יצאתי כמו בכל יום לעבודה. בעודי מתקרב אל הרכב הבחנתי ברכב דו-גלגלי חונה במקביל אליי. נראה ממש מוזר. זה היה הרכב של השכן שלי, ישראל. רכב משפחתי עם שני גלגלים, ולא, זו לא המצאה חדשה של אילון מאסק. גלגל אחד של הרכב היה מוגבה באמצעות אבנים והצד השני נח על ג'ק. מישהו הסיר את שני גלגלי הרכב והותיר אותו תלוי באוויר. בשניות הראשונות חשדתי בגנבים, אך לא הבנתי מדוע לא גנבו את כל הרכב אלא את הגלגלים, מה גם שנותרו שני גלגלים על כנם, ובכלל – מי גונב היום גלגלי רכב??
התקרבתי וניסיתי לאמוד את הנזק שנגרם לרכב המועמד לגניבה. לפתע ראיתי את הג'ק, כן את אותו ג'ק שראיתי בהתחלה, אבל עכשיו ראיתי שמדובר בג'ק שלי, זה היה עם הסמל של סוזוקי והידית העקומה שלי.
רק אז התפניתי להסתכל על הרכב שלי, והרגשתי איך הדם עולה לי לראש. הבגאז' היה פתוח והיה ניכר שעשו קצת בלגן בתכולת הבגאז' כדי לגלות היכן מסתתר הג'ק.
עכשיו זה עשה לי סדר, לא בבגאז', בראש. כנראה שישראל, שכני היקר, רצה להרים את הרכב הדו-גלגלי שלו (לפחות כרגע) והשתמש בג'ק שלי. האמת, שממש כעסתי.
אם אתם שואלים איך הוא לקח את זה? אגלה לכם סוד. אני תמיד משאיר את הרכב שלי פתוח. באיזור שלנו, גניבת מכוניות היא דבר נדיר, בטח לא רכב מיושן כמו שלי.
'עכשיו הוא יראה מה זה לקחת דברים בלי רשות!'.
'רגע ששון', שמעתי קול מתוכי, 'אולי זה יגרום נזק לרכב של ישראל, האם זה מגיע לו?!'.
'לא יינזק!' המשיך הקול בפסקנות. משהו דגדג לי בצד השמאלי של הלב, אבל לא התייחסתי.
חילצתי במהירות את הג'ק מהרכב. כמעט שמעתי את הג'ק מודה לי על כך שגאלתי אותו מהמטען הכבד. הרכב נשאר כמה שניות על עמדו. כשהתרחקתי קצת שמעתי קול מתכתי עמום ולאחריו את האבנים נופלות הצידה.
'שיחשוב פעמיים שרוליק' חשבתי, 'לפני שהוא לוקח בלי רשות'.
נכנסתי למכונית שלי והתנעתי. בדיוק אז נשמע נהמת מנוע מתקרב. הזדרזתי לצאת מהחניה לפני שיחסום לי את המעבר, מספיק זמן נשרף לי כאן.
במראה הקדמית הבחנתי שמדובר בישראל. סחטתי את דוושת הגז. אין לי כח לחפירות עכשיו. אני ממהר לעבודה.
ידעתי שהשיחה עוד תבוא, אבל הגעתי מוכן אליה.
"מה, אין לך מינימום של בושה להוציא את הג'ק שלך, ולא אכפת לך מה יקרה לרכב של חבר שלך"? אמר שרוליק בקול בוכים.
לא נכנסתי לפרטי המקרה, איך הוא לא מתבייש להוציא מהבגז' שלי בלי רשות. אבל הסברתי לו את הצד שלי בביטחון.
"על פי תורה ברור שמותר לי. זו הלכה מפורשת בשולחן ערוך: אדם שרואה שור שמטפס על השור שלו ורוצה לחנוק אותו – מותר לו למשוך את השור שלו מלמטה גם אם ברור לו שהשור העליון יפול וישבור יד או רגל".
"נו באמת, ששון, איך אתה משווה שור למכונית"? שאל שרוליק.
"השור של פעם הוא כמו הרכב של היום, לא"? ככה זה בדיני נזיקין, חשבתי.
"האמת, אני לא בטוח שזה מובא גם בשלחן ערוך, אבל אני זוכר את זה כילד מהגמרא", הוספתי.
"אויש, אתה עושה ממני צחוק, מה הקשר", אמר ישראל כשהטון שלו עולה, "אם השור שלי היה עולה על השור שלך – באמת היה חשש כבד לשור שלך…"
"כבד, תרתי משמע" שרבבתי משפט לנאום הנרגז שלו. ניכר כי הוא לא הקשיב להברקה שלי.
"היה מותר לך לשלוף את השור שלך גם אם בגלל זה היו נשברים לשור שלי הידיים, הרגליים והשיניים…"
"חסרים רק העיניים כדי להשלים ראשי תיבות עשי"ר.." הוספתי בגיחוך, מדמיין שור מגובס ברגליים עם קיבוע בראש.
הוא התעלם מהצחוק והמשיך: "אבל כאן, לג'ק שלך לא היה נגרם כל נזק מהתמיכה במכונית שלי, ואילו לרכב שלי נגרם בוודאי"!
הוא תיאר לי איך יצא עם הרכב של אשתו למוסך כדי לטפל בגלגלים לבד ולא לחכות לגרר, כך חשב לבזבז כמה שפחות זמן. "ותבין איך נדהמתי, כשבאתי להרכיב את הגלגלים שהשגתי במוסך, וקלטתי שהרכב נוטה על צידו וחטף מכה רצינית בצלחות וגם מתלה אחד התעקם, אתה קולט את הנזק שעשית?!" אמר בקול רושף.
"אני מבין את האכזבה שלך" אמרתי, מנסה לשקף את רגשותיו כמו פסיכולוג טוב.
"אני לא צריך שתכיל את הרגשות שלי, אני דורש שתשלם לי את הנזק"! אמר שרוליק בטון נחרץ.
"הו, התחלת עם תביעות" אמרתי, "אם נגיע לבית הדין המצב שלך פחות טוב. אתה עם הטייטל 'גנב', מקסימום 'שואל שלא מדעת', שזה גם לא תואר מחמיא במיוחד", עקצתי.
"אין בעיה, להתראות" סיים שרוליק את השיחה.
*
"ואז אני מגלה שהג'ק לא שם, והרכב חטף מכה רצינית, אחרי זה ראיתי שחוץ מהצלחות והמתלה, זה גם כולל שבר בפגוש. נזק של אלפי שקלים"! סיים שרוליק את הסיפור בבית הדין.
"שוב, אני טוען שזכותי הייתה לקחת את החפץ שלי, ואיני נדרש לשאת באחריות ממה שקרה כתוצאה מכך" הצהרתי אני. הזכרתי את הסיפור עם השור.
"מה עם קצת התחשבות? הרי לג'ק שלך לא היה נגרם שום נזק אם היה נשאר עוד קצת זמן"?
"זה לא העסק שלי" אמרתי שוב בפסקנות.
הרב שישב מולנו, היה נראה מהורהר קצת.
"ר' ישראל", פנה הרב אל שכני, "זה לגמרי לא בסדר שלקחת את הג'ק של ר' ששון בלי נטילת רשות". התעודדתי, 'הכיוון חיובי' הרהרתי.
"על פי הלכה זה נחשב גניבה או משהו כזה. אסור לעשות את זה! אם הג'ק היה ניזק – יש סיכוי גדול שהיית חייב לשלם על הנזק.
"אבל", וכאן הפנה הרב את ראשו לכיווני, "הסברה לחלק בין המקרה של השור מהגמרא לבין המקרה של הג'ק – זו סברה שכתב אותה כבר רבינו אשר, או כפי שמכנים אותו בקיצור, הרא"ש. רק בשביל הדיוק, דעו לכם שהסיפור הזה באמת נפסק להלכה בשלחן ערוך [חו"מ סי' שפג ס"ב] ולא נשאר רק בגמרא.
"הרא"ש [תשובות כלל קא סי' ג] מספר על אדם שלקח בלי רשות כוס-לחיים זכוכית של חבירו על מנת להעמיד את חביתו ביציבות. הבעלים הגיעו ונטלו משם את הכוס, והחבית התנדנדה, נפלה וניזוקה. הרא"ש פסק שהבעלים של הכוסית חייב בכל דמי החבית, כיון שהיה מוטל עליו לדאוג שלא ייגרם נזק לחבית בלקיחת הכוסית. רק בשור שעלה על שור אחר, שבעל השור התחתון טרוד מחשש שהשור שלו ייחנק למוות, התירו לו לשלוף אותו מלמטה מבלי לקחת בחשבון את הנזק שייגרם לשור העליון. לעומת זאת בעל הכוס לא אמור להיות טרוד מכך שהכוס תישאר עוד כמה דקות תחת החבית, והיה עליו לדאוג להביא אבן או דבר אחר תחתיה.
"גם במקרה שלכם, קצת אהבת ישראל והתחשבות בזולת לא הייתה מזיקה לאף אחד מהצדדים" אמר הרב כשהוא מעביר מבטו מאחד לשני.
"ר' ישראל היה צריך לבקש רשות, ור' ששון היה צריך לחשוב קצת מה עלול להיגרם מהתוצאה של הפעולה שלו, וגם אם טעית – על טעויות משלמים", סיים הרב.
זה היה שיעור חשוב בשבילי באהבת ישראל. נאלצתי גם להיפרד מכמה אלפי שקלים וגם להתנצל בפני ר' ישראל.
