גיפט קארד תמים

מהלוואה להשקעה

כשניגשתי אל הבנק לקבל אישור עקרוני להלוואה – ביקשתי לאשר לי כמה שיותר. ידעתי מה שכבר קבעו חז"ל "כל העוסק בבנייה – מתמסכן", והיה ברור לי שכאשר אתחיל לשפץ – ההוצאות יהיו תמיד גדולות יותר מהצפוי. לכן הגשתי את הבקשה על סכום גדול בהרבה ממה שצפיתי עבור השיפוץ.

מאוד הופתעתי כשאחרי יומיים נח בחשבוני 'אישור עקרוני' על כל סכום ההלוואה שביקשתי. מסתבר כי אני לקוח אחראי, והבנק מוכן להלוות לי סכום כזה בתנאים נוחים.

התחלנו בשיפוצים, ואחרי כחודש וחצי חשבתי שכעת זה הזמן לבצע את התכנון המקורי – להמשיך לבנות 2 יחידות דיור על גג הבית שלנו.

אבל ההשגחה הפרטית הייתה יותר ממדהימה. יומיים לפני שהתחלנו, דפק בביתנו אחד השכנים והציע לנו לרכוש מאיתנו את הגג בכסף מלא.

ערכנו 'חישוב מסלול מחדש', והחלטנו להיענות להצעה ולמכור לשכן את הגג כפי שהוא, ובתמורה שנקבל נרכוש יחידת דיור להשקעה במקום אחר – מניב יותר.

"רגע, אז נשארנו עם סכום גדול בבנק, שאנחנו לא זקוקים לו כרגע" אמרה לי אשתי. "אולי נחזיר אותו. חבל על האחוזים שאנחנו משלמים עכשיו על הסכום הזה. הצורך שלנו השתנה בזמן האחרון, הלא כן?"

"המממ… לא חשבתי על זה" הגבתי, "אבל אם כבר, מה דעתך להשקיע בינתיים את הכסף הזה בבורסה, כדי שיצבור אחוזים? הרווחים הצפויים בעזרת ה' יעלו בהרבה על האחוזים שדורש הבנק על ההלוואה".

"אבל זה אומר לקחת סיכונים" היססה אשתי.

"סיכונים? נכון, אבל בכל שלב בתהליך נוכל למשוך את הכסף בחזרה ולהחזיר את ההלוואה"! אמרתי בביטחון. אחרי תקופה בה אני שומע על כך רבות מחברים, חשבתי שזה צעד שכדאי לעשות, רק חיכיתי שיצטבר אצלי סכום נחמד להשקעה. כעת ההזדמנות אצלי בחשבון הבנק.

הגמ"ח האלמוני

"יודע מה"? היא אמרה לאחר מחשבה, "אני חושבת שאם כבר להשקיע – אולי נחלק את הסכום לשניים: חלק אחד כמו שאמרת, וחלק שני ישמש כמו גמ"ח זמני להלוואות קטנות. מה דעתך"?

"דעתי היא שזכיתי באשת חיל אמיתית" הגבתי מרוצה. "רעיון נהדר, השקעה רוחנית וגשמית".

"אם כסף תלווה את עמי" ציטטה אשתי, המורה המלומדת. הנהנתי.

"אני כבר אברר על אפיקי השקעה 'כשרים' המתאימים לנו. ואת – אם תשמעי על מישהו שמחפש הלוואה מגמ"ח, אפשר להפנות אותו אלינו".

"ככה, ישירות"? נבהלה פתאום אשתי. "רק זה לא, שלא יחשבו שהתעשרנו במפתיע… ארגונים יתחילו לחזר על פתחנו כאילו אנחנו שועי עולם"!

"נראה לי שעם הדמיון שלך את מפליגה יותר מידי רחוק" צחקתי, "אבל אם לא נעים לך הקשר הישיר כביכול עם הלווים, האמת שעם קצת רצון אפשר להשיג המון" חזרתי על פתגם חכם ששמעתי פעם, "נפרסם שנפתח גמ"ח להלוואות קצרות-מועד עם שטר מסודר וערֵבים וכו' כשמקור הכסף הוא יהודי אלמוני שהחליט לאפשר לנו לנהל את הגמ"ח. עם כל הכבוד לחסד, יש אנשים כאלה שאם רק ידעו שמקור הכסף הוא אנחנו – הם ירשו לעצמם לא לעמוד בתשלומים, ואנחנו הרי צריכים להיות בטוחים שהכסף יחזור אלינו בסוף".

רעיון הגמ"ח קם והיה לעובדה מוגמרת. אנשים התחילו להגיע וללוות. 'מרובים צרכי עמך' נאמר, והתברר שהרבה אנשים צריכים 'בוסט' של כסף להוצאות לא צפויות, ויש כאלה שאפילו עבור התזרים השוטף זקוקים להלוואות קצרות-מועד, בתקווה לעלות בחזרה על דרך המלך. תמיד יותר טוב ללוות מגמ"ח, שאז הלווה לא צובר ריבית ומסוגל להחזיר את הכסף המקורי בקלות יותר. לא סתם התורה כתבה כמה פעמים על רעיון ההלוואה בחינם, זהו חסד גדול עבור אנשים רבים, וגם לי בתור מַלווה יש מצוה גדולה בינתיים.

אשתי דאגה להכין קלסר מסודר עם שטרי-חוב ריקים לחתימה ועם שוברי-החזר. את הכסף המזומן אחסנתי בקופסא מקושטת עם מנעול שפעם הילדים הכינו בקייטנה. ככה זה נראה חמוד מצד אחד, ובטיחותי מצד שני, כי הקופסא ממש לא נראתה כמו כספת אלא כמו ארגז 'אוצרות' של ילדים. את הקופסא אחסנתי מאחורי ספר מתכונים גדול, וכך היינו רגועים.

גיפט קארד חשוד

לאחר תקופה, אחד מחבריי שלווה סכום כסף די גדול, בא להחזיר את ההלוואה במלואה. אשתי הייתה אז בבית. היא סיפרה לי מאוחר יותר, שבנוסף למעטפה עם הכסף, הוא צירף גם שובר מתנה, 'גיפט קארד' לרכישה בחנויות נבחרות. "מה זה"? היא שאלה אותו. "זה כהוקרה לכם על הגמ"ח הנחמד שאתם מנהלים".

"וואו, תודה רבה" היא אמרה תוך כדי סידור הטופס המאשר את החזר ההלוואה, וסגרה את הדלת בחיוך.

ברגע ששמעתי את פרטי הדברים, הזדעקתי מיידית: "אוי, זו ממש ריבית"!

"ריבית"?! היא תמהה. "הרי זו תשורה נחמדת של 250 שקלים, אחרי הלוואה של 10,000"…

"נו, זה בדיוק ריבית" טענתי. "קיבלנו תוספת על הכסף שהלווינו"!

"אתה צודק" היא הצטערה. "אז מה נעשה עכשיו"?

"מצד אחד" חשבתי פתאום, "הרי הלווה חושב שאנחנו רק מנהלים את הגמ"ח, כעין מתווכים, ואדמו"ר הזקן פוסק שמותר למתווך של ההלוואה לקבל 'טיפ' מהלווה (שוע"ר הלכות ריבית סעיף ס"ג). אבל מצד שני, האמת היא שאני המלווה בכבודו ובעצמו, רק שאני מציג את עצמי כביכול כמתווך בלבד".

דפדפתי בשולחן ערוך בהלכות ריבית, "הנה! הרמ"א מסביר כאן משהו בשם רש"י". התחלתי להקריא: "יש אומרים דמותר לישראל לומר לחבירו ישראל, לך והלוה לי מעות מפלוני ישראל בריבית, ומותר לתת אחר כך הריבית לשליח להביאו לו, דלא אסרה תורה אלא ריבית הבא מיד לוה למלוה. והשליח אינו עושה שום איסור, דהאי ריבית לאו דידיה הוא. ואי משום ששלוחו של אדם כמותו, אין שליח לדבר עבירה"  (שו"ע יורה דעה סי' קס סעיף ט"ז).

"רגע, אבל מה כתוב כאן בהמשך", חייכתי והמשכתי: "ואין לפרסם הדבר בפני עם הארץ, וכן עיקר … יש לסמוך עליו לעת הצורך".

"נו, אז זה אומר ש'בעת הצורך' אפשר לסמוך על ההיתר לקחת הלוואה בריבית באמצעות מתווך"? התלהבה זוגתי.

"זהו, שאני לא בטוח שזה מתאים גם למקרה שלנו" התלבטתי, "כי אצלינו ההלוואה והריבית לאמיתו של דבר עברו ישירות בין המלוה והלווה, רק הלווה מדמיין שהוא עומד מול מתווך, אבל בעצם אין כאן שום תיווך".

"אז איך נדע אם מותר לנו להשתמש במתנה הזו"? היא שאלה.

"אשאל את הרב, זה הכי פשוט. הוא יודע לשמור סוד, והוא לא יגלה לאף אחד שהגמ"ח הוא בעצם שלנו".

"רעיון מצוין" שמחה אשתי.

גורל הכרטיס התמים

הרב ציטט אף הוא את דברי הרמ"א אותם הזכרתי קודם, והוסיף: "לכאורה יש מקום להסיק מכאן שאם הלווה חושב שאתה רק מתווך ואינך המלוה עצמו – זה בסדר גמור, גם אם הכסף בסופו של דבר מגיע למלוה".

"אז זה מה שחשבנו בהתחלה"? ניסיתי להבין.

"מממ… אבל זה לא כל כך פשוט" אמר הרב.

"תיארתי לעצמי, לכן הגעתי לכאן", אמרתי.

הרב פתח את השולחן ערוך והראה לי את דברי הט"ז (שם ס"ק יא) והבית יוסף שחלקו על הרמ"א ואסרו מתנות כאלה בצורה מוחלטת, משום ריבית.

"אז זה אומר שלא"? ניסיתי להסיק מסקנה מהירה.

"רגע. עוד לא סיימנו" חייך הרב. "הש"ך בנקודות הכסף (ס"ק ג שם) מיישב את כל קושיות הט"ז והבית יוסף ומכריע שדברי הרמ"א שרירים וקיימים".

"אז כן?" היססתי שוב.

הרב לא אמר כלום. הוא עלעל עוד קצת בספר נוסף, חזר לשולחן ערוך, ואמר: "תראה, בנידון שלכם, אמנם היה מגע ישיר בין הלווה והמלוה, אבל מאידך, המתנה הזו לא סוכמה מראש על ידך אלא באה מהלווה כהפתעה יזומה מצדו, משום כך אין כאן חשש ריבית דאורייתא אלא רק חשש ריבית דרבנן, והרי בריבית דרבנן הדין הוא שלאחר שהריבית כבר התקבלה – אין חובה להחזירה אפילו בכדי לצאת ידי שמים (שוע"ר ס"ז, דרכי תשובה סי' קסא ס"ק כו). בנוסף לכך, המתנה לא ניתנה בכלל בתור ריבית למלוה, אלא בתור הכרת הטוב למתווך המנהל את הגמ"ח! בנוסף לכך, יש כאן 'מקום צורך' כי אתם חוששים שאם יתפרסם שאתם עצמכם בעלי הגמ"ח אנשים יזלזלו בחובת הפירעון ולא ימהרו להחזיר את ההלוואות, משום כך אפשר להקל בזה".

"אז בקיצור – לא צריך לגלות לו שזה בעצם אנחנו, ואפשר למעשה להשתמש בשובר המתנה"?

"הבנת נכון" סיכם הרב.

כשאשתי שמעה את הפסק, היא נזכרה בפסוק שמופיע לאחר הציווי על הריבית בחומש דברים: "למען יברכך ה' אלוקיך בכל משלח ידיך".

"אפשר לומר שכבר התחלנו להרגיש את הברכה. כה יתן ה' וכה יוסיף".