בית מסתורי

שבר מסעיר

מחוגי השעון הראו על השעה 23:30 בדיוק. ישבתי מותשת על הספה, מנסה לסכם את מה שעבר עלי בשבע השעות האחרונות. 

זה היום הראשון של הקייטנה, והם החליטו משום-מה לקחת את הילדים ל'איי-ג'אמפ'. הבן הגדול שלי אינו אתלט מצטיין, ואחרי כמה קפיצות לפת את רגלו בכאב. כך סיפר לי המדריך שלו שחייג אלי מבוהל. הגעתי לאסוף אותו, לפי הכאב שלו חששתי שמדובר בשבר. לצערי, לא טעיתי. הסרט של הפנייה-מיון הפנייה-צילום המתנה-גבס התיש אותנו.

'אוי', משהו בלב שלי קפץ בבהלה. 'זה מתחיל! הקללה נכנסת לפעולה', הרגשתי איך טיפות הכוח האחרונות שלי אוזלות.

בהיתי כך כמה דקות בתקרה, והחלטתי להשלים את שיעור החת"ת שלא הספקתי. דווקא הדקות הקצרות של לימוד התורה החזירו לי את המחשבה למקומה. נזכרתי במה שעבר עלינו לפני קצת יותר מארבע שנים, כשקנינו את הדירה שלנו.

הדירה החלומית

הרבה זמן חיפשנו בית טוב למגורים. אחרי שנים של נדודי-שכירות ממקום למקום, הצלחנו בס"ד להשיג תנאים טובים למשכנתא. ועכשיו – לחיפושים!

שמענו על מתווך נמרץ, קיווינו שהוא אמין.

אחרי כמה דירות שלא קלעו לטעמנו, כמעט חשבנו לוותר על האזור שחלמנו עליו. ואז הגיעה הצעה שנשמעה קוסמת ממש: דירת חמישה חדרים עם חצר, צמוד למרכז העיר אבל לא בתוך השאון וההמולה. התלהבנו. ניסינו להבין איך דירה כזו עומדת ריקה, כי גם המחיר לא היה בשמים. המתווך הסביר לנו שכעת הדירה ריקה כי גרו בה זוג סיעודיים שנפטרו לפני כמה זמן. בעלי הדירה מעוניינים למכור.

הדירה מצאה חן בעינינו. ההזנחה של הניקיון בדירה היה ניכר, אך זה הגיוני בהתחשב בנסיבות.

החלטנו לחתום חוזה. עוד בטרם נכנסנו לדירה חשתי כי הגעתי אל המנוחה והנחלה.

השכן מזהיר ומפחיד

יום אחד, בעלי הלך עם הבן שלנו לראות את החצר של הדירה. הם כבר תכננו להזמין מראש פרגולה, טרמפולינה, ואולי גם בריכה לימי הקיץ. מבחינתנו זו הזדמנות של פעם בחיים להשקיע במה שנקרא "דירה נאה המרחיבה דעתו של אדם". ואם כבר משקיעים – אז עד הסוף.

באותה הזדמנות, כשהשכן ממול ראה את בעלי, הוא ניגש אליו ואמר לו: "הבנתי שאתם קונים את הדירה הזו"? 

"כן" אמר בעלי בהתרגשות. ציפה כנראה לאיזה איחול מלבב. הוא לא חזה את המילים הבאות:

"אני ממש מקווה ומתפלל בשבילכם שיהיה לכם טוב" הנהן השכן, "אבל אני מרגיש חובה מוסרית לספר לך. בדירה הזו נפטרו כבר כמה אנשים…"

"מה אתה אומר"?! נדהם בעלי.

"אספר לך בקצרה את ההיסטוריה של דירת המחמד הזו: הראשון שאני זוכר שגר פה, היה איש אחד מבוגר שנפטר מדום לב. אחריו הייתה שם משפחה, בה האישה נפטרה ממחלה", "ה' ישמור" הגיב בעלי ספונטנית. "בנוסף" הוא עוד לא סיים, "הדיירים האחרונים בינתיים היו שני בני זוג סיעודיים בגיל לא מבוגר והם נלקחו אחר כך לאשפוז. שם הם נפטרו במרחק כמה חודשים אחד מהשני". "אוי ואבוי" לקח בעלי צעד אחורה.

"ושתבין, זו דירה באמת מדהימה. המיקום שלה מושלם, והמחיר שלה – עוד יותר. אבל תתמודד עכשיו עם המידע שמסרתי לך, פשוט הייתי חייב", סיים ברעד שלא הסתיר את הפחד שבקולו.

"אימא'לה" נבהל הילד שלי. "אבא, אנחנו לא הולכים לגור בדירה הזו"

"אני לא יודע אם צריך לחשוש לעניין" אמר בעלי. ניסה להרגיע, אם כי מאוחר יותר, כשסיפר לי על כך, תיאר איך גם הוא נרעד לשמוע. הבנו גם למה המחיר נמוך יחסית מהמקובל בשוק עבור נכס כזה.

נלחצתי ממש. "אני מאוד חוששת להיכנס לדירה כזו" הרגשתי צמרמורת בגוף.

"אבל אנחנו נכנסים מהדאגות הללו לדילמה" הגיב בעלי – "האם יהיה מותר לנו לבטל את החוזה"?

"לא יודעת. אשלם אפילו דמי ביטול. דירה כזו, שמוחזקת שמתים עליה יושביה, אני לא נכנסת אליה"! הכרזתי בתוקף.

"אמנם זה נשמע מרתיע, אבל בבקשה אל תהפכי את זה לדירה שמתים עליה יושביה. אנחנו רוצים לגור שם שנים ארוכות". נאנח בעלי. כמוני גם הוא היה מותש מהחיפושים אחר דירה הולמת, וקיווה שמצאנו כבר את אשר חיפשנו.

"אבל יודעת מה" הוא התנער פתאום, "אני נזכר שבגמרא כתוב שמי שבנה בית ולאחר מכן חווה חוסר הצלחה בדבר מסויים, סביר להניח שחוסר הצלחה זה יחזור על עצמו" (חולין צה, ב וברש"י).

"נראה לי הכי כדאי שתשאל את הרב" אמרתי. "אתה רק מלחיץ אותי עוד יותר ואני חייבת דעת תורה צלולה ובהירה שתכריע לנו מה לעשות".

"אין שום בעיה" אמר בעלי. "אני בעד".

כך פנינו שנינו אל הרב. קבענו שעה להיפגש ותיארנו לו את הסיטואציה אליה נקלענו.

סדר תורני בראש

"תראו, לשמוע תיאורים כאלה על אותה דירה פעם אחר פעם זה באמת נשמע מרתיע" הביע הרב הזדהות. "מה שכן, לכל לראש צריך לוודא שאין כאן חשש איסור של 'מעונן ומנחש' (ראה רמב"ם עבודה זרה פי"א ה"ה, הגהות הגר"א יו"ד סי' קעט ס"ק יא ובערוך השלחן שם). אבל בנוגע לגמרא שציינת –  רש"י הקדוש מדייק שצריך לחשוש רק אם אירע נזק מיד אחרי שנכנס אדם לגור בדירה, מה שככל הנראה לא קרה בסיפור אצלכם".

"נכון, הכל אירע לאחר תקופה, בכל אחד מהמקרים הטראגיים" אמרתי בלחש.

"דבר נוסף, רבי יהודה החסיד מדגיש שצריך לחשוש רק באם האסונות אירעו זה אחר זה ברצף. כדאי שתבדקו איך זה היה בדירה המדוברת, האם את כל שלושת הדיירים האחרונים פקדו אסונות כאלה, או שהיה דייר באמצע שחי בטוב ובנעימים? אם לא היה רצף – על פי הלכה אין לכם סיבה לחשוש" (ספר חסידים סי' תעח).

"מצד שני, אם בכל אופן חוששים, האם ניתן לבטל בטענה של 'מקח טעות'?" הקשה בעלי.

"אכן מדין 'מקח טעות' יכול להיות שאתם יכולים לדרוש מהמוכר לבטל את המכירה הזו, כיון שכל דבר שהרבה אנשים חוששים ממנו ורואים בו מום – אפילו אם אין בו ממש – אפשר לבטל את המכירה (רמב"ם הלכות מכירה פט"ו ה"ה, שו"ע חו"מ סי' רלב ס"ו, וראה כסף הקדשים סי' שיב ס"א "החוזר בו משכירות בית משום ששמע אחר כך שאיתחזק מקום ההוא בג' בני אדם שחל עליהם חולי – נראה שיש לומר שזה כמום במקח כשהבריות אומרים כן ויש להם פחד על ידי זה. ואם לא איתחזק גם ב' פעמים, גם אם אומרים בריוח שמפחדים, נראה שאינו ממש, משא"כ באיתחזק וצלע"ע").

"זאת בדיוק השאלה – עד כמה צריך לחשוש מדעת הבריות שכזו" אמר בעלי.

"לדעתי" השיב הרב, "אין לכם ממה לחשוש. ואם אתם רוצים חיזוק רוחני, תקפידו לעשות חנוכת הבית ולשמור על פה נקי בבית – אני לא מאמין ששדים ירדפו אתכם"…

חייכנו בהקלה.

"האמת היא שרצינו לשמוע חוות דעת של תורה, מכל ההיקף של הסוגיה, ואני חושב שזה מה שקיבלנו" אמר בעלי.

בפועל, היינו צריכים לאזור הרבה אומץ כדי להישאר עם החוזה הקיים ולא לבטל אותו, אף שהייתה לנו הזכות לטעון שהיה פה מקח טעות. אבל השתדלנו להידבק באמונת חכמים שהייתה לנו. בנוסף למה שהרב אמר לנו, החלטנו גם לקנות מזוזות הכי מהודרות שמצאנו, פתחנו שיעור תורה פעם בשבוע בבית, ועודדנו את הילדים להגביר אהבת ישראל והכנסת אורחים, כמו גם להזמין חברים לחצר המרווחת. לאחר שנה של שהות והתרגלות לדירה, הרגשנו שאפשר באמת לנשום לרווחה.

כעת, אחרי ארבע שנים, בא המקרה עם השבר המלחיץ.

נזכרתי בתרחישי האימה שהתבדו, והרגעתי את עצמי: "יותר מארבע שנים חלפו – וברוך השם רק נחת. ילד ששובר רגל זו לא סיבה להיכנס לסטרס וללחצים מיותרים".

זו הייתה תזכורת במקומה. עד כמה אנחנו צריכים להיזהר שהדמיון לא ישתלט לנו על הראש ויגרום לנו להחלטות פזיזות בלי בסיס אמיתי. "מוח שליט על הלב" – מוח טהור ומוח של תורה כמובן – זה א'-ב' בשביל לשרוד את העולם הזה ולהישאר שפוי ונורמלי.