הרב יהודה ליב נחמנסון
ראש כולל הוראה ומשפט רחובות
מח"ס לב השבת, דיני איטר,
צהר המשפט, שו"ת השלוחים ועוד
ישנם התמהים על מנהג חב"ד שאין ישנים בסוכה, שהרי כידוע הלכה מפורשת היא בשולחן ערוך שצריך לישון בסוכה. וגם כאשר מסבירים להם אודות הארת "מקיפים דבינה" המאירה בסוכה ואשר מצדה לא ניתן לישון בסוכה, עדיין לא מתיישב על לבם: הכיצד נפטרים משינה בסוכה גם אלו שאינם מרגישים במוחש הארה רוחנית זו?
והתשובה על כך, שהפטור משינה בסוכה מבוסס בעיקרו על טעמים שונים שהוזכרו בהלכה ובפוסקים, וכפי שיתבאר להלן. אלא שלמרות טעמים אלו, עדיין יש מקום להשתדל להדר בכל זאת לישון בסוכה, ועל כך בא הביאור ד"מקיפים דבינה" – דכיון שעל פי פנימיות העניינים יש מניעה לשינה בסוכה מצד הארה נעלית זו, על כן אין משתדלים להחמיר ולהדר לישון בסוכה אלא סומכים על הקולות ההלכתיות שמצדם בלאו הכי פטורים מן הדין משינה בסוכה, וכפי שיתבאר.
א. כבר מזמן הראשונים נהגו רוב העם להקל בשינה בסוכה
בשלחן ערוך המחבר (סי' תרלט ס"ב) נפסק: "אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעה, בין ביום בין בלילה, ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי".
ולמרות זאת כותב הרמ"א (שם): "שנוהגין להקל עכשיו בשינה שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות".
ובאמת כבר שנים רבות לפני תקופת הרמ"א העיד על כך אחד מן הראשונים, הלוא הוא רבינו מנוח מנרבונה, בספר המנוחה (הל' סוכה ולולב פ"ג הלכה ו): "עכשיו הקילו בשינת הסוכה".
ובספר לחם רב (להמהר"ש מלובלין, סי' תרם אות ב) כתב: "שאין ישנים רוב העולם בסוכה".
ב. טעמי פטור משינה בסוכה לאדם נשוי
הרמ"א (שם) כותב טעם מדוע נהגו רוב העם להקל בשינה בסוכה: "משום דמצות סוכה איש וביתו איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו כי אין לו סוכה מיוחדת פטור, וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת".
במגן אברהם (שם ס"ק ח) מצאנו טעם נוסף מדוע אדם נשוי פטור משינה בסוכה – מדין מצטער: "הבעל אינו חייב בסוכה אלא במקום שיכול לדור שם עם אשתו, ואם לאו הוה ליה מצטער ופטור לישן שם. וכן כתב של"ה [עמוד השלום מסכת סוכה ד"ה כתב מטה משה]".
עוד טעם כתב הט"ז (שם ס"ק ט) להקל באדם נשוי – מדין העוסק במצוה פטור מן המצוה: "דאיתא בגמרא [שם כו, א] דשלוחי מצוה פטורים, דהיינו רבה בר רב הונא ורב חסדא שהלכו לקבל פני ריש גלותא היו ישנים חוץ לסוכה, והכי נמי למי שנשוי אשה שחייב לשמח את אשתו ברגל, כדלעיל סימן תקכט [סעיף ב], ונשים פטורות מן הסוכה [ריש סימן תרמ], אם כן אם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצוה, ועל כן פטור מן הסוכה בלילה בשינה. ואפילו אם אשתו איננה טהורה, מכל מקום שייך שמחה כשבעלה עמה בחדר, כדאיתא בגמרא [עירובין סג, ב] שאסור לישן בחדר שאיש ואשתו לנין בו, ואמר רב יוסף אפילו באשתו נדה, שנאמר [מיכה ב, ט] נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה. כן נראה לי טעם הקולא בזה למי שמיקל בו".
אדמו"ר הזקן בשלחן ערוך שלו (סי' תרלט ס"ט) מביא את טעם הט"ז: "ועכשיו נהגו העולם להקל בשינה, שאין ישנים בסוכה רק המדקדקים במצות. ויש שלמדו עליהם זכות למי שנשוי אשה, שחייב לשמח את אשתו ברגל, ונשים פטורות מן הסוכה, אם כן אם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצוה, וכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת כו', ועל כן הוא פטור משינה בסוכה בלילה. ואפילו אם אשתו אינה טהורה, מ"מ שייך שמחה כשבעלה מתייחד עמה בחדר אחד". וממשיך שם: "ומכל מקום טוב להחמיר שיהיה לו סוכה מיוחדת שיוכל לישן שם עם אשתו ויקיים שתי המצות".
מה שכתבו הרמ"א ואדה"ז ש"טוב להחמיר" לישון בסוכה עם אשתו, הנה כדברי הרמ"א – זהו רק "אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת". וכמו שכתב בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' רעד, כרך ב עמ' תקסח): "וחזינן שם מפורש דמה שכתב הרמ"א דטוב להחמיר וכו' היינו דוקא אם אפשר לו בסוכה מיוחדת, הא לאו הכי לא". ולמעשה, לרוב האנשים אין אפשרות לבנות סוכה מיוחדת או חדר מיוחד בתוך הסוכה באופן שיוכלו לישון בה איש ואשתו בפני עצמם בנפרד משאר בני הבית. כמו כן, מובן ופשוט שדבר זה תלוי ברצון האישה, שהרי היא אינה חייבת לישון בסוכה, ועל פי רוב אין הדבר נוח לאישה ואינה חפצה בכך. ועל כן אם הבעל רוצה לשמחה ולישון עמה בבית – מתוך שעוסק במצוה זו פטור ממצות שינה בסוכה.
סיבה נוספת לפטור קיימת במקרה שהאישה אינה רוצה לישון בסוכה ומאידך מפחדת לישון לבדה בבית, שאז אם לבעל יש צער מכך שאשתו מפחדת – הרי הוא בגדר מצטער שפטור מן הסוכה, וכמו שכתב בשו"ת התעוררות תשובה (ח"ג ס"ס תכח): "עוד נראה לי דאם היושב בסוכה איננו מצטער, רק אחר מצטער בעדו כגון שאביו דואג ואין לו ישוב הדעת אולי יתקרר בנו מחמת הצינה, פטור, דלא הוה תשבו כעין תדורו דגם מביתו היה יוצא באופן זה" [הו"ד בחזון עובדיה (סוכות, עמ' קנד). וכן במעיין אומר (ח"ג פ"ו סי' כא, עמ' רפד)]. והוא הדין כאן, כשם שלא היה הולך לישון בביתו בחדר שגורם לאשתו לפחד, כך פטור מלישון בסוכה כאשר הדבר מצער את אשתו – מדין מצטער.
[יש לציין שהמשנה ברורה (סי' תרלט ס"ק יח) לא נקט להלכה כטעם הרמ"א והט"ז שהפטור באדם נשוי הוא משום תשבו כעין תדורו או משום העוסק במצוה פטור מן המצוה, אלא כטעם המגן אברהם שהפטור הוא משום צער האיש שנמנע ממצות עונה, וכך הוא כותב על דברי הרמ"א: "ובביאור הגר"א חולק על זה דלא מיפטר משום זה, וגם במגן אברהם מסיק דמשום זה לא מיפטר ולימד זכות אחר על העולם משום דהוה ליה מצטער כשאין יכול לישן שם עם אשתו". ועל כן מסיק המשנה ברורה: "לפי טעם זה, אם אין מצטער כגון שאין אצלו זמן עונה עכשיו אין לו לפטור עצמו מן השינה".
אבל כאמור, אדה"ז פוסק להלכה כטעם הט"ז שהטעם הוא משום עוסק במצוה פטור מן המצוה, וכפי שנתבאר – טעם זה קיים גם באשתו נדה].
ג. צער מפני הקור ומפני הטירחה בסידור מקום השינה
טעם נוסף כתב הרמ"א (סי' תרלט ס"ב) מדוע נהגו רוב העם לא לישון בסוכה: "יש אומרים משום צינה, דיש צער לישן במקומות הקרים".
והנה הגר"ח פלאג'י ביפה ללב (ח"ג או"ח סי' תרלט ס"א) כותב בשם החיד"א: "ובארץ הצבי שאויר הארץ טוב והחורף על הרוב הוא מאוחר ישנים בסוכה. שמחת הרגל לימוד א' דמ"ה ע"א". הובאו דבריו בכף החיים סי' תרלט ס"ק מג. כלומר, הנימוק של "צינה" אינו קיים על פי רוב בארץ ישראל, בה בתקופת חג הסוכות לא קר בדרך כלל.
אמנם, על פי מה שכתב אדה"ז אודות הנימוק דצינה, יש ללמוד להקל במצבים מסוימים גם במקומות שאין צינה. וזה לשונו (סי' תרלט ס"ח): "במקומות הקרים שיש צער לישן בסוכה מחמת הקור ואין לו כרים וכסתות כראוי אין צריך לישן בסוכה. ואפילו יש לו כרים אלא שאי אפשר לו להכין להם מקום בסוכה לכל שבעת ימי החג בענין שיצטרך להוציאן מהסוכה בשעת האכילה ולחזור ולהכניסן בעת השינה והיא טירחה יתירה ומצטער בטרחה זו בענין שאם היה לו טרחא כזו לישון בביתו לא היה ישן בביתו, אינו צריך לישן בסוכה, שכל המצטער בישיבת הסוכה פטור מישיבתה".
מדברי אדה"ז אלו יש ללמוד טעם נוסף לפטור משינה בסוכה – גם במקומות שאין צינה – כגון מי שאין לו אפשרות לעשות סוכה גדולה שיש בה מקום לשולחן ולמיטה גם יחד, כך שאם ירצה לישון בסוכה יצטרך כל לילה לפנות את השולחן ולהכניס את המיטה וכל בוקר לפנות את המיטה ולהכניס את השולחן, ואם הדבר כרוך בטירחה יתירה שמצטער בה עד כדי כך שאילו היתה לו טירחה כזו בביתו היה מחפש בית אחר לישון בו כדי שלא יצטרך לטרוח כל כך פעמיים בכל יום – הרי גם הוא בגדר 'מצטער' שפטור משינה בסוכה.
ד. חום וחרקים מעופפים
צער נוסף הפוטר משינה בסוכה הוא חום או חרקים מעופפים. וכדגרסינן בירושלמי (סוכה פ"ב ה"י): "תני כשם שמפנין מפני הגשמים כך מפני השרב ומפני היתושין". וכך נפסק בשולחן ערוך אדה"ז (סי' תרלט סכ"ב): "וכשם שמותר לפנות מן הסוכה מפני הגשמים כך מותר לפנות מפני השרב או מפני היתושים". טעם זה מצוי מאוד בארץ ישראל, שבתקופת חג הסוכות הרבה פעמים מזג האויר חם. כמו כן ענין החרקים המעופפים מצוי עד למאוד.
והנה לעיל הבאנו משו"ע אדה"ז שגדר "מצטער" שפטור מן הסוכה היינו שאילו היה לו כזה צער בבית היה יוצא מביתו.
בענין זה כדאי לציין מה שכתב בשו"ת מהרש"ג (ח"א סי' לג בד"ה ועוד ד"ה והנה הנלפענ"ד), שאין הכוונה ליציאה לבית חבירו, וגם אין הכוונה ליציאה מחדר מגורים אחד לחדר מגורים אחר בתוך ביתו, אלא ליציאה מחדר מגורים לחדר המשמש כמחסן בביתו, וזה לשונו: "בית השימוש והיינו הנקרא בל"א 'קאממער' או 'שפייז' שאין שם מטה כסא שלחן רק מניח שם חפיציו, ונמצא שבימי החג נעשה ביתו 'קאממער' היינו בית השימוש ובכל השנה ביתו הוא עיקר דירתו ויש לו בתי שימושים אחרים, והשתא כוונת הרמ"א הוא באם ירדו גשמים לסוכה בימות החג צריך לשער באם היה יושב בבית בכל ימות השנה והיו יורדים גשמים בביתו אם היה יוצא מביתו לאכול בתוך בית השימוש דהיינו בקאממער שהיה צריך להכניס שמה מטה כסא שלחן והיה מכניס, אזי יכול לצאת מסוכתו גם כן, וענין זה הוא ענין ממוצע, אינו קולא גדולה כל כך כמו לשער מחדר זה לחדר אחר כששניהם הם שלו וגם אינו חומרא גדולה כל כך לשער באם היה יוצא מביתו לבית חבירו".
והנה אנו רואים בחוש שבזמן החום אדם יוצא מחדר שינה שאין בו 'מיזוג אויר' וישן בחדר אחר שיש בו מזגן אף שאינו מיועד לשינה ואף שנדרשת איזו טרחה כדי לעבור מחדר זה לחדר השני. אם כן, הוא הדין שרשאי לצאת מן הסוכה לישון בביתו מחמת החום, כאשר אין לו אפשרות עכשיו לאוורר הסוכה באמצעות מאוורר וכדומה.
כמו כן רואים בחוש שכאשר יש חרקים מעופפים המטרידים את האדם בחדר השינה בבית ולא ניתן לסלקם, הוא עשוי לצאת מחדרו ולישון בכל מקום אחר בבית שאין בו הטרדה זו – גם אם אינו חדר שינה. משום כך ברור שמי שחרקים מעופפים מטרידים את מנוחתו בסוכה רשאי לישון בבית. ודבר זה שכיח ומצוי לרוב מאוד!
[ולהעיר מדברי הנודע היהודה בדרשותיו (דרשות הנודע ביהודה דרוש כט, שבת תשובה אות יא), אשר "קדושת הסוכה רבה מאוד, והקב"ה פורס סוכת שלום עלינו, וסגולתה רבה מאוד, וראוי ליזהר לעשותה במקום נקי מכל טינוף, וגם סביבות הסוכה יהיה נקי, ומה מאוד צריך ליזהר בסוכה מן היתושים והזבובים דשכיחי מאד בסוכה, וכמעט המצוה באה בעבירה, וראוי להשגיח על זה מאד"].
ה. חתולים, בושה וגנבים
מטרד נוסף שיכול להיחשב צער לענין שינה בסוכה, הוא החתולים המצויים בחצרות הבתים. וכך כותב שו"ת אבני ישפה (ח"ז סי' פו ענף ב): "נשאלתי מאדם שרוצה לישון בסוכה אבל נכנסים חתולים לתוך הסוכה ומפריעים לשינה שלו אם הוא חייב עדיין לישון בסוכה". והביא דברי המשנ"ב בסי' תרלט ס"ק לא, והסיק: "שזה פשוט שמפנים את הסוכה כאשר יש שרב או יתושים בסוכה, אבל החידוש שאפילו אין הבן-אדם סובל בגופו אלא יש לו הפרעה במאכלו, זה כבר סיבה שהוא יפנה את הסוכה. ולפי זה יש לומר שכיון שהשינה שלו מופרעת, בודאי שהוא פטור מן השינה בסוכה שהרי זה ממש צער הגוף שאינו יכול לישון במנוחה".
הפרעה נוספת שיש בה כדי להיחשב "מצטער" היא חוסר נעימות לישון בפני אנשים אחרים. כגון, מי שרוצה לישון אך יש בסוכתו אנשים אחרים ולא נעים לו מפניהם, הרי זה בכלל מצטער שפטור מן הסוכה. כן כתב הרב שלמה זלמן אוירבך (הליכות שלמה מועדי השנה תשרי פ"ט סי"ט): "המצטער מפני האורחים, כגון בן הרוצה לאכול או לישן אך קשה לו לעשות כן מפני האורחים שבאו לסוכת אביו, פטור מן הסוכה".
בספר המנוחה לרבינו מנוח הנ"ל כתב נימוק נוסף לפטור: "משום דפרצה קוראה לגנב כו'. מיהו ביום, דליכא למיחש לגניבה, אסור לישן חוץ לסוכה". כלומר, כאשר יש חשש שגנבים יכנסו לביתו בלילה בשעה שישן בסוכה, רשאי לישון בבית.
ו. גדר הצער הפוטר משינה בסוכה
חשוב לציין שכל סוגי הצער שהוזכרו בפוסקים לפטור משינה הם רק דוגמאות, אבל הוא הדין כל שאר מיני צער כיוצא בהם, וכמו שכתב בעל שבלי הלקט (סי' שמג): "שבכל צער כו' שהיה אדם יוצא מביתו רשאי הוא לצאת מסוכתו". וכן הוא במאירי (סוכה עמ' פא): "ומצטער הוא פטור כו' מאיזה צער שיהיה". ובלשון שו"ע אדה"ז (סי' תרמ ס"ו): "איזהו מצטער זה שאינו יכול לאכול או לישן בסוכה מפני הרוח שמצערו או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהן, או מפני ריח רע שמריחין בתוך הסוכה וכשיצא ממנה ינצל מכל אלו". וראה שו"ת מנחת אלעזר (ח"ד סו"ס לא): "וכן כיוצא בדבר קל יכולין לפטור את עצמם מדינא".
כאמור, התנאי להיפטר מן הסוכה מדין מצטער הוא באם גם מביתו היה יוצא מחמת צער כזה. ותנאי נוסף דרוש – שיהיה זה צער שרוב בני אדם מצטערים בו, או שכל אניני הדעת מצטערים בו וידוע עליו שהוא מאניני הדעת, וכלשון אדה"ז (סי' תרמ סי"א): "אין המצטער פטור מן הסוכה אלא אם כן הוא מצטער בדבר שדרך בני אדם להצטער בו, אבל אם הוא מצטער בדבר שאין דרכן של בני אדם להצטער מחמת דבר זה בטלה דעתו אצל כל אדם, אלא אם כן ידוע שהוא מאניני הדעת והוא מצטער בדבר שכל אניני הדעת מצטערין מחמת דבר זה, אבל אין כל אדם יכול לומר מאניני הדעת אני אלא אם כן ידוע שהוא מאניני הדעת".
ז. הנימוק של מקיפים דבינה בא לאחר ובנוסף לנימוקים ההלכתיים
על פי כל המקורות הנ"ל עולה, שלמעשה רוב האנשים פטורים מעיקר הדין משינה בסוכה מסיבות שהוזכרו בפוסקים, אם משום שמצטערים באחד מכל סוגי הצער הנזכרים לעיל וכיוצא בהם, או מדין העוסק במצוה אחרת.
וכך כבר כתב בעל ערוך השולחן (סי' תרלט סי"ג): "לפי הסוכות שלנו ברובא דרובא בהכרח להצטער בשינה בסוכה, כמו שאנו רואים בחוש, ומיעוטא דמיעוטא שלא יצטער בשינה בסוכה, ולכן נהגו להקל בזה".
אלא שמאידך גיסא, גם אותם הפטורים משינה בסוכה מן הדין, בהרבה מן המקרים יכולים להשתדל ולעשות מאמץ מיוחד על מנת להדר ולישון בסוכה.
על מצב זה בא הנימוק החסידי לחדש שמחמת הארת המקיפים דבינה המאירה בסוכה נהגו חסידים לא להשתדל להדר ולהחמיר לישון בסוכה, וזאת גם אם בפועל אינם מרגישים את ההארה דמקיפים דבינה.
רעיון זה – לפיו הנימוק החסידי לאי-שינה בסוכה בא לאחר ובנוסף לנימוקים ההלכתיים – עולה ברור מדיוק לשון הרבי בשיחתו הידועה (לקוטי שיחות חכ"ט חג הסוכות אות א) בה מבואר מנהג אדמו"רי וחסידי חב"ד לא לישון בסוכה, ואלו דבריו [בתרגום מאידיש]:
"בהנהגת כ"ק מו"ח אדמו"ר בנוגע ישיבה בסוכה, ראינו דבר והיפוכו: באכילה ושתיה בסוכה היה נזהר עד קצה האחרון, הוא החמיר שאפילו שתיית מים לא תהיה חוץ לסוכה כו'; מה שאין כן בנוגע לשינה בסוכה, אדרבה – ראינו שלא ישן בסוכה אלא בבית כו'. ואף על פי שמחמת הטירחות והקשיים של שינה בסוכה מצד תנאי המקום והזמן כו' על פי הלכה פטורים משינה בסוכה כו', אבל עדיין אין זה חלק, כי אצל כ"ק מו"ח הטירחה הגשמית בכעין זה לא תפסה מקום, אפילו כשהיה מדובר רק על הידור מצוה כו', מובן איפוא שאי ההידור שלו לישון בסוכה לא היה מצד הטירחה והצער הגשמי".
מבואר מדברי הרבי שמטרת ביאורו בשיחה ליישב מצב שעל פי הלכה בלאו הכי פטורים משינה בסוכה, ורק דרוש ביאור מדוע אין משתדלים להדר בכל זאת לישון בסוכה.
ועל זה מאריך בביאור החסידי של "מקיפים דבינה", ואלו דבריו בהמשך השיחה (שם אות ב):
"ידוע פתגם כ"ק אדמו"ר האמצעי בנוגע לשינה בסוכה – 'איך אפשר לישון במקיפים דבינה'. כלומר: בסוכה מאיר אור אלוקי גדול מאוד, הנעלה מכדי לרדת בהתלבשות באדם (בפנימיותו), אלא הוא נשאר מסביבו בבחינת מקיף (בדומה לסוכה כפשוטה, המקיפה את האדם, ולא את האדם בלבד (לפחות ראשו ורובו) אלא אף את שולחנו, כך שכל עניניו צריכים להיעשות ב'מקיף' של הסוכה – 'תשבו כעין תדורו'), וכיון שמאיר שם אור אלקי נעלה כל כך – כיצד אפשר לישון שם! על דרך לשון הפסוק 'אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי' (שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה). ופשיטא שזהו על פי הלכה ובפשטות: הוא נשכב לישון ואינו מצליח להירדם בשום אופן, אזי על פי שולחן ערוך בפשטות הולך הוא לישון בביתו. ואם בטוח אצלו בוודאות שלא יוכל להירדם בסוכה – אינו צריך לנסות זאת מלכתחילה. זהו גם הטעם בפשטות מדוע כ"ק מו"ח אדמו"ר לא ישן בסוכה: ביושבו בסוכה האיר אצלו בגלוי האור המקיף של הסוכה וזה לא הניח לו להירדם בסוכה".
ובנוגע למנהג החסידים שאינם מרגישים את ההארה של מקיפים דבינה כפי שהרבי מרגיש ובכל זאת אינם ישנים בסוכה, כותב הרבי בהמשך דבריו (שם אות ח):
"חסידים, בהיותם מקושרים לרבותינו נשיאינו, לומדים תורתם (על מנת לעשות) והולכים בדרכיהם, מנהג רבותיהם בידיהם כו'. ונוסף בעניננו, העדר ההנהגה בפועל כהנהגת רבותיהם בכל שאפשר, עושה להם צער (והמצטער פטור מן הסוכה). ויתירה מזו, בנדון דידן שאדמו"ר האמצעי תבע ענין זה מחסידים, אין הוא (השייך לרבותינו נשיאינו) יכול לישון ברוגע בסוכה. כי אף ש'אור' הסוכה אינו מבלבל את שינתו, אך הוא מצטער מזה גופא, מדוע אינו אוחז במדריגה שאור הסוכה יאיר בו בגלוי כל כך עד שלא יוכל לישון בסוכה; ואפילו אחד שלא אכפת לו מדוע אינו מרגיש את האור שבסוכה, אך הוא מצטער מדוע הפתגם של אדמו"ר האמצעי אינו חודר בו; ומצד זה, השינה בסוכה גורמת לו צער – היתכן שהוא מסוגל לישון בלי צער בסוכה – והמצטער פטור מן הסוכה. [ואף על פי שצער זה אינו מגיע מהסוכה עצמה, אלא מענין צדדי (מפחיתות מצבו, שלא נוגע לו הפתגם של אדמו"ר האמצעי), אבל הדין של מצטער פטור מן הסוכה אינו רק במקרה שהצער בא מהסוכה עצמה, אלא גם כאשר סיבת הצער (בישיבה בסוכה) היא מדבר שבחוץ, כמו קור, גשמים וכיוצא בזה. וכן בעניננו, כיון שלפועל שינתו בסוכה קשורה עם צער (מצד 'קור', מצד זה שאינו בהתאם לרצונו של אדמו"ר האמצעי), הוא פטור מן הסוכה]".
נמצאנו למדים שכאמור, הנימוק החסידי אודות אי השינה בסוכה בעקבות הארת המקיפים דבינה, בא לאחר ההנחה שכבר קיימים הנימוקים ההלכתיים שבגללם ממילא פטורים משינה בסוכה, ומטרת הנימוק החסידי היא לבאר מדוע בכל זאת אין מהדרים לישון בסוכה.
ויש המעידים ששמעו כן מהרבי עצמו, ראה קובץ היכל הבעש"ט (ח"ד עמ' פז הערה 62): "שמעתי מהרה"ג הרה"ח ר' אהרן שפירא שליט"א, רב דשכונת פרדס כץ בעיר בני ברק, שקיבל מרבינו, שכל ההסברים הבאים לקמן בענין המצטער מחמת קדושת הסוכה שפטור מן הסוכה, לא באו אלא כיהודה ועוד לקרא, לההסברים שנאמרו בפוסקים, ראשונים ואחרונים, להצדיק את מנהג אלו שאין ישנים בסוכה. אם באנו לדון מפאת שורת הדין והחיוב בלבד, הרי יש לנו על מי לסמוך וכמשנ"ת. הרבי הדגיש כמה פעמים שלא בא אלא לבאר את זה שאפילו נשיאי ישראל [ועד"ז חסידים וותיקים המהדרים במצוות עד קצה האחרון] שקיימו כל המצוות בכלל ומצות סוכה בפרט על צד היותר טוב סמכו בענין השינה בסוכה אכוחא דהיתרא, וכמבואר בלשון רבינו בלקוטי שיחות שם (ס"א וס"ח)".
וראה גם קובץ הערות וביאורים (תתשנז עמ' 131 הערה 2) שהרב שלמה זלמן אוירבך התפלא על המרננים על חסידי חב"ד בענין זה: "הגרש"ז אוירבאך כו' אמר לי בזה הלשון: 'שמעתי היום בבוקר ברדיו מה שאמרו אתמול בקשר לשינה בסוכה, אינני מבין מה הם רוצים, הרי הרמ"א עצמו כותב להצדיק המנהג של אלו שאינם ישנים בסוכה, ומה הרעש? ובכלל איך אפשר לדבר על מנהיג של עשרות אלפי משפחות בכל העולם?'"