תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו שגיאות):
אנחנו נמצאים בקוהלת פרק ד' פסוק ה' פסוק קצר וגם כן קליט צריך רק לנתח אותו בכמה בכמה אופנים הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו
העצלן הוא חובק את ידיו זה איך אומרים משלב את ידיו
הכסילה העצלן משלב את הידיים שלו
ובמקום לעשות משהו בשביל מלאכתו הוא אוכל את עצמו כמו שאומרים
מרזה מיום ליום
זה הפירוש הפשוט אנחנו רוצים
להתייחס לפירוש קצת יותר עמוק ולצורך הפירוש העמוק שמופיע ב-1 מהמכתבים של הרבי ארמץ בשם אביו הרבי הרשע אנחנו צריכים לפתוח בגמרא במסכת ברכות בדף גימל שמע מספרת הגמרא על דוד המלך על סדר היום שלו ויותר נכון על סדר הלילה שלו היו הלך לישון איך הוא ישן
כמעט ולא ישן
איך הכינור מעיר אותו
והוא פותח את פיו הוא מהלל ומשבח את הקדוש ברוך הוא
ואחרי תפילת שחרית נכנסים חכמי ישראל לדוד ומתחיל ביניהם דיאלוג
כיוון שעלה העמוד השחר אומרת הגמרא הם המתינו כמו שאומרים בחדר המתנה שהמלך יקום עם הכינור יתפלל ומיד כיוון שעלה עמוד השער נכנסו חכמי ישראל אצלו אצל דוד אמרו לו אדונינו המלך
עמך צריכים פרנסה אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה פשט בבקשה העשירים יפרנסו את העניים אמרו לו אין הקומץ משביע את הערי ואין הבור מתמלא מחוליתו
זה דבר שהוא קשה מאוד שהעשירים יפרנסו את העניים אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד
מה הפירוש מה ההצעה השנייה שלו כמו שאומרים לך תעשו מלחמה
דוד המלך איש של קרבות והוא יוצא פשוט לכסח אחרים ולקחת את הרכוש שלהם זה לכאורה פשט
עכשיו נראה איך הרבי הראייץ מפרש בשם אביו הרבי הרשע את המשפט הזה לכו ופשטו ידיכם בגדוד מה זה מה זה הכוחניות הזאתי
אומנם קמפ דיוויד נכון איש מלחמה אבל אחרי הכל דוד המלך הוא אחד מהרגליים של המרכבה הוא לא איזה מלך שוחר דם צמא דם אז מה זה הלכו פישטו ידיכם בגדוד על פי הפן הרוחני החסידי
אז מסביר הרבי עראיצ ככה יש ישנם שני סוגי ברורי עבודות שני סוגי תיקונים שני
סגנונות של תיקוני תיקונים בעולם יש תיקון שהאדם מתקן באמצעות דחיית רעב יש תיקון באמצעות קירוב הטוב זה הוא פותח זה הפתיח שלו והוא מתחיל לפרט
הוא מביא לנו דמות הייתי אומר הדמות הראשונה
הוא מביא איזו דמות מאוד מוכרת לנו של בן אדם ש
מכיר טוב מאוד את הסביבה ומכיר את החולשות של הסביבה שבה הוא נמצא והוא גם כן מביע את הדעות שלו על ימין ועל שמאל כל הזמן זה לא בסדר וזה לא בסדר וזה לא בסדר וזה לא בסדר הוא מדבר בתיאור שלו על אדם דתי שכמו שאומרים כולם שקרנים הוא מזהה בכל תחום
שאתה תעלה לו בעולם הדתי הוא ימצא לך את החולשה של אותו התחום את הבעייתיות של אותו החוג את השקר שלו את הצביעות את ההונאה את הרמיה את הצדדים האפלים שקיימים שם
ושואלים אותו למה אתה יושב בחיבוק ידיים ולא עושה כלום אז הוא עונה לך יש עם מי לעשות
ואז הוא מתחיל כמו שאומרים את ההפגזה שלו זה כזה וזה כזה וזה כזה וזה כזה וזה כזה וזה כזה אין אין עם מי לעשות אז כיוון שכך הוא לא עושה כלום אומר הרבי הארינט
אדם כזה קשה לו מאוד בעבודת השם הוא בעצם לא יכול לעשות כלום עבודת השם אני לא מתכוון לעבודת השם הפנימית של האדם עם עצמו עם הבורא אלא עבודת השם שהאדם צריך לעשות עם הזולת
קשה לו מאוד למצוא משהו לעשות משום שהוא מלא ביקורת על כולם
טיפוס אחד
טיפוס שני זה אדם שרואה טוב באנשים שסביבו מאמין בעולם מאמין בחברה מאמין בבריאות מאמין באפשרויות אדם אמהוא הראשון היה פסימי אז זה בן אדם שהוא הפוך מהפסימי הוא רואה הכל בצורה חיובית וכיוון שכך הוא גם כן מוצא כל מיני רעיונות מה ואיך לעשות
והוא מתחיל לעשות והוא לא מתיייאש
והרבי גם כן מגלה לנו שמיד שהוא מתחיל לעשות הוא מקבל סיוע מאנשים יש אנשים שעוזרים לו ומתחילים לדחוף אותו ולטפל בו לסייע לו הם מצליחים להגיע להישגים מאוד יפים
כל הקבוצה השנייה אז יש לנו עוד פעם קבוצה ראשונה אדם סגנון של אדם שמקטר כל מה שהוא אומר יכול להיות אמיתי אבל הוא- אמביץ עם אמביציה- עם רצון ליצור לעשות הוא יותר שקוע בהסברה של מה לא טוב וזה הכל תת צדקי להסביר מדוע הוא לא עושה כלום ואילו האדם השני הוא פשוט מתעלם מהרע
הוא רואה יותר חיובי וכיוון שכך אנחנו פשוט עושה הוא פשוט פועל יותר
אולי הניסוח מתעלם הוא לא נכון יכול להיות שהוא אין לו זמן כמו שאומרים אין לו זמן להשקיע בזה אנרגיה
יש לו אפשרות להפעיל את המנוע של לחפש משהו חיובי הוא מפעיל את המנוע הזה והוא שאני אומר מתעלם זה לא מתעלם שסוגר את העיניים כמו בת יענה הוא פשוט לא פנה לאפיק הזה
הוא לא הוא לא אני אגיד את זה ככה הוא לא פותח את העיתון לא בגלל שהוא מפחד מהעיתון
אין לו זמן לפתוח את העיתון לראות מה קרה לא טוב בעולם זה לא העניין שלו הוא עסוק בעשייה חיובית אז הוא כל הזמן רץ קדימה
זה סגנון שני
וכאן הוא חוזר לגמרא ואומר הגמרא מספרת שדוד המלך קם בבוקר באים אליו חכמי ישראל
שהם לא חשודים בעינינו כאנשים לא חיוביים והם לא חשודים בעינינו כאנשים שאומרים ביקורת שהיא לא אמיתית אבל בסופו של דבר הם יתנהגו כמו האדם הראשון עם הבירור הראשון והם התחילו כמו שאומרים להגיד ואומר להם הם אומרים צריכים לטפל במדינה
אז אומר טוב אז העשירים שיפרנסו את העניים לא זה אי אפשר וככה בדו שיח כזה לא גם זה לא טוב גם זה לא טוב גם זה לא הולך גם זה לא הולך בסופו של דבר דוד המלך אומר להם
יודעים מה פישטו בגדוד אז הוא נותן רמז גדוד גימטריה טוב
פישתו בגדוד תתחילו לגרום לטוב שקיים בעולם שיצא ויתפשט איך תגרמו את זה תגלו אותו אם תגלו אותו יש סיכוי שהוא יצא תציעו אותו מהאלם והוא יתחיל לזרום החוצה אבל אם אתם לא תעשו משהו בשביל זה
אם אתם לא תגלו אם לא תמצאו את הטוב הזה הוא לא הוא לא הוא לא יצא אף פעם החוצה דוד המלך אומר כאן מין מוסר סמוי לרממי ישראל שנכנסו אליו בתור מלך
הוא היה רשאי לעשות את זה בתור מלך הוא אומר להם תראו נדמה לי שהגישה שלכם קצת פסימית אתם לא לא רואים נכון יש יכולות יש אפשרויות ולכן אני רוצה לומר לכם סתם ככה כמו שאנחנו יושבים כאן
אם תראו בנאדם חכם גדול מחוכם גאון אבל הוא מגלה כל הזמן את ה את
איך להגיד את הפאנקלים את המוגלה ששמה הוא מגלה תדעו לכם דבר אחד יכול להיות שהוא צודק מנהיג הוא לא יכול להיות למה כי התפקיד של מנהיג בהגדרה אמיתית זה אם אתה לא מאמין בעם שלך או אם אתה לא מאמין באפשרויות אז
בישיבה היו אומרים רד מהסטנדר בעולם נגיד רד מהבמה זה לא אפשרי זה לא אפשרי זה לא אפשרי שאתה תיבחר כנציג העם כיוון שאתה מאוד מאוד חכם ו
ובסופו של דבר אתה כל הזמן תראה את הדברים הלא טובים שקיימים ולכן תסתכלו סביב תראו שהאנשים האלה שרואים רע הם חכמים ומגיעים לאיזה שהיא עוצמה מסויימת כלכלית או משהו זה אבל הם נעצרים אני לא הייתי קורא לזה פסיילה
הוא פשוט קורא את המפה מאוד טוב האדם הזה
או אדם עם כישרונות מאוד מאוד עדינים
והוא מסוגל לגלות כל
לכלוך הכי הכי קטן לפעמים יש אנשים שיש להם רכוש באסתטיקה
והם הולכים לבדוק רהיטים אתה תלך נראה לי יפה הכל בסדר והוא לא מה זה השפשוף הזה פה ומה זה פה ומה זה שם
ואם אתה אומר אני רוצה ללכת איתם הוא יוריד לי את הוא יעזור לי להוריד את המחיר יראה פה את העמומים יראה את הבעיות יש יש בזה גם מעלות אז אני אומר ברמה העקרונית גם אדם שהוא אמיתי והוא כנה ו אבל מה יכול להיות שהוא אפילו מציע פתרונות
אבל בגדול מה שהעיניים שלו קולטות רק מהבטן של
במבט הראשון שלו תמיד הוא רואה את ה אורח לרגע
כל פגע אז הוא יכול להצליח אבל הוא לא יגיע
ליותר מדי כי כי כדי להגיע ליותר מדי אתה חייב להיות אדם בנפש אדם חיובי אדם שמאמין מאמין במה שאתה עושה מי שלא מאמין ברכב לא יהיה אף פעם
מכונאי מי שלא מאמין בתורה לא יהיה תלמיד חכם אתם האנשים האלה שהם מאוד חיוביים במה הם משקיעים יותר את האנרגיה הם קלטו מה שלא טוב והמשיכו לטוב
התקדמו בו או שהמשיכו להתפל בלוטו יש יש פעמים כאלה אתה רואה את זה לפעמים אדם שהיית איזה ראית ראית מה הוא רצה פה ראית אתה מבין את השקר של ההצעה הזאת
אתה מבין את ה והוא פוגש הוא סיפר את זה לך והוא ממשיך הלאה מספר את זה גם להוא וממשיך הלאה מספר את זה להוא בסוף הוא גם עושה עסקים אבל אני ככה בסוד הבן אדם הזה עושה עסקים קטנים הוא לא בגדול אדם שמאמין יותר רואה את הלא טוב ממשיך הלאה
זורק אותו הוא לא הוא לא משקיע בו יותר מדי בדיוק טוב אז אחרי שאנחנו הקדמנו את ההקדמה הזאתי של ה של ה בחינת שני
הדברים ומה דוד המלך אומר לחכמי ישראל אנחנו נתקדם הלאה למה שאומר רבי חיים ויטל יש לו ספר שנקרא שער הגלגולים ורבי חיים ויטל בשער הגלגולים
יש לו הקדמות אז בהקדמה חף גימל הוא מדבר על זה שמאז חטא עץ הדעת הבורא חוצב לכל אדם
2 2 2 נשמות נשמה
מצד הקדושה ומנשמה אחת מצד הקליפה הוא לא קורא להם נפש אלוקית ונפש באמית הוא לא משתמש בניסוח הזה אבל כנראה שלזה הוא מתכוון
לכל אדם יש נשמה אלוקית ויש נשמה קליפתית לפי הניסוח שלו
הנשמה הקליפתית לפי איך שהוא מתאר אותם הקליפה בטבעה האופי של הקליפה כמו שהקדוש ברוך הוא ברא אותה זה לשבת בחיבוק ידיים
הטבע שלה זה שהיא לא עושה שום דבר היא רוצה רק לקבל כל קליפה היא כזו
הרבה פעמים אנשים משתמשים בביטוי
הילד מפונק
או אנחנו רוצים קצת לצאת שיפנקו אותנו קודם כל נגדיר את ההגדרה כמו שאומרים נקרא לילד בשמו פינוק באמת פינוק קודם כל בהגדרה אחר כך נראה מתי כן משתמשים בו
אבל בהגדרה קליפה
כי כי המושג הזה שאני יושב איך אנשים אומרים אני אוהב שאני יושב ומשרתים אותי
הנקודה הזאת העניין הזה השורש הרוחני שלו הוא קליפה
כי הקליטה במהות זה לשבת בחיבוק ידיים הקדושה במהות זה לעשות מתי זה רלוונטי לפעמים אדם צריך לנוח כדי שיהיה לו כוח לעשות אז הוא מעלה את הפינוק לקדושה אבל לקחת את הפינוק מה שנקרא כפינוק לשם פינוק
תדע לך שאתה צריך להיזהר כשאתה נכנס לעולם הפינוק זה זה זה עולם של זה עולם של קליפה אם תשתמש בו נכון טוב אם לא אתה מידרדר בכל המדרגות וזה
זה צריך הרבה שיקול דעת עד כמה ואת המינון עכשיו הסדר הוא ששלמה המלך בפסוק שלפנינו מדבר על אדם שבטבע שלו לא רוצה לעשות שום דבר לא בא לו לעשות כלום לא רוצה לעבוד לא רוצה ללמוד לא רוצה לא רוצה לשבת בשקט
והחצי השני של הפסוק שכתוצאה מזה הוא אוכל את בשרו
בעברית מדוברת אוכלת הלב למה משום שלפי הסדר של הדברים האדם הזה שאומר לא לא לא לא לא כולם זה אין עם מי לדבר עם זה עם מי לדבר זה בו
אין מה לעשות פה אין מה לעשות
אין מה לעשות במדינה הזאת אי אפשר אין פה במה להשקיע לא= שום דבר אין פה בחוץ לארץ אולי פה אין מה לעשות אז הוא הולך לחוץ לארץ
וגם שם לא עושה כלום זאת אומרת ברגע שבן אדם הוא טיפוס כזה ואז מה קורה הוא חוזר חזרה הוא מגלה שכל החברים האלה התפרנים שהוא צחק עליהם הגיעו להישגים במשך השנים אז ואוכלת בשרו זה החצי השני של הזו הוא אוכל את הלב מכיוון שהוא לא ראה את הדברים באור הנכון הוא היה תקוע כמו שאומרים בראש שלו והוא נשאר שם
התקדמנו את צעד אחד קדימה בדברי רבי חיים ויטל שם
בשער הגלגולים
עכשיו הוא אומר שמה
שקורה לקליפה שמכיוון שהטבע שלה זה רק להתפנק בטבע והיא צריכה רק לקבל ואין לה חיות משל עצמה והיא צריכה לשאוב כל הזמן משל אחרים התוצאה הזאת גרמה לה יצרה שהיא תהיה קנאית הכי גדולה שיש בעולם
כשבן אדם אין לו וכשבן אדם גם אין לו חשק לעשות ויושב בחיבוק ידיים אז הוא מה הוא הופך את זה זה מה שמחוייב המציאות זה שהוא יהיה קנאי וזה מה שקרה לקליפה היא הופכת להיות קנאית גדולה הוא מדגיש שיש קנאה קנאה שלילית
זה קנאה בענייני העולם הזה בעניינים רוחניים הקנאה היא חיובית היא בריאה היא מביאה אותך לאיזה שהוא דבר כאן והוא אומר משהו מפחיד אני אומר את זה בעדינות בעדינות
הוא אומר אנחנו דיברנו על זה בשיעורים קודמים אבל על הנקודה הזאת לא הזכרתי
שחזל אומרים שעל הפסוק רקב עצמות קנאה שמי שמקנא העצמות שלו מתרכבות מי שלא מקנא לא אז זה הכל נתון כמו שאומרים לבחירתו של האדם
למה זה ככה אז לא דיברנו על הלמה ומתוך הדברים שלא עולה גם כן למה
אז אני אומר עדין תקבלו את זה כאשר האדם
אגביר
את בחינת הפינוק כאשר האדם הגביר בנפשו את בחינת הקליפה שעליה דיברנו או בניסוח של עבודת השם הוא הגביר בעצמו את הרצון
לבקר אחרים ולחבק ידיים ולהגיד שהוא לא יכול לעשות אף אחד פה כלום כמו שאומרים אין פה עם מי לדבר תגיד יש פה עם מי לדבר
אין עם מי לדבר עם מי לדבר אין עם מי לדבר אז כשאדם הגביר בנפש שלו את הבחינה הזאת הוא בעצם טען
שהוא צריך לקבל כל מיני עניינים מאנשים אחרים צריך לקבל חיות ממישהו אחר צריך לקבל מזה אני לא צריך לעשות כלום אני צריך להנות ממה שאחרים עושים
אז יש לנו כלל זה תורה של הבעל שם טוב שכאשר האדם פוסק איזשהו דבר בהנה
שלו בפה שלו כשהוא פוסק איזה שהוא דבר הוא בעצם פוסק על עצמו זה ידוע התורה הזו של הבעל שם טוב
אז אומר האדם הזה פסק על עצמו אחרי 120
באים כל מיני דברים ואוכלים את בשרו ואחר כך גם את העצמות שלו למה זה קרה לו הוא אומר זה הכל מידה כנגד מידה אם האדם טוען שהוא יכול לשבת בחיבוק ידיים והוא לא צריך לעשות שום דבר אז איך אתה תתפרנס
איך יהיה לך אני אקבל מפה אני אקבל משם אני אקבל משם אני אקבל מפה אז
אם זה תנועת הנפש שלו אז עושים מיטות דבר
כל מיני דברים ויגידו גם אנחנו
גם אנחנו משתמשים בך אנחנו לוקחים ממך זה וזה זה ההסבר שהוא נותן לעניין זה קצת הסבר לא נעים אבל זה זה המציאות
עכשיו נדבר על הצד החיובי אמרתי את הצד השלילי נראה את הצד החיובי בצד החיובי כתוב בחסידות שכאשר האדם הוא לא קנאי בקנאה השלילית הוא לא מקנא הוא משתדל הוא לא יושב בחיבוק ידיים הוא מנסה
כן לעשות וכן ליצור וכן ליזום הוא עושה את ההשתדלות שלו אז מה הוא
מה הקדוש ברוך הוא מחזיר לו שכר
אף פעם לא יוכלו החיצונים המזיקים להזיק לו גם כאשר הם הצליחו לרגע מה שהם לקחו ממנו הם יחזירו לו עד הפרוטה האחרונה זאת אומרת לא יכול לא יווצר אף פעם מצב שהוא ישאר מופסד היה מישהו שקינ בו לאו דווקא בן אדם זה יכול להיות כוח רוחני
שכינה בו ובגלל זה הוא הפסיד עד השקל האחרון ממה שהוא הפסיד יחזור אליו אם האדם עצמו הוא מתגבר על מידת הקנאה וחיבוק השני אומר היום שאני מדבר אבל השיעור הזה מידת הקנאה זה לא מה שדיברתי בשיעורים הקודמים בעבר על מידת הקנאה אני מדבר מידת הקנאה במובן יש קנאה שנובעת מזה שבגלל שאני יושב בחיבוק ידיים
אז אני שם עיניים על כל מה שיש לאחרים ואילו כאשר אני עושה אז אני לא שם עיניים על אנשים אחרים אני מדבר על בחינה זו של קינה בהתאם לדברי רבי חיים ויטאל וער הגלגולים אז בחינה הזו של הקינה ברגע שאדם מסיר אותה ואיך הוא יכול להסיר אותה על ידי זה שהוא עושה הוא משתדל
הוא עושה את שלו ולא מקנא באחרים אז מובטח לו שגם כאשר הזיקו לו עשו לו משהו לא טוב גם כאשר הזיקו אותו כל
זה כולו על מקומו יבוא בשלום עד אמרו לא תיפול סערה משערות ראשו ארצה אני רוצה לספר סיפור כדי להמחיש את זה הרב
זאב סגל
היום מכנים אותו החפץ חיים של אנגליה הוא היה טיפוס רוחני מאוד
חסידי חבד שצריכים כל פעם למצוא את הקשר לרבי יש לו הרבה מכתבים מהרבי גם כן
אז באיגרות הקודש הרבי פונה אליו הוא הרבה פעמים שולח לרבי שמות לברכה ואנשים בקיצור היהודי הזה אביו שימש כראש ישיבה במנצסטר אחרי פתירת אביו
היה כאילו ברור שהוא יורש את מקומו משום שהוא היה מתאים לתפקיד
הוא היה גם תלמיד חכם וגם איש מוסרי ברמה מאוד גבוהה
היה שם בישיבה מישהו שלא אהב אותו כטיפוס לא אהב את השממיות שבו את הרוחניות שבו לא אהב
רבי יהודה זאב הזה
הגיעה לאוזניו שאחד המנהלים לא מרוצה מהעניין אז כיוון שכך הוא החליט שאני לא נכנס בכלל לדין ודברים אני פשוט לא מגיע לישיבה יותר כדי שלא יווצר איזה שהוא איזה שהיא מריבה זה כזה מדהים אם היו עושים דברים כאלה היום היו חוסכים כל כך הרבה ריבים בתוך עולם התורה אבל הוא כאילו אומר אם יש ריבים על המקום שלי אז אני לא בא אני לא אני לא רוצה להיות מושא לריב
עכשיו התלמידים של הישיבה כן רצו לשמוע אותו משום שהוא היה איש בעל דרגה אז הם היו הולכים אליו הביתה וככה זה היה תקופה ארוכה הוא לא דרך את הרגל שלו בישיבה כי הוא ידע שהוא לא רצוי לכולם שם והיו באים אליו לישיבה אחרי זמן זה גם הפריע לו כאילו אני כאילו אני מפצל את הישיבה כזה וזה זה לא היה נעים לו אז לא- ולא יודע הוא החליט שהוא עולה לארץ עזב את אנגליה
הוא עלה לארץ ואז הקדוש ברוך הוא נכנס לתמונה הוא היה גם קודם אבל בצורה גלויה הקדוש ברוך נכנס לתמונה ואותו אדם שכמו שאומרים
העיקה עליו הנוכחות של הרב יהודה זה חלה
ובכל זאת הוא היה יהודי מאמין ונשאר לו קורטוב של חשבון נפש אז הוא עשה חשבון נפש שכנראה בגלל שאני דוחה את הרב יהודה זאב מהתפקיד שלו סך הכל הוא ירש את מקום אביב בהלכה יש מושג שאדם יורש את אביו אם הוא ממלא את מקום אביב
אז הוא חזר בו והוא אמר שהוא מוכן שיבוא הרבוד הזה לא היה כל כך נלהב הוא כבר היה בארץ והוא הציעו לו פוליות משגיח באיזה ישיבה חשובה אז הוא אמר
שהוא ישאל את רבו הוא ישאל את רבו ורבו אמר לו בטח תחזור זה הרי מקום אביך אבא שלך ישמח אם תחזור הוא חזר
הבן שלו שואל אותו אבא בשביל למה עזבת הרי על פי ההלכה זה היה מקום שלך למה עזבת
אני לא רוצה להריב
אני מאמין באמונה שלמה שתפקיד ששייך לאדם אף אחד לא יכול לגעת לו בזה וככה היה לא היה באותו זמן שהוא לא היה ראש ישיבה לא היה מישהו תפס לו את התפקיד היה מישהו שזה הפריע לו אז את הקדוש ברוך הוא טיפל בו
הוא היה בא בנופש בינתיים הוא היה בזה אבל איך אומרים הוא חזר חזרה
לא לא לא לא הזיקו לו כלל משום שבן אדם ברמה מוסרית גבוהה בן אדם שלא מקנא
רעב לא מנסה אז הקדוש ברוך הוא שומר לו את זה וזה וזה הדרכה של חסידות זה אומנם מן הדין הוא היה יכול כמו שאומרים לתבוע אבל אנחנו בדור שלנו צריכים קצת לעורר את התנועת הנפש הזאתי גם כן שברגע שאתה נכנס לאיזה שהוא מקום של ריב אני אני על ריב לא רוצה ללכת אף פעם
יש מגדולי ישראל האמיתיים שכשמזמינים אותם לכהן באיזה שהוא תפקיד הם אומרים אם זה נושא לבחירות אני בכלל לא מגיע
לא רוצה לא רוצה להיכנס לשם בכלל בחירות אז תבחרו את הצד השני לא רוצה ללכת לשם אם כולם רוצים אותי אז אני יודע שמשמיים זה התפקיד שלי
היה בירושלים הרב הספרדי
אני חושב שמאז שהוא נפטר לא מינו רב ספרדי עד היום זה הרב שלום משא העלו אותו מי ממרוקו והוא מינו אותו עכשיו הוא בתהליך פה בארץ זה שצריכים לעשות בחירות
מי שניהל לו את כל הקומפנז היה הרב עובדיה הרב עובדיה רצה אותו הוא רצה לחזק את הסיפור הספרדי אז הוא העלה מישהו ממרוקו שהיה בר סמכא גדול בהלכה ורצה לשים אותו עכשיו הוא לאורך כל הדרך סתם הגדלות שלו בתורה
זה היה מעניין שהביאו אותו הוא בא לארץ מיד שמו לו את כל המבחנים של הרבנות על השולחן או מיד התחיל לכתוב את התשובות כדי שיהיה לו כמו שאומרים את האישור להיבחר
היהודי הזה ביום הבחירות פגש בכמה מהאנשים שהתמודדו גם כן הוא איחל לכל אחד מהם בכל הלב אני רוצה שאתה תיבחר אני לא רוצה את התפקיד הזה
אני לא מחפש את זה הלוואי שתבחר אתה אני מתפלל עליך שתבחר אתה איך אומרים איפה יש לנו את האנשים האלה זאת אומרת איפה יש את הסגנון הזה ומי שבאמת התפקיד הזה שייך לו
אז איך אומרים זה זה
זה זה שלו
זה שלו ואף אחד לא יוכל לגעת לו בזה אבל בתנאי שאתה לא קנאי זאת אומרת זה זה התנאי קנאי אבל מרדכי אליהו עליו השלום מספרים עליו שגם הוא היה היה כבר בחירות לרב ראשי הוא לא הגיש מועמדות אני חושב שזה היה יום יומיים לפני זה קרא אותו הרב האדמור הבא סאלי קרא אותו ואמר לו שבשמיים נגזר שאתה תהיה הרב הראשי
אני לא רוצה אבל מה ככה נגזר בשמיים אתה תגיש לך תגיש מועמדות
הוא לא חשב לעשות את זה בכלל וזה הגיע אליו מכמה צדדים אז הוא נכנע אבל אבל מה ששייך לבנאדם אף אחד לא יקח לו
אבל ברגע שאתה מרפיקן
אז זה בערבון מאוד מאוד מוגבל המרפקנות הזאתי בערבון מוגבל אז זה בתחום הדתי זה גם בתחום הלא דתי זה בכל התחומים נכון
אי אפשר לקחת השיעור בנוי באופן כזה שהוא נדבך על נדבך אני אמרתי לפני 10 דקות הפוך ממה שאני אומר עכשיו אז מה קרה
מה אני לא שם לב מה שאני אומר אלא מה קרה זה פשוט הלך הלכתי לפי הסדר
הרעיון היה זה שהאדם שיושב בחיבוק ידיים זה היה המבנה המבנה היה זה שאדם שיושב בחיבוק ידיים הוא נופל לקנאה זה היה הרעיון ככה אומר רבי חיים ויטל הוא מגיע בגלל מה שנקרא האקסיל הזה שהוא מחבק את זה חובק את ידיו
זה גורם לו לבוא לקנאה עכשיו הקנאה הזאתי לא דו מקדמת אותו אז תעשה משהו לא זה לא זה קנאה
בלי לעשות שום דבר כי כשהאדם עושה רף הקנאה שלו הולך ויורד ככל שאתה עושה יותר אתה שקוע יותר בטוב אתה שתקוע יותר בבנייה של העניין אז הקנאה שלך הולכת ונסוגה
היא לא היא לא זה הקנאה הולכת וגדלה כאשר אתה לא עושה שום דבר זה היה הנוסחה הראשונה כן
אחרי שהבנו את הנקודה הזאתי אז אני המשכתי הלאה ואמרתי שכאשר אדם
אוחז בדרגה כזאת שהוא עושה את המוטל עליו ולא מקנא מהצד השני אז הקדוש ברוך הוא נותן לו שכר מכיוון שהוא נוהג במידת חסידות נותן לו שכר שגם אם מישהו לקח לו משהו מישהו מפריע לו הסברתי שהקנאה גורמת לרכב עצמות מכיוון שהאדם כמו שאומרים בעיניים מנסה לאכול משהו של מישהו אחר זה הקדוש ברוך הוא אומר אתה מנסה לאכול משהו של מישהו אחר יאכלו אותו זה
הייתה הנוסחה אז כאשר האדם משתחרר מהבחינה הזאת שהוא רוצה לאכול משהו של מישהו אחר אז הוא מקבל שכר של הקדוש ברוך הוא שלא יאכלו אותו אז מה הפירוש לא יאכלו אותו בפשע הזה שבקבר לא יאכלו אותו אבל אני הוספתי להסביר שזה לא רק בקבר
זה גם כאן בחיים אל על פני הקבר בחיים בעולם הזה הקדוש ברוך הוא נותן לו סיעתא דשמיא שלא יוכלו לגעת בו וכדי להמחיש את זה סיפרת סיפור מה רבי יהודה זה זאת אומרת
זו לא
שאני טוען לא לעשות אני טוען צריך לאדם לעשות וככל שהוא יעשה הוא- יקנה אבל מה יקרה
מה יקרה כאשר באו וחטפו לו באו ולקחו לו הוא מפחד שמישהו יאכל את מה שמגיע לו אז אני מפיץ את דעתו אני מרגיע אותו אף אחד לא יוכל לקחת לך מה ששייך לך
למה כיוון שאתה לא אוכל לאף אחד שום דבר בעיניים שלך אתה לא מקנא באף אחד אז לא יאכלו אותך
זה זה הסיכום של מה שדיברתי עד עכשיו רבי חיים ויטל אפשר ההקדמות בסוף החדמה העשרים ושלוש סוף הקדמה כאף גימל עובר מפורש שכל זה רק במיל דאלמה לא במילדה לא שהיא תביא אותו לטוב בדווקא אבל זה לא הקנאה שתארוס אותו
זה לא לא תהרוס אותו הקנאה הזאת שאין כמנאה אחרת עלולה לחזור אליו בבום בומרנג
נעבור פרק עברנו פרק בתנך יש הייתה מלכה
מלכה אחת בתנ ך שמלכה בלי בעל הטליה מי הייתה הטליה הייתה הבת היו לה היה לה ייחוס לא פשוט הייתה הבת של אחאב והיא זבל והיא הייתה נשואה לאחד מהמלכים ממלכי יהודה הרי המלכות אז הייתה מפוצלת ישראל ויהודה
היא הייתה נשואה ליהורם שהיה מלך יהודה
והיא דאגה כמו שאומרים לסובב אותה על האצבע הקטנה עד שהוא יתחיל להיות עובד עבודה זרה והיה 10 בעייני השם והיא
הייתה תקופה מסוימת הייתה מלכה היחידה עכשיו עליה מסופרים דברים נוראים
הבן שלה החזיהו מת
לא לא מתוכנן מחלה משהו הוא מת וכשהיא ראתה שכל הילדים שלה מתו החליטה שעכשיו היא רוצה להיות
המלכה לבד בעלה כבר מת הבן של היורש העצר גם כן מת היא הלכה הרעילה את כל הנכדים כדי שלא יהיה לה כמו שאומרים
מתחרים זה איך אומרים זה קשה לשמוע זה משהו שהוא נגד הטבע נגד המציאות זה נראה כמו מלחמת בעלי החיים ממש
הטבע שלה זה ממש נפש הבהמית זה השיא של עולם התור עולם של הרס וחורבן
אתה אתה רואה בסרטים של הגרפי גרפיק איך קוראים להם איזשהו היפופוטם אחד שמפחד שהילד שלו
ייקח את התשומת לב של אשתו
אז הוא הורג אותו
זה זה בעלי חיים זה עולם טוב הוא אמר לגמרי הנהגה הזאת של שלה היא לא דבר שהוא נגד הטבע נגד המציאות
עכשיו שאנחנו רוצים להבין איך דבר כזה איך אכזריות כזאתי יכולה לבוא בנפש האדם היא קשורה ישירות לפסוק שאמר שלמה המלך
האדם שמחבק את ידיו בדרך כלל זה תנועה של שחצן גאוותן ככה בוס כזה ככה כן כן הוא מנהל העבודה פה הוא מחבק את ידיו הוא רוצה את הכבוד לעצמו הייתי אומר את זה בצורה עדינה
הוא מחבק את עצמו הוא יתאהב בעצמו
נרקיסיזם הוא
מחלת נפש הוא כל כך שקוע בזה
שזה מביא אותו לזה שהוא מסוגל אפילו להרוג את הצאצאים שלו העיקר שאני אהיה כאן זה החולי משהו בדרגות ברמה גבוהה קשה להבין את זה עכשיו כדי לקנות מה היסוד איך האדם מגיע לנרקסיסיזם כזה איך הוא מגיע בנפש למצב כזה שהוא מאוהב בעצמו ואז הוא יכול אפילו את בשרו את צאצאיו
להרוג
אנחנו צריכים להבין את ההבדל אנחנו מתפללים לקדוש ברוך הוא אנחנו משתמשים במילים
חוץ ורחם עלינו
מה ההבדל בין חוץ לבין רחל אין כפל לשנות סתם מה זה חוץ ומה זה רחם
אז הדקדקנים אומרים שחוס
זה תנועה שיש בגלל מה לרחם אני מרחם על בן אדם שהשקעתי בו ושיהיה סיבה למה אני מרחם את
מרחם עליו דוגמה
הם מביאים דוגמה לזה מיונה הנביא
שיונה הקדוש ברוך הוא כאילו גוער בו ואומר לו
אתה חסת לכיכיון
שאתהלת אותו ולא ולא ואני לא% על ננ ו אתה רואה פה כי זה קל וחומר כזה יש לי את את מה שאתה לא עבדת ולא זה וכסת אז אני לא% על מה שכן
מתוך הדברים הללו הפרשנים אומרים שהלחוס זה כאשר יש על מה אז אני הקדוש ברוך הוא יצרתי את נינווה והשקעתי בהם אז אני לא אחוס עליהם אתה שלא השקעת מה אתה חס על מה שנקרא על הכיקיון
עכשיו מה זה רחמים רחמים
חוץ ולכם אם אין לנו כמו שאומרים מניות למה אתה תחוס עלינו בסיבה אז תרחם תראה לכם בלי סיבה זה הדרגה העמוקה יותר
יש כי רחם אבנים אבא מרחם על בנים גם כשאין סיבה זה הכרחם אבנים יש פסוק בישעיה שאומר על בנים לא תחוס אינם כאילו מתאר מצב קשה בעם ישראל שאפילו על הבנים הם לא חסים
אז מה עומד לפי הפרשנות שדיברנו עכשיו מה עומד מאחורי הפסוק הזה בהגדה של פסח אנחנו אומרים בעת עמלנו אלו הבנים
מי שאצלו הילדים היו עמל אז יש לו מקום שהוא כעס עליהם מי שהילדים אצלו לא היו עמל כמו שאומרים הם גדלו באוויר
מה זה מאליו לא בהשקעה זה גורם שאין לך את אתה לא חס אין לך אדם חס יש ביטוי חזק אדם חס על מעשה ידיו
אז כתוב אדם חס על ממונו למה אדם חס על מעשה ידיו זה הרבי הראשון
תסביר ב-1 המאמרים שלו כי האדם משקיע מטמיע מ מכוח המעשה שבו בתוך מה שהוא עשה בידיים שלו ואם הרעיון הזה הוא מסביר סיפור של המגיד ממעזרי שהמגיד ממזריטש היה מסוגל להסתכל על גביע כסף שאומן עשה והגביע היה מושלם
ואף על פי כן הוא אמר שהאדם שעשה את הגביע עיוור בעין אחת
שאלו אותו על מה אתה רואה את זה הרי הגביע הגביע ממש מושלם
אבל מכיוון שהאדם כשהוא עושה משהו הוא מטמיע מעצמו בתוך הגביע ואני רואה את האיש אני רואה שחסר לו עין אז כן זה הכל הכול הכל יפה
הוא עשה הכל יפה אבל חסר לו עין זה נקרא שהאדם השקיע את כוח המעשה שלו בדבר שהוא עשה אז במה דברים אמורים שאפשר לראות את מה שאתה את המהות שלך במה שעשית כאשר באמת אתה השקעת
אבל אם לא השקעת אז לא יראו
אותו דבר בעמלנו זה
אלו הבנים אם השקעת אז רואים את זה רואים את ההשקעה ואתה חס על משהו שעשית יש בן אדם שמתעצבן אפילו בזוגיות בבית
הרבה פעמים רואים את זה
משהו קטן טוב תתקדמי לכיוון הרבנות אותו דבר היא גם כן יכול להיות כזה סיפור יש בן אדם אומר ככה מה אתה מגדל זקן
מגדלים זקן זקן גודל לא מגדלים אותו הרחם בסדר אז איך אומרים חיים חיי נשואים אז ככה זה קורה יש מה שנקרא השקעה
השקעה מאובר זה משהו תוספת אני לא על משהו שקרה מאליו וממילא כזה בלי השקעה יותר מידי לכן אני לא בונה על על הקטע של הרחם כאילו זה זה גם השקעה
אבל אנחנו מדברים על משהו יותר מזה אז זה ההבדל בין חוס זה כאשר אני אדם חס על מעשה ידיו שהוא השקיע כי בכל זאת המשקיע יותר אז הרחמים שלך על הדבר הם גדולים יותר ואם אתה רואה בן אדם שאצלו אין רחמים על משהו מסוים אתה רואה איזה שהוא
איזה שהוא כל שטות קטנה טוב טוב בוא נתגרש
אז אתה לא השקעת שום דבר בחיי הנישואים או את לא השקעת שום דבר בחיי נישואין זה זה ממש ככה עכשיו יש דברים גרועים יותר אולי בדורות ההם גם היה אבל אני לא הייתי בדורות האם אני בדור הזה אתה רואה הרבה פעמים הורים מה שלא מסתדר להם משהו אני מכיר באמת בחור בחור לא דתי הורים לא דתיים
אנחנו תמיד נוסעים פעם בשבוע אני נוסע איתו לאיזשהו מקום וככה אנחנו מדברים אז הוא מצא את בחירת ליבו יהודיה כשרה וטובה זה לא מתאים כל כך להורים שלו
לא יודע למה אני לא נכנסתי אבל הוא טוב לו ולהם לא כל כך נראה אז הם זרקו אותו
אני שומע אותו בטלפון איך הוא אומר להם למה אתם רוצים אתם רוצים
אתם רוצים את טובתי למה
לא מסתדר לנו משהו במה שאתה עושה והאמא עונה לו בטלפון טוב אני צריכה לדבר עם ציפורה האחות הגדולה צריך לקבל אישור הנה כולם שכולם יסכימו וטנו וי ומה הוא אומר רגע את דיברת איתו אני ככה שומר הוא שם את זה על הכל זה בעיה שלו אבל אני אחר כך אומר לי אתה רואה מה זה אני צריך פה
אני חושב שככל שהבן אדם יותר משקיע מעצמו
אז הוא מסוגל לחוס אם אתה יכול תיק תק לסגור את הקשר טוב אתה יודע מה
אל תבלבל את המוח אני סוגר את הטלפון וגמרנו אז לא חשוב לך כל העניין לא חשוב לך לא יקר לך אז זה משהו זה משהו שטחי זה זה חבל
כאילו זה חבל שיש חבל שיש דבר כזה נגד זה למשל הרבי מאוד מאוד חינך אותנו
שהוא אומר חצי שעה כל יום אתה צריך לחשוב על החינוך של הילדים שלך ועל המשפחה שלך חצי שעה כל יום לחשוב אתם יודעים כמה זה קשה לחשוב על האישה ועל הילדים חצי שעה כל יום
תגיד לי אנחנו יודעים בכלל לחשוב אתה מדבר איתי 10 דקות אני רוצה לראות בן אדם שיישב 30 דקה וחצי ויחשוב על דבר אחד
איפה יש לך דבר כזה זה נס זה נס והוא אומר לך 30 וזה כתוב ביומיום הוא ממש ממש מחזיק מזה
זה דבר שהוא אני אני לא יודע מה הסיבה שעמדה מאחורי בטח שכשבן אדם חושב על מישהו אז הוא גם יאהב אותו והוא גם יתאפח אותו וזה כן אבל אני חושב שזה מעבר לזה
אתה חושב על מישהו אתה משקיע בו אתה תחוס עליו עכשיו אז זהו אז אתה דיברנו על גמרתי את זאת אומרת הנקודה השנייה שרציתי לבטא בהקשר של הפסוק הזה עברתי
אני רוצה להגיע לנקודה השלישית
אחד מהראשונים מפרש את הפסוק של שלמה המלך כאן הוא מפרש אותו ככה
הכסיל חובק ידיו הוא לא עושה מלאכה לא לא מנסה לעזור לעצמו ואוכלת בשרו הוא מפרש
אוכלת בשרו אוכלת ממון קרוביו אוכלת המון קרוביו וכאן זה דבר מעניין הפירוש הזה אמר אותו אחד מהראשונים רבינו שלום מנושט הוא היה רב של המערי בעל מנהגי האשכנז הרב שלו
מדובר על מאות שנים אחורנית ככה הוא פירש את הפסוק
לאחרונה הדפיסו את הספר שלו וראיתי את הפירוש הזה שם אז מה זה הפירוש הוא אוכלת
הוא מחלק את ממון קרוביו מה היא המשמעות של המחלת ממון קרוביו מה זה
האוכל על חשבון אחרים זה הפשט אבל
האדם הזה כטיפוס
אנחנו מוצאים בחזל מישהו שמתארים אותו כאחד שיש לו נפש רחבה והוא מחפש את הממון של האחרים וגם שמה הוא לא מתכוון לגזול אותם
האדם הזה שעליו מדבר שלמה שהוא אוכלת בשר קרוביו הוא אוכל את הכסף של הקרובים שלו האיש הזה הוא לא גוזל את הקרובים שלו
הוא לא לוקח להם את הממון בלי שהם ירצו לא לא זה העניין שלו הוא מקבל את זה מהם ברצון
אבל מה הוא כמו שאומרים מוצץ זאת אומרת אלוקה כזאתי שמוצץ אני צריך מתבכיין אני לא יכול פה אני לא שם
הבלעם הרשע ה
היה אחד שדרס שיתנו לו מזומנים על זה שהוא קילל ואת עם ישראל וכל זה ועל זה אומרים חזל שהוא נתן את עיניו בממון של אחרים הוא גם כן לא בא לגזול את הכסף הזה הוא דרש את זה כאילו בדין הוא בא והוא נתן חשבון כאילו הייתם צריכים אז הייתם צריכים ככה וכך כסף להוציא
ועכשיו אני נתתי לכם עצה אז תשלמו לי כסף
אני עזרתי לכם שלא תצטרכו להילחם אז אתם צריכים לשלם לי כסף אז הוא הגיע מתוך נקודת מוצא כאילו שזה מגיע לו בצדק ואף פי כן חזל כאילו מותחים עליו ביקורת שאתה מחפש סתם את העיניים שלך על ממון של מישהו אחר
בחזל זה נקרא נפש רחבה זה קצת שונה מהביטוי העברי שאנחנו רוצים לבטא את אדם עם לב רחב ואנחנו יש לו נפש רחבה בחזל אולי לב רחב זה הביטוי הנכון אבל אבל נפש רחבה זה ביטוי שלילי זה אדם שמחפש את כל גם הרמבם כשהוא משתמש של המושג של נפש רחבה
אדם שרוצה לאכול את לאסוף את הכסף של כולם יש הכל יהיה לו התנועה הזאת היא תנועה שלילית עכשיו פה שתי הבחינות הללו שדיברנו עליהם היום הבחינה של הקנאה העצומה של האדם מצד שהוא מחבק את הידיים ולא עושה כלום והבחינה הזו שאנחנו מדברים עליה עכשיו שהוא רוצה את כל הממון של האנשים האחרים ששניהם נמצאים בפסוק שיש לו מוזא
שני פרשנויות בתוך הפסוק שתי הבחינות האלה הללו
בקבלה מותאמות לשני אנשים דיברנו כל עכשיו על בלעם אבל מרכזים אותם בצורה ברורה לשני אישים מיהם זה בלעם אבל יש עוד אחד הישא
התענוג הכי גדול שלו זה לקחת אשת איש דווקא ולשלוף אותה מהבעל של הבכוח רגע לא לא מספיק נשים רווקות אתה יכול למצוא לך כמה שאתה רוצה למה אתה צריך לקחת דווקא את של ההוא
זה העין זרה זה עשוי זה העין הצרה
בלילה לכן הוא נקרא גבורה של צמצום כיווץ עין רעה הוא לא מסוגל לתת מעצמו שום דבר הוא לא מעניק כלום
מה מה זה נקרא עיסיו הדמות דמות מופת עשיו שאתה נותן לו מתנות אתה מעניק לו יעקב נותן לו הוא אומר לו לא לא לא לא יעקב לוחץ אותו קצת
הוא כבר לוקח מה הוא קיבל ממנו הציג עיני עמך עם העם אשר עם עדי שאין לו אף אחד כבר לידו זה אדם שאתה איך אומרים הוא לא נותן לך שום דבר
אתה רק צריך לתת לו רק איך אומרים אתה שולח לו משלוח מנות אתה לא מקבל חזרה כלום זה עשו
ישמעאל הוא נקרא חסד לקליפה ישמעאל ישמעאל זה נתינה ונתינה ונתינה ונתינה זאת אומרת מה זה נתינה הוא אבל הנתינה שלו תמיד באה מתוך זה שהוא רוצה הרבה לקבל
איפה זה בא לידי ביטוי בישמעאל אני לא מכיר את החיים שלו מה שלא גילו לנו אנחנו לא יודעים אבל בקבלה
כך כתוב ישמעאל זה בן אדם שאומר לקדוש ברוך הוא תיתן לי הרבה ואני אתן לאחרים גם כן ומה הבעיה שלו זה שהוא אומר תיתן לי הרבה
כל הסיבה שהוא רוצה לתת לאחרים זה כדי שיתנו לו הרבה וגם כן הוא נותן% קטנים לעומת מה שהוא לוקח לעצמו איפה זה בא לידי ביטוי זה ממש שכתוב בקבלה בצורה ברורה עליו אני לא יודע איפה זה מתבטא בחיים שלי
על ישמעאל זה כתוב אני לא לא לא עומד לי בראש מדרס שמתאר את זה עליו אבל
אבל אם חז ל אמרו אמרו זה נקרא חסד הקליפה זה הבחינה השניה שהוא רוצה רוצה רוצה הכל אחד האבן עזרא מוצא לנכון להדגיש את זה שישמעלים האלה שגרים ליד חברון הוא מוצא לנכון להדגיש אלה שאומרים שהם הצאצאים של איברהים ולכן הם יושבים שם על המערה הוא אומר
הם בכלל לא צאצאים שלו
יש לנו את השלב הנוסף בתוך הפסוק כסין שלמה המלך קורא לאדם המדובר האדם הקנאי האדם היושב איך אומרים תחת זרי הדפנה ולא עושה שום דבר הוא קורא לו פסיל
אנחנו מבינים שאם
זה נקרא כסיל ולפי ההגדרה שלמדנו היום זה אדם שמונח כמו הטליה באגו שלו חזק מאוד אז שהוא מסוגל אפילו לאכול בשר של הבשר שלו אז
ככל שהאדם רוצה לא להיות כסיל מה הוא צריך לעשות לפי מה שלמדנו היום
אם אקסיל הוא אחד כזה שיושב בחיבוק ידיים צריך לקום ולעשות נכון ולשחרר להשתחרר
מאהבה שלו לעצמו משום שככל שאתה אוהב את עצמך יותר אתה לא חכם
לפי ההגדרות של שלמה המלך הקסין הוא זה שמחבק את עצמו אוהב את עצמו לא עושה שום דבר מקנא באחרים וכולו ככל שהאדם יוצא מזה ופה מעניינת
אם אני הייתי שואל אנשים סתם איך אדם חכם מה זה אדם חכם אז הייתם אומרים לי שיש לו מנת משכל גבוהה שלמה המלך לא מגדיר ככה חכם לפי הנוסחה של הפסוק הזה שלמה המלך אומר
שהחכם זה אחד שיש לו מידות
בתינות והוא לא מחפש רק את עצמו כל הזמן זה החכם
או אולי זה תפריט טוב להגיע גם לחוכמה אינטלקטואלית ככל שהאדם מבטל את האני שלו יותר ומתבטל ושם את עצמו במקום הוא כן אז הוא הופך להיות חכם
כי האקסיל זה לא אדם שאין לו שכל זה אדם כזה תראה הטליה יכול להיות שהייתה מאוד חכמה בערמומיות שלה יכול להיות אבל אבל אבל מבחינת החיבוק שהיא מחבקת את עצמה והורגת את הכל מסביב כדי שהאגו שלה ילך ויגדל היא נקראת קסיל אני רוצה לתת המחשה לבן אדם שמשתחרר
קצת קצת זה הולך בדירוג אדם שמשתחרר מעצמו
המשפיע הרב מנדל פותרפאז היה עוצר
במוח שלו עשרות מאורעות ומקרים שהוא ראה בחיים
והוא היה משתדל ללמוד מכל דבר אז הוא מספר שפעם בבריחה שלו מהקומוניסטים הוא התאכסן באיזה שהיא אכסניה אצל אלמנה אחת שהיה לתינוק קטן בלילה השאיר לתינוק קטן
הרופא אמר שבמחלה של הילד אסור לרחוץ אותו אסור לעשות לו אמבטיה אבל הוא הריח וזה הפידנטית וזה לא כל כך התאים לה היא עברה על גזרת רופא ועשתה לו אמבטיה
והילד התחיל לגסוס לה בידיים
וגם מה שקורה אחרי הגסיס כבר קרה והיא התחילה למרות את שערות ראש ההוא ראה את זה היא התחילה לצעוק ולבכות אבל הוא היה אומן הנפש הרב פוטרפס אז הוא למד מזה משהו הוא שם לב שבדקות הראשונות של הבכי היא צעקה מה עשיתי מה עשיתי מה עשיתי
ואחרי כמה וכמה רגעים אז התחילה לשאול מה אני אעשה עכשיו
מה אני אעשה עכשיו זה ישב איתנו עם התלמידים בישיבה אחרי שנים ואומר זה שני זה שני תנועות בנפש
בשלב הראשון האדם הוא עדיין לא מתוקן אז הוא שקוע באני שלו מה אני עשיתי כאילו איך אני איך אני אכלתי לרצוח את בני בידי כאילו זה אני שואלת את עצמה זה נפלט למאפה ואנחנו יודעים שלפעמים דווקא הדברים הלא רצוניים שקורים מבטאים את הנפש
השלב הראשון היא צועקת מה אני עשיתי זה עדיין האגו האגו עדיין עדיין קיים כואב לה שהיא עשתה את זה האני שלה פגוע באיזה שהוא מקום עדין פגוע
אבל השלב השני שהוא כבר יותר תיקון מה אני אעשה עכשיו- מעניין אותה מה אני עשיתי איזה עוול עשיתי אלא מה עושים עכשיו לתקן את העניין
העניין נוגע לי כבר יותר יצאתי מהאני שלי שאני הייתי האכזרית שעשיתי את זה כואב לי שהנושא קרה מה עושים עכשיו עם זה עם העניין הזה
זה כבר שלב של יציאה האדם צריך להשתדל אז זה עדיין לא יציאה לגמרי מהאני אבל זה דוגמה איך האדם כשהוא כשהוא חי את הנושא הוא לא חי את עצמו אחרי שהוא עבר את השלב הראשוני של האני שלו הוא מתחיל להיות ריאלי מה עושים עכשיו
הופך להיות מעשי הופך תכליתי אז מה איך מתקנים את זה איך מחפרים על זה
איך איך איך ממשיכים הלאה לחיות אחרי אסון שכזה זה השאלות שעומדות לפניה עכשיו וזה הרבה יותר בונה מאשר הצעקה הראשונה של כן ברור שבנפש היא הייתה צריכה את זה ואחר כך את זה
אני לא באים אליה בטענה כן רק רוצים להגדיר שהשלב הראשון זה האגו של האדם השלב השני הוא קצת השתחרר מהאגו
בשלב מתקדם יותר הוא אמור להשתתחרר יותר
החסידות כל עניינה שאנחנו נכנסים ללמוד חסידות כל עניינה זה לשחרר את האדם מהנקודה העדינה הזו הנקודה העדינה שהוא האני שלו מה אני עשיתי איך אני יכולתי את האני הזה
החסידות רוצה כמו שאומרים לאבקייה תשתחרר מזה
יש מאמרי חסידות אני אתן דוגמה ממאמר אחד מאמר שבמשך אורך מה שנקרא מרובה יושב ומנתח איתנו איך זה יכול להיות שאלוקים האנסופי החליט בסופו של דבר להשרות את שכינתו בין בדי אהרון בקודש הקודשים הוא מנתח לך עד כמה זה לא הגיוני שהדבר הזה יקרה בשביל מה הוא עשה את זה
הוא הרי אינסופי בשביל מה הוא צריך את זה הוא ממשיך
וממשיך כדי שמה אתה תגיע בסופו של דבר למסקנה שאלוקים שם את עצמו על הצד ובאופן לא הגיוני הוא החליט בסוף של דבר להוריד את השכינה שלו פה למטה בשביל מה כל זה מה זה
מה זה נותן לי הלימוד הזה שאתה סוף סוף קולט שגם אתה צריך לעשות משהו מעין זה לקחת עוד כבוד קדושתך ולשים בצד ולעשות משהו למען העניין למען המטרה
הזולת בלי לחשוב מה אני פה= לאלוקים זה לא היה= העסק הוא לא עשה את זה בגלל שזה עסק מכניס
הוא זה לא היה צורך הוא לא היה לחוץ הוא לא הוא לא הרוויח מהעניין איזה שהוא משהו אז אז כל עניינה של החסידות זה להוציא את האדם מבחינת האני הזו ולשחרר אותו אתם מכירים יש כאלה ששרים בשבת
שיר מעין עולם הבא יום שבת מנוחה זה על כל מיני מנגינות שרים את המילים הללו אז אחד מהחסידים הקודמים אמר שבעליונים בשמיים גם כן שרים את השיר הזה אבל הם לא שרים מעין עולם הבא
הם שרים מעין עולם הזה הם אנשים עולם הזה והוא הסביר למה כי בקבלה כתוב
שיש מה שאומרים ביוצר אור המשובח והמפואר על הקדוש ברוך הוא מי זה משבח את הקדוש ברוך הוא מי זה מפאר אותו אז כתוב שהמלאכים משבחים אותו או בני האדם מפארים אותו
איזה דרגה קבלית גבוהה יותר שבח או פאר שאני אומר זה עץ משובח ושאני אומר זה יצירת פאר יצירת פאר זה משהו אחר האדם מה שהוא מסוגל
לעשות
לכבודו של הבורא הרבה הרבה יותר גבוה אז זה אומר כשהם שרים מאין מה שלנו יש כאן אנחנו בעולם הנשמות והמלאכים מה שלנו יש כאן זה רק מעין מה שהם מסוגלים לעשות פה למטה אז זה שוב אני חוזר לנקודה שהבורא יתברך ברא את העולם בשביל הפועל למטה בשביל העולם הזה הגשמי בשביל שנעשה פה משהו בשביל שנפעל כאן משהו
אף על פי שזה תשאלו זה כל כך הגיוני זה לא הגיוני זה לא בגלל שזה הגיוני
עושה את זה הוא עשה כי ככה הוא החליט הוא בחר ככה וזה ככה זה עניין של המציאות כאן בעולם היא כזו
אז אם כך אם זו המציאות וזה העולם וזה אז אתה רואה שהוא הכניע את עצמו למשהו הוא הכניע את עצמו למשהו לא הגיוני אז אולי גם אנחנו לומדים מזה וזה בעצם כל המלל הארוך של החסידות בהמון
המון מאמרים זה הלוז של העניין היא רוצה שגם אתה תלמד מזה איזה שהוא מסר תדע שאתה צריך להוריד את הראש
באיזשהו מקום
כאשר האדם הוא אטום והוא מחבק את עצמו
והוא הקסיל מה ההבדל בין חכם לקסיל מבחינה שכלית עכשיו
שהכסיל רואה את הכל במה שנקרא בשחור לבן
החכם מסוגל לחלק צבעים כל מושג של אנליטיות זה לחלק להפריד לא זה דומה לזה זה לא דומה זה כן דומה זה קרוב לזה
זה קשור עם זה לא קשור עם זה 1 + 1= שניים לא 4 הקסיל רואה את הכל בצורה מה שנקרא צבעי צבעי גואה
והכל סלט חוסר סדר זה האסילר שהוא מצטייר לעינינו אז כאשר האדם הוא חכם
הוא חכם הוא מסוגל להבחין מה מתאים לעשות ומה לא מתאים לעשות נראה נראה רגע בפרשת השבוע פרשת השבוע כתוב שהצילם בני ישראל שהם היו אנשים חשובים אז 100 70 זקנים הם הם
הם מסתכלו על השכינה
הסתכלו עניינים רוחניים גילויים אלוקיים שהיו תוך כדי שהם אוכלים פלאפל פלאפל זה אני הוספתי כן זה לא כתוב תוך כדי שהם אוכלים
אני מנסה להבין את הראש שלהם לפי גישה אחת זה היה אנחנו כשאנחנו אוכלים אנחנו מאוד מרוכזים
וההוא ראה שאנחנו לא שומעים אפילו את הטלפון שאנחנו אוכלים והספר שאנחנו קוראים תוך כדי האכילה לא משנה אם זה בריא או לא בריא הופך להיות הסיפור הכי מעניין כי זה תוך כדי אכילה אז הם כאילו רצו להשתמש באכילה כדי להתרכז כמו שאומרים במה שהם רואים אבל איך אומרים קצת כבוד קצת דרך ארץ
כשאתה נכנס לראש ממשלה לראש עיר אתה גם נכנס עם מנה פלאפל כי אתה רוצה להתרכז איתו בשיחה אתה לא עושה את זה אז אז מה קרה לאלוקים אתה לא כן עושה אבל זה בדיוק התנועה של הקסיל
אפילו לא במצב שהוא מסוגל לחלק הוא לא מחלק את ההבדלים הדקים הוא לא שואל את עצמו מה נורא המקום הזה כאן זה לא היה מתאים
ההנהגה הזאת לא מתאימה מה שאני עושה
על ספסלים ברחוב לא מתאים לעשות כשאני עומד בפני המלך הוא לא רואה את ההבדל הזה התפקיד של האדם זה לצאת מהכסילות ואז יהיה לו אבחנה עדינה יותר במה שהוא צריך לעשות הוא יהיה יותר יותר קולט את הדברים בצורה דקה
אתן דוגמה נוספת
א קרת סיום יש לנו את בלעם שאומר אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב יוכל לא אוכל לעבור את פי השם מלוא ביתו כסף וזהב היה עוד מישהו שהתבטא בכזה ביטוי אבל זה שאלה של כסיל בפרקי אבות שהיה סיפור עם עם מישהו שבא לחכם רבי יוסי בן קיזוז אמר לו אני אני אני רוצה שתטורי איתנו ואני אתן לך 1000 אלפים של אבנים טובות ומרגליות
אז הוא אמר לו כך
אפילו אם אתה נותן לי 1000 אלפים של אבנים טובות ומרגליות אני לא הולך לגור אלא במקום של תורה אז למה הוא צריך לחזור עוד הפעם אם יתן לי 1000 אלפים זה נשמע כזה נוסח נוסח בלעם
גם בלעם ככה מדברת אין לי ולא ביתו וזה וזה אבל זה באמת הנה אם אנחנו רוצים לקחת את זה כדוגמה זה ממש דוגמה מוחשית להסתכלות של כסיל שהוא לא יודע לחלק בין דבקים הוא מסתכל על המילים
פה כתוב כסף וזהב פה כתוב כסף וזהב אז יש פה שאלה למשך חכם מסתכל על זה רבי יוסי בן קיסמן בסך הכל אתם יודעים שהיה אחד מהחכמים רבינו תם שהוא היה לו איזה סוגיה
בגמרא שהיה קשה לו הוא היה מעציב לפניו
מלא דינרי זהב וזה הגורם לו להרחבת הדעת וכשהיה מתבונן בסוגיה הם הבינו אותה
הוא היה עשיר היה לו את הכסף בארון הוא שם כסף על השולחן וזה גרם לו להבין את הסוגיה יותר טוב ככה
ככה כתוב הרבי אפילו סיפר את הסיפור הזה בהתוועדות יותר מפעם אחת אז מה רבי יוסי בן קיסמאמר אפילו אם אתה נותן לי 1000 אלפים של דינרי זהב אני אוכל לשים אותם על השולחן זה
כמו שאומרים זה ירחיב את דעתי בלימוד התורה אבל שאני אהיה במקום של תורה זה הרחבת הדעת עוד יותר מאשר הכסף הזה שאתה אומר לי
העם רצה את הכסף כמו שאומרים שתשים לי בחשבון הבנק הוא רצה את הכסף להרחבת הדעת הוא לא צריך להשתמש בו אפילו הוא מרחיב את דעתו בלימוד והוא רק רצה לבטות שאפילו הכסף אז אתה יכול לראות את ההבדל בין הדבקים זה שני אנשים שונים
זה שני התייחסויות שונות לחלוטין אבל הכסיל לא רואה את זה.