שוחט המסיג גבול

שו"ת אדה"ז סי' ט (שו"ת הרב סי' מ): "אודות השוחטים שנתרבה מקרוב מצוק העיתים ה' ירחם ומסיגים גבול רעיהם כו', הממונה לשחוט לאחרים דמדינא דגמרא צריך להראות סכינו לחכם דווקא ומנדין על זה כו' משום חשש פגימה כו' משום דהרבה ישוב הדעת ויראת שמים צריך לבדיקת הסכין כו', אלא עיקר ההיתר הנהוג עכשיו שאין מראין הסכין כו' כי הם זהירים והרבה ישוב הדעת צריך כו', דלא די בחזקת כשרות דכל ישראל אלא שיודעים בו שהוא אדם כשר כו', ואם כן איפוא מאחר דתלמוד ערוך הוא דעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלו ממנו מקרי רשע, הרי הרשע אינו אדם כשר ואינו ירא את ה' ודאי".

וראה שו"ת צמח צדק יו"ד סי' יב, שתמה על דברי אדה"ז שהמסיג גבול רעהו כיון שנקרא רשע אין לסמוך על שחיטתו. ובתוך דבריו (אות ב) כתב שכנראה הוא משום שבבדיקת הסכין יש "טרחא יתירה וצריך דקדוק גדול". ועוד כתב להלן שם (אות ג) שזהו "דוקא כשעומד במרדו להסיג גבול רעהו", שאז "הרי זה דומה לגבאי שלא פירש, ועומד על עמדו, דאבד חזקת כשרות המיוחדת". ועיין עוד שו"ת דעת כהן ענייני יו"ד סי' ב. יסודי השולחן וזיקוקי אורותיו (זאיאנץ) סי' טו. שו"ת אילה שלוחה (קלאצקין) סוף סי' ה. קובץ זכור לאברהם תשנ"ט עמ' תלח. כף החיים יו"ד סי' א ס"ק קצו. פתחי תשובה שם ס"ק א. שו"ת שבט הלוי ח"ב יו"ד סי' א. שו"ת ויען אברהם (מייזעלס) יו"ד ח"א סי' א אות יא. דעת קדושים יו"ד סי' ב ס"ק כ גידולי הקדש ס"ק ג. שו"ת הרב עם ביאורים והערות (סגל) עמ' קעט הערה 11.