רכיבה טיפולית

הרבה זמן חלם הילד שלי בן ה-7 לרכב על סוס. כשהבנתי שניתן לקבל החזרים על רכיבה טיפולית, שמחתי מאוד. חשבתי שכך אוכל לתפוס 2 ציפורים במכה אחת.

ליוסי שלי יש קושי גדול במיומנויות מוטוריות תפקודיות. בכל מה שקשור לקואורדינציה הוא מאוד מסתבך. בהשגחה פרטית, שיתפתי חברה טובה בהתמודדות שלו גם בתפקוד היומיומי, וגם מול החברים בכיתה, והיא שאלה: "מה עשיתם בשביל זה עד עכשיו"? סיפרתי לה על כך שבגיל צעיר יותר עשינו איתו פיזיותרפיה על מנת לשפר את תיפקוד היציבה. "זה באמת היה מאתגר, הזמן שזה לוקח, והזמינות של התורים. הייתה לו באמת התקדמות טובה, אך לא מספיקה, והקושי עדיין קיים. לפחות אז לא היינו צריכים לשלם על זה מעבר לאגרה רבעונית, כי זה כלול בסל הבריאות לילדים. אבל כבר מיציתי את הזכות בסל, ובשביל לשלם על טיפולים נוספים לפי מה שהבנתי – זה יעלה הון".

החברה שלי לא הבינה למה התייאשתי כל כך מהר מלעזור לבן שלי. "אל תשלימי עם המצב. מגיע ליוסי שלך לתפקד כמו כולם". היא סיפרה לי על הפתרונות הרבים שיש היום לקופות החולים להציע. "יש לך החזרים היום כמעט על כל דבר. את רק צריכה להשיג הפניה מהרופא בקהילה, שימליץ לילד על הטיפולים הרלוונטיים, ואתם מסודרים בעז"ה".

הבהרתי לה, שעד היום לא הייתי חברה בתוכניות 'משלימות ביטוח' בקופת החולים. פניה התעגמו. "אויש, חבל. זה אומר שתצטרכי להמתין עוד חצי שנה עבור 'תקופת אכשרה' כדי שתוכלי לממש את הזכאות, אבל אני חושבת שזה עדיין כדאי לך. ישנן עוד מלא הטבות שאפשר לקבל דרך הביטוח המשלים בקופה".

"מצחיק, חשבתי שכל הביטוחים האלה הם סתם דרך לסחוט כסף מהלקוחות, אבל אני מגלה שיש מקרים שבהם הביטוח באמת משתלם".

"הגיוני שלא כל אחד צריך את זה. מי שלא חושב להשתמש בשירותים הללו הם בהחלט מיותרים לו. למרות שאם הייתי נציגה של המרפאה שלך, הייתי אומרת לך שאת לא יכולה לדעת, ותמיד כדאי לך להיות מבוטחת כדי לא להפסיד זמן כשהמצב כן דחוף, אבל ללא ספק הם מרוויחים יפה מהעניין".

לא היה לי ספק, אבל הרגשתי איך הרעיון שהיא העלתה נוסך בי תקוה חדשה. "להעלות את תחושת המסוגלות העצמית", כך הבטיחה הכתבה שפתחתי על רכיבה טיפולית, "דרך העצמה, עמידה בהצלחה במשימות מאתגרות וצבירת חוויות הצלחה". אם את כל זה יוסי ירוויח מעבר להתקדמות המוטורית, זה נשמע פנטסטי, לא?!

בעצה משותפת עם בעלי, החלטנו להצטרף למסלול המשלים בביטוח. בינתיים לא סיפרנו ליוסי, כי חצי שנה זה המון בשבילו לחכות בשביל חוויה עוצמתית כזו. סיפרנו לו רק לקראת סיום תקופת האכשרה, אז הוא התרגש מאד.

הילד שלי היה בעננים. "אני ארכב על סוס אמיתי? כל שבוע? איפה? מתי? איך זה יהיה"?

כמות השאלות הוכיחה לי שכנראה עשינו את הדבר הנכון.

אמנם המחיר שאני נדרשת לשלם עדיין יקר בחישוב שנתי, אך בוודאי שזה משמעותי לשלם 45 שקלים לשעה במקום 120…

הייתה עוד פרוצדורה של ההפניה מהרופא, ומציאת מקום הולם מבחינת הערכים שלנו. ו… 'יצאנו לדרך'. הצלחנו למצוא שעה שתתאים לבעלי לבוא עם הילד. נראה לי שעצם שעת האיכות עם אבא היא כבר משמעותית ליוסי, וחיכינו לראות איך זה יתקדם.

יוסי חזר ב"ה נלהב מהמפגשים. הוא אמנם היה מתעייף מאוד, אך האור בעיניים הוכיח לנו שהזמן והכסף שווים את זה.

לאחר חודשיים, קיבלתי שיחה מנציגת מכירות מטעם קופת חולים מתחרה, שהציעה לי להתעניין במסלולים והשירותים שלהם. חשבתי שאני אחת שלא משתכנעת בקלות, אבל הנציגה הצליחה לגרום לי להאמין שאצלם יהיו לנו הטבות גדולות יותר מהקופה בה היינו עד עכשיו.

אחרי שהתייעצתי עם בעלי, ובדיקה שביצענו שהסבסוד של חוג הסוסים יהיה תקף גם מול הקופה הזו, ואין צורך בתקופת אכשרה מחודשת, או אז החלטנו לעבור.

יוסי המשיך להתקדם בחוג, ואנחנו המשכנו לשלם 180 ₪ לחודש.

בשלב מסוים, התברר לי על חוסר בסוג מסוים של שירות שהוצע בקופה שלישית מתחרה, ובשיקול דעת מחוּדש, לאחר כחצי שנה של ניסיון בקופה השניה, החלטנו לעבור לקופה השלישית(!) בסוף השנה.

שבוע לאחר המעבר החדש, התקשרו אלינו מהמזכירות של חוות-הסוסים, והמזכירה ביקשה לעדכן שבחודשים האחרונים לא הגיעה השלמת התשלום מהביטוח. "יכול להיות שעברתם קופה?", השבתי בחיוב וסיפרתי לה שהחלפנו כבר 2 קופות בחצי שנה האחרונה. "אוקי, אז אני רק מעדכנת שההסדר שלנו מול הקופה השניה קצת שונה". "מה זאת אומרת"? לא הבנתי, "הרי אמרתם שהחוג מסובסד על-ידי כל קופות החולים"?!

"נכון", השיבה, "לא אמרתי שלא, רק ההסדר שונה, אתם משלמים את הסכום המלא, וקופת החולים מבצעת החזר לחשבון שלכם".

"אוקי, אבדוק את זה".

מכאן העניינים רק הסתבכו. בקופה השניה לא היו מוכנים לבצע את התשלום, מכיוון שאנחנו כבר לא מבוטחים אצלם. "למה החווה לא הודיעו לנו קודם, הייתי מסדירה את הנושא מול הקופה באופן מיידי", סחתי לבעלי בטון נרגז.

"אני חושב שאת צודקת" אמר בהבנה, "אבל זה לא סותר שאנחנו צריכים לשלם על השירות שקיבלנו ליוסי המתוק שלנו. בשבוע הבא, כשאקח אותו לחווה, אכנס למשרד לברר מה אפשר לעשות".

משהו בלב שלי אמר שאנחנו צריכים לוודא קודם מהי דעת תורתנו הקדושה. "נתקשר לרב", אמרתי לבעלי, "אני רוצה להיות בטוחה שהצעדים שלנו נכונים".

הרב האזין ברוב קשב. "שמעו", אמר, "ברגע שקיבלתם את השירות עבור הילד, אחריות התשלום היא עליכם. העובדה שהם לא עדכנו אתכם אודות ההסדר השונה מול הקופה השניה עדיין לא פוטרת אתכם מלשלם. אם אתם לא מצליחים להוציא את הכסף מהקופה זה עניין שלכם, לא של החווה".

"אני מציע לכם שתגשו למִנהלת החווה, תפרשו בפניהם את כל הנסיבות, ותנסו להגיע להסכם הוגן", הודנו לו על ההכוונה.

לטיפול הבא – הצטרפתי גם אני, וכשיוסי קיפץ בראותו את הסוס 'שלו', פניתי אל המשרדים. הפקידה שישבה שם הייתה אותה פקידה ששוחחתי איתה בטלפון. הסברתי לה את השתלשלות האירועים והיה ניכר כי היא הבינה, אף שלא היה בסמכותה לבטל לנו את החוב.

"אני כן יכולה, לפרוס לכם את זה ל-24 תשלומים ללא ריבית", הוסיפה בטון מתנצל. "מקובל עליי לגמרי", אמרתי.

"אבא", שאל יוסי בדרך הביתה, "מה אמא עשתה היום במשרדים של החווה?". חייכתי. "למדנו שצריכים להיות מסודרים, ו… למדנו גם שעל טעויות – משלמים" אמרתי ספק לילד ספק לבעלי.

[עריכה: ש. מלומד ©️]