"כמעט שלא נשארו לי חלוקים ראויים ללבישה ליום חול" – קבלה נעמה באזני אפרים בעלה. "נשאר לי רק חלוק אחד נורמלי והוא
כעת בכביסה. מה אעשה עכשיו, הרי בתקופת ספירת העומר יש בעיה למנהגנו ללבוש בגדים חדשים באמצע השבוע"?!
"מה הבעיה", התחייך אפרים, "יש בשכונתנו גמ"ח של בגדים יד-שנייה במצב מצוין במחיר סמלי. משם אין בעיה לקנות, ובנוסף נרוויח חיסכון כספי של לפחות חצי ממה שהיית מוציאה ביום יום. בגדים הם הוצאה יקרה, ואת בוודאי יודעת שהמאזן הכלכלי אחרי הפסח לא-הכי מרנין"…
נעמה עיקמה קצת את האף, אך במחשבה שנייה הבינה שהצדק עם בעלה משני ההיבטים. "בסדר, אני מתארגנת לצאת ל'שופינג' בגמ"ח. בוא נראה מה נמצא שם. העיקר שאוכל להיראות נורמלי גם בבית – בלי כתמי אקונומיקה וטלאי בדים"… אפרים לא הבין איך אשתו קוראת 'טלאי בדים' לשמלה הנחמדת שהיא לובשת כעת, אך מנסיון ידע שמסקנות כאלה עדיף שישמור לעצמו, שהרי "מה אתה מבין בבגדים ובהופעה נשית בכלל"… לטענתה, אם יש כתם קטן שלא יורד בכביסה זה כבר הופך לבגד בלתי-ראוי ללבישה. הכי חשוב שכעת זוגתו מוכנה לחסוך בהוצאות, והעיקר שתרגיש טוב עם עצמה [כמובן שאם באמת לא היה לה מה ללבוש – מותר לקנות גם חדש לגמרי בספירת העומר ליום חול].
למחרת, כשאפרים חזר מהעבודה גילה את נעמה מהורהרת. "מצאתי בכיס של אחד החלוקים זוג עגילי-זהב. ניכר שזה זהב אמיתי, כמו בסט תכשיטים שקונים לכלות. מה אתה אומר? מצד הדין אני צריכה למסור את העגילים לבעלת הגמ"ח"?
"שאלה מעניינת. בואי ניזכר יחד בהלכה: "אם היינו יודעים מי השתמשה אחרונה בחלוק – ברור שהיינו צריכים להחזיר לה את העגילים. "אולם כרגע, שאיננו יודעים מאיפה זה הגיע – עלינו קודם כל לפרסם מודעת השבת אבדה ב'ידיעון' המקומי וכשיציגו הבעלים את עצמם ויתנו סימנים, נשיב לו אותם".
"אבל אם יעבור זמן ולא יהיו לעגילים דורש"? – שאלה נעמה. "אז העגילים יהיו שייכים לך מן הדין, ולא תצטרכי אפילו לספר לבעלת הגמ"ח על כך. שכן בעלת הגמ"ח לא זכתה בעגילים רק מפני שהם הונחה ברשותה, כי הגמ"ח מיועד לבגדים ולא מצוי שימסרו תכשיטים יחד עם הבגדים, גם לא בכוונה. בהלכה הדבר מוגדר כ'חצר' שאינה קונה 'דבר שאינו רגיל ואינו מצוי'[1], כך ש… היי, איפה את, את שומעת"? אפרים גילה שאשתו כבר מדפדפת ב'ידיעון' – מחפשת את המייל לפרסום מודעת השבת-אבדה. הוא חייך לעצמו בשביעות רצון וידע שהרוויח הרבה מסרים מהסיפור הזה…
מקורות:
[1] שלחן ערוך חושן משפט סי' רסח ס"ג, רמ"א, נתיבות ס"ק ג. שו"ת אמרי יעקב שטרן ח"א סי' קסד.
[עריכה: ש. מלומד]
