תיקון רכב במוסך מפוקפק

א. ראה שוע"ר הלכות גזלה וגנבה ס"ט: "אסור לקנות מהגנב החפץ שגנב ועון גדול הוא שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה ועל זה נאמר חולק עם גנב שונא נפשו וגורם לו לגנוב גניבות אחרות שאם לא ימצא לוקח אינו גונב, אף על פי שאפשר לו להוליך למקום שאין מכירין אותו שהוא גנב אין זה מצוי לו כל כך ואם כל יודעיו ומכיריו לא יקנו ממנו לא יגנוב כל כך לפיכך אסור לכל יודעיו לקנות ממנו. וכן אסור לקנות מגזלן".

ושם ס"כ: "וכשם שאסור ליהנות בדבר הגזול בודאי אלא לאחר יאוש ושינוי רשות, כך אסור ליהנות בדבר הגנוב. ואפילו אינו גנוב בודאי אלא שחזקתו גנוב כגון שומרי פירות שמוכרים פירות במקום צנוע כמו אחורי הגינה או שרוב הדבר ההוא חזקתו גנוב כגון רועי בהמות אחרים שמוכרים חלב וגבינה שרוב הרועים מוכרים מה שגונבים ולא שלהם ולא מדעת הבעלים אסור לקנות מהם או ליהנות מהם בחנם".

ובשו"ת אבני ישפה ח"ב סי' קכד אות ב: "וכן אם רואים שהמחיר כל כך זול שלא יתכן שהוא נקנה ורק מוכח להיות גנוב גם כן נראה דאסור לקנות, ונקרא שחזקת אותו הדבר שהוא גנוב".

ושם ס"י: "ואפילו אם אין ידוע שזה החפץ הוא גזול או גנוב, כיון שהמוכר הוא גזלן או גנב מפורסם אסור לקנות ממנו שום דבר שיש לחוש בו שהוא גזול או גנוב. אלא אם כן ידוע שיש לו גם שלו כיוצא בו ואז מותר בין לקנות בין ליהנות ממנו בחנם ואפילו יש לו מעט שלו כיוצא בו והרבה כיוצא בו של גזל תולין להקל שזהו שלו. אבל אם יודע שזו היא הגזלה עצמה אסור ליהנות בה, בין לקנותה, בין בעודה ברשות הגזלן כגון לרכוב על גבי בהמה. ואפילו כבר נתייאשו ממנו הבעלים, לפי שביאוש לבד אין הגזלה יוצאה מרשות בעליה להיותה נקנית להגזלן שיהא ברשותו כמו המציאה כיון שבא לרשותו באיסור גזל לכך לעולם היא עומדת ברשות בעליה כל זמן שהיא ברשות הגזלן".

ב. בנידון דידן, כיון שהמוסך מוכר ללקוחותיו את כל חלקי החילוף במחירים נמוכים מאוד, גם אם תאמר שאין בכך בכדי להוכיח בוודאות "שזה החפץ הוא גזול או גנוב", כי יתכן שמקצת מחלקי החילוף שברשותו לא באו לו בגניבה אלא מרכבים משומשים שבאו אליו לתיקון ובעליהם הסכימו להשאיר אצלו את החלקים המקולקלים שהחליף להם והוא שיפץ ותיקן אותם בכדי למכור אותם אחר כך לאחרים, עדיין יש להגדיר את בעל המוסך הזה כ"גזלן או גנב מפורסם", כי לא יתכן שמוכר בקביעות חלקי חילוף במחירים מאוד נמוכים ממחיר השוק אם לא שעוסק בגניבת רכבים או שרוכש בקביעות מגנבי רכבים.

וכיון שחזקתו בכך, חל עליו הדין ש"אסור לקנות ממנו שום דבר שיש לחוש בו שהוא גזול או גנוב". ואין להקל מטעם "תולין להקל שזהו שלו", כי זהו דווקא אם "ידוע שיש לו גם שלו כיוצא בו". ואילו כאן אין הדבר בגדר ידיעה ברורה אלא רק השערה.

ג. יתירה מזו, גם אילו היינו יודעים בוודאות שיש לו גם חלקי חילוף משלו שלא באו לו בגניבה, מכל מקום לעניין קנייה חוכך אדה"ז לאסור ליהנות מהם, כי חושש שלא התירו ליהנות בכהאי גוונא אלא בחינם אך לא על ידי קנייה.

דהנה הרמב"ם בהלכות גניבה פ"ו ה"א כתב: "כל דבר שחזקתו שהוא גנוב אסור ליקח אותו, וכן אם רוב אותו הדבר שהוא גנוב אין לוקחין אותו". והובאו דבריו בשו"ע חו"מ סי' שנח ס"א. מאידך להלן בהלכות גזלה ואבדה פ"ה ה"ח כתב הרמב"ם: "אסור ליהנות מן הגזלן ואם היה מיעוט שלו אף על פי שרוב ממונו גזול מותר ליהנות ממנו עד שיודע בודאי שדבר זה גזול בידו". והובאו דבריו בשולחן ערוך חו"מ סי' שסט ס"ג.

ולכאורה שני דינים אלו סותרים זה את זה, הדין הראשון קובע שאם רוב אותו דבר גנוב אסור לקנותו אף שמיעוטו אינו גנוב, ואילו הדין השני קובע שאף שרוב ממונו גזול אם מיעוטו שלו מותר ליהנות ממנו.

המגיד משנה בהלכות גזלה שם מיישב הסתירה בדברי הרמב"ם: "ולקיים דברי הרב נראה לומר שהוא מחלק בין גזלן לגנב". כלומר, דוקא מגזלן מותר ליהנות כל שמיעוט מהרכוש שלו, מה שאין כן מגנב אין לקנות אף שמיעוט הרכוש שלו כיון שהרוב גנוב.

והסמ"ע בסי' שסט ס"ק ה כתב ליישב הסתירה באופן אחר: "דיש לחלק דברועים ואינך דלשם דהן בחזקת גנבים ומסתמא כל מה שבידם הוא בחזקת גנוב כי כל מלאכתן בזה אלא שיש מיעוט רועים שאינן גנבים כלל ותלינן לזה שבא לקנות ממנו בהרוב, מה שאין כן כאן דמיירי בידוע בו שיש בידו של זה מיעוט ממון שאינו גזול". כלומר, בדין הראשון מדובר שלא יודעים בבירור שלפלוני הרועה יש מעט רכוש משלו, וכיון שרוב הרועים מוחזקים לגנבים אנו מניחים שרועה זה הוא מן הרוב, משום כך אין לקנות ממנו. מה שאין כן בדין השני מדובר שיודעים בבירור שלפלוני הגזלן יש מעט רכוש משלו, על כן מותר ליהנות ממנו.

אבל אדה"ז בהלכות גזלה ואבדה קונטרס אחרון ס"ק יב, לאחר שציין לדברי המגיד משנה והסמ"ע, כתב ליישב את דברי הרמב"ם (והשו"ע) באופן שלישי: "ולולי דבריהם יש לומר דקניה חמירא מהנאה בחנם, שאינו מחזיק כו' ואינו גורם כו' אלא בקנייה, וסבירא ליה לרמב"ם כגירסת רש"י ונימוקי יוסף ורא"ש וכן הוא בספרים אחרים ברי"ף מאימתי מותר ליהנות ולא לקנות. וכן משמע מסתימת הש"ך סי' שנ"ג ס"ק ו' דלקנות אסור לכולי עלמא אף אם יש לו מעט משלו. וצריך עיון לדינא". כלומר, בדין הראשון מדובר לענין ליקח מהגנב דהיינו לקנות ממנו, ובזה אסור אף אם יש לו מיעוט משלו ורק רוב אותו דבר גנוב, וטעם הדבר הוא על פי המבואר ברמב"ם הלכות גניבה פ"ה ה"א שהקונה מהגנב "מחזיק ידי עוברי עבירה וגורם לו לגנוב גניבות אחרות שאם לא ימצא לוקח אינו גונב", והובאו דבריו בשו"ע שם סי' שנו ס"א, אשר לפי טעם מובן שאין להתיר אף אם יש לגנב מעט משלו, דכיון שסוף סוף רוב אותו דבר גנוב אצלו, בקנייתו ממנו מחזיק ידיו וגורם לו לגנוב עוד. מה שאין כן בדין השני מדובר על "ליהנות מן הגזלן" כלומר להשתמש ברכושו בלי לקנותו, וכיון שבזה אינו מחזיק ידיו ואינו גורם לו לגזול עוד, כל שמיעוטו משלו מותר ליהנות ממנו כי אנו סומכים שנהנה מהמיעוט שאינו גזול.

והנפקא מינה בין תירוצי המגיד משנה והסמ"ע לתירוץ שוע"ר היא בגזלן שרוב ממונו גזול אך יודעים בבירור שיש לו מעט משלו, דלתירוצי המגיד משנה והסמ"ע מותר אף לקנות ממנו, ואילו לתירוץ אדה"ז אסור לקנות בין מגנב ובין מגזלן אפילו ידוע בבירור שיש לו מעט משלו, כי בכך מחזקים את ידיו בעבירה וגורמים לו לגנוב עוד. ומסיים אדה"ז "וצריך עיון לדינא", כלומר למעשה יש להסתפק האם להחמיר ולאסור לקנות גם מגזלן שרוב רכושו גזול אף שיודעים בבירור שיש לו גם מעט משלו.

ד. והנה לעיל שם סי"א כתב אדה"ז: "דבר המיטלטל שנגזל או נגנב, ונתייאשו ממנו הבעלים, ואחר כך נמכר או ניתן, הרי זה נקנה להלוקח או להמקבל מתנה ביאוש ושינוי רשות שהרי לא בא לרשותו באיסור גזל כיון שנתייאשו כבר בעליו ממנו קודם שבא לרשותו והרי זה דומה למציאה ומותר ליהנות בו הוא וכל אדם מן הדין, אלא שעשה איסור בתחלה בלקיחתו כיון שיודע שזהו גזול או גנוב ואסור בהנאה וכל האסור בהנאה אסור לקנותו, ולפיכך אם בא לצאת ידי שמים ולהפקיע ממנו איסור זה יחזירנו לבעליו".

לפי זה, אם בעלי הרכבים הגנובים התייאשו מרכביהם, ומדובר שבעל המוסך לא גנב את הרכבים בעצמו אלא קנה אותם מהגנבים, מותר ליהנות מחלקי החילוף שפורקו מהם, כי בעל המוסך כבר קנה אותם בייאוש ושינוי רשות.

אכן, קשה לסמוך על זה, כי מי יימר שבעלי הרכבים אכן התייאשו, והרי רוב הנגנבים מדווחים על אירוע הגניבה למשטרה והמשטרה מחפשת אחר הגנבים. ועוד, גם אם תאמר שבעלי הרכבים בוודאי התייאשו, צריך שהייאוש יהיה קודם שינוי הרשות, ומנא לן שהתייאשו לפני שבעל המוסך קנה את החלקים הגנובים ולא לאחר קנייתם, ואם אכן התייאשו רק לאחר הקנייה – אין שינוי הרשות מועיל להתיר ליהנות מהגניבה.

ה. וראה שוע"ר שם סכ"ג: "כל איסורי הנאה מגזלה או גנבה נוהגין גם בשל נכרי מנכרי כי באיסור גזלה וגנבה אין הפרש כלל בין ישראל לנכרי שלא נאמר רעך אלא בעושק לבדו שנאמר לא תעשוק את רעך ולא תגזול וגם הנכרים מוזהרים על הגזל והחמס כישראל שהיא משבע מצות בני נח וחייב מיתה אפילו גזל או גנב מחבירו נכרי". לכן אין הבדל בין מוסך של יהודים למוסך של נכרים, ובין אם הרכבים הגנובים נגנבים מישראל או מנכרים.