פתיחת אריזות בשבת

ראה ספרנו לב השבת (סי' מה סנ"ד-ס"ע), שלדעת אדה"ז בפתיחת אריזות ניילון בשבת אין איסור סתירת כלי באם הן עומדות לזריקה, ובלבד שלא יעשה פתח נאה משום איסור מכה בפטיש (וראה גם ספר ברכת השבת, פישר, עמ' קנא. ספר מנחת יעקב, דהאן, ח"ג פ"ג עמ' קעג).

ובשו"ע אדה"ז (סי' שיד ס"ט): "המחתך איזה דבר תלוש ומקפיד לחתכו במדה הרי זה תולדת המחתך". לכן אריזות שיש בהן סימון לפתיחה לפי מידה מדוייקת, כמצוי בחבילות נייר טישו, אין לפותחן בדיוק כפי הסימון, שהרי בבית החרושת קבעו מידה זו כפי אשר שיערו שיהיה הכי נוח להשתמש באריזה הפתוחה, ואם פותח לפי מידה זו יתכן שתהיה כוונתו לתועלת זו והרי זה "מחתך", לכן לא יפתח בדיוק כפי הסימון אלא יקרע בדרך השחתה ללא מידה מדוייקת (וראה הדעות בזה בספר שלמי יהונתן הלכות שבת מלאכת מחתך עמ' שנד).

לענין איסור מוחק ראה שו"ע אדה"ז (סי' שמ ס"ד וס"ח וס"י): "ומדברי סופרים אסור אפילו למחוק שלא על מנת לכתוב ולכן אסור לשבור עוגה שעשו עליה כמין אותיות אף על פי שאינו מכוין רק לאכילה מפני שהוא מוחק כו'. כל שהוא תבנית איזה כתב אפילו אינו אשורי ואפילו אינן אותיות ידועות אלא שרגילין לסימן בעלמא כגון הסימנים שרגילין לעשות בהם המספר הרי זה נקרא תבנית כתב וחייב עליו כו'. הרושם רשמים וצורות בשטר וכיוצא בהם כדרך שהציירים רושמים חייב משום תולדת כותב וכן המוחקה". וראה ספרנו לב השבת (סי' סג) שלדעת אדה"ז מותר לקרוע אריזות גם במקום שיש אותיות, כל שאין צורת האותיות נשחתת אלא אפשר להחזירן לצורתן על ידי קירוב הקרעים זה לזה. אכן למעשה באריזות ניילון יש להיזהר בזה, מאחר ודרך הניילון להימתח בעת קריעתו ויתכן שמתוך כך תישחתנה האותיות באופן שלא יוכלו לחזור לצורתן על ידי קירוב הקרעים, לכן מחמת חשש זה יש להשתדל לקרוע שלא במקום האותיות והציורים (תוכן הסימן בהרחבה מופיע כאן).

וראה עוד שו"ע אדה"ז (שם סי"ז): "המפרק ניירות דבוקים הרי זה תולדת קורע כו' במה דברים אמורים כשדיבוק זה נעשה לקיום אבל דפי ספרים שנדבקו זה לזה על ידי שעוה או בשעת הקשירה מותרים לפתחן בשבת שכיון שלא נעשה לקיום ועוד שנעשה מאליו בלא מתכוין לפיכך אינו דומה כלל לתופר ואין בו משום קורע". לפי זה אסור לפתוח אריזות על ידי הפרדת ב' קצוות שפת האריזה המדובקים זה לזה בדבק (כמצוי באריזות ממתקים). אלא יש לחתוך האריזה בסכין ממקום אחר, שבזה לדעת אדה"ז אין איסור קורע, כמו שכתב (שם): "משום קורע אין איסור אלא כשקורע ומפריד גופים רבים שנתחברו כגון קורע בגד ארוג מחוטים הרבה אבל הנייר שהוא גוף אחד אין בפסיקתו וחיתוכו משום קורע ומטעם זה מותר לקרוע עור שעל פי חבית של יין כמו שכתוב בסי' שי"ד מפני שהעור הוא גוף אחד ולא שייך בו איסור קריעה".

ולענין אריזות שדיבוק שפתן הוא על ידי חום ולא על ידי דבק כמצוי באריזות של ממתקים שונים, ראה שלמי יהונתן (הלכות שבת סי' שמ סי"ד עמ' ערה): "והיה מקום לדון שבדבוק הנעשה מכח החום נעשו ממש כגוף אחד לפי שהחומר הותך להיות מציאות אחת, ובזה לא שייך איסור קורע, אכן נראה שמאחר וניכר עדיין צורת השקית כב' חתיכות חלוקות ואין הדבוק אלא חום מועט המחבר את שני החלקים ודאי שלא נהפך להיות גוף אחד ואינו דומה להחזרת כלי לכבשן שבזה ודאי נעשה כגוף אחד אך כאן נשארו כשני חלקים המדובקים ובודאי שאף להגר"ז יש בזה איסור תורה". וכן נקט בשו"ת אור לציון (ח"א סי' כו): "ובקופסאות השימורים ישנם שתי אפשרויות פתיחה, אפשרות אחת על ידי חיתוך וקריעת הפח, ואפשרות שניה (לא שימושית בדרך כלל) על ידי שמפריד המכסה במקום החיבור וההלחמה כו', ומשמע דהוא הדין דהמדבק פח בפח חייב משום תופר, והמפרידו משום קורע, ולפי זה בנדון דידן אין היתר להפריד הכיסוי מהקופסא על ידי הפרדה במקום ההדבקה או ההלחמה". הרי שכתבו בפשטות שדיבוק על ידי חום (הלחמה) אינו מחשיב את ב' החתיכות לחתיכה אחת אלא הרי זה ב' חתיכות מדובקות, וממילא גם באריזות אלו אסור לפתוח על ידי הפרדת ב' צידי השפה, אלא יש לחתוך את גוף האריזה בסכין וכדומה.