אני גבאי בית כנסת, ולא אתפנה לבדוק חמץ בבית הכנסת מיד לאחר שאני בודק בביתי, רק מאוחר יותר, האם לברך על הבדיקה?
נאמנות על כשרות
יהודי שמביא לסעודת מצוה מאכלים שהוכנו בביתו, ואומר "שהכל כשר למהדרין", האם ניתן לסמוך על דבריו?
יהודי שמביא לסעודת מצוה מאכלים שהוכנו בביתו, ואומר "שהכל כשר למהדרין", האם ניתן לסמוך על דבריו?
א. האם מותר ללמד גויים תורה? ב. ומה אם מלמד ליהודים וביניהם יושב גוי ומקשיב? ג. גוי שרוצה להתגייר האם מותר ללמדו ללא הגבלה?
מוסך שמציע ללקוחותיו חלקי חילוף לרכב במחירים מצחיקים שאינם קיימים בשוק, כך שברור ללא ספק שהחלקים מגיעים מרכבים גנובים, האם מותר לתקן רכב במוסך כזה?
חסידים ואנשי מעשה נוהגים לטבול במקוה בשבת בבוקר קודם התפילה, האם מותר הדבר אף במקוה חמה או שמא יש לטבול דוקא במקוה צוננת או פושרת
האם מותר ליהודי לחתום על כרטיס אדי/בלבבי על מנת לתרום את איבריו אחרי פטירתו לצורך ריפוי חולים אחרים, או לא?
שליח שבמקום מגוריו יש מנין לתפילת ערבית רק קודם צאת הכוכבים, האם יתפלל עמהם או שיתפלל ביחידות אחר צאת הכוכבים?
אני גבאי בית כנסת, ולא אתפנה לבדוק חמץ בבית הכנסת מיד לאחר שאני בודק בביתי, רק מאוחר יותר, האם לברך על הבדיקה?
אם במהלך ההפסקה בין סיום הבדיקה בביתך לתחילת הבדיקה בבית הכנסת תדבר בעניינים שאינם קשורים לבדיקת חמץ, אתה רשאי לחזור ולברך על בדיקת בית הכנסת.
שו"ע אדה"ז סי' תלג סל"ו: "בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכין בדיקה בליל יד לאור הנר מפני שהתינוקות מכניסין בהן חמץ כל השנה כו' (ויכולין לברך על בדיקה זו)".
וראה הלכות פסח עם ביאור דברי שלום, לוין, ח"א עמ' קמג, הערה רלה: "אינו מובן האמור במוסגר ויכולין לברך על בדיקה זו, והרי מבואר בכמה מקומות בשוע"ר שבמקום שטעם הבדיקה והביעור הוא רק מחשש תקלה שלא יבוא לאכלו ואין עוברים עליו בבל יראה ובל ימצא אפילו מדברי סופרים, אזי אין מברכים על בדיקה וביעור זה, ראה לעיל סי' תלא הערה מט. וראה בן הימין לג ד ואילך: 'ראיתי בשו"ע הרב סי' זה סעי' לו שכתב במוסגר שם ויכולין לברך על בדיקה זו ע"כ, ולדידי הדבר צריך תלמוד כי לא מצאתי לשום אחד מהפוסקים זולתו שיכתוב ברכה זו, ולפע"ד צע"ג מנ"ל הא דלכאורה בדיקה זו אינו רק משום חשש תקלה שלא יבואו לאכול וכבר כתב הרב ז"ל בעצמו כמה פעמים דעל בדיקה וביעור שהוא מחמת חשש תקלה אין לברך עליה'. וביאר בדרך אפשר בכמה אופנים. וראה גם מה שדן בזה בתהלה לדוד ח"ג סי' טז ומסיים: 'ומדקדוק לשונו שכתב ויכולין לברך משמע דרשות בידם והוה ליה למימר וצריכין לברך'. ואפשר שהוא כעין המבואר לעיל סי' יד ס"ד-ה: 'השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת פטור מלהטיל בה ציצית כל שלשים יום כו' אם רוצה להטיל בה ציצית תוך שלשים יום ולברך עליו הרשות בידו ואינה ברכה לבטלה ואע"פ שהוא פטור מן הדבר יכול לומר וצונו להתעטף כמו שהנשים מברכין על כל המצות שהן פטורות מהם מטעם שיתבאר בסי' י"ז עיין שם'".
פה ניתן להקדיש.
תוכן