"אחחח, אין כמו הניחוח הטוב של מצה טרייה" אמר יונתן, תוך שהוא שואף מלא ריאותיו את ריח המצות הטריות.
"במיוחד שזו מצה שטרחת עליה בעצמך" הוסיף יוסי, בעודו רודה מצות נוספות מהתנור הלוהט.
השניים היו יחד עם עוד שמונה חברים שנסעו במיוחד לאפות מצות ב"חבורה". הם מגיעים למאפיה, משלמים את הנדרש, ומכינים את המצות בכוחות עצמם לפי כל הכללים.
החברים הערימו את קופסאות המצות זו על גבי זו והחלו להעמיס את הסחורה על הרכב.
לאחר הפסח נפגש יוסי עם רפאל חברו בבית הכנסת. "מה שלומכם? איך עבר החג"? שאל יוסי. "ברוך ה' היה נפלא. ואצלכם"? "גם נחמד, במיוחד אצל השווער" קרץ יוסי.
"תגיד", שאל רפאל: "גם אתם הכנתם מצות ב'חבורה' במאפיית 'תכלית ההידורים' נכון? איך היה לאכול מצות שהכנת בעצמך עם כל ההידורים"?
ליוסי הרגיש קצת ילדותי לדבר על כך. אך בכל זאת ענה: "עבורי זו הייתה פעם ראשונה וזו באמת חוויה מיוחדת".
"כן", המשיך רפאל בעיניים נוצצות: "להתחיל את הכל מהבסיס ממש. ניסינו לחשב כמה מצוות נדירות עשינו סביב הכנות המצות. לדוגמא, אמרו לנו בהתחלה שצריך לעשר את הקמח. אף פעם לא עישרתי 'טבל ודאי' לבד. בוודאי גם עבורך היה הדבר מרגש".
"מעניין", תהה יוסי בקול, "אנחנו לא עישרנו את הקמח. כנראה שהביאו לנו קמח מעושר".
"אתה בטוח"? התפלא רפאל, "ל'חבורה' שלנו הביאו קמח שעוד לא עישרו".
בשומעו את הדברים נרעש יוסי: "האם יתכן שהיה עלינו לעשר את הקמח ולא ידענו? אם זה נכון, הרי שנכשלנו באיסור טבל. זהו עוון חמור שעונשו מיתה בידי שמים. האם יתכן שבזמן שכיוונו בברכת 'על אכילת מצה' עברנו בשוגג על אכילת טבל?!"
הוא יצא במהירות מבית הכנסת וחייג אל בעל המאפייה.
הלה השיב לו בנחת כי הם אף פעם לא מעשרים את הקמח, והוסיף כי זהו המוטו של המאפייה. "תבין, למאפייה שלנו באים 'חבורות' רק בשביל לעשות בעצמם את כל התהליך מאל"ף עד תי"ו פשוטו כמשמעו".
טון דיבורו הרגוע של בעל המאפייה הרתיח את יוסי עוד יותר: "אני לא מאמין. מדברים איתך שהכשלת כמה וכמה משפחות באיסור טבל החמור, ואתה מדבר איתי על המוטו של המאפייה??? תשכח מלראות את שני השלישים הנוספים של התשלום. ברור?!" סיים, תוך שהוא מנתק את השיחה.
כששיתף יוסי את יונתן בדברים הוא ממש נדהם והוסיף בידענות: "לדעתי זה ממש מקח טעות. נתבע אותו לדין תורה ותראה שהוא יצטרך גם להחזיר את השליש שכבר קיבל"…
בבית הדין הופיעו בעל המאפיה, אשתו ויוסי ויונתן כמייצגי בני ה'חבורה'. הדיין הרב חיים העמיק בשאלות כדי להבין עד הסוף את המקרה, ולבסוף פסק כי על בני החבורה לשלם את מלוא הסכום!!!
יונתן ויוסי מיד התקוממו. אך הרב הסביר ונימק:
"קודם כל, איסור טבל בזמן הזה הוא מדרבנן. רק כשהמוכר הכשיל את הלקוח באיסור תורה עליו להשיב את הכסף (חו"מ סי' רלד ס"ג)".
"גם סברת 'מקח טעות' שהעליתם אינה שייכת לנידוננו, שהרי כעת כבר אינכם יכולים להחזיר את המצות ולדרוש בחזרה את כספכם".
"גם אם הייתם מגלים את הטעות לפני החג ופונים מיד לבעל המאפייה הוא לא היה צריך לבטל את המקח, כיון שהיה אפשר לעשר את המצות מיידית
והכל היה בא על מקומו בשלום".
"אני זוכרת" התערבה אשתו של בעל המאפיה לאחר נטילת הרשות, "שהשכנים שלנו הזמינו מקרר והתברר שאינו עובר בדלתות הבית, בשל כך הם רצו לבטל את המקח. בעל החנות לא הסכים, ושלח פועלים (על חשבונו, כמובן) שפירקו את דלתות המקרר והכניסו אותו לבית".
"דוגמא מצוינת" הסכים הרב. "אכן מקח טעות הוא דווקא כשהתברר שהמוצר אינו עונה על הדרישות הברורות מראש של הלקוח, כמו למשל אם היה מגיע מקפיא במקום מקרר. לעומת זאת בעניין המקרר כמו גם בעניין המצות, הייתה אפשרות לתקן ולסדר שיהיה כנדרש. וזה שכבר אכלתם? תתנחמו בכך שזהו איסור דרבנן בלבד, ותלמדו להבא להקפיד לבדוק מראש. אך את התשלום עליכם להעביר בשלימות".
[עריכה: ש. מלומד]