דירה לאמא

"סליחה"?! ניסה רפאל לתקוף, "ככה עשית את הקניה הזו מאחורי הגב של כולנו? לא חשבת להציע לנו להתחלק במחיר, וזאת כדי להרוויח את ירושת הדירה לעצמך, אה"?

קשה לי לדבר על אמא בלשון עבר. היא הייתה אישה נפלאה. כלפי חוץ היא נראתה אישה פשוטה אולי אפילו קשת-יום, אך עם לב זהב. עשתה כל מה שיכלה כדי שהילדים שלה יקבלו את צרכיהם ויגדלו לתפארת.

הוריי היו זוג מפעם, עם כל מה שזה כולל. הם גידלו במסירות את שמונת ילדיהם והתמודדו בקושי עם הכלכלה, אני זוכר שנאלצנו בילדותנו לעבור כמה דירות. בשלב מסוים הם הצליחו להשיג זכאות לדירה בדיור הציבורי, מה שהיה נקרא פעם 'דירת עמידר'. הם שילמו שכירות חודשית סמלית בהסדר שנמשך שנים ארוכות. גם אחרי פטירת אבי, המשיכה אמי להתגורר בדירה ולשלם את דמי השכירות המועטים.

באיזשהו שלב, חברת "עמידר" הציעה לאמא לקנות את הדירה, שתעבור לבעלותה בשלימות. המחיר שהציעו לה לשלם היה נמוך מאוד, משהו כמו השלמה לסכום שהייתה הדירה שווה בעבר בניכוי תשלומי השכירות החודשיים. רק בשביל ההערכה אוֹמר, כי אם הדירה הייתה שווה 500,000 אלף ₪ בלבד, במשך השנים הצטברו דמי השכירות לכ-400,000 ₪, כך שנותר להשלים את הקניה בסכום של 100,000 ₪ בלבד(!) והדירה תהפוך להיות בבעלותה.

כשאמא סיפרה לי על ההצעה, שמחתי מאוד. חשבתי לעצמי, גם אם אמא לא תזכה לגור בדירה עוד שנים רבות, היא תהיה ירושה נחמדה לילדים. אך אמא אמרה בצער שגם את הסכום הזה אין לה לשלם.

קפצתי על המציאה והצעתי לשלם בעצמי ולרכוש את הדירה. כשירדתי לפרטים התברר שהזכות לרכוש את הדירה במחירה הנמוך הוא רק למי שגר בדירה בפועל, כלומר אימי. כשהסברתי לה את זה, היא אמרה לי מיד, "אין בעיה מיכאל, יא איבני, בצוואה אכתוב שכל הדירה שייכת לך".

לאחר הרכישה, אמא זכתה לשיבה טובה וחיה בנעימים עוד אחת עשרה שנים. בחצי שנה האחרונה כבר הפכה לסיעודית ואז הרגשתי שאני נושא-בעול יותר משאר אחיי. גם בשנים הטובות שלה ערכנו תורנויות בין האחים והנכדים כדי שהיא לא תהיה לבד, אבל בתקופה הזו זה היה קשוח יותר. בטח יהיה מי שיאמר שעשיתי הכל כי חשבתי על הירושה, אבל חושבני שגם לפני קניית הדירה הייתי משתדל במיוחד להקפיד על קיום מצוות כיבוד הורים בהידור.

בחצי שנה האחרונה הביקורים היו תדירים עוד יותר. הרגשתי שצריך לנצל כל רגע שהיא פה איתנו, אפילו שמבחינה מנטאלית זה קשה יותר.

לאחר הפטירה, התקשר עו"ד גולד לאחי הבכור. הוא סיפר לו שאצלו מופקדת הצוואה שכתבה האמא המנוחה. כשהגענו אליו כולנו והוא פתח את הצוואה בפנינו, נדהמו אחי לגלות, שהדירה בעצם תעבור לבעלותי. היה נראה שהאחים התקוממו, אך רק אחד מהם אמר: "אנחנו צריכים לבדוק את המהימנות של הצוואה הזו". העו"ד עיקם את האף ואמר: "זו הצוואה עליה חתומה מרשתי, המנוחה עליה השלום". קשה היה להתעלם מההתנשאות שצורת הדיבור שלו שידרה.

רפאל אחי הגיב באופן אינסטינקטיבי: "סליחה?! ככה עשית את הרכישה הזו מאחורי הגב של כולנו? לא חשבת להציע לנו להתחלק במחיר, אה"?

ניסיתי להסביר להם שאם הם היו מתעניינים קצת יותר בשלומה של אמא בשנים ההם, ולא רק מחכים לראות ממנה כסף – אולי היא הייתה משתפת אותם כמו ששיתפה אותי, "ובכלל", הוספתי טיעון משפטי, "מה אתם רוצים, גם אם לא הייתי משלם עבור רכישת הדירה, הדירה לא הייתה עוברת בירושה אליכם אלא חוזרת לעמידר, כיוון שאף אחד מהבנים לא התגורר בה. רק בזכותי הנכס נשאר בכלל בידי המשפחה"!

תוך כמה דקות משרד עורך הדין הפך לבליל של צעקות, כשכל אח מנסה להביע את דעתו. רק כשהמזכירה של העו"ד צעקה "שקט כבר! אם יש לכם בעיות תלכו לבית משפט"! אז נזכרנו איפה אנחנו נמצאים. אני שתקתי. אח אחד סינן לי: "חכה חכה, אל תהיה כל כך בטוח שהדירה שלך"…

הלכנו משם בדממה. שמעתי את העו"ד אומר למזכירה: "את רואה מה זה? אנשים יכולים להיות אחים נפלאים עד שזה מגיע לכסף". החמצתי פנים. באמת חבל אחרי כל ההשקעה והמסירות של אמא, שזה מה שהיא נאלצת לראות מלמעלה. אבל זה לא סותר שהבית שייך לי, שילמתי על זה מחיר מלא. הצוואה רשמית ואין עליה עוררין.

אין עליה עוררין? אחרי יומיים הגיעו אלי הביתה אחי רפאל ואחותי שרה. "תראה מה מצאנו בין החפצים של אמא".

נדהמתי לראות מכתב בשם עורך דין נוסף, המתגורר בעיר אחרת. הכותרת "תצהיר". בתצהיר נכתב כי הצוואה הרשמית הוצאה שלא ביושר ולא בתום לב, ולכן אמא מבטלת את הירושה!

לא השתכנעתי.

"זה לא יכול להיות" מלמלתי בחוסר אמון.

"תראה" אמר אחי, "אין לך איך להכחיש. זהו מסמך חוקי שנכתב בתאריך מאוחר יותר מהצוואה הראשונה" הביטחון המופרז בו הוא אמר את הדברים דוקא גרם לי להרהר אחריהם…

"ואיך אדע שלא זייפתם תצהיר שכזה"? שאלתי, והמשכתי מבלי לחכות למענה. "גם אם תפנו אותי לעורך דין שחתום כאן, איך אדע כמה שילמתם לו כדי שלא יחרוץ את לשונו"?

"אתה יכול לעשות את הבירורים שלך" אמרה אחותי בלעג, "מבחינה חוקית התצהיר תקף יותר מאשר הצוואה".

"אבל גם אם ניצחתם אותי בזה שהבאתם את התצהיר, מה עם הכסף ששילמתי לקניית הדירה"?

"זאת באמת בעיה שלך. מבחינה חוקית, רק לאמא היה מותר לקנות את הדירה, וזה שאתה עזרת לה לקנות כדי שהדירה תישאר על שמה, עם כל הכבוד, לא נותן לך את הדירה בפועל".

היה נראה שרפאל הגיע מוכן לשיחה הזו. הוא ידע בדיוק מה להגיד כדי להשאיר אותי חסר מילים. אבל נזכרתי בעוד דבר: "צריך לבדוק מה ההלכה אומרת על מקרה כזה. האם יש תוקף הלכתי לתצהיר"?

"בדקתי גם את זה. תצהיר אכן לא מבטל צוואה הלכתית, אבל הצוואה של אמא לא הייתה כתובה כמו שצריך על-פי תורה".

"מה זה, אתה גם המצאת תצהיר אנ'לא'יודע מאיפה, וגם מנפנף לי עכשיו בדברי תורה כדי להצדיק את התצהיר המפוברק שלך"!

"אתה אומר לי מפוברק"? שאל רפאל בטון נעלב.

"אתה יודע כמה שילַמ…" התחילה לשאול שרה אחותי, שקיבלה מיד דריכה על הרגל ותפסה את הפה.

חייכתי חיוך עקום. "לא הייתי רוצה להגיד, אבל אתה מזכיר לי את הביטוי 'נבל ברשות התורה'. מוצא לי הסבר למה הצוואה לא הלכתית, ואז מנפנף בתצהיר שיתן את מה שטוב בשבילך".

"אבל יודע מה"? ניסיתי לזרום, "נגיד שהצוואה לא על-פי תורה, מה עם "מצווה לקיים דברי המת? הרי ברור לכם שאני הוצאתי כסף אישי עבור הדירה הזו, ורצון אמא היה שבזכות הכסף הזה הדירה תעבור על שמי"?

רפאל לא ויתר: "ב'מצוה לקיים דברי המת', ניתן לקיים זאת במידה והושלש הכסף אצל גורם שלישי, כשיודעים שהכסף עבור המטרה אותה רוצה הנפטר. כאן לא הושלש, אלא רק אתה טוען ששילמת כסף".

"אז מאיפה אתה חושב שלאמא היה פתאום כסף לקנות את הדירה? הרי הדירה הייתה של עמידר ופתאום נכנסה סתם כך לצוואה"?

"אוף, אתם מידי מסבכים את העניינים". רטנה שרה, שכנראה התעייפה מלשמוע את ה'הלוך ושוב' של הפלפולים ההלכתיים. "למדנים גדולים נהייתם פתאום. תלכו להתווכח אצל הרב ונוכל לגמור סיפור וזהו". נאלצתי להסכים איתה.

קבענו פגישה עם הרב, כשהאחים ממנים את רפאל לעמוד מולי. הרב שמע את הטענות משני הצדדים בכובד ראש.

לאחר שקלא וטריא, הוא הסביר:

"מבלי להיכנס למהימנותו של התצהיר שהציגו האחים, אין ספק שהצוואה שהציג עורך הדין אינה תופסת על פי ההלכה, כיון שלא מופיע בה "קניין" של "מתנה מחיים", השאלה היחידה שנותרה לנו לברר היא האם האחים מודים שאתה שילמת את התוספת כדי לסיים את רכישת הדירה מידי עמידר?!".

אחי הנהן בראשו לחיוב.

"האם אתם מודים שהתשלום הזה לא ניתן במתנה לאמא"? הנהון החליף את התשובה.

"אם כן, המקרה שלכם די-פשוט. הדירה אמורה להתחלק בין היורשים בצורה שווה, אבל לפני שתבוצע החלוקה צריך להחזיר לך את הכסף שהשקעת בדירה .."

"רגע, ומה עם עליית הערך מאז ועד היום", התפרצתי. הרב חייך, ובענוותנותו התנצל על כך שאני קטעתי אותו, "זו הנקודה הבאה, את החלק היחסי של עליית ערך הדירה כנגד מה שהשקעת בה – אתה זכאי לקבל לעצמך, כמובן חוץ מהחלק היחסי שלך בצוואה כמו בן רגיל".

האמת, שנינו יצאנו מאוכזבים. אני שחשבתי שהדירה כולה תהיה שלי והתברר שטעיתי ואקבל רק חלק יחסי, וגם האחים שחשבו שהדירה כולה תתחלק בשווה ביניהם וכעת התברר להם שיש חלק שיגיע רק אלי וגם מהיתרה – אני זכאי לקבל חלק שווה כמו כולם.

חלפו כבר שש שנים מאז, ובמבט לאחור אני מודה לה' שפנינו בזמן לקבל את הכרעת ההלכה ולא המשכנו להתווכח ולהעכיר את האווירה המשפחתית. אשרי העם שככה לו.

מקורות:

שו"ע חו"מ סי' רפא ס"ה. סמ"ע שם ס"ק ו. שם סי' רנ סי"ז.

[עריכה: ש. מלומד ©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים