ואלה יעמדו על הברכה:

חנה (אנה) בת לייב ואסתר ינטה
לעילוי נשמה
ברוך בן אלה מלכה
לברכה הצלחה וזיווג
אלה מלכה בת חנה (אנה)
לברכה הצלחה בריאות הנפש והגוף
דוד בן ז'אנה
לברכה הצלחה בריאות הנפש והגוף
אילנית בת ז'אנה
לברכה הצלחה בריאות הנפש והגוף
ז'אנה בת מרים
לברכה הצלחה בריאות הנפש והגוף
בנימין יעקב בן איריס
לעילוי נשמתו ושאר נשמות ישראל השוכנות עימו
ליאור בן איריס ומשפחתו
הצלחה מרובה במעלות התורה, זיווג, רפואה וכל הישועות
לעילוי נשמת לונה בת לאה
נפטרה בג אייר תשע"ב
ישראל בן אסתר הכהן
לזכותו ולרפואתו
התמים דוד ברוך בן אליהו
להצלחה בכל
מלכה בת זהרה (שרה)
בריאות ואריכות ימים נחת מהילדים והנכדים
אליהו בן רחל
בריאות ואריכות ימים נחת מהילדים והנכדים
משפחת עזרא שיחיו
לזכותם והצלחתם בכל מכל כל
מיה בת נועה וליהי בת נועה
רפואה והצלחה משמעות ואמונה בדרך החסידות
אלכסנדר בן פליקס עזריאל ומרת ולטינה
לעילוי נשמה נלב"ע ב' אלול תשמ"ז
משפחת טביביאן
בריאות ושמחה הצלחה בשליחות נחת מיוצאי חלציהם
גל בן גדעון ונילי חן
והילדים: אראל, אליאב, אוריה, אחיה, אלחי ואדל
משפחת ליאור והילה מנחם
הצלחה בגשמיות וברוחניות
פרץ דהרי
לגאולת עם ישראל ברחמים אמן
משפחת שוורצברד
הצלחה רבה ומופלגה בחינוך הילדים
ברכה תמרה בת קנדב מרגלית
רפואה שלימה וקרובה
טל ויעל בנות חווה. חווה בת פרידה
להצלחה בכל
יעל בת שרה, מיכל ברכה בת יעל, יוסף יצחק בן יעל
סופה בת פאיבה, ישראל יעקב בן קושה, רוזה בת לב
לעילוי נשמה
ריזא בת שמעון, מאיר בן טודרוס, חיה בת ישעיהו
לעילוי נשמה
ילנה בת לובוב וכל משפחתה
עבודת ה' מתוך בריאות נכונה, מנוחת הנפש, שמחה וטוב לבב.
רועי בן לימור ויולי בת לימור
הצלחה בכל
ר' משה בן ר' ששון יהודה
לעילוי נשמתו ע"י משפחת אליהו
דוד בן רומיה
לרפואה שלימה
אלכסנדר יצחק ונחמה דינה
והבנות רבקה ובת אור
משפחת זכאי
לזכותם והצלחתם
בן ציון בן שרה, ירון יצחק בן שרה
לרפואה
יונה בן חנה יוהנה, אברהם בן שרה
לרפואה
רבקה בת עדילי
הצלחה ביראת שמים
יהונתן בן עדילי
הצלחה ביראת שמים
יעל בת עדילי
זווג הגון
גילית בת מרים וניסים בן מסעוד
רפואה שלימה בריאות איתנה
יוסף יצחק בן יוהנה ברכה
לזכותו והצלחתו
יבגניה בת סולומון
לעילוי נשמה
לילה בת נג"יה למשפחת אברהם
לעילוי נשמה
דוד בן אליהו זהבי
לעילוי נשמה
אורלי בת אסתר
לעילוי נשמה
יולה בת יבגניה
לעילוי נשמה
יהודה בן יוכבד ולאה בת מרסל
לעילוי נשמה
עפרה בת פנינה, מאיר אביב אברהם בן רבקה
לרפואה שלימה
נעה בת גילדה, חן בת איריס
לזיווג הגון
איתן ורחל רחלי ויוסף יצחק פרץ
בריאות, עושר ואושר שלום, נחת וגאולה
נחמה יהודית בת עמי בת משה
לעילוי נשמתה
רס"ן תדהר בן גבריאל טמפלהוף
לזכרון עולם ה' יקום דמו
נטלי בת ניצה, אוריאל בן פז שרה
זיווג הגון
רני בן יונה סימונה
רפואה שלימה
ישראל שלום בן מלכה וגיטל קילא גינענדל בת הינדא
ברכה והצלחה בכל להם ולכל יוצ"ח
יפה בת טורן ויפה בת שלמה
לעילוי נשמתן
יעקב בנימין בן איריס
לעילוי נשמה
ליאור בן איריס
לזריזות דייקנות ואהבה במעלות התורה
שמחה בת יקוט
לעילוי נשמה
צבי בן מרים
לעילוי נשמה
מנגה בת רבקה
לעילוי נשמה
גל אסתר בת הדס ושלומי יזהר בן חנה פרדסה
זרעא חייא וקיימא
מנחם מרדכי בן גניה ומרים בת נצחיה ישראלי
להצלחה בכל
חדוה בת פז שרה
זרעא חייא וקיימא בבריאות ובנקל
שיינא ברכה בת ענת
רפואה שלימה ומהירה בגוף ונפש ולזכות והצלחת כל המשפחה
רותי בת רבקה
בני, חיי, מזוני, בריאות ברכה והצלחה
אוריה, אלישיב ואיתיאל בני רותי
בני, חיי, מזוני, בריאות ברכה והצלחה
אליאור, הילה, טלאור, ינון, בני רותי
בני, חיי, מזוני, בריאות ברכה והצלחה
אסתר בת ישראל הנולדת מן מסעודה מזל
לעילוי נשמתה ל' ניסן
מיכאלה מיכל, מור אבירם ואידור ברקוביץ והנכד אורי
בני חיי ומזוני רוויחי
אליעזר בן בלהה ויחיאל
שתמיד בחר בחיים מוקדש לעילוי נשמתו על ידי בתו רחל
יחיאל בן אליעזר
נרצח בזרועות סבתו האוהבת בשואה לעילוי נשמתו
אסתר מלכה בת רחל וישראל
לעילוי נשמתה מוקדש על ידי בתה רחל
הרשל בן לוי-יצחק
אחיינה האהוב של אמי הושמד בטרבלינקה לעילוי נשמתו
רחל שקד
לאחדות עם ישראל וטובתו

מה מברכים על במבה

פרשת וארא - ודי לחכימא ברמיזא🔹הברכה על לדר, פופקורן, במבה, בוטן אמריקאי, שקדים מצופים, אגוזים מטוגנים, גֶּפֶן או גָּפֶן. ב. ברכה על ברייה. ג. בורא נפשות למעין ג'. ד. מעין ג' לפירות במקומן🔹בישול בשבת בסוכר וסוכרזית.

תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו שגיאות):

אנחנו

בפרשת ויראה ובכף דלת בטבת יום ההסתלקות יום ההילדה של האדמור הזקן אז נדבר שקשורה מהתורה שלו שיש לה שייכות עם פרשת השבוע

אז זאת פרשת וירא

הקדוש ברוך הוא מורה למשה רבינו דבר אל פרעה מלך מצריים

אומרת הגמרא במסכת מכות

מה זה דבר

דבר זה לשון קשה תדבר בקושי כמו שכתוב כה תאמר לבית יעקב ותדבר על בני ישראל

דיבור הוא לשון קשה

מה הסיבה שהיה צריך לדבר על פרעה בלשון של קושי מפני שפרעה לא מבין ולא מקבל כשמדברים איתו בדברים רכים צריך להגיד לו את הדברים באופן קשה המדרש מדרש מדרש תנחומה

הפרשה שלנו משווה את צורת ההתנהלות מול פרעה משווה אותה כמשל לעץ השיטה עץ השיטה זה עץ כזה שהוא חזק והוא לא נותן פירות אומר המדרש אין ממנו תועלת המשילו את פרעה לעת שיטה שאינו עושה פרי ורק לקציצה הוא עומד מה נותן לי העץ הזה

שאני יכול לקצוץ אותו ולעשות ממנו כלים

להעסיק ממנו איזשהו דבר אותו דבר פרעה אתה לא יכול לעשות איתו כלום עד שאתה לא קוצץ אותו עד שאתה לא מחטיף לו עד שאתה לא נותן לו הוא לא מבין בצורה בוטה יותר מדרש רבה בפרשה שלנו מדמה את פרעה לכלב

הוא מביא את הפסוק בתהילים שדוד המלך אומר

ישובו לערב יאמוק הכלה ככלב

לכן אמר הקדוש ברוך הוא למשה קח את מתך בפשט משה

לקחת את המטה כדי לעשות בו את האותות ובפנימיות קח את מתך משום שצריך להרביץ מכות לפרעה והוא לא יבין עד שהוא לא יקבל מכות כמו שנוהגים עם כלב

אז סיכום הדברים שאמרתי עד עכשיו הכוח של פרעה

הוא קשה ומכיוון שכך אי אפשר לדבר אליו או לומר לו דברים בצורה רכה צריך לעשות את זה רק באופן קשה מסיבי עוצמתי

ואפשר לתמצת את זה במשפט המפורסם

שמקורו במדרש על משלי די לחכימה ברמיזה ולשתיה בכרמל

די לחכימה ברמיזה ולשתיה בכרמיזה מה זה בכרמיזה באגרוף הוא מבין רק שנותנים לו אגרוף וזה היה פרעה צריך לקחת מטה צריך לעשות דיבורים קשים כרמזים הוא לא מבין

התורה הרבה פעמים כשהיא מדברת איתנו על הרשעים מדברת איתנו על ההנהגה הלא תקינה שלהם היא יותר מאשר רומזת אלינו איך אנחנו צריכים להתנהג כדי שלא נהיה במצב שלם

התורה מספרת לנו על פרעה ועל הקושי שלו ועל הנהגתו ככלא ועל הצורך להשתמש עם מקל ועל זה שהוא לא מבין רמזים אלא רק אגרופים שאנחנו נלמד

שאנחנו צריכים כן לקלוט דברים בצורה מהירה יותר שהרי אנחנו עם חכם ונבון אז החכם צריך להבין עוד לפני שנתנו לו מכות על הגב הוא צריך להבין מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממנו אז אני רציתי לדבר כמה נקודות שהחסידות

מתייחסת אליהם

בראשם מאמר של אדמור הזקן משנת תף קופ סמך היסוד של איך מגיעים לדי לחימה ברמיזה איך מגיעים לחוכמה הזאתי שמספיק שירמזו לנו לא נצטרך שיהיה דיבורים ברורים יהיה אפשר אפילו הטייה של היד סימן פשוט ואנחנו נבין מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו

אז קודם כל האדמור הזקן מעניין שהוא מקשר את עדי לכמה ברמיזה הוא מקשר אותו להבדל שבין שיר

וניגון מה זה ניגון ניגון זה בלי מילים שיר זה אי מילים הוא אומר שההבדל בין שיר לבין עיגון היה בבית המקדש

הכהנים היו מנגנים ניגונים הלויים היו שרים שירים

והכהנים השורש הרוחני שלהם הוא מספירת החוכמה והלביאים השורש הרוחני שלהם הוא מספירת הבינה כלומר יש פה איזה שהיא דרגה נמוכה יותר השיר אומר לך חבר לך בצורה ברורה

הוא רוצה כי הוא אומר לך את המילים ואילו הניגון זה אתה צריך להבין ביידיש אומרים את זה פוסט דר ניגון זוג מה הניגון אומר אני הניגון אומר משהו אבל אתה לא שומע באופן ישיר אתה צריך חוש חסידות קוראת לזה חוש שהבן אדם לקלוט מה בעצם רוצים להעביר לו דרך המנגינה דרך התווים וכיוצא בזה עכשיו מתי היו שרים היה שירה שהיו שרים לכבוד הבורא מנגנים ניגונים ניגונים

השיר של יום כמו שאנחנו מכירים את זה והיו שירים שהיו שרים אותם בזמן שהיו מקריבים את הקורבן את הקורבנות אז מי היה אחראי לשיר בזמן הקרבת הקורבנות אז כתוב גם במאמרים של באתי לגן יש תמיד מבא שהלביאים היו שרים והכוהנים היו עושים את העבודה שלהם ברעות הדה ליבא

זאת אומרת בהמשכה שבלב ההמשכה פנימית

עכשיו מה היה התרגיל פה התרגיל היה תרגיל שמגיע בן אדם והוא כולו מפותם

והוא מביא את קורבן החטט שלו והוא חושב שמבחינתו עצם זה שהוא הביא את קורבן החטט זה כבר מספיק אבל באו הכוהנים והלוויים והם לא מסתפקים בזה הם רוצים שהוא יעשה תשובה משום שהבאת הקורבן ללא התשובה לא הייתה= מאומה אז מה היו עושים

הכהנים היו עושים איזה שהיא המשכה רוחנית להוריד את האביות ואת הגסות שלו כדי שהוא קצת יתחרט על מה שהוא עשה

והלוויים היו שרים שיר שהניגון היה סוחף את הבן אדם והוא מעורר ומעורר את נימי הנפש האפשר העדינים שלו כדי שהוא יעשה את הצבא

כי כידוע השיר הוא מעורר את הנפש עכשיו האדם הזה שחטא כמו שאומר את הגמרא במסכת סוטה שאין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה ברוח שטות טיפש זה יש לו בעיה באינטליגנציה שלו

שלכן הוא חטא מכיוון שכך זה לא היה ניגון כדי להחזיר אותו בתשובה לא היה ניגון זה היה שיר משום שכשבן אדם הוא טיפש צריך לדבר אליו באופן ברור ורק השיר מדבר אליך באופן

כי הוא אומר את המילים באופן ברור מה רוצים ממך ואילו הניגון הוא קצת יותר רוחני הוא שייך לך קימה לעולם החוכמה של הכהנים שלהם מספיק רמיזה ואת זה אי אפשר היה לצפות מאדם שחוטא אז הליים הלכו בשלבים הם כדי להביא אותו לחרטה דיברו בשפה שלו בשפת השיר כדי שהוא יגיע לאיזה שהוא מצב של חרטה

במשך הדורות

אנחנו זה מאמר שמציין את זה

לפאש ב-1 המאמרים שלו במשך הדורות עם ישראל היה יותר שייך אל הניגון מאשר אל השיר וזה בא לידי ביטוי שאנחנו רואים למשל בגמרא במשנה שהם היו מוציאים את ההלכות ישירות מן הפסוקים שבתנך היו קוראים פסוק רבי עקיבא היה מוציאים מתוך הפסוק מה ההנחיה מה ההוראה מה ההלכה

והמרחק בין מה שכתוב בפסוק לבין מה שהוציאו ממנו היה מרחק מאוד גדול

מזה אנחנו למדנו שהמיוחד של המיוחד של של הניגון המיוחד של הניגון זה שאתה מסוגל לדלג על איזה שהוא איזה שהוא מרחק עצום שבין האתר לבין מה שהוא רוצה להגיד לך זה לא כל כך ברור מאליו זה זה זה תהליך שאתה צריך להשלים הרבה את החסר בכוחות עצמך אז בימים ההם לחכמים לתנאים היה יותר כוח

השלמה בין מה שאמר הבורא לבין מה שנדרש מהאדם ככל שהדורות הלכו וירדו מה זה ירידת הדורות

לפי הניסוח של השיר והניגון שאנחנו מדברים עליו עכשיו שהיה צריך יותר פירוט יותר פירוק יותר הסברה יותר מילים אנחנו לא מסתדרים לבד אנחנו צריכים שיסבירו לנו ולכן אי אפשר היה לתת לנו את הטקסט התנכי ושאנחנו ממנו נוכל לבד לדעת מה רוצה הבורא אז היה לנו כבר פירושים על גבי פירושים

המשנה והגמרא ואחר כך רשי והיום יש לנו גם כן מטיבטה ושות נושתיים

וגמרא אבן ישראל שטיין ומישהו פעם צחק עליי ואמר בעוד 100 שנה יעשו פירוש לשיינזלץ זה פירוש לשוטנשטיין וכולו משום שהאנשים יצטרכו עוד מילים של חיבור כדי להבין על מה מדובר אז זה ההבדל בין שיר לבין איגור אז החכם זה אחד כזה שמסוגל להכניס מילים

והאדם הפחות חכם זה אחד כזה שלא מספיק לו אלא מילים שהוא יכניס מעצמו אלא הוא יצטרך ממש להתאמץ כדי להגיע לזה

למשל כשהקדוש ברוך הוא רוצה להעביר מסר לירמיהו הנביא שנמצא בתוך הבור ירמיהו זרקו אותו בתוך הבור בגלל שהיה אומר כל מיני נבואות שעצבנו את האנשים ובא האבן של המלך הכושי והוציא אותו משם אז הוא אמר תלבישו אותו בחווה ואנחנו נמשוך אותו מהבור זה לא כל כך נעים זה גם כן כואב

הם חבלים והם משכו אותו ככה מהבור אז ירמיהו ככה הביע את הכאב שלו שהוא צריך להימשות באמצעות החברים אז הקדוש ברוך הוא אמר לו גם הסבתא שלך התנהגה ככה גם זקנתך התנהגה ככה הוא רמז לו למי הוא רומז לו הוא רומז לו לרחב שהורידה את המרגלים מהבית שלה שהיה על החלון על בחומה אז היא הורידה אותה בחבלים הם הרי הורידה בחבלים אז אתה תבין שגם

חייבים בחבלים אבל זה מופיע שמה מאוד מאוד בקצרה בפסוק והמדרש מפתח את זה יותר ומרחיב יותר מה אמר הקדוש ברוך הוא לירמיה על הכאב שהיה לו כשהרים את החבלים לאדם חכם אפשר היה לרמוס בקצרה והוא יבין מה רוצים ממנו שהכל בעולם עובד מידה כנגד מידה אבל לאנשים כן הוא צריך הסברה עמוקה וחזקה יותר לעניינינו שאנחנו מחפשים בעבודה בנפש האדם השאלה היא איך אנחנו הופכים להיות

חכמים כאלה שמסוגלים

ברמיזה לקלוט את הדברים ברמז אז אני אספתי כמה עצות שמופיעות בחסידות לנושא הזה ואנחנו כל כל המטרה שלנו זה להתרחק מפרעה יותר אז אם פרעה זה הטיפס שלא מבין

באיך אומרים לא מבין ברמזים וגם במילים הוא לא מבין ועד שלא מרביצים לו אז ככל שאנחנו מתרחקים אז אנחנו יוצאים ממצרים אז הנקודה הראשונה שמופיעה בחסידות זה אין חכם כבעל הניסיון כל פעם שאדם עובר איזה שהוא בור איזה שהוא תהליך שהוא חווה

על בשרו הוא חייב לשבת לעשות חשבון נפש ולהוציא מתוך מה שהוא חווה תובנות כדי שפעם הבאה שהדבר הזה יקרה הוא לא יצטרך עוד פעם לקבל על גבו את הניסיון הוא ילמד מהניסיון של עצמו ולא יחזור שוב זה נקרא איזה הוא חכם הרואה את הנולד איך הוא הפך להיות חכם שרואה את הנולד משום שהוא היה חכם שהוא כבעל הניסיון הוא לוקח ניסיונות שלו

ואם הוא חכם יותר גדול אז הוא לוקח ניסיונות

אנשים אחרים ובאמצעותם הוא יודע להסיק מסקנות לעתיד בנוגע למה שהוא עשה או לא עשה והוא לא צריך לחוות את הדברים על גבו כמו שאמרנו את זה קודם אלא ברמיזה הארמיזה זה משהו שקרה למישהו אחר

הרמיזה זה משהו שקרה לא בעבר ומזה הוא לומד להבא

כדי שאנחנו נהיה מסוגלים לעמוד בשלב הזה של איזו חכם כבעל הניסיון אין חכם כבעל הניסיון אנחנו צריכים גם לעצמנו וגם לילדים שלנו כמובן

לדעת להכיל את הטעויות ואת הכישלונות משום שכשמדברים על חכם שהוא כבעל ניסיון כל ניסיון כדי לעבור אותו יש כישלונות וצריכים להיות מוכנים לכישלונות ורק מי שמוכן לכישלון הופך להיות חכם במשך הזמן

אמר לי פעם איזשהו

ערבי שלמה אצלנו הערבים ככה הוא אומר אין כל כך הרבה יזמים שמוכנים לפרוץ קדימה ולעשות הוא אומר המנטליות הערבית היא שכל פעם שמישהו נכשל עושים עליו אמבוש וצוחקים עליו כשצוחקים עליך אין לך שום חשק להתקדם

הערבים עצמם מחולקים האם מצרים שייכת לארצות ערב או לא האם זה נחשבים כערבים או לא אבל בשבילנו פרעה הוא ערבי לחלוטין

אם הוא צריך לקבל כל כך הרבה מכות כדי להבין איזה שהוא דבר אז אנחנו מבינים שכנראה אין לו שום חכם כבעל ניסיון משום שכנראה כל פעם שאצלהם היה איזשהו ניסיון ומישהו נכשל צעקו עליו אז הוא לא למד מהניסיון את התובנות האמיתיות שהוא יכול ללמוד ואנחנו צריכים להתרחק מהתנועה הזאתי שכאשר מישהו עשה טעות כולם צועקים עליו ומבזים אותו משום שבצורה הזאתי אנשים נשארים טיפשים ואין להם שום רצון וחשק

לבנות ולהתקדם ליצור איזשהו דבר הלאה זה אחת

נו אז יש לו כבר מלמד סנגוריה אחת אבל אני מבין אבל כל דבר מתלבש כאור בכלי זאת אומרת השם היא כלי שהיה את ליבו אבל זה לא היה על משהו על ריק זה היה תפור על הבן אדם שאם יעשו אותו עקשן אז הוא יהיה עקשן אפילו שלאור היום הוא רואה דברים אחרים זה לא היה איזה שהוא פיגור זה התלבש על פי גור זה

פנוי עליו תפור עליו הנקודה השנייה

שהחסידות מתייחסת אליה זה העניין של של

להבין שכל דבר שאנחנו רואים הוא רק לבוש שאנחנו למשל עושים סימן עם היד וזה רמיזה ואנחנו רוצים שהחקים האבין את הרמיזה הוא צריך להפשיט את התנועה הזאת שאנחנו עשינו להוריד את הלבושים שלה ולהבין מה מסתתר מאחורי התנועה אומרת החסידות שככל שהאדם מתרגל יותר ויותר להפשיט לבושים ממה שהוא שומע וממה שהוא רואה

שומע או רואה איזשהו דבר הוא קולט איזשהו דבר מסר מאחורי הדברים אז הוא הופך להיות יותר ויותר הכי מה שמבין רמיזה

למשל כשלומדים פנימיות התורה אז לוקחים איזה שהוא פסוק מהתורה ומעבירים אותו לרובד הנפשי לרובד הרוחני אז ככל שהאדם יותר מתרגל לצורת הלימוד הזאת אז הוא הוא מסוגל להבין שכל הציורים שהוא רואה מסביב וכל השמועות שהוא רואה מסביב וכל ההבנות שהוא רואה מסביב יש להם כמה וכמו

והוא צריך לקלף ולגלות לרובד הפנימי העמוק יותר

זה מופיע בהמון המון וריאציות למשל בליקוטי דיבורים התייחס לזה הרבי הריאץ אז הוא אומר שכל תשובה ותשובה בספר שלו כתשובות של הרשבא היא בונה את האדם בעוד תהליך של דיאיל החכימה ברמיזה הוא כותב בצורה כזאתי שתיאלץ אותך איך אומרים להוסיף משהו להתקדם כדי לתפוס על מה הכוונה שלו ומה

הרצון הפנימי שלו דבר נוסף שמביא אותו צמח צדק

במאמר

הוא אומר זה האדם מגיע להחכימה ברמיזה אם הוא יודע אם הוא מתרגל לקחת דברים ארוכים ולתמצת אותם הוא מתרגל לשמוע דיבורים קצרים ולהבין מתוך הדיבור הקצר את כל המלל הארוך שרוצים להגיד לו בתוך זה למשל הוא נותן דוגמה ספר היד החזקה לרמבם אומר זה דוגמה

הרמבם כותב על עצמו

שאני משתדל להכניס דברים ארוכים במילות קצרות

אם אנחנו מתרגלים להכניס דיבורים ארוכים במילות קצרות אז אנחנו מרגילים גם את עצמנו וגם את השומעים שלנו לתנועה של דיילך קימה ברמיזה את לפעמים אתה שומע שבן אדם מדבר מדבר כאילו הוא מדבר המון המון המון זמן ואת כל ההמון המון הזמן הזה אפשר לתמצת בחצי שורה

אז זה אומר הרמבם מנהג השותים כך הוא כותב שהם כאילו הרבה מילים ומעט

תוכן והתפקיד של החכם זה להכניס הרבה

במעט מילים וזה בעצם מפתח את הראש של השומעים שלו כשהם יגיעו לרמה שדי לך כי הברמיזה נוספת שמופיעה בחסידות שאותה לומדים עם משה רבינו כשאנחנו למשל עברנו איזה שהוא תהליך עם מישהו כמו שמשה רבינו עבר איתנו תהליך 40 שנה במדבר ובספר דברים במשך 36 ימים הוא מוכיח אותנו

וחוזר על כל מה שהיה במדבר אז הוא עושה את זה בצורה מאוד מאוד נסתרת

זאת אומרת ככה אני לא מצפה מבן אדם שיבין רק רמזים וחידות שאני אומר אבל אם היה לנו דברים משותפים נסענו לטיול בצורה משותפת ובטיול היה לנו את חטא העגל כמו שהיה למשה רבינו במדבר עם בני ישראל אז הוא אומר להם אתם זוכרים מה שהיה ודי זהב

מסביר רשי הכוונה הייתה לחטא העגל שעשיתם אותו מזהב עכשיו הם אמורים להבין את זה מפני שהם חוו את זה כי הם היו שם במדבר

אבל כשמשה רבנו העביר את המסר הוא העביר אותו רק ברמז מסבירה החסידות שהיה לזה מטרה לא רק כדי שהם לא יעלבו זה המטרה של הפסק שהם לא התביישו המטרה שעמדה מאחורי הדברים זה שהם יפתחו את הראש שלהם

מה האינטרס שהם יפתחו את הראש שלהם אז נחזור חזרה למאמר של האדמור הזקן כאשר אנחנו רוצים שבן אדם- יחטא מי הוא החוטה זה שצריכים לשיר לו שירים

מי הוא האדם הפחות חוטא זה ששרים לו ניגונים כי החוטה זה אחד כזה שמה שלא אמרת לו במפורש

לא ציווית אותו ולא הסברת לו שיהיה לו עונש אם הוא לא יעשה את זה אז הוא יחטא שוב אז הוא צריך איך אומרים בצורה ברורה שידברו איתו אבל אדם שהתרגל להיות די לחכימה ברמיזה הוא מסתכל מימין

הוא מסתכל משמאל מסתגל למעלה הוא מסתכל למטה על כל מקום הוא רואה את הקדוש ברוך הוא והוא גם כן רואה מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממנו מדוע

מפני שהקדוש ברוך הוא מעביר את המסמנים שלו בדומם בצומח בחי בכל מקום בכל פינה בבריאה זה לעית אתר פנוי מיניה אז כשהאדם מסתכל על זה הוא לומד

זה והוא מכיל את זה אבל בתנאי שהוא קולט רמזים אבל אם הוא לא קולט רמזים אז צריכים מקל ועקה בקודקודן אז זה צריך להיות משהו כזה שתדבר אליו באופן ישיר אז ככל שאנחנו לומדים לדבר להוכיח לסכם לתמצת

להעביר את הדברים בצורה של רמז לא רק שלא ביישנו את האדם על ידי זה אלא גרמנו לו להפוך להיות אדם שמבין רמזים הוא יבין רמזים הוא יהיה- חוטא

הרבי באחת מהשיחות שלו בשנת תו שין מ וו אמר שמנהג ישראל היה כשמחנכים ילד קטן משתדלים לא לתת מכות אבל הרצועה הייתה תלויה על הקיר והיו לפעמים מסתכלים עליה לפעמים מצביעים עליה וזה הספיק לילד להתרגל להיכנס לתוך משטר של דייל החימה ברמיזה זאת אומרת זה לא היה רק העניין של המכה או העונש אלא אני רוצה להעביר לך מסר שאתה תדע

בתנועה יעד או מבבט עיניים אתה תדע עכשיו בתוך הספרות של גדולי ישראל אנחנו רואים את זה הרבה לפעמים הם כותבים הם כותבים במכתבים של הרבי הריח זה מכתבים של הרבי

אנחנו רואים את זה גם המכתבים של האדמור הזקן שלפעמים הם אומרים משהו ומסיימים בסוף ודי לחימה ברמיזה יש פעמים שהאדם הוא אינטליגנט כזה שברגע שיגידו את הדבר ברמז הוא יבין גם אם לא יגידו לו ודי לחימה ברמיזה אבל יש פעמים שהבן אדם צריך את האיזכור הביניים הזה אמרתי לך משהו קטן ודי לחימה ברמיזה שאתה תבין מהדבר הקטן את ההמשך

ויש אחד כזה שעד שלא תגיד לו במפורש הוא לא יבין שום דבר זה כבר הטיפש

יש בן אדם שגם כשאמרת לו תצטרך לתת לו איך אומרים המחשות מעשיות כדי שהוא יקלוט על מה מדובר וזה הבדלים הכול באינטליגנציה של האדם וכמה הוא התרגל מגיל קטן להיות קימה ברמיזה אברהם אבינו כשהוא היה בבאר 7 אז אומרת התורה והייתה אשל בבאר 7 יש מחלוקת בין רב לשמואל מה בדיוק היה האשל הזה אם זה היה פרדס או

משהו אחר אבל ניקח את הפירוש שאומר שזה היה פרדס

אברהם אבינו בכבודו ובעצמו הבינו הראשון יצא לטעת פרדס היו לו עבדים היו לו שפחות היה לו כסף וזה היה לו זהב הייתה לו אפשרות ללכת ולקנות פירות בחנויות ולתת אותם לאנשים שלו והוא בחר לטעת בעצמו פרדס

שואלים המפרשים למה

למה היה צריך להיות כל כך להתאמץ הם עונים שנבין את זה על פי הגמרא מסדרת מציע מציע בדף פיי על רבי חייה הסיפור המפורסם

שהוא הלך

פשתן וזה צמח והוא עשה מזה מחמורות ורשתות ותפס צבעים ושחט אותם ופשט את העור ועיבד אותו וכתב 5 חומשי תורה ושהם איזה דרימי משנה ולימד את האנשים תורה את הילדים ועשה שהתורה לא תשכח מישראל גם שמה השאלה היא למה רבי חי היה צריך לעשות את כל התהליך מההתחלה עד הסוף והוא לא

קנה אור מעובד מדוע הוא צריך את כל התהליך אז אמר שאוה אומר הוא רצה שהכל יהיה בקדושה ובטהרה

מפרשים אחרים אומרים הוא רצה ללמד את הילדים שבתוך עולמה של תורה בתוך עולמה של קדושה הכל ישנו הכל אצלנו נמצא מהמסד ועד הטפחות אברהם אבינו פונה לעם לאומות העולם ורוצה לשנות אותם רוצה להגיד להם אפילו שאני בן אדם אחד אבל תדעו שאצלי תקבלו הכל

יש אצלי פרדסים ויש אצלי מגדים ויש אצלי פנימיות ויש אצלי אלוק

אם הכל יש אצלי הכל במקשה אחת הכל במקום אחד הוא לא אמר את זה בצורה מפורשת אבל הוא העביר את המסר באמצעות המעשים שלו ודי לך עם הברמיזה הוא רצה להעביר תהיה לכם גאוות יחידה אתם נכנסים לתוך העם היהודי אתם נכנסים לתוך התרבות היהודית התרבות היהודית לא צריכה לנהוג מאף אחד מסביב לא להקנות פירות מהשווקים ולא משום דבר

הכל משלנו הכל יכול להיות מאצלנו זה הייתה מן תנועת נפש האדמור הזקן

בתוך החסידות שהוא יצר הוא גם העביר את המסר הזה בצורה נורא נורא בוטה לחסידים שלו

באחת ההזדמנויות הרבי אמר את זה בסגנון שלו כשהוא בא לנחם את גיסו רב שמריהו גורריה אז הוא אמר לו אני רוצה שבהוצאת הספרים שלנו שהייתה באחריות של הוצאת קהת אני רוצה שיהיה תריג מינה הוצאות הוצאות לאור

שסוגים שונים

אדם שמתחבר לסגנון זה ויש בן אדם לסגנון זה ויש סגנון אחר אני רוצה לתת מה שנקרא כיפה שמכסה את הכל אצלנו המצה הוא ברור וישנו כל אדם יוכל למצוא את עצמו פה

האדמור הזקן שהוא יסד את החסידות מלכתחילה לא אמר ומי שרוצה יעשה את הנוסח שלו ומי שרוצה יעשה את המנהגים שלו אני אני תופר אותכם מהמסד עד הטפחות

הנוסח זה נוסח שלי

והשולחן ערוך שולחן ערוך שלי

והמחשבה מה שנקרא השקפה מחשבה שלי מה זה שלי של התורה של החסידות דרך הבעל שם טוב אני רוצה להעביר שיש אצלנו כל מה שהאדם צריך כדי להיות יהודי שלם המסר הזה בדקות גורם לך להבין שכאן משתלם להיות והחשיבות של זה היא נורא נורא חשובה גם ביחס של הורים וילדים

לפחות מבחינת ההשראה בבית הם צריכים לתת השראה אצלנו אפשר לקבל הכל יש לנו את הכל אנחנו נותנים את הכל אפילו אם הם לא אומרים את זה כי בן אדם לא מתגאה ואומר אני ואני ואני אבל הוא נותן איזה שהיא השראה שכאן זה והכימה שמחפש שלמות יוכל לקלוט מתוך הרמיזה של המעשה הזה שכאן יש משהו כולל יש משהו מלא

אני רוצה לעבור להלכות

נתחיל בהלכות ברכות ונעבור להלכות שבת

כמה הלכות קצרות בנוגע לברכות מה מברכים על והסיבה שככה היא הברכה יש לנו מחיית משמשים שהשם המודרני שלה זה לדר

הברכה שלו שהכל נהיה בדברו יש בזה שעות שונות בפוסקים אבל בגדול שהכל מה הסיבה הסיבה כבר אמרנו בשיעורים קודמים אבל אני אחזור שוב כדי לחדד כאשר אנחנו מעכנו בצורה מוחלטת פריבוק פרי אוירת

באופן כזה שכבר לא ניכר עליו מה מקורו ושורשו כלומר לא ניכר עליו לאדם שלא מכיר אותו אחרי שהוא נתחן לא ניכר מה הוא לא יכול לזהות עליו את המהות של הפרי כמו שהיא לפני שהיא נתחנה אז הוא איבד את ברכתו ברכתו יורדת מבורא פרי האדמה

מי בורא פרי העץ לבורא פרישהוניה בדברו לכן

אנחנו נבין מדוע הרבה מאוד מהפוסקים וככה זה גם המנהג של חבד סופברים

שעל פופקורן הברכה היא בורא פרי האדמה משום שהופקורן אף על פי שהוא באמת ניפח אבל כיוון שאת הקצה של הגרעין מזהים עוד יכולים לזהות אז לכן הברכה הראשונית שלו עדיין נשארת שלנן דעות שאומרות שהכל נהיה בדברו אבל רוב ככל הדירות אומרות בורא פרי האדמה הפיזי אנחנו נבין מדוע על השקיות של הבמבה כתוב ברכתו שהכל נהיה בדברו

הבמבה הוא אומנם תירס ששתלו אותו בשביל במבה

מיוחד לזה אבל מכיוון שהוא עבר טחינה מוחלטת ואחר כך הוא

קיבל את ההתפחה אני לא יודע בדיוק איך שעושים את זה אבל באמת אם אנחנו נזמין את רבי עקיבא אלינו ואנחנו נראה לא במבה אני מתאר לעצמי שבלי רוח הקודש הוא לא ידע מה זה אי אפשר לזהות זה כל כך השתנה מהשורס שלו אז כיוון שכך הברכה שלו תהיה שהכל נהיה בדברו כי הוא השתנה לחלוטין

באמת כדוריות

תמרים זהו אם זה ממש הלכה שהיא מפורשת תמרים אם מדובר בשלשתי את התמרים בידיים אומרת אומר לנו השולחן ערוך כמה שתלוי בידיים הידיים שלנו מוגבלות אז עדיין צורת התמר

המרקם שלו ישאר תמר ואדם גם לא אלוף עולם יוכל לזהות שזה תמר לכן ברכתו תהיה בורא פרי העץ

אבל אם לקחתי את התמר ובאיזושהי צורה העברת אותו בבלנדר או במשהו כזה והוא קיבל תחינה מוחלטת הייתי מדמה את זה לממרח תמרים זה כבר בכתו יש שהכל נהיה בדברו מכיוון שהוא איבד את הצורה הראשונית שלו אז אני מחלק בין מה שעושים בידיים לבין מה שעושים במכונה שהמכונה עושה את זה מסיבי כמובן שגם אם בן אדם יעשה בידיים מאוד מאוד מאוד מושלם אז זה גם יהיה אותו דבר אבל אינדיקציה- או יותר

הברכה על בוטן אמריקאי מה שקוראים אותו יש לו עוד שמות פה בארץ בוא תן אמריקאי זה בוטן שמצופה

עם קמח כזה קבוקים כן מצופה במשהו אז פה אני יכול להגיד יש מחלוקות בין הפוסקים אני אסביר קודם כל לשיטת האדמור הזקן שזה היום ההילולה שלו אז אני מזכיר אותו דבר ראשון הברכה שלו תמיד תהיה מזונות אלא אם כן הבוטן הופרד מהציפוי לחלוטין

אז הברכה על הבוטאן תהיה ברירה פרי האדמה ולמה משום שהוא טוען שכשיש לך מזונות תמיד המזונות יגבר תמיד המזונות תמיד יהיה חשוב אפילו שהוא מועט

כולכם מכירות את המושג הזה של עיקר וטפל העיקר וטפל היסוד שלו מה הרוב ומה החשוב בדרך כלל הולכים אחרי הרוב יש דברים שהמזונות הוא ממש קטן

ולכאורה בוטן הבוטון הוא עיקר וציפיתי אותו במזונות כלומר שהוא החשוב

אומר לך האדמור הזקן לא אם יש מזונות תמיד הכל מתבטל אליו זה השיטה שלו האחרים מסופקים בזה הם מסופקים מהעיקר זה או זה לכן הם ממליצים איך אומרים

המחמירים שבהם ממליצים לפרק לברך על הבוטן בפני עצמו ועל המזונות בפני עצמו אבל לשיטה של של אדמור הזקן זה כאילו פשוט שזה תמיד יהיה מזונות כל הזמן שהוא לא יתפרק מעצמו לבד תמיד תברך עליו מזונות אפילו אם לקחתם בוטן שיש עליו טיפונת של של של כיסוי של של כאילו

כי ציפוי ואתם אוכלים אותו והבטן הוא עיקר זה לא משנה מכיוון שהציפוי הזה בא לתת טעם הברכה שלא תהיה מזונות רק שהוא הופרד לחלוטין הברכה של הבטן תחזור להיות האדמה זה היסוד

עכשיו אנחנו נראה הבדל גם בשיטת האדמור הזקן בין בין מה שאמרתי בוטה מצופה במזונות לבין שקט שמצופה בצוכריה

או בשוקולד יש כאלה גם היום בעולם המודרני המודרני שלנו לא רק מה שסבתות עשו אלא גם מה שהם מוכרים

הסוכרייה זה רעיון של הרב בן ציינה הסוכרייה היא בעבר חשבו שחשבו בעבר ש איך אומרים שהבותון סליחה שהשקד הוא העיקר הוא הרי העיקר ועטפתי אותו במשהו ועכשיו פה גם ליד אדמור הזקן זה לא עטפת אותו במזונות אז לכאורה שקד הוא הכה הטענה שלו וזה טענה די צודקת ומובנת בשכל אומר היום ששמים שכבה לא ממש דקה

של של

של סוכר או של סוכריה אז זה אומר שהסוכרייה היא העיקר אז מה יצא לפי זה אני אנתח את התשובה שלו

זה יצא ככה שכשמוצצים את הסוכרייה של הבוט הם מברכים בהתחלה שהכל נהיה בדברו כשמגיעים לבוטן אז אם נשאר עוד עוד סוכר מעט על הבוטים ואנחנו שוברים אותו בשיניים ולועסים אותו אנחנו עדיין לא נברך עליו בורא פרי העץ מכיוון שזה בטל שהכל נהיה בדברו

אבל אם כמו שאומרים הוצאנו את הסוכריה לחלוטין זה השקד נשאר לבד ללא שום סוכר מעליו אז באמת הברכה שלא תהיה כבר בורא פרי העץ כי הוא כבר הפך להיות רק המציאות שלו בפני עצמו

כן עכשיו במקרה כזה כן

עוד הפעם

מה מה זה פיקמת סוכר זה כבר דבר שהאדמור הזקן מתייחס אליו במפורש זה כבר בשולחן ערוך שלו מופיע והוא טוען

ההדרכה שלו ברגע שהוא מטוגן בדבש למשל אז היה דבש היום זה סוכר הברכה של לא תהיה שהכל נהיה בדברו אלא אם כן

אני

מבין

האגוז האגוז שמטוגן בדבש יש לו לאגוז איזה שהיא מרירות מסוימת שבגלל זה רצו לעשות אותו בדבש

אז האדמור הזקן אומר ככה אם מדובר

סליחה סליחה אני אני אני אסביר אני אסביר אם אם מדובר אם מדובר באגוז שכבר היה מוכן זאת אומרת התבשל לחלוטין על העץ ועכשיו אני שמתי עליו סוכר כדי לאכול אותו אז הברכה שלו תהיה בורא פרי העץ

ואם זה אגוז כזה שהרבה פעמים ככה עושים שמורידים אותו מהעץ עוד לפני שזה יתבשל לגמרי

ועושים אותו עם סוכר וטיגון וזה גומר לו את הבישול אז הברכה שלו תהיה שהכל נהיה בדברו אגוז מטוגן אז זה מאלה שאתם קונים זה כבר מבושל אז הברחה שלא תהיה בורא פרי העץ ואלה שאתם לבד עשיתם אתם יודעים נניח שעשיתם אותו עוד לפני שזה יתבשל לגמרי

אז הברכה שלו תהיה שהכל נהיה בדברו כי הוא לא היה ראוי לאכילה ורק שהכל עשה אותו ראוי לאכילה

שוקולד

יש אנשים שמברכים על שוקולד בורא פרי העץ והסיבה שלהם מפני שהיום את פולי השוקולד מגדלים בשביל שוקולד ולכן הטענה היא כזאת אבל זה אותם השיטות שהם יטענו שאפילו תחינה מוחלטת משאירה את הברכה הקודמת בזמנו אני פגשתי אחד מהנכדים של הרב שלמה זלמן נויר

ואני ראיתי שהוא בצעירותו כתב תשובה הלכתית ארוכה שעל שוקולד מברכים בורא פרי העץ שאלתי אותו וככה אתם עושים בבית אז הוא אמר לי לא אני בעצמי ראיתי את סבא ומברך עליו שהכל נהיה בדברו

אז שאלתי את סבא למה לא למה לא בורא פרי העץ אז הוא אמר לו ענה לו ביידיש דאם פסק הזני הפסק הזה שאני נתתי לא התקבל בעולם וזה מעניין שהייתה לו כזה ענווה ויראת שמיים

הוא הבין שיש פה שתי דעות והוא נתן את ההכרעה לעם וברגע שהוא ראה שהציבור לא קנה את ההכרעה שלו אז הוא הבין שמשמיים כאילו רוצים שזה יהיה משהו אחר כן

על קרמבו התוספת של הכל ואז

אני נכון נכון נכון

ככה גם לקרמבו גם על קאסטה ככה גלידה וכיוצא בזה וגם על גלידה של חורף נו איך קוראים לזה

גלידה חמה אותו דבר

אבל זה לא משנה כי המיץ יש הכל

בהחלט כן

כאילו אם יש חתיכות בריאות

כל זמן שזה לא גושי ממש גושי פרי אם זה סיבי פרי הברכה שלו נשארת שהכל זה נכון גם ביחס למיץ לימון זה נכון גם ביחס למיץ אשכוליות וגם למיץ תפוזים זה אותו דבר

ברכת הגפן יש לנו בה ניסוח של הברכות שינוי בין העדות השונות בעם ישראל האם אומרים ברוך אתה אשם בורא פרי הגפן או בורא פרי הגפן הספרדים אומרים בורא פרי הגפן התימנים אומרים פורה פרי הגפן והחבדניקים הם בנושא הזה גם כן תימנים

הגפן זה זה זה הניסוח ויש לזה סיבות קבליות לא ניכנס אליהם עכשיו דבר נורא חשוב

זה היחס שלנו לבריאה מה זה בריאה

בריאה זה עניו שלם בריאה זה בוטן שלם בריאה זה פלח של קלמנטינה פלח של תפוז לימון בריאה זה פרד של של נו

של רימון

זה זה שומשום אחד זה תמר זה זית יש מחלוקת ראשונים בכל הדוגמאות האלה שנתתי האם

אנחנו צריכים לחכות לכזית כדי לברך ברכה אחרונה קזית כלומר 27 כבר גרם כמו שדיברנו בשיעורים קודמים או שמכיוון שהוא שלם יש עליו ברכה אחרונה אפילו שלא אכלתי כזית שומשום אחד אומר אומר הרב רוזנר זה כבר נכנס בשאלה הזאתי כי הוא שלם גרעין אחד של חמניות גרעין אחד של דלעת נכנס כבר בתוך הספק הזה

לכן מוסכם אצל הפוסקים

אל תוכלו דבר כזה

לבד מכיוון שאתם נכנסים לספק האם צריך לברך או לא לברך והכלל הוא ספק ברכות לעכל ולא נברך אז אל תעשו את זה כדי לא להיכנס לספק אז מה עושים

או שאוכלים כמות של כזית 27 גרם ואם לא רוצים לאכול קזאית אז מה עושים לוקחים טיפ טיפה פוצעים את הפרי אוכלים ממנו לפני שמכניסים את כולו לפה ואז הוא כבר לא שלם וכבר

לא שלם כשנאכל אותו אחר כך בביס השני אז לא יהיה לו דין של בריאה של דבר שלם לקחנו את הענף לקחנו טיפה אכלנו עם הפה ואז הכנסנו את כל בירכנו בורי פרי עץ כמובן ואחר כך הכנסנו את כל הענב לפה ואז

הברכה שלו לא תהיה לו יש לנו רק ענף אחד אז לא תהיה לו ברכה אחרונה של של על העץ ועל פרי העץ בענבים או לא יהיה לה

לפרד של

הרימון לא יהיה לו את ברכת על העץ ועל פרי העץ מכיוון שכשהכנסנו אותו לפה לא אכלנו אף פעם אחד שלם מכיוון שבהתחלה פצענו אותו ורק אחר כך הכנסנו אותו לפה עכשיו אנחנו נכנסים לשאלה של הזית הזית עם הגרעין

ההלכה אומרת השולחן ערוך אומר שכל הספק הזה שעליו אני דיברתי עכשיו הוא רק שאתה אוכל את הכל עם הגרעין תמר עם הגרעין

מי עושה את זה אבל ברימון זה מצוי שאתה לוקח פרק כזה עם הגרעין הכל כולו כולו ראשו על קרב על קרבו אז אתה נכנס לספק האם מברכים עליו ברכה אחרונה בפני עצמה או לא אבל כשאנחנו מדברים לא על זית הזית את הגרעין שלו לא אוכלים וגם כאשר אוכלים את הגרעין שלו אבל כבר נשאר קצת מהאוכל על הגרעין אף פעם אתה לא מצליח לגרד אותו עד הסוף

אז נמצא שהזית שאכלת לא היה שלם

לכן על זית אחד אף פעם לא נכנסנו לספק האם מברכים ברכה אחרונה או לא עד שלא נאכל ממנו כמות של קזאית של 27 גרם לא של זית אלא של קזית של 27 גרם זה ברור

מה שאמרתי עד עכשיו

לא לא הפוסקים טוענים זה חידוש של הרב עובדיה הוא רוצה לטעון שפלח הוא מביא מיריות מהירושלמים אמרתי לו רוצה להגיד שפלח זה בריאה בפני עצמו תודה

פלח זה בריאה בפני עצמו

פלח של קלמנטינה פלאד פלח של תפוז זה כבר בריאה בפני עצמו כי הוא מציאות בפני עצמו הכל אצלו חטיבה בפני עצמה אז לכן טוען שזה שזה וזה יש לזה מספיק סימוכין

ברכה אחונה

לא מכיוון שאת האתגרים שלו אנחנו לא אוכלים אז כל דבר שאת לא אוכלת את הגרעין שלו אז הוא לא נכנס בתוך צריך לקחת שיהיה כזית אז כמו שדיברנו שני תמרים משהו כזה

כן

זה שאם מתאווכים לתוך

פרוסת גם קופסת גפרורים דחוסה זה גודל של כזית בנפח

כן יכול להיות שיש תמרים שיכול להיות שהם יכנסו בתוך קופסת אחורים זה יכול להיות כן אני חושב היותר על אחים מאשר המאוחים היבשים

לא צריכים

את

טוב אדם שאכל עוד הלכה אחת אדם שאכל רימונים

והוא בירך בטעות על הרימון בורא נפשות רבות ברכה אחרונה על רימון צריך לברך על האצבע על פרץ במקום לברך על האצבע על פרץ ברך בורא נפשות כמו שמברכים על תפוז ועל תפוחי עץ

האם הוא יצא על ידי חובה התשובה היא לא ברכת בורא נפשות זה הכלל לא פותרת את ברכת מעין 3 וברכת מעין 3 גם לא פותרת את את הבורא נפשות חוץ ממקרים שהוא אכל גם וגם

או מקרים של דיעבד שדיברנו עליהם בשבוע שעבר אדם שאכל פרי מישיבת המינים

האם הוא צריך לברך מעין 3 במקום שהוא אכל התשובה היא לא מזונות אנחנו צריכים להשתדל או סליחה אני אני פליטת פה מאין 3 אנחנו צריכים לכתחילה להשתדל לאכול במקום זה

לשיטת האדמור הזקן לכתחילה לאכול במקום גם עם המן 3 הוא

מזונות גם עם המאין 3 הוא על פי רות להשתדל לברך באותו מקום

לא בירכנו באותו מקום והלכנו לא צריכים לחזור לא במזונות ולא בפירות ההלכה הזאתי היא לאדמור הזקן לשאר הפסיקות במזונות לכתחילה תעשה במקומו ואל תעשה ואם הלכת אתה לא צריך לחזור

ובמעין 3 לכתחילה אתה לא צריך לעשות במקומו זה לפסיקה

הפסיקה אחרת הספרדית בדרך כלל כן

לא כשאת בתוך האוטו אני מדבר שאת יוצאת מאחל לאט יוצאת ממקום למקום זה נקרא יציאה תחת כיפת השמיים זה נקרא יציאה

אבל כשאת נמצאת בתוך הרכב המסקנה של הפוסקים האחרונים שזה שזה דבר זה נחשב שאת במקום אחד אוקיי אני אעבור לכמה הלכות בהלכות שבת

אדם ששותה מים חמים עם סוכר הסוכר שלנו כבר עבר בישול

כיוון שכך אפשר להכניס אותו בכלי שני אין עם זה בעיה אדם שסוטה מים חמים והוא רוצה לשים סוכית סוכרזית לא כל המרכיבים שלו עברו בישול כיוון שכך בכלי שני שהכוס מאוד רותח יש מן הפוסקים שטוענים שיש לו דין לפי התוספות בסרט שבת יש לו דין של עם בתי כאילו כמו כלי ראשון אז אנחנו לא נוכל לשים סוכרזית בכלי שני

אלא בכלי שלישי כדי לצאת ידי חובת כל הדעות אבל סוכר בכלי שני בפני עצמו לא תהיה איתו בעיה

שוקולד מטפל

אז זהו למה אני לא מדבר על השוקו והקפה מכיוון שהם משתנים מחברה לחברה ומיכששר להכשר יש חברות כאלה שלא כל המרכיבים הם עברו את הבישול ויש כאלה שכן הקפה נמס עבר כי נמס פשוט עבר אבל ישנם היום ברוך השם כל מיני שוקולטים וכל מיני

כל מיני קפה ועם כזה

לא מבין בכל השמות שלהם אבל יש והם לא כולם עברו אז במקום שיש ספק אז לעשות בכלי שלישי ואז יצאנו לידי חובת כל השאלות ובמקום שבררנו שהמרכיבים כבר עברו למשל תיקחו את המטרנה המטרנה לא עברה לא עברה לא הכל עבר שם בישול יש מרכיבים שכן ויש מרכיבים שלו המרכיב המהפחות המטרנה הזאת הידועה של העדה החרדית

אז אז כיוון שכך לשים אותה בכלי שלישי כדי שלא יווצר שאלות

אז כל דבר שהוא לא לא הקפה נמס כבר מן הראוי שתחששי לו הקפה שחור מה זה כלי שלישי הכלי הראשון שזה עשה עבר

המחם זה הכלי הראשון הכוס הראשונה ממנו זה כלי שני והכוס השנייה ממנה הכוס השנייה היא כלי שלישי בנוגע לקפה שחור קפה שחור לא עובר בישול מוחלט אבל אין איתו בעיה מכיוון שהוא באמת לא מתבשל גם כן בכלי שני משום שצריך בשביל לבשל אותו

משהו כמו למעלה מאלף מעלות כדי לבשל אותו הקפה הנמס באמת עובר את התהליך הזה מהקפה השחור אז לכן הוא כבר עבר בישול אבל הקפה השחור הוא מה שאנחנו עושים זה רק אנחנו סופגים ממנו קצת את הטעם שלו והוא נשאר למטה כמו בוץ הוא לא עובר באמת בישול הוא לא אי אפשר לעשות בכוס שיעבור בישול

אמר בכוס שנייה מים חמים ועל גבי זה קינמון

בכוס שנייה את מתכוונת

כן

אז זהו הקינמון שהוא שהוא חי זה תבליל תבלין בהלכה המקורית כתוב שתבלין לא לא מתבשל בכלי שני זה ההלכה המקורית טוען

שמירת שבת כהלכתה הרב אוירבך שהקינמון שלנו התבלינים שלנו הם דקים הם לא כמו בימים ההם שהתבלין העסק יותר גס התבלין הדק יש לו מאוד מאוד מהר וזה היכולת בישול כי הוא דק כבר

אז לכן הוא ממליץ את השיא בקוס שלישי זה המלצה אני לא אומר את זה כי זה כל זה

רעיונות זה רעיונות שהאחרונים מעלים הם אומרים תשמע אצלנו זה שונה ממה שהיה בימים ההם אז אם אנחנו מבינים את זה אז למה לא כאילו מה זה לא כזה קשה מעיקר הדין תבלין לא מתבשל בכלי שני אבל אולי תבלינים שלנו כן אז עדיף בכוס שלישי עדיף

זה משנה אם מערים עליו את המיםוס ששמים אותו אחרי שהמים כבר בפוסט

יש חלוקת כזאת בפוסקים

שכשאתה מהרה מכלי ראשון זה מבשל אותו כדי קליפה זה הלכה וכשאתה שם אותו בתוך הכלי שני אז זה דין של כלי שני אז אירועים מכלי ראשון הוא בוודאי חמור יותר ואילו כשאתה שם אותו בכלי שני אז אתה חוזר לעיקר הדין שכלי שני לא מבשל חוץ מהפרט הזה שהוספתי מהשמירת שבת כילכתה שאולי התבלינים שלנו הם יותר עדינים

בנוגע להוספת לחם למרק זה כבר שאלה האם יש בישול

האם יש בישול מה ים המלח מלח מלח ברמה העקרונית מתבשל בכלי ראשון שהיה על האש זה הדין המקורי שלו

ברגע שהורדתי את הכלי הראשון כבר לא אבל האדמור הזקן חושש למלח בסידור שלו חושש לו הרבה אז אמרתי את עיקר הדין והחומרה של האדמור הזקן הוא חושש שמלח זה בעייתי

גם בכלי שני ולכן

להעביר אותו לכלי שלישי אם אנחנו מדברים על ואם אנחנו מדברים על דבר גוש תפוח אדמה חם שרוצים לשים עליו איזה שהוא מלח אז זה מחלוקת פוסקים דבר גוש מדיה עוד יותר חמור

על המצקת זהו זה נכון ולא נכון תלוי למה כי כי האדמור הזקן בהלכות פסח וזה לא רק הוא האמת שזה עוד קודם לכן הוא אומר האם את משאירה את המצגת

בתוך בתוך הסיר הרבה זמן אז אז יכול להיות שהיא הפכה להיות כלי ראשון איך אומרים אנחנו כאילו מסובבים המסובבים צריך פה כאילו להעצים אותה על איזה צלחת כל פעם

ולז להכניס ואז

נכנסנו לשאלה להחזיר לדעות מסוימות לדעה של האדמור הזקן יש כאלה שמעט לא עושים מזה עסק של בישול מעט מהמרק בקיצור

אני לא אני לא קל לי להשתמש במצקת כאילו באופן גורף שאין איתה בעיה זה לא קל לי זאת אומרת זה תלוי

אם אתה תשארי אותה בפנים הצלחת המרק שלך עלולה להיות כלי שני ולא כלי שלישי

אם

נכון את מסתבכת כאן וכאן אז לכן אני כבר הכי נכון לא לא לא לשיטת לשיטת אדמור הזקן היה הדבר הכי טוב להעביר לכלי ולעוד לכלי ואז אין לך בעיה בכלל

נכון לא צלחת ואז אין לך בעיה כן

ואז אין שום בעיה אז אפשר לשים מלח

על הנוזל על הדבר גוש עדיין כל זמן שהוא לוהט לא פשוט שאפשר לשים על דבר לוהט כי אין לו דין של כלי שני לפחות לדעה אחת בפוסקים

הוא התחיל בזה לא מבושל

מבושל אז בכלי שלישי

לא יאללה אחי

ברור אמרה לי של בישול

אתה אני אומר לך משהה כל יום

באותו עניין לגבי נגיד כמה צלחת ואז עושים שם דג חם עם לא מקפידים ולא להסתכל

לא זה נכון שאנחנו שאנחנו עוד פעם אני אגיד לדעת אדמור הזקן ואני אגיד לכלל העולם אנחנו בשיטה של בשיטה של אדמור הזקן הוא מסתכל על מעט רוטב כבעיה גם כן בבישול

הספרדים לא ראו בזה בכלל בעיה לפי מה שכתב מראה כהן

שמה שחור רוטב שנמצא סביבו זה לא גם אם מוכר אין בעיה של בישול בכלל אז לפי שיטת האדמור הזקן אנחנו נצטרך לחכות שהדג יהיה קר כדי שנוכל לשים רוטב של סלט לפי השיטה שלהם לא

סלטים עכשיו ויש שאריות בצלחת באותה ככה אפשר לשים את הגג כי לא מקפידים כאילו זה קצת התחיל מפה וקצת

וזה אותו עניין לאותן השיטות שלא מקפידים על קצת כמו המראה כהן שהזכרתי קודם תוכל לשים את הדג החם על הדבר

ולשיטת אדמור הזקן שהוא אומר אפילו לחלוחית שעלה בשר יש איתה בעיה של בישול אז לא תוכלי לשים אפילו את העד שלא יהיה יבש זה

צלקות נפרדות או לייבש אותו טוב

יש

לו את הבי אנד איי שלו יש כאלה

אז עכשיו אני אחכה כי

כל זמן שזה עדיין חמים אין פה בעיה לכן אם את לוקחת ומוציאה לוקחת ומוציאה ומוציאה לא לוקחת ומוציאה אין לך בעיה בכלל

אני מלמד הרבה פעמים את האנשים שכשאת לוקחת עם המצגת תשאיר קצת שהוא ישמור עדיין על החום שלו ואז אין לך בעיה חזרה להחזיר לתוך הסיר כלל ועיקר אבל הצלחת שלך תהיה כלי שני

ואז אם מישהו ירצה להכניס לחם בתוכו בתוך הרוטב של הזה וזה עדיין רותח אז תהיה לו בעיה של חשש בישול אחר אפיה שזה ספק אני לא אמרתי שזה וודאי אסור

ספק עשו אבל זה ספק אם הוא ירצה בטוח לעשות את זה אז צריך להעביר לצלחת נוספת אבל אל תשכחי שזה לא יעזור לו לדברים הגושיים כי דברים גושיים גם כשהם עוברים לצלחת שנייה וצלחת שלישית הם לא מאבדים

יפה ועושים

על זה

יעבור נהדר זה ממש יעזור אבל זה יעזור לא לדבר גוש אלא רק לנוזל

מה הם עשינו עם הגוש

גוש אמונים מחכים עד שהוא זה עד שהוא ירד מזה

זה רק עניין המלח אבל יש כאלה שאוהבים להוסיף עוד כל מיני מיצי דיברה על מיץ של סלט טחינה קטשופ מי שרוצה לשים את כל המרכיבים של הקטשופ לא כולם מבושלים זה הבדץ העדה החרדית מפרסם הטחינה בוודאי לא הכל מבושל לא המים ששמנו שם בטח לא מבושלים אז אז זה תצטרך לחכות שזה ירד קצת החום שלו

איזה חום שאני יכולה

לדעת

צולדת בו

לא תמיד מה שאת הגעי חיצוני זה יהיה הוכחה אם את מדברת על תפוח אדמה הוא סופי החום והחום שלו בפנים נורא חזק את תצטרכי לחתוך אותו לשניים ואז לבדוק

ואז תוכלי לדעת במאה% שזה אפשרי

זה סערה בצלחת של שוב איך אוכלים

ברגע שהוא כלי שעמד על הפלטה אז דינו כלי ראשון

שאני אשאיר את זה בתבל

כאילו בשבת עצמה שנקרא ואז כאילו רווחתי

אז הרווחת כן לפחות לשיטה אחת זה מחלוקת בין השח לרשל האם דבר גוש מאבד את הזה שלו או לא

אז אם אנחנו לא יודעים שחורה הרשע יוציא אותנו מהגיהנום זה עוזר לשיטה אחת אבל רציתי להשפיע לא

רוצים להוסיף אם רוצים להוסיף משהו שהוא קר והדג נמתין שהוא יתקר קצת כן זה קצת התקף קצת

דבר גרוש גם אם העברנו לכלי שלישי זה לא חלק לכל הדעות לא אמרתי את המילה אסור לא חלק אה

אחת

ודעה משמעותית המשנה ברורה המשנה ברורה אומר שצריך להשתדל להחמיר בזה זה לא שכאילו צריך להשתדל כן אבל זה לכתחילה זה

אז איפה העומק שמות

אם זה הורג שבת

אני אומר שכל אחד יסתכל על הצלחת שלו ויעשה בהתאם לא על הצלחת על השני וזהו

קורס ככה

לא זה באמת לא המצאה שלי כל מה שאמרתי עכשיו זה דברים שנאמרים בכל בתי המדרש אין פה משהו מיוחד

מי שירצה להשים דבר לך קר על דבר גוש יש לו על מי לסמוך בוא נגיד את זה ככה יכול יש דעה שמקילה בזה אבל את שואלת מה את עושה לכתחילה

מה אני אומרת אני לא יודע השאלה על איזה גיל את מדברת

אני חושב שילד שלא מבין את העניין עד גיל 7 8 אין מה לדבר איתו בכלל על זה אבל ילדים שהם כבר יותר הם לוקחים לבד לצלחת הם כבר אוכלים בכוחות עצמם

לתפוס אותו אז הוא

לא גוש גם כאשר פרסת אותו עדיין גוש גם איך אומרים שעועית זה עדיין גוש בוודאי אדמור הזקן במפורש כותב שגם זה גוש כן

מה

מתכוון לבסוף

שהוא לא מתערבב כמו מים פגוש

אבל עוד פעם אני אומר יש לכם על מה לסמוך מי שרוצה להקל שיקל הבריאות הכל בסדר לא משנה עוד פעם אני חוזר דבר גוש זה דבר מחלוקת אנחנו בחבד משתדלים להחמיר בזה מי שרוצה להקל יש לו על מה לשמוח זה הניסוח

להרשמה לדיוור השבועי בדואר אלקטרוני:

עוד באותו נושא