גן עדן מיזוג

התיקון המוצלח

מזגן הוא מוצר צריכה בסיסי, לפחות במרכז הארץ בתקופת הקיץ. כשהמזגן לא תיפקד כיאות חשתי שאני מאבד את שפיות דעתי. אחוזי הלחות הגבוהים ביחד עם טמפרטורה שקרובה לשלושים מעלות יצרו שילוב מכביד שהקשה על החיים הפשוטים. קיוויתי שהתקלה תתוקן באופן מיידי, ושלא אצטרך עכשיו להיפרד מסכום גבוה כדי לרכוש מזגן חדש.

כשניסים הגיע, עקבתי אחרי עבודתו בחרדת קודש. הוא ראה את הדאגה על פני ואמר: "אל תדאג, אני בודק מה שצריך. זה יכול לקחת זמן". הוקל לי כשראיתי שהוא אדם יסודי. יצא לי כבר פעם לחוות חוויה לא נעימה, כאשר הייתה תקלה במזגן של חדר השינה וטכנאי מזדמן החליט שצריך מילוי גז, אך אחר כך התברר שזו הייתה החלטה פזיזה מדי, כי לאחר תקופה קצרה מאוד, כאשר המזגן שוב לא תיפקד, התברר שבכלל היה חור בצינור המוליך…

כעת הטכנאי היה נראה אדם יסודי. הוא ערך בדיקה מקיפה שבסופה הוא אמר שנדרש למלא את הגז. הפעם ראיתי שהוא בהחלט יודע מה שהוא אומר. כשהכל עמד על מקומו בשלום ורוח קרירה החלה לנשב על פנינו, הרגשתי רווחה של ממש. מיד אמרתי: "אהה…." איזו הקלה!

"כמה מגיע לך על התיקון?" אמרתי כשאני מעביר בראשי את המחשבה שציפיתי להוציא אפילו 1,500 ש"ח עבור התיקון.

"על הבדיקה אני לא גובה תשלום" השיב ניסים, "ואצלך נדרש תיקון קטן וגם מילוי גז. זה ייצא לך 800 ש"ח".

"בשמחה רבה. יודע מה?! מגיע לך יותר מזה! אתן לך 1,000 ש"ח".

"זו תוספת סמלית להבעת ההערכה שלי כלפיך", אמרתי כשתחושת האיש העשיר והלארג' מתפשטת בליבי. 'באמת מגיע לו!' חיזקתי את עצמי. 'פרגון זה לא רק במילים, עדיף תמיד במעשים'.

"אם אתה ממש רוצה" צחק הטכנאי, "לא אתנגד לקבל יותר".

ההבטחה מביכה

פשפשתי בכיסיי. הוצאתי משם כמה ממחטות-טישו מעוכות עם שקית ניילון מהוהה. אחר כך מצאתי את המעטפה עם צרור השטרות שלי. פתחתי וגיליתי שם 600 ש"ח. הרגשתי לא נעים. לא יכול להיות שאחרי שמיהרתי להצהיר על תשלום גבוה יותר, לא יהיה לי מספיק גם עבור התשלום הבסיסי.

"חכה כמה רגעים", אמרתי נבוך.

"לא נורא" הגיב ניסים, "בינתיים גם אני נושם אוויר קריר. אתה יודע"? הוא המשיך: "בעבודה שלי, מצד אחד יש סיפוק – לאתר בעיה ולפתור אותה. מצד שני, אני לא נהנה מהפתרון. עובד קשה ומזיע, וכשהמזגן כבר פועל – אני צריך ללכת".

"הממ… לא חשבתי על זה" הופתעתי. קוששתי בינתיים משאר הכיסים עוד שטר של 50, ועם כמה מטבעות נוספות, הגעתי ל-100 ש"ח נוספים.

"עזוב", אמר ר' ניסים כשראה את מבוכתי, "תשלם עכשיו כמה שיש לך. אני בטוח שתמצא אותי גם בעתיד ותחזיר לי. אתה נראה לי אדם אמין". "תודה רבה לך"! לחצתי את ידו.

"תודה לך" הוא אמר, הכניס את הכסף לכיסו וטפח על שכמי. "שניפגש בסיבות שמחות". "אמן" עניתי.

אחרי שבועיים, נזכרתי שטרם שילמתי לו. הטכנאי היה נראה אדם עדין. לא כזה שירדוף אחריי ויציק לי. אבל חוב זה חוב. רציתי להיות ישר, ולהצדיק את האמון שהוא נתן בי, לשלם בהקדם.

"הבאתי לו 700" נזכרתי. "אז אני חייב לו עוד 100. רגע, בעצם 300"! תפסתי את הראש. "הרי הבטחתי לשלם לו מעבר למה שביקש"!

נזכרתי בהסבר של רש"י על קרבן עולה ויורד. "אם הבטיח קרבן עשיר והעני – ???"

"טוב, אני לא עני, אבל כדאי לי לשמור מוצא שפתי. מצד שני, הרי הוא ביקש פחות כסף. מה לעשות"?

החלטתי לשטוח את ספקותיי בפני הרב אחרי השיעור הקבוע בערב, אותו אני מקפיד לא לפספס.

התחייבות מול פטפטת

הרב שמע את המקרה והסביר: "כשאתה יוצר תנאי בעסקה, זה צריך להיות בתחילת העסקה, לא בסופה".

הנהנתי מבלי להבין, ואחרי כמה שניות שאלתי "אוקי, אז מה זה אומר"? נראה שהרב חיכה לשאלת ההבהרה שלי, והתחיל להסביר:

"בדיני 'בין אדם למקום' זה משהו בפני עצמו, "ככל היוצא מפיו יעשה"! ציטט מפרשת השבוע, ואם התחייבת – אתה צריך לעמוד מאחורי האמירה שלך.

"כאן הנושא זה 'בין אדם לחבירו', ולכן אם רוצים שפרט מסויים יהווה תנאי לעסקה – צריך להתנות אותו לפני שהתחילו את העסקא –

"תחשוב בהיגיון, לו יצוייר שלקוח שהזמין התקנת מזגן היה טוען אחרי ההתקנה שהוא רוצה עכשיו שהמתקין ירכיב לו את המזגן בפינה אחרת – האם הוא ייפטר מלשלם על ההתקנה שכבר בוצעה?"

הנהנתי לאות הסכמה.

"ואם הלקוח יטען שבסיום העבודה הוא הביע את חוסר שביעות רצונו מהמיקום של המזגן והטכנאי אמר לו 'אין בעיה נחכה כמה ימים ואם תראה שאתה עדיין לא מרוצה אני אזיז לך אותו', האם על פי הלכה זה מכריח את הטכנאי לבוא ולפרק את המזגן ולהתקין אותו במקום החדש ללא עלות נוספת?"

"לא נראה לי" השבתי, "אם הטכנאי בעצם לא עשה משהו לא בסדר בהתקנה הראשונה, הוא בטח סמך שהלקוח יהיה בסוף מרוצה מהמיקום הנוכחי, אבל הוא לא התכוון ברצינות לבוא שוב ולעבוד בחינם…"

"בדיוק!", אמר הרב, והמשיך "בלשון הגמרא זה נקרא 'פטומי מילי', כלומר פטפטת שאינה מחייבת מבחינה הלכתית. כל עוד לא סיכמתם לפני העבודה בצורה ברורה – אין להבטחות כאלו משמעות הלכתית". (בבא מציעא סה, ב. תוספות שם ד"ה פטומי. שולחן ערוך חו"מ סי' רז ס"א).

"גם הדיבורים שלך על תוספת שכר לא נאמרו בתחילת העבודה, כלומר לא על דעת כן התחיל הטכנאי לעבוד, כך שזה לא מחייב אותך מבחינה ממונית".

"ומבחינה אחרת?" שאלתי.

"כן, היה ראוי שתיתן מה שהבטחת, אבל זו לא חובה".

תודה הרב אמרתי. לאחר מחשבה החלטתי שכדי לעמוד בדיבורי – עדיף שאתן לו את כל הסכום שרציתי. הרהרתי בסיפור על רבי יהושע בן לוי שעלה חי לגן עדן רק בזכות מה שהוא מעולם לא חזר בו מהבטחתו.

לעלות חי לגן עדן – לא בטוח שזו השאיפה שלי, אבל לחיות בגן עדן עלי אדמות – לזה לא אתנגד…

[עריכה: ש. מלומד©️]
נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים