"והזוכה המאושרת היא…"
הרגשתי על בשרי את הביטוי "ניתן היה למשש את המתח בקהל"…
"שפרה כהן"! רגע, שמעתי נכון? "מה? אמרו את השם שלי"? הייתי בשוֹק.
כמו מתוך ענן שמעתי מחיאות כפיים נלהבות. פסעתי בהיסוס, לא יודעת מה עדיף, להתקדם לכיוון הבמה או להישאר במקומי.
הרבנית חיה אמרה בקול נרגש אל המיקרופון: "שפרה אהובה, מי כמוני יודעת כמה דווקא לך הייתה מגיעה הזכייה בהגרלה הזו". הסמקתי, מבחינה בעיניים שלה תרות אחר המיקום שלי, תוך שאני מתקדמת קצת לכיוון הבמה.
"אתּ התמסרת ותרמת בגופךְ ממש למען הפעילות בבית חב"ד, הקב"ה לא נשאר חייב! לא סתם הוא סידר לך את הזכייה הזו דווקא".
שוב נשמעו מחיאות כפיים. חזרתי למקומי והייתי נרגשת מאד.
הערב הזה היה אקורד הסיום לשבוע מרתוני של הכנות לקראת אירוע ההתרמה לבית חב"ד. עוד לפני הערב הזה, הרבנית חיה ארגנה כעין 'מכירה סינית' עם אפשרות להירשם להגרלות שונות, כשרוב הכסף מיועד כמובן לטובת הפעילות החשובה במשך השנה. אולי היא לא הצליחה להגיע לרף התרומות של ארגונים גדולים כמו 'עזר מציון' ודומיהם, אך התוצאות מהאירוע והפרסום שלפניו – היו מרשימות בהחלט.
נזכרתי בקשר הראשון שלי לפעילות בבית-חב"ד. זה היה בתחילת מלחמת חרבות ברזל. חשבתי איך יש ביכולתי לעזור. הייתי כלה דֵי צעירה, והחלטתי לתרום את מה שאני יכולה בכישוריי על מנת להוסיף זכויות לעם ישראל. בבית-חב"ד מצאתי כר נרחב לפעילות, אף פעם לא היה חסר מה לעזור, בפרט בתקופת המלחמה כשנוספו עוד פניות ובקשות לעזרה.
בהתחלה הקדשתי שעתיים בשבוע למען הפעילות, אך בתקופה האחרונה זה הפך להיות קצת יותר אינטנסיבי.
יומיים לפני האירוע, פנתה אלי הרבנית חיה ואמרה לי בחביבות: "את כל כך משקיעה, ואני רוצה להוקיר לך קצת תודה, מגיע לך שאכניס אותך בחינם לאחת ההגרלות".
שמחתי לשמוע, ואמרתי בענוות חן: "תודה הרבנית, באמת לא היית צריכה. אני נהנית מעצם העשייה".
הרבנית לא פירטה לאיזה פריט בהגרלה היא מתכוונת, שיערתי שאני יכולה לבחור באיזו הגרלה שארצה. חלק מההגרלות היו על דברים שהיא קנתה, וחלק היו תרומות שהיא השיגה. הגרלה אחת הייתה על נופש זוגי בצימר ששייך לקרוב משפחה שלי שגייסתי אותו לצורך העניין. גם חת"ת בכריכת עור שמשולב בה חתיכת בד מבגד של הרבנית חיה מושקא ע"ה, ועוד מתנות 'שוות'.
הדבר שקרץ לי יותר מכל, הייתה ההגרלה על הפאה. פאה חדשה בשווי 10,000 שקלים. אמנם נישאתי לא מזמן, אבל הפאה שקניתי לחתונה הייתה יד שנייה. למען האמת, היא פאה נחמדה במצב מצוין, אבל ברור שפאה חדשה נחשקת הרבה יותר.
כשהיא אמרה לי שתיתן לי כרטיס בחינם – ידעתי שאני רוצה להיכנס להגרלה על הפאה. מדובר בכרטיס הכי יקר, אבל קיוויתי שזה בסדר. היא לא הגבילה אותי למשהו מסוים. בתוך תוכי ידעתי שאלמלא ההבטחה שלה כנראה הייתי רוכשת בעצמי כרטיס להגרלת הפאה.
פניתי לבתה של הרבנית, שהייתה אחראית על הרישום של כרטיסי ההגרלה, וביקשתי ממנה שתכניס אותי בהגרלת הפאה. "אוהו, הגרלת המאה", היא אמרה בחיוך. "אם כבר, הגרלת עשרת אלפים", השבתי.
לאחר כמה רגעים הוספתי, "אמנם אמא שלך נתנה לי זכות להיכנס להגרלה בחינם, אבל אני רוצה בנוסף גם לתרום קצת כסף". לאחר התלבטות החלטתי לתרום סכום סמלי המקנה זכות להיכנס להגרלה על שובר לרכישה בחנות כלי-בית ע"ס 500 ₪. שילמתי את 20 השקלים שעלה הכרטיס, וחשתי ברת-מזל שנכנסתי להגרלה על הפאה שהכרטיס עבורה עלה 200 ₪ חינם אין כסף.
בכל זה נזכרתי למחרת האירוע. באתי לדבר עם הרבנית, והיא קיבלה את פניי בחיוך גדול. "תראי איך ה' מסדר לכל אחד את מה שמגיע לו". היא הביאה לי את כרטיס המימוש, אותו שכחתי לקחת יום קודם מרוב ההתרגשות.
ואז היא הוסיפה: "למרות שבאמת התכוונתי לתת לך זכות להיכנס להגרלות 'פשוטות' יותר, משמים יצא שדווקא הכרטיס שלך זכה בפאה. זו הייתה טעות שלי שלא אמרתי לך מיד לְמה התכוונתי. אני זוכרת שבשעת מעשה, מיד אחרי שאמרתי לך ולא הסברתי את עצמי, חששתי שתתרחש טעות כזו, אבל בדיוק בשביל זה יש את האלוקים בשמים, הלוא כן?!" סיימה בחיוך.
פתאום הכל התערבב לי בראש. נזכרתי בשיחה עם 2 בנות שסייעו אף הן בשבוע ההתרמה. הבנתי כי גם להן הרבנית נתנה זכות הגרלה, אך מראש הדגישה בפניהן כי יכולות לבחור להירשם בחינם רק לאחת משלוש הגרלות ספציפיות, בוודאי לא להגרלת הפאה. היא הסבירה למתנדבות האחרות, כי אין לה אפשרות לתת לכל המסייעות לארגון השתתפות בדבר היקר יותר.
התנצלתי בפני הרבנית על חוסר ההבנה. אבל היא ציינה שהיא שמחה שזכיתי ואדרבה, זה בסדר גמור ומשמיים וכו'.
אבל אני כשלעצמי עדיין הרגשתי מבוכה נוראה. האם אכן הזכייה הזו שייכת לי, בשעה שעצם ההשתתפות בהגרלה מקורה בטעות או בחוסר הבנה?
"איך זה קרה לי"? שאלתי את בעלי בבושת פנים. "אני כל כך נזהרת בדקדוקי מצוות. למה ניסיתי 'להערים' על הרבנית ולקחת כרטיס לבד".
"אל תשכחי שאת הבנת את דברי הרבנית כפשוטם: 'מגיע לך שאכניס אותך בחינם לאחת ההגרלות'".
"כן", הגבתי, "וגם תיארתי לעצמי שמכיוון שעזרתי לבית חב"ד כבר זמן ממושך, הרבנית מוקירה את התנדבותי יותר מהמתנדבות שמגיעות פעם ב…"
ניסיתי להירגע, אך נכנסתי להתלבטות, אותה בעלי עזר לי לנסח כדי לשאול את הרב:
"…כשניסיתי לשחזר כיצד היה הדו-שיח בינינו, נזכרתי שכאשר הרבנית אמרה לי שאני יכולה להשתתף באחת ההגרלות בחינם, היא אמרה לי שהיא עוד תתכתב איתי על זה. בפועל, היא לא כתבה לי כלום בעניין. אמנם חשבתי לרגע שאולי אני צריכה לוודא מראש עם הרבנית האחראית שאכן כוונתה הייתה שאני יכולה להשתתף בהגרלה על כל פריט שאבחר לעצמי, אבל לא רציתי להטריח אותה. עם זאת, היה לי די ברור שאני יכולה לבחור לעצמי באיזו הגרלה להשתתף.
מאידך, חשוב לי להדגיש, שאם לא המחשבה שלי שאני יכולה לבחור לעצמי באיזו הגרלה להשתתף בחינם, לא הייתי משלמת את ה-20 שקלים על ההגרלה הנוספת שבה בחרתי להשתתף כתרומה, כבר הייתי משלמת 200 ₪ ורוכשת כרטיס להגרלת הפאה.
אז השאלה היא, האם הפאה שבה זכיתי בהגרלה אכן שייכת לי כדין".
הרב ענה לי לאחר כשעתיים. הוא כתב שזוהי שאלה מורכבת והוא יתייעץ עם דיינים נוספים המומחים בתחום.
ציפיתי שהרב יאמר 'הכל בסדר' כמו שהרבנית חיה אמרה וזהו. אני רגילה לשאול שאלות 'ליתר ביטחון'. כאן הופתעתי כיצד שאלה שחשבתי לפשוטה, הפכה למורכבת בתחום.
"רגע, שימי לב מה הרב כתב פה מתחת" אמר בעלי.
"באופן עקרוני, להיכנס להגרלה 'בטעות' זה בעצם כמו 'לגנוב' בטעות. אי אפשר להיכנס להגרלה לא לפי החוקים שלה. ברמת העיקרון היה צריך להחזיר את הפאה, ולערוך הגרלה מחודשת". אבל הרב הוסיף שהוא יבדוק האם הפרטים הנוספים שציינתי יכולים לשנות את הפסיקה.
"מהה"? הזדעזעתי. "הרב קורא לי גנבת"?!
בעלי נבוך. "תבקשי אולי מאבא שלך שיסביר לך. הוא תלמיד חכם לא-קטן".
אם קיוויתי שאבי ירגיע אותי, הוא הזדהה עם מה שאמר הרב, למרבה הבושה.
הרגשתי שאני מתעלפת. "חשוב שתביני" הסביר לי אבא, "את אמנם עשית זאת בשוגג, אבל פשוט נכנסת להגרלה לא לך". אולי הוא הבין מהשקט על הקו שאני לא מוצאת מילים. בעלי הגיש לי כוס מים ואמרתי, תוך שאני חונקת דמעות שמאיימות להתפרץ: "אז אחזיר את הזכייה. לא צריכה להיחשב גנבת. איזה בושות".
אבא אמר שיתכן שיש פיתרון שלא יידרש לערוך הגרלה מחודשת, "אבל אינני בקיא מספיק בפרטים כדי להכריע. תתקשרי שוב לשתף מה פסק הרב. בשורות טובות" הוא סיים בניסיון לעודד.
למחרת קיבלתי הודעה חדשה מהרב עם ההכרעה הסופית:
"מצד אחד, כוונתה של עורכת ההגרלה קובעת רק עד לרגע ביצוע ההגרלה, עד אז היא קובעת את הכללים והכל נעשה על פי דעתה. לאחר ההגרלה – על כל שינוי צריך לבקש את הסכמת כלל המשתתפים שקנו כרטיסים להגרלה. לכן, העובדה שהרבנית שמחה בסופו של דבר מהזכייה שלךְ – אין לה משמעות באם לא היה בדעתה לפני ההגרלה לאפשר לך להשתתף בהגרלה הזו בחינם".
זה היה סוג של אלומת אור על הסוגייה העמומה קצת, מיהו האחראי על ההגרלה. חייגתי לאבא והקראתי לו את חלק התשובה הראשון.
"אני מבין", אמר אחרי כמה רגעים, "כל המשתתפים, או יותר נכון – המשתתפות, קיבלו על עצמן את הכללים שמארגנת ההגרלה קבעה מראש. אבל אחרי ההגרלה – דעה חדשה של המארגנת איננה קובעת מאומה", סיים.
"נו, מה ההמשך של התשובה", שאל בסקרנות. "אז ככה", אמרתי והמשכתי להקריא:
"מצד שני, כיון שמנהלת ההגרלה לא אמרה לך מראש במפורש איזה כרטיס היא מעניקה לך, היית רשאית לפרש את דבריה מן הסתם על כל סוגי הכרטיסים. משום כך, מה שהיא מספרת אחרי ההגרלה שכוונתה היתה לכרטיסים הזולים בלבד, זהו בבחינת 'דברים שבלב' שאין להם משמעות הלכתית".
"אבל מצד שלישי, כיון שהכרטיס ניתן לך במתנה, יש אומרים שבמתנה גם 'דברים שבלב' הינם 'דברים', וממילא יש מקום להתחשב בטענת הרבנית שדעתה מתחילה היתה לתת לך כרטיס הגרלה פשוט יותר ולא כרטיס להגרלת הפאה".
"עם זאת, כיון שאת לא ידעת מכך, ולדברייך אילו ידעת היית רוכשת בכסף מלא את הכרטיס היקר של הגרלת הפאה בו חפצת באמת, נמצא שה-20 ₪ ששילמת 'בטעות' על הכרטיס הפשוט אותו היית אמורה לקבל בחינם, היה בעצם 'מקדמה' על הכרטיס היקר בו חשקת, בפרט בהתחשב בעובדה שלאחר חקירה ודרישה מתברר שמשתתפות נוספות רכשו כרטיסי הגרלה 'בהקפה' בהסכמת המארגנת".
"אשר על כן, אם רצונך לצאת מדי כל ספק, שלמי עכשיו לבית חב"ד את יתרת דמי כרטיס הגרלת הפאה בסך 180 ₪. וזה כמובן היה נכון מצדך גם אילו לא היית זוכה בפאה".
"וואו, איזה מהלך מבריק", אמר אבי בקול מופתע.
"כזה מבריק, שכמעט לא הבנתי ממנו כלום", אמרתי.
"יקירתי", שמעתי את המנגינה המוכרת של אבא שלי כשהוא מנסה להסביר לי לאט, "אולי בשלחן שבת אסביר לךְ באריכות. בכל מקרה, דעי לך שהחכמה של לומדי התורה זה 'משהו'. הם מצליחים למצוא פתרונות שמפתיעים לגמרי גם מי שמבין בלימוד תורה".
מקורות:
שו"ע חו"מ סי' שנח ש"ך ס"ק א. אולם ראה שוע"ר הל' מציאה ס"ד ובקו"א ס"ק ד. הל' גזילה ס"י. הל' שאלה ס"ה. ואפשר שכאן יודה אדה"ז כיון שלא נהנה מגוף הדבר עצמו. שו"ע חו"מ סי' רז ס"ד.
[עריכה: ש. מלומד ©️]
נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים
