ל למדו מכך שצריך להשתדל לנהוג בדרכים ישרות. לדוגמא, יש עדיפות לשכן שירצה לקנות שדה סמוכה כדי להרחיב את גבולו. אבל 'הישר והטוב' לא נגמר רק במקרה הזה, גם להשאיר אישה זקנה בדירה זה קיום מצוות 'ועשית הישר והטוב'. המפרשים על הרמב"ם מסבירים שהתורה נתנה לחכמים סמכות לפרש מה נקרא 'ישר וטוב' לפי הבנתם במציאות המשתנה. החתם סופר לדוגמא, פסק שלהשאיר בן-משפחה בדירה זה נקרא 'ועשית הישר והטוב' שגובר על מכירה לשכן שמעוניין להתרחב, אתה מבין?" (מגיד משנה הלכות שכנים פי"ד ה"ה. שו"ת חת"ס חו"מ סי' יא).

"לגמרי" אמרתי.

"עכשיו, גם בלי הסיפור הזה של האישה המבוגרת, בגלל שקנית את הדירה עם תנאי מהמוכר – במקרה שלך התנאי הוא שלא להוציא את השוכרת – התנאי הזה קודם לחיוב של עשיית הישר והטוב".  (שו"ע חו"מ סי' קעה ס"י).

"הרב רפאל, אני ממש מודה לך, הורדת לי שתי אבנים מהלב, דבר ראשון, אני יודע שאני לא חייב למכור לו את הדירה, ודבר שני ועיקרי, חשבתי שהצליחו 'לעבוד עלי' ומתברר שלא…" הוא צחק. סיימנו במילות נימוסין.

למחרת בבוקר התקשר מישהו אחר. כזה שהסביר לי שהוא מחפש דירה להשקעה. אמרתי לו שהוא ממש הגיע אלי מהשמים. "את הדירה הזו קניתי לפני שבע שנים עם השוכרת הנוכחית, ואני מאחל לך ולה עוד שבע שנים כאלה לפחות". קבענו להיפגש בדירה אחר הצהרים.

כשהמתנתי לו למטה ראיתי את לוי. הוא שאל בשלומי, אבל ראיתי משהו על הפנים שלו. ביררתי בעדינות. הוא מיד אמר לי, "דיברתי עם חמי, הוא היה אמור לעזור לנו ברכישה של הדירה שלך אבל הוא אומר לי שבחצי שנה הקרובה אין סיכוי שיהיה לו אפשרות להשיג את הסכום שאנחנו חייבים כדי להתחיל. הכל משמים" אמר בהשלמה, "ככה שאני יורד מהסיפור הזה".

"הכל משמים" חזרתי אחריו, "כנראה ה' רוצה אחרת", אמרתי כשלדברי יש כעת משמעות כפולה.

[עריכה: ש. מלומד©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים

להרשמה לדיוור השבועי בדואר אלקטרוני:

עוד באותו נושא