להיות עד או עורך דין בערכאות

בשו"ת הרמ"א (סי' נב) כתב: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ולא לפני גוים כו'. כשישראל דן עם חבירו, אין הכי נמי דאסור להעיד אף על פי שהוא כדין, משום דמסייע לעוברי עבירה. ואף על גב דלית ביה משום לפני עור לא תתן מכשול מאחר דבלאו דידיה יוכל לעשות האיסור כו', מכל מקום איסורא מדרבנן איכא".

מדבריו עולה שיהודי התובע את חבירו בערכאות באיסור, כלומר ללא קבלת רשות מוקדמת מבית הדין, אסור ליהודי לסייע לו במסירת עדות וכדומה, אפילו ידוע שהתביעה מוצדקת, משום שבכך מסייע לעובר עבירה.

אמנם, השער משפט (חו"מ סי' כו ס"ק א) חולק על הרמ"א וכותב: "לא נהירא לי, וכי משום שלא ירגיל בכך ימנעו מלהעיד לו שהוא מצות עשה וגם כן עובר על לא תעמוד על דם ריעך כו' והוי כהשבת אבידה דחייב להחזיר אף למומר אוכל נבילות לתיאבון כו', והוא הדין לענין עדות פשיטא דחייב להעיד אף לרשע גמור, וכי משום שלא יחזיק עובר עבירה שהוא חומרא דרבנן בעלמא והקילו בו בכמה דוכתי משום דרכי שלום כו' יעברו העדים בעשה ולאו דלא תעמוד על דם ריעך, ועוד דכיון שהם יודעים האמת שהנתבע חייב ממון להתובע והוא כופר לו, אם לא יעידו הרי הם מסייעים ומחזיקים ידי הנתבע שגוזל ממון חבירו ואין לך מסייע ידי עוברי עבירה גדול מזה כו', נראה לפי עניות דעתי עיקר שמחויבים להעיד אם הוא כדין, מהאי טעמא דכתיבנא, ודלא כהרב בתשובה".

לדברי השער משפט, אם ידוע בבירור שהתובע צודק בתביעתו, לא מיבעי שמותר להעיד לטובתו בערכאות למרות שהינו חוטא בעצם פנייתו לשם, אלא אף חובה על מי שיודע לו עדות להעיד עבורו אצלם.

אבל בספר אמרי בינה (הלכות דיינים סי' כז ד"ה ועיין) כתב על דברי השער משפט: "ואין בדבריו לדחות דברי רבינו הרמ"א הנ"ל, דהא אין בזה השבת אבידה, דהא אף התובע בעצמו אף להציל ממונו אסור לו לילך לדון לפניהם עד שיתנו לו הבית דין רשות באופן שאינו יכול להצילו".

גם החשן אהרן (וואלקין, סי' כו ס"ב) דחה את דברי השער משפט: "לעניות דעתי איני רואה בטענתו שום השגה על הרמ"א, דודאי אם העדים היו רוצים למנוע לגמרי להעיד בשום בית דין מכח חומרא בעלמא, ודאי דלא היו רשאים לעבור על מצות עשה מכח חומרא, אבל הכא העדים רוצים להעיד בבית דין ישראל, ואם הבעל דין מתעקש ורוצה דוקא בערכאות אין בזה עבירת מצות עשה מצדם, דדוקא כשאינם רוצים להעיד כלל עוברים בלא יגיד, לא כן אם רוצים להעיד אלא שרוצים דוקא בבית דין ישראל אינם עוברים בזה שום עבירה, ונהפוך הוא איסורא עבדי אם מסייעים בזה לעובר עבירה וכתשובת הרמ"א, וכן מה שטען השער המשפט דהוי כהשבת אבידה דמחויב להחזיר אף למומר אוכל נבילות לתיאבון, נמי לא טענה היא מטעם שכתבתי, דבהשבת אבידה אינו עובר כי אם כשאינו רוצה להשיבה כלל, אבל אם רוצה להשיבה בדרך היתר ולא בדרך איסור פשיטא שאינו עובר, ואדרבה חיוב לעשות כן, והכי נמי דכוותיה כיון שבבית דין של ישראל רוצה להעיד פשוט דאינו עובר משום מצות עשה".

כל זה לעניין להעיד לטובת התובע שפשע והלך לערכאות. אבל נתבע שחבירו תובעו בערכאות ונאלץ להתגונן בפניהם, אם ידוע שהצדק איתו מותר להעיד לטובתו כדי להצילו מיד התובע.

כל הנ"ל נכון גם לעניין עורך דין, שאינו רשאי לייצג יהודי שתובע יהודי אחר בערכאות אם התובע לא קיבל רשות מבית הדין לכך, גם אם ידוע בבירור שהתביעה מוצדקת, משום שבכך מסייע לעובר עבירה.

אבל נתבע שנתבע בערכאות, רשאי עורך דין לייצג אותו כדי להציל אותו מיד התובע שבא לגזול ממנו שלא כדין. וכן כתב בספר ישא יוסף ח"ו עמ' רכח בשם הגרי"ש אלישיב.