דין תורה במוסך

התאונה הקלה

בסך הכל ביקשתי לסטות שמאלה. אותתתי כדין, וידאתי שיש לי מספיק מרווח מהרכב שלפניי ומאחוריי, בלמתי קלות והאצתי בזהירות כדי להשתלב בצורה מיטבית בנתיב, ופתאום – "קראאאח"… סחטתי את דוושת הבלם במהירות. הרגשתי כיצד הרכב לא נשמע לי, נהדף קדימה באלכסון ונעצר.

"הצילו! הצילו! הצילו!" רציתי לצרוח, אך שום הגה לא בקע מגרוני.

לקחו לי כמה שניות לצאת מההלם והקיפאון שאחז בי. התחלתי למשש את עצמי, "אני חי"?! וידאתי.

ראיתי לפניי רכב נעצר. במראה הבחנתי בעוד רכב שירד לשול. מישהו פתח את דלת הנהג של הרכב שלי ושאל אם אני צריך עזרה. הוא הושיט לי יד בזהירות וסייע לי לצאת. אישה מבוגרת הביאה לי כוס מים. בירכתי ולגמתי. 

הסדרתי את הנשימה וחשתי שהדופק שלי מתאזן.

מישהו הוציא כיסא מתקפל מאיזה צ'ימיגג, כנראה היה בדרכו אל פיקניק או מפיקניק כלשהו.

"חברים יקרים הכל בסדר!" צחקתי למראה ההתקהלות והכיסא שהוגש, "עברתי מכה קלה אבל אני מרגיש שהכל בסדר".

חלפו פחות משלושים שניות שבהם החלפתי מילה עם הצדיקים שדאגו לשלומי, וכבר נשמעו יללות הסירנה. מישהו הזמין משטרה ואמבולנס. "חייבים לבדוק מה קרה" צקצקו.

"הכל בסדר ברוך השם", אמרתי. אכן לא היו נפגעים בגוף.

אמרנו להם שאנחנו מסתדרים. הם נשארו כמה דקות לבדוק מה קרה ולראות שהכל בסדר.

"זה קרה בגללך, לא ראית שאני מאותת", אמרתי לנהג השני אחרי שההפגנה התפזרה ברובה.

"האמת היא שהגעתי במהירות ממרחק", השיב בעל הרכב הפוגע, "ראיתי אותך ברגע האחרון ממש. עד שהספקתי לבלום התאונה הייתה כבר בלתי נמנעת".

"ממהר ממהר, אה?! עכשיו אתה נאלץ לחכות".

"טוב, צריך לשמוח שיצאנו בריאים ושלמים. גם אני הייתי עלול להינזק חלילה".

צפירות עצבניות החלו להישמע מכל עבר. למרות שעמדנו בשולי הכביש, כנראה ההתקהלות סביבנו גרמה לעומס תנועה בלתי-מבוטל, והנהגים שהבחינו שהתאונה לא נוראה כל כך צפרו בחוסר נחת. 

"קצת סבלנות לא תזיק לאנשים במדינה הזו" הפטרתי. למרות שגם אני עד לפני כמה דקות ממש ממש מיהרתי.

החלפנו פרטים וסיכמנו לעמוד בקשר. לקחתי גם מספר טלפון של אחד מהעדים שראו את התאונה. 

"אני דני" אמרתי ל'ידידי' החדש. "נעים מאוד, שמי קלמן" אמר הלה. נפרדנו באיחולי נסיעה בטוחה וזהירה.

ויכוח על עיקום ושריטה

אחרי יומיים נפגשנו, לבקשתו.

"דבר ראשון", היה חשוב לקלמן להבהיר: "אני מעדיף לא להפעיל את הביטוח". 

"אה, כן"? הופתעתי. 

"כן" הוא אמר בנחרצות. 

"אני לא מאמין באף אחת מרשויות המדינה. כולם שקרנים ורמאים, נוכלים הגונים".

הייתי לגמרי מופתע מהכיוון אליו הופנתה השיחה. התחלתי לבנות לעצמי את ה'פרופיל' של ידידי החדש.

גם אני לא תכננתי 'לסחוט' את ר' קלמן, וביקשנו לברר מה הנזק שנגרם לרכב שלי. הוא הציע שנלך למוסך שיתקן. הסכמתי.

כשהגענו ל'מוסך' הבנתי הכל. זה היה מוסך כזה שגם קלמן הצדיק שלנו יכול לטפל בו את רכבו, באזור כזה שאף אחת מרשויות המדינה לא תזהה את מיקומו.

התברר שהתיקון הוא לפחות 1,900 ש"ח, "סדר גודל של שעה, שעה ורבע ואתה אחרי" אמר בביטחון המוסכניק שהציג את עצמו גם כפחח.

התחלנו לפטפט ודי-מהר הגענו להחליף דעות על המדינה, הציונות, יהדות ומה שביניהם, קצת התווכחנו, טונים עלו וגם ירדו.

"מה עם העיקום הזה, והשריטה שגם באותה פינה, זה קשור לתאונה?!", שאל אותנו המוסכניק, קוטע את פטפוטינו.

"אני לא יודע לומר לכם את זה, זה אתם צריכים לדעת. התיקון של זה – זה תוספת של שמונה מאות ש"ח. בשבילכם, שבע מאות ש"ח", אמר.

"דני, זו מעיכה שהייתה לך לפני התאונה או בגללה", בירר קלמן בדקדקנות.

"כן, זה בטוח מהתאונה, ברור לי שזה לא היה לפני" אמרתי.

"רגע, אבל מבחינת המיקום זה לא נראה ממש מוכרח שהפגיעה שלי עשתה גם את המעיכה והשריטה הזו, יכול להיות שזה היה עוד לפני כן, ואם כך זה לא באחריותי", התעקש קלמן.

משהו התחיל להרגיז אותי בהתנהגות של קלמן, גם עשה תאונה, גם לקח אותי לאיזה מוסך עלום בחור לא מוכר, וגם מתחיל לעשות איתי דקדוקי עניות?!

"אה, אני מבין, כנראה שקיצוניות אינה בהכרח מתכון ליראת שמים" אמרתי.

"מה"? קלמן נבהל. 

"אני חושב שהקיצוניות הדתית שלך קלמן, שאתה שונא כל מה שזז במדינה, לא בהכרח קשורה לשאלה אם אתה ירא שמים… תיקח אחריות ותתקן את הכל".

לפי הפרצוף שהוא עשה לי, התחלתי לחשוב שהוא חושד בי שהוספתי כמה שריטות שהיו לפני כן לחשבון התאונה".

"אוי נו באמת" אמרתי. 

"תראה" השיב קלמן כשגביני עיניו מתכווצים, "אני לא יודע מה אני צריך לשלם לך, אתה רוצה 'להוציא' ממני כסף, אם כן על פי הלכה 'עליך הראיה' להוכיח מה בדיוק קרה מהתאונה, הלא כן?!" אמר תוך הנפת אגודל למדנית.

"דווקא אני זוכר מהגמרא שמפני תיקון העולם מעריכים את הנזק לטובת הניזק, נותנים לו מקרקע עידית, ויוצאים מנקודת הנחה שהנזק היה מקסימלי"  (גיטין מח, ב).

קמט קל של ספק ניכר על מצחו של ר' קלמן. 

"מעניין מה שאתה אומר. המממ… אממ… הממ…. "

"בוא נשאל רב, זה בטח יהיה יותר יעיל מלשמוע זמזומים שלך".

"המהומים!" תיקן אותי המוסכניק בחיוך.

פרה שור ורכב חדיש

חייגנו אל הרב שלו. קלמן פתח בכמה מילות נימוסין בשפת האידיש, ולאחר כמה רגעים הגיש לי את הפלאפון, "הרב אמר שהוא צריך לשמוע קודם את התובע" הסביר.

סיפרתי את הסיפור בקצרה והוספתי את מה שזכרתי מהגמרא.

"זה נכון", אמר הרב לאחר ששמע את דבריי. "בגמרא קיימת סברה לפיה פרה שאכלה ערוגה בין ערוגות, ויש ספק האם אכלה ערוגה רגילה או משובחת – בעל הפרה צריך לשלם מחיר של ערוגה משובחת".

"אבל" המשיך הרב, "שם יש לכך סיבה מיוחדת, כי בהמה שרואה אוכל משובח בערוגה אחת ואוכל משובח פחות בערוגה שניה, 'חזקה' עליה שלא תעשה 'אתכפיא' אלא תאכל ממה שטעים יותר, לכן אנחנו מניחים שזה מה שקרה" (ראה אוצר מפרשי התלמוד שם). 

שנינו חייכנו למשמע האבחון הרגשי-התנהגותי של הפרה מפיו של הרב.

"בדרך כלל" המשיך הרב, "בענייני ממון אומרים 'המוציא מחבירו עליו הראיה'. כלומר לא מוציאים כסף מאדם ללא הוכחה חותכת שהוא האשם. אבל כאשר קיימת 'חזקה' שהמציאות היא מסויימת, אפשר לסמוך על כך ולהוציא ממנו כסף גם ללא ראיות של 'שחור על גבי לבן'".

"לדוגמה, שור של ראובן שנגח את שורו של שמעון והרג אותו, ראובן חייב לשלם לשמעון את הנזק, ולא אומרים לשמעון 'תביא קודם כל ראיה חותכת שהשור שלך לא היה טריפה (=חולה סופני) כבר לפני הנגיחה'. וזאת משום ששורו של שמעון היה 'מוחזק' לבריא ועל כך אנו סומכים לחייב את ראובן". (תשובת נתיבות המשפט בשו"ת חמדת שלמה ליפשיץ אה"ע סי' יא אות ג).

"שים אותי על רמקול בבקשה" אמר לי הרב, "אני רוצה עכשיו לדבר אל שניכם".

"כן כבוד הרב, אנחנו שומעים" אמרנו.

"אני מבקש שתסתכלו שניכם על הרכב מכל הצדדים, ותגידו לי האם אתם מזהים בו פגיעות פח או שריטות נוספות כלשהן, מעבר לפגיעה של התאונה וזו המסופקת הסמוכה אליה".
קלמן ואני התחלנו בעריכת "הקפות" סביב הרכב, מתכופפים ומתבונננים בו היטב מכל צדדיו.

לאחר דקה תמימה של בדיקה מדוקדקת, קלמן הקדים אותי ואמר לרב באידיש עסיסית: "כבוד הרב, קײַן שראַם, קײַן שאָדן – ווי נײַ". ותוך כדי הרמת מבט אלי הואיל להוסיף תרגום בעברית: "זה האוטו נקי משריטות, ממש כמו חדש".

"אם ככה" אמר הרב ברמקול, "כיון שקלמן מודה שהרכב מכל שאר צדדיו נקי לחלוטין משריטות ונראה כמו חדש, 'חזקה' שהעיקום והשריטה הנוספים הסמוכים למקום הפגיעה המרכזי – שייכים אף הם לתאונה שנעשתה, ועליו לשאת גם באחריות תיקונם".

"אַי אַי אַי…", אמר קלמן כשפניו כבושות בקרקע, "נו נו, בסיידר גמור".

"תודה כבוד הרב" אמרנו שנינו וסיימנו את השיחה.

עשרים וחמש דקות נוספות הספיקו למוסכניק בכדי לתקן גם את העיקום והשריטה המדוברים.

ראיתי את קלמן סופר שטרות כסף לידי המוסכניק.

'אה, בטח הוא מעדיף לא להשתמש באשראי בכדי להתרחק מעוד רשות של המדינה…' הרהרתי

הבחנתי גם שהמוסכניק עשה לו הנחה נוספת של 200 שקלים.

"מתנצל על כל הסאגה הזו שעברת" אמר קלמן. 

קצת הופתעתי מהמילה 'סאגה' שיצאה מפיו'. לא חשדתי בו שהוא מכיר גם את השפה המדוברת מחוץ למקום מגוריו.

"הכל משמים", השבתי.

"תודה לך גם שהסכמת לא לדרוש את הכסף כמו מהביטוח, עזרת לי מאוד", אמר בטון נמוך. 

"אני בטוח שהכסף שחסכת הולך למטרות טהורות" קרצתי.

[עריכה: ש. מלומד©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים