זה היה מפחיד. נהגתי כרגיל. יש לי כבר ניסיון בנהיגה למרות שאני נהג צעיר. פתאום עקף אותי מימין ג'יפ מהיר. הרגשתי שאני מאבד שליטה על ההגה וצעקתי "שמע ישראל"! בנס הצלחתי לבלום. הרגשתי שאני עף. החיים שלי חלפו מול עיני בחלקיקי שניות, שמעתי את ההדף של כריות האוויר נפתחות ואיבדתי הכרה. התעוררתי בבית רפואה למשמע השם שלי "יניב, יניב, אתה איתנו"? לאחר קריאות ההתרגשות וכוס מים שהביאו לי, אנשי הצוות הסבירו לי שהיה לי נס גדול, הרכב שלי נעצר ממש על קו ההפרדה מהנתיב הנגדי, ונס שנשארתי בחיים, תודה לה'.
לאחר שקלטתי מה עבר עלי, נזכרתי לבקש ליידע את הקרובים אלי. התברר לי שחלפו כמה שעות טובות מהתאונה והוריי כבר הספיקו להיות לידי, ובעצם התעוררתי קצת זמן אחרי שנסעו. כשהם שמעו את הבשורה המשמחת, הזדרזו לצאת לדרך בחזרה. תקופת השיקום לא הייתה קלה אך זכרתי להודות לה' כמה זה לא מובן מאליו.
לקחו כמה ימים עד שנזכרתי לברר מה עלה בגורלו של הרכב. ביקשתי להודיע למעסיק שלי, אליו הרכב שייך, או יותר נכון להורים שלו. התברר לי כי טל כבר היה מעודכן בכל הפרטים.
*
כשהייתי ילד הייתי בטוח שכשאגדל אהיה שליח חב"ד, העוסק בהפצת התורה והיהדות לכלל עם ישראל. בינתיים, חזון השליחות מתגשם אצלי בתור נער שליחויות… אני משנע מוצרים עבור לקוחות של בית דפוס קטן ומצליח. את רישיון הנהיגה שלי הוצאת קצת אחרי גיל 17, ואני מצליח להרוויח נחמד, כדי לממן לימודים וגם קצת לעזור בבית ההורים.
להורים שלי אין רכב, ואני חוסך עבור זה לאט. הרכב שאני נוהג בו שייך לבעל בית הדפוס, טל. האמת, הוא שייך בכלל להורים המבוגרים שלו, אך אינו בשימוש אצלם. הם מחזיקים את הרכב בעיקר כי קשה להם ריגשית להיפרד ממנו. עד שהגעתי לעבוד אצל טל, הוא היה נאלץ להגיע פעם בכמה ימים אל הוריו, כדי להזיז את האוטו מצד לצד, על-מנת שלא יקבל דו"ח על השארת רכב נטוש במקום חנייה תקני. כשהגעתי לעבוד הוא שמח לתת לי את הרכב כחלק מהסכם העבודה. מה שנקרא "זה נהנה וזה לא חסר". הוא לא היה צריך לשכור רכב נוסף מטעם הדפוס עבור עבודתי, וכנראה זה מה שעזר לו לקבל אותי בקלות למרות שאין לי רכב משלי, כך הוצאות האחזקה פוחתות.
שמעתי את חזקי, העוזר הראשי שלו סונט בו: "רק שלא תשכח את ההורים שלך עכשיו, כשאתה לא צריך לבוא אליהם כל יומיים להזיז את הרכב". טל לא נשאר חייב וענה לו בחזרה: "בוא נראה כמה אתה תזכור את ההורים שלך, אחרי שתתחתן ותעבור לגור רחוק מהם".
אני מצידי הבטחתי בלי-נדר למסור ד"ש וירטואלי בכל פעם שאחנה את המכונית מחוץ לבית הוריו של טל. כשטל הביא לי את מפתחות הרכב, נזכרתי לשאול: "יש לרכב ביטוח גם לנהגים צעירים"?
טל השיב בחיוב: "בוודאי, הרי לא הייתי מסכן אותך בנהיגה על רכב לא מבוטח".
שמחתי להתחיל את העבודה. מעבר לשמחה בעבודה מסודרת יחסית, היה מרגש לנהוג עצמאית סוף סוף. זה היה קצת אחרי התקופה שבה נהג חדש זקוק לליווי. הרגשתי איך ה' סידר לי הכל בתזמון מושלם. הגם שהיו שאמרו, ש'לא כך רצינו לראות אותך גדול', סיננתי את התגובות הללו, והתחזקתי מהתגובות המחזקות על העצמאות שלי ומוסר העבודה הגבוה. בסופו של יום, לי עצמי העבודה הזו תרמה הרבה ביטחון עצמי וסיפוק.
מבחינת טל, יכולתי להשתמש במכונית גם לצרכי האישים על הדרך. כך קרה לא אחת, שלפני החזרת הרכב להוריו של טל, הייתי עושה קניה משפחתית לבית הורי, וחוסך להם זמן כוח וכסף. בערב ראש חודש, החלטתי לנסוע לכותל, להתפלל ולעורר קצת את הרגש, אחרי תקופה ארוכה שלא עשיתי זאת. סיפרתי לטל על הרצון שלי להגיע לכותל. שאלתי אותו אם זה בסדר שאשתמש ברכב שלו, או שהוא מעדיף שאסע בתחבורה ציבורית. הוא רק וידא שאני מסתדר גם עם נסיעות בין-עירוניות ארוכות, כי עד עכשיו המשלוחים היו בגבולות העיר המישורית שלנו. הנהנתי בביטחון. התחייבתי להחזיר את המכונית עד 22:00 בלילה. "Ten פִּי אֶם" המהם טל בבת-שחוק. לקחו לי כמה שניות עד שהבנתי את כוונתו והנהנתי שוב. הוא ביקש שאזכיר את שמו גם כן לתפילה.
יצאתי לדרך. הנסיעה עברה בנעימים. כשהגעתי לעיר העתיקה התפעמתי. הרגשתי איך התגעגעתי. אחרי תפילה נרגשת בכותל על עצמי ועל כל עם ישראל, החלטתי לנצל את ההזדמנות לערוך סיור בעיר העתיקה. "לא נורא אם בסוף אגיע קצת יותר מאוחר לבית". חשבתי לעצמי. "הרי זה סוף שבוע. אני לא צריך להשכים מחר קום עבור העבודה, כיוון שבית הדפוס לא עושה משלוחים שאינם דחופים, ביום שישי".
הסיור התארך מעבר למה ששיערתי. מצאתי עצמי מצטרף לקבוצה של תיירים, שהיה נראה שעברו כמעט על כל אבן ברובע היהודי. לא הכרתי את עצמי ככה מתרפק על העבר. בדרך כלל אני אדם מעשי. אבל כנראה אחרי תקופה זז משהו בפנים. באיזשהו שלב התנערתי. "מאוחר"!
הצצתי שוב לכיוון החומות, מקווה שבפעם הבאה שאראה אותם זה יהיה בירושלים הבנויה במהרה בעז"ה. שוב גיחכתי לעצמי איך נהייתי רגשן. אמא שלי הייתה אומרת על זה שאלו רגשות שקיימים תמיד רק שאני מדחיק אותם, וברגע האמת הם מתגלים. כך או כך, מיהרתי לכיוון הרכב, מתכנן לנסוע במהירות כדי להגיע בהקדם לעיר מגורי.
למרות השעה המאוחרת, הרגשתי עירני, האדרנלין מהחוויה המיוחדת עדיין פעפע בעורקי. לכן נבהלתי כל כך כשהתפרץ לנתיב שלי ג'יפ מהיר, בניסיון שלי לבלום, קרתה התאונה המוזכרת בתחילת הסיפור.
כשכבר השתחררתי מבית החולים, טל הגיע לבקר אותי ולהתעניין בשלומי. סיפרתי לו על הכול, גם על התהליך המשפטי שאני במהלכו. התברר שהביטוח על הרכב הסתיים כשבועיים לפני התאונה, וטל שכח לחדש אותו. כך שהביטוח לא כיסה את הנזק שנגרם לרכב וגם לא את הטיפול הרפואי שנזקקתי איליו. לפחות קופת החולים שלי לא עשתה בעיות ושילמה באופן מידי את ההוצאות הנדרשות.
שיתפתי אותו על כך שכמה ימים אחרי התאונה יצר איתי קשר עורך דין שמכיר את המשפחה והציע את שירותיו כדי "למקסם את הרווחים שאתה יכול לקבל אחרי התאונה. מה עם טיפולים רִגשיים אחרי הטראומה הזו?" שאל בהתעניינות. לי היה נדמה שיסודה של ההתעניינות הוא בסעיף דמי הטרחה שהוא מתעתד לגבות מהתביעה. "כשהסברתי לו שהרכב לא היה מבוטח, ובעצם אין את מי לתבוע, הוא נדם לרגע ומיד התעשת והציע שנתבע את 'קרנית', שבמקרים כאלה משלמת את התביעה ותובעת אחר כך באופן פרטי את מי שנמצא אשם. אמרתי לו שאני לא יודע מי אשם במקרה הזה, אבל אשאל רב על כך". טל נדרך קצת כששמע את ההשתלשלות.
"הרב הסביר לי שהסמכות לדון דיני תורה ולחייב על כל סוגי הנזקים היא רק מכוחו של משה רבינו, שנתן 'סמיכה' לדיינים שידונו את עם ישראל, דיינים אלה סמכו את הדיינים הבאים אחריהם עד שמחמת הגזירות והטלטולים נפסקה הסמיכה. מאז, אנחנו רק מקיימים את שליחותם של הראשונים, ובלשון חז"ל 'שליחותייהו דקמאי עבדינן', אך הסמכות הזו היא רק עבור התשלומים ההכרחיים שאי אפשר לקיום העולם בלעדיהם. על כן תשלומים של צער ובושת אין לבית הדין היום סמכות לגבות אותם, וממילא אם גובים אותם באמצעות תביעה בערכאות – הכסף הוא גזל".
"אתה גדול"! אמר לי טל, ואני לא ממש הבנתי למה. "יכולת לנסות מהלך של סחיטת כספים כמו שהציע העורך דין ולא הלכת על זה, אז אני ממש מעריך את זה", "תודה", השבתי. מסתבר שאפשר להיות שליח לגילוי האלוקות בעולם גם בעבודתי כנער שליחויות.
מקורות:
חו"מ סי' א ס"א-ב. וראה בנסמן בספר הלכה פסוקה שם. ראה גם שו"ע חו"מ סי' שו ס"ה שמשלם על הנזק ולא על הבושת והצער. שו"ת חוות יאיר סי' קע. שו"ע חו"מ סי' תכ סל"ח. פד"י ח"ה עמ' קעד. ספר חסידים סי' תקצח. תחומין חי"ד עמ' 152. שורת הדין ח"ו עמ' קעד. שו"ע חו"מ סי' כו ס"א ובנתיבות סוס"ק ב.
[עריכה: ש. מלומד ©️]
נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים.
