הפעוטון של מיכל
כשהייתי ילדה קטנה אמרו עלי שאני ממש 'אמא קטנה', ובוודאי כשאגדל אהיה אמא למופת.
מגיל צעיר אהבתי לטפל בילדים קטנים, בהתחלה בהתנדבות, כבייביסיטר או כמדריכה, וכשהגיעה העת היה ברור לי שאני ממשיכה ללימודי תואר חינוכי עם התמחות בחינוך הגיל הרך.
כשגיליתי כמה קשה להשתלב היום בעולם ההוראה במשרד החינוך, פניתי לנישה אחרת של טיפוח ילדים ופתחתי משפחתון פרטי.
אצלי כל דבר הוא 'עד הסוף', כשידעתי שיש לי הרשמה מובטחת של שישה ילדים, התחלתי עם ההליך הבירוקרטי על מנת להתאים את המשפחתון לדרישות של הרשויות.
כיון שהפרוצדורה ארוכה ומעייפת, מצאתי את עצמי פותחת את המשפחתון מיד בחודש אלול כפי שהתחייבתי להורים, אך בפועל, עד שקיבלתי את האישור הרשמי על תפעול המקום כמשפחתון – חלפה שנה שבמהלכה המשפחתון כבר היה לעובדה מוגמרת.
המשפחתון התברר כרעיון מוצלח ברוך השם. לא עבר זמן רב ול'משפחתון של מיכל' יצא שם טוב. מפה לאוזן עברו להם השבחים על 'המטפלת המוצלחת והאוהבת, המתמסרת לטיפול בעוללים הרכים'.
אני אכן משקיעה מאוד, הן מהבחינה הטכנית שיקבלו את כל מה שהם צריכים, והן מהבחינה הרגשית-נפשית.
העבודה כמטפלת שוחקת מאד. יש הרבה דרישות מההורים, שלא תמיד זוכרים להביע מילות הערכה מעבר לתשלום החודשי. אבל אני משתדלת להתעלות על הקשיים ולהתמקד בשליחות – להיות חלק מגידול נשמות טהורות שבאו לעולם.
מעבר להאכלה, היגיינה ומשחק, אני מתייחסת לתינוקות כאל מבוגרים קטנים. מדברת אליהם, משתדלת להסביר גם לקטנים שבהם מה אנחנו עושים בכל שלב, וגם לפתח אותם כל אחד בהתאם לרמתו. משמיעה ניגונים ברקע, מביאה אביזרי התפתחות מותאמים לגיל, ומשתעשעת עם כולם בזמן ביניים, כשהלחץ הטכני פוחת.
אם דיברתי על התשלום, אז בשנה הראשונה הייתי 'פראיירית', וגביתי רק 1,500 ₪ לחודש. היום, כשהמשפחתון מפוקח, אני מרגישה בטוחה בעצמי כדי לִגְבּוֹת סכום של 2,600 ₪ לחודש.
רוב ההורים מסודרים, ואוהבים שהילד נמצא באותו מקום מתחילת השנה עד סופה. אבל קורה שאמא נאלצת לשלוח למטפלת תינוק קטן באמצע שנה, בעקבות חזרה שלה לעבודה אחרי חופשת לידה. אני פחות אוהבת להכניס באמצע השנה, אבל עושה את זה לפעמים, כשזה מסתדר טוב מבחינת ההרכב של שאר הקבוצה.
ויש גם את אותן אימהות שמחליפות מטפלת באמצע השנה. מהניסיון שלי, כשמדובר בתינוק גדול זה ממש מַקשה עליו. לילד גדול לוקח זמן ארוך יותר על מנת להתרגל לדמות אימהית חדשה, ותקופת המעבר מאתגרת.
רחל ותהילה
בשנה שעברה (תשפ"ג – 2023) אחרי ט"ו בשבט יצרה איתי קשר אישה מהשכונה, וביקשה להכניס את התינוקת שלה למשפחתון שלי. היא ידעה שאני לא מקבלת סתם כך באמצע השנה, אבל הסבירה לי שזה מצב מיוחד שהיא סוף סוף מצאה עבודה לאחר תקופה ארוכה שהייתה בבית, והיא חייבת למצוא פתרון מידי לילדה.
"מִכֹּל מי שביררתי", הסבירה רחל, "אני סומכת רק עלייך".
הבהרתי לה שאני אמנם שמחה שהיא מחמיאה לי כך, אבל זה לא בא בחשבון מבחינתי.
"מיכל", התחננה רחל, "אני לא מסוגלת ללכת לעבודה ולהשאיר את תהילה שלי במקום אחר. כשהיא תהיה אצלך אני יודעת שאוכל ללכת לעבודה בלב שקט".
לאחר התלבטות ארוכה נכנעתי להפצרותיה.
כשסיכמנו פרטים טכניים, הבהרתי לה כי התשלום במשפחתון הוא 2,600 ₪ לחודש, גם על חודשים שיש בהם ימי חופשה או שכל החודש הינו חופש כמו חודש אוגוסט.
היות שבניהול המשפחתון אני נדרשת להיצמד ללוח השנה הלועזי, הבהרתי לה שהתשלום יהיה בתחילת כל חודש לועזי.
העבודה של רחל התחילה בתחילת מרץ 2023, ומאז נוספה לי עוד תינוקת חמודה למשפחתון, תהילה.
בימים הראשונים רחל הייתה משאירה את הילדה בבוקר בהיסוס, וחוזרת בסיום יום עבודתה מותשת, מתעניינת בקושי איך הילדה הסתדרה בלעדיה. בהמשך היה נראה שהיא נכנסה למסלול ומרוצה מההסדר החדש.
גם תהילה עברה תקופת-הסתגלות אופיינית, כשבסופה תודה לה' השתלבה היטב בין שאר הילדים המרוצים במשפחתון.
בתחילת כל חודש רחל הקפידה להביא שיק מזומן במעטפה. היא השתדלה גם להביע מילים טובות ומעריכות.
הפרידה
בתחילת חודש יולי, רחל סיפרה לי בעיניים כבושות בקרקע שלא בטוח שהיא ממשיכה בעבודה הזו, ולכן היא מוציאה את תהילה בינתיים מהמעון. הבעתי השתתפות בצערה, ושאלתי עד מתי היא בטוח עובדת. היא הסבירה שעד סוף יולי בוודאי, ובהמשך היא תראה.
בפועל, בסוף יולי היא נפרדה ממני בצורה מאופקת. היא צירפה מעטפה עם סכום מזומן (זיהיתי לפי עובי המעטפה, לעומת השיק הבודד ששכן שם בדרך כלל…). איחלתי לה בהצלחה בהמשך, ונחת מתהילה המתוקה.
הילדה רק נופפה לשלום, אמרה "בַּאבַּיי" ועשתה נשיקה באוויר. הילדים האלה כל כך ממיסים, הם מצליחים תמיד להפשיר את האווירה. התנחמתי בשאר הילדים שמבטיחים לי משכורת מסודרת בינתיים.
בערב, לאחר שהתאוששתי מיום העבודה הארוך ומכל מטלות הבית, נזכרתי במעטפה שרחל הביאה לי. גיליתי שהיא השאירה שם סכום של 3,600 שקלים. היא צירפה פתק, עליו היא כתבה: "תודה על התקופה שהָיִית דמות משמעותית עבורי, מתהילה". "נ.ב. הסכום המצו"ב כולל 2,600 ₪ עבור יולי, ועוד 1,000 ₪ תשלום יחסי עבור אוגוסט, למרות שאנו כבר נפרדות, לפנים משורת הדין".
המילים 'לפנים משורת הדין' הקפיצו אותי. נזכרתי בהסכם שלי עם הלקוחות, "אני דורשת תשלום מלא על כל החודשים, גם על אלו שהם חודשי חופש, חלקיים או מלאים". מבחינתי היא הייתה אמורה לשלם גם על אוגוסט, בין אם היא מצאה לה שמרטף אחר לילדה לתקופה זו, ובין אם החליטה לעזוב את המשפחתון לצמיתות!
התקשרתי אליה. היא ענתה נבוכה. לקחו לה כמה שניות להבין מה אני רוצה. כשקלטה, היא הזדעקה: "תגידי, את רצינית"? אני שילמתי לך מעל ומעבר! מטפלות אחרות בשכונה לוקחות הרבה פחות ממך, ומבקשות רק לפי העבודה שלהן בפועל! את מדברת איתי על תשלום עבור זמן שלא קשור לילדה? טוב שלא ביקשת תשלום מתחילת ספטמבר 2022 בטענה שהתשלום הוא שנתי"!
טוב, לא התכוננתי להתקפה כזו אחרי כל המילים החמות שהייתי רגילה לקבל ממנה. חז"ל כנראה ידעו היטב מה שאמרו שאדם ניכר ב"(כוסו) כיסו ובכעסו". השניים האחרונים גילו לי קצת עליה. ואולי היא באמת חשה שאני באה לעשוק אותה בעוד היא חפה מפשע…
ניסיתי להזכיר לה בעדינות, כי סיכמנו מראש, עוד לפני ההכנסה למשפחתון, כי התשלום מתבצע גם על הזמנים של החופשה, וזה לא נתון לוויכוח.
היא קפצה ושאלה: "אני לא זוכרת שהחתמת אותי על כזה דבר! את בטוחה שככה את דורשת מכל ההורים"? צחקתי מהשאלה, "האם אני בטוחה? אני לא סנילית ב"ה וזוהי המדיניות אצלי! אמנם לא החתמתי אותך על כך, כי אני סומכת על היושר של ההורים, ולא חושבת שצריך להפוך כל דבר לרשמי. אבל יודעת מה?!", חשבתי בקול מריר, "אחרי הטענות שלך כאן, אני חושבת שאולי אתחיל להחתים את ההורים על הסכם כתוב".
"בסדר, לא התכוונתי לפגוע כל כך", בסך הכל אני לא מבינה למה אני צריכה לשלם על חודש בו הילדה לא תהיה במשפחתון. ולא רק זה, אני לא מתכוונת להשאיר אותה יותר".
פסק הדין
בשיחת הוועידה עם הרב, שָטַחנו את הדברים בפניו בצורה רהוטה. כשהקשבתי אחרי השיחה להקלטה, הייתי מופתעת מעצמי, עד כמה הייתי נשמעת בטוחה בצדק שבדבריי. האמת, גם רחל הייתה נשמעת לא-פחות בטוחה ממני.
הרב הקשיב לנו, ושאל אם סיימנו את טענותינו, ולאחר מכן הסביר בקול רגוע, שעל פי ההלכה "כל תנאי שבממון קיים", ובאם יש הסכם חתום בין הצדדים – יש לנהוג לפיו. במקרה שאין הסכם חתום, יש ללכת על פי 'מנהג המדינה', ובתחומים רבים מנהג המדינה נקבע על פי החוק. כלומר, הדיון אם חוק המדינה מחייב מבחינה הלכתית – הוא נושא סבוך בפני עצמו, וזה לא הנידון שלנו. אבל כאשר החוק כבר יצר 'מנהג' שאנשי המדינה נוהגים בו, הרי שבענייני ממון זה מחייב גם על פי הלכה.
"במקרה שלכן, לא ידוע על 'מנהג' שונה מהחוק כמה משלמים על אוגוסט שהינו חודש החופש, עבור ילד שנכנס למשפחתון באמצע השנה. משום כך, יש לנהוג בזה כפי הנחיית הרשויות – לשלם על חודש החופש באופן יחסי לתקופה בה שהה הילד במשפחתון במשך השנה. בחישוב מהיר, לילד שנכנס רק במרץ 2023, במקום בספטמבר 2022, מדובר בתשלום של 1,182 ₪ עבור חודש אוגוסט".
"וואו", לא הצלחתי לעצור את ההתפעלות שלי מהחישוב המהיר והמדויק שעשה הרב תוך כדי שיחה.
"בסדר גמור, אעביר למיכל עוד 182 ₪", אמרה רחל.
הודינו לרב, ואני למדתי שאם אני רוצה 'לכסות' את עצמי מכל סיטואציה – הדרך הטובה ביותר היא לסכם את כל הדברים בחוזה ברור ומפורש מראש. גם הידיעה הזו היא רווח לא קטן לחיים.
מקורות:
בבא מציעא פז, א. שו"ע חו"מ סי' טז ס"ב. ציץ אליעזר, ח"ז סי' מח, קונטרס אורחות המשפטים פ"י, שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' קסז, נצח ישראל סי' ט אות ו, תשובות והנהגות ח"ג סי' תעב-תעג-תעד, ישיב יצחק ח"ו סי' מח, בצל החכמה ח"ג סי' ק, פתחי חושן שכירות פ"י הע' לו, ועוד. וראה תשובות והנהגות ח"א סי' תט גבי פנסיה.
