תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו שגיאות):
אנחנו בקהלת פרק ג' פסוק יז, אומר שלמה המלך "אמרתי אני בליבי את הצדיק ואת הרשע ישפוט האלוקים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם".
אמרתי אני אמרתי אני בליבי, שלמה אומר שהקדוש ברוך הוא שופט גם את הצדיק וגם את הרשם במדרש קוהלת רבה כתוב מי הוא הצדיק שהקדוש ברוך הוא שופט אותו זה רבי עקיבא שסרקו את בשרו במסרקו של אשם
הרשע ישפוט האלוקים זה האדם שמלסתם את הבריות גם אותו הקדוש ברוך הוא שופט כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם
מה פירוש קאט לכל חפץ כעת לכל חפץ שלמה בא לתאר באה להודיע שלכל דבר שהקדוש ברוך הוא רוצה שיקרה הוא בוחר לעצמו את הזמן אתה לא רואה שיש
סיבה אתה לא רואה את הרשע בנפילתו אתה רואה שהוא הולך ועולה אתה רואה את ההצלחה שלו אבל תדע לך שבאמת באמת באמת
בואי יבוא הזמן שהוא ייפול ראשי על הפסוק הזה מיד מסביר שהמשמעות היא
באים לנחם אותנו באים באים פה לטעת תקוות עכשיו שימו לב יש שני סוגים ב נטיית תקוות אפשרות אחת שכאשר האדם שומע שהולך להיות לו טוב מאוד מאוד גדול אז הוא שמח זה אפשרות אחת האפשרות השנייה לא נוטעים בו תקוות על הטוב שיהיה בו אלא מודיעים לו שהולך להיות משפט לרשעים לאלה שעשו לו רע וגם זה מנחם אותו גם זה מפייס אותו גם זה נותן משהו לאדם
זאת אומרת סלמה מקבל את זה אנחנו לא צריכים תמיד להסתכל על עצמנו כאנשים ממש רעים מושחתים שאנחנו כועסים ואנחנו לא מבינים למה דרך רשעים צליך למה רשעים מצליחים לפעמים זה אוכל את הלב אתה רואה שזה הולך והולך אז קודם כל הבשורה הראשונה שלמה אומרת דע לך
דע לך שתמיד תמיד יהיה את המציאות הזו שהאדם יבוא האדם הרשע כמו האדם הצדיק יהיה לו את המצב שהקדוש ברוך הוא מעמיד אותו במקום זאת אומרת מגיע הזמן שהוא שופט אותו אני מאוד מאוד מעוניין לקרוא את הלשון של רשי משום שזה ממש מילים מלבבות אני אומר את הקול שופט הקדוש ברוך הוא לאחר זמן
ואף על פי שמתעכב הדבר סופו לבוא אל שעתו כי שעה יש לכל חפץ עף לפורענות ולפקודת הדין יש את מתי לבוא אומר רשי אני אומר הקול הקדוש ברוך הוא שופט בסופו של דבר גם דבר רע מקבל בסוף את המנה שלו מקבל בראש בסוף זה לא אתה לא רואה את זה מיד
בהתחלה אבל בסופו של תהליך תמיד זה בא מה הבשורה הזאתי מנחמת ומפייסת אותנו אז כמו שאמרתי מפייסת מצד אחד את הצדיקים את האנשים ששומרים את רצון הקדוש ברוך הוא מפייסת אותם מנחמת אותם זה לא שאנחנו אוכלים קש 70 שנה מקיימים את רצון השם ויש אנשים שיעשו מה שהם רוצים והם לא ייענשו לא אדם שלא עושה את הרצון של הקדוש ברוך הוא אדם מושחת אדם ליסטים
בלשון המדרש יקבל את המנה שלו זה מצד אחד מצד שני זה גם כן אז הרע לרשעים שהרשעים ידעו שבסופו של דבר הקדוש ברוך הוא מעניש עלול להעניש הרבה פעמים מהאנשים חושבים אני בסדר והאוכחה שאני בסדר בזה שהכל הולך לי לא רק שאנשים מבחוץ אומרים את זה לפעמים האדם הצליח לשכנע גם את עצמו שהכל איתו בסדר מפני שהכל הולך לו אומר שלמה
להדע לך שזה שהכל הולך לך זה לא בגלל שאתה בסדר אלא זה בגלל שהקדוש ברוך הוא עדיין לא החליט להיפרע כי גם לדרה לרע יש זמן ותאריך וכשלא הגיע הזמן אז הכול טוב זה סדר בבריאה כי לא שלם עוון האמורים עכשיו מה שאנחנו צריכים להבין כולנו מכירים
כולנו יודעים את הטענה של משה רבינו וישעיהו הנביא שמה הם טענו הם טענו שהרי דרך רשעים סליחה זאת אומרת יש הצלחה לרשעים כולם טוענים את זה זה מתחיל ממשה רבנו וגם ישעיהו שאל את זה וגם ירמיהו שאל את זה כל אחד במקום שלו על כל פנים השאלה
השאלה הזאתי מדוע דרך אנשים אצלך אנחנו הולכים עכשיו לחדד את המשמעות של החידוש שיש כאן בשאלה הזאתי הם לא שאלו מדוע רשעים מצליחים הם שאלו מדוע דרך רשעים מצליחים כי גם הם ידעו את הסוד הזה שלימד אותנו כאן בפסוק הזה שלמה המלך לא יכול להיות בשום פנים ואופן שהרשה
תמיד יצליח תמיד בסוף הוא יפול השאלה היא למה בדרך למה עד הנפילה בדרך לנפילה מדוע הוא מצליח שם והתשובה
אין תשובה זאת אומרת התשובה שהקדוש ברוך הוא ענה להם זה שאין תשובה זה אין תשובה זה אין הסבר ברור אבל בכל אופן אנחנו ננסה היום מילה אחת לצאת על זה מילה אחת להסביר מבהיר את תורת החסידות ישנו מושג שאנחנו נרחיב אותו נחלק אותו לשלושה חלקים אבל קודם כל בחלק הראשון שלו המושג נקרא הכל הולך אחר החיתום זה גמרא מסכת ברכות בדף יוד בית
הכל הולך אחר החיתום הכל הולך אחרי הסוף לפי ההגדרה הזו החסידות מביאה את המשפט הזה מהגמרא הרבה מאוד פעמים שהמשמעות הפנימית שלו שתדע לך שאם כמו שאומרים העולם אם הסוף טוב אז הכל טוב
אנחנו צריכים להבין למה באמת אם הסוף טוב הכל טוב למה הכל הולך אחר החיתום יכול להיות אדם שבמשך 50 שנה סבל בסוף מקבל הרבה עושר ועושר ואז מה אני אגיד שהכל בסדר הכל בסדר הכל הולך אחר החיטוב אם החיתום היה טוב אם הסיומת הייתה מוצלחת אם היה כיוון כיווני פי אן אז הכל בסדר זה קשה מאוד לקבל את זה
מה עם החמישים שנה שהוא סבל אז הוא שוכח אבל מבחינה אמיתית מבחינת השנים מבחינת אתה יכול איך אומרים מעט ורעים היו שני חייו הוא מרגיש סבל איך אתה יכול לנחם אותו בזה שבסוף היה טוב זה נכון זה נחמה אבל זה נחמה מאוד מסויימת זה לא נחמה מושלמת ליוב סבל סבל סבל כתוב בסוף שאיך אומרים היה לו היה לו היה לו היה לו אבל אבל היה סבל
אז איך אפשר להבין את הדברים האלה אחד מול השני אני רוצה לספר מעשה מעשה שהיה
ובעקבות המעשה הזה אני יוכל להוריד יותר ברור את מה שעונה החסידות על הנקודה הזו המעשה
מספר אותו הרב מרדכי אליהו עליו השלום שלמעשה שהיה איתו כשהוא היה בחור בישיבה הוא למד בישיבת פורת יוסף בירושלים
ואל הישיבה היה מגיע מידי פעם יהודי מבוגר שמו היה חכם אברהםנטבי הוא היה יהודי תלמיד וחכם
ועמקן נכנס לישיבה ופתח את הגמרא ולמד הוא הגיע לאיזה תוספות תוספות זה החלק השמנת של של הסוגיות הקושי של הסוגיות נמצא בתוספות והגיע לאיזה שהוא תוספות ומשהו לא הסתדר לו
הוא ניגש לתלמידים שישוב ולמדו ושאל אותם מה הפשט בדברי התוספות ואז הם ניסו להסביר לו הסבר אחד כדרכם של צעירים במהירות ובזריזות והוא והוא
כיוון שהיה עם כאן הערים עליהם קושיות ולא כל כך קיבל במהירות את מה שהם העבירו לו
והוא דחה את דבריהם ושוב הם השיבו לו תירוץ אחר ושוב הוא דחה את דבריהם ושוב הם השיבו לו תירוץ אחר בסופו של דבר הוא השאיר אותם בשאלה
וצעירים כאשר הם חשים שמשאירים אותם בשאלה הם צריכים הם צריכים ככה הם צריכים להראות שהם צודקים אז הם אמרו לו אתה לא מבין שום דבר כאילו יש לו בעיה בראש זה כאילו הם רצו לומר אז הוא נפגע והוא הלך לראש הישיבה רבי עזרא עטיה ואמר לו שהתלמידים שלך חצופים אני באתי דיברתי איתם בלימוד והם מתחילים להגיד אתה לא יודע או שלך לא מבין אתה לא זה
לפני שהוא הגיע לראש הישיבה מספר הרב מרדכי אליהו אני ראיתי שככה מציקים לו ואומרים לו מילים אז אני ניגשתי אליו ושאלתי אותו מה הוא שואל ושמעתי את השאלה שלו ובאמת התרשמתי שהשאלה שלו שאלה קשה ושאין לי תשובה אז אמרתי לו השאלה של כבודו שאלה מאוד טובה
אולי כבודו יגיד מה הוא חושב ליישב והוא אמר שהוא לא יודע אין לו תשובה ובינתיים הוא ניגש לראש ישיבה והתלונן על התלמידים מה עשה הרב אליהו
אומר אני בכוונה תחילה ידעתי שעכשיו הוא ידבר על התלמידים לראש הישיבה ואותנו לימדו מגיל צעיר שכאשר אתה רוצה אתה צריך להשתדל לקבל ברכה מאדם גדול ואתה מוצא מוכן אפילו למסור את הנפש בשביל זה
אז מה עשיתי חיכיתי עד שהוא יגמור לדבר את מה שיש לו טענות ראש הישיבה אמר לו אני אדבר עם התלמידים אני אתן להם מוסר מיד אחרי זה אני נכנסתי נכנסתי אז ראש כבר מתחיל לצעוק עליי ולצעוק איזה חוצפה איזה זה איפה הדרך ארץ שלכם דרך ארץ קדמה לתורה ב יהודים מבוגר שואל שאלה צריך להגיד לו שיש לו בעיה בראש איזה מין הנהגה הזאת זה לא יפה והוא צועק וצועק ואני שותק שותק
אני שמח על כל צעקה שהוא צועק עליי אחרי שהוא גמר לצעוק עד רבי אברהם עוד עמד שם רבי אברהם מנטבי עמד שמה אני אומר לו רבי אברהם מה אני עשיתי לך
אז אומר אומר אומר רבי אברהם לא לא אתה עשית אתה לא עשית כלום אתה בסדר אבל האלה שמה אז רבי עזרא ככה החוויר ממש אני צעקתי עד עכשיו על בן אדם שהוא בכלל לא אשם
זה אומר לרב אליהו שהיה אז בחור אז למה אז למה לא אמרת בתחילה שאני התחלתי לדבר למה לא אמרת מההתחלה שזה לא אתה אז הוא ענה לנו את האמת אני ראיתי שכתוב בגמרא אשרי שחושדים בו ולא לא ומי שחושדים בו ולא לא הוא ראוי לקבל ברכה אני רציתי לקבל ברכה אז ראש הישיבה צחק
הוא אמר אתה פיקח רצית לקבל ברכה אבל פעם הבאה אל תעשה לי את זה תגיד את זה 100 תגיד מתתחלה אני אפילו לא פק לחינם אבל בן אדם שלא שלא ראוי לקבל גערה ואז בירך אותו ראש הישיבה וגם רבי אברהם בירך אותו זה המעשה אז כשמתבוננים במעשה הזה כן חושבים לרגע מה היה פה הוא היה מוכן לשמוע צעקות
הישיבה הקפיד אז הקפיד באמת לא לא בהעל הצדמור הזקן כותב בהלכות תלמוד תורה שלו שאף על פי שהכעס זה מידה שאסורה אבל אם אתה צריך לכעוס על הילדים שלך או על התלמידים שלך פה הכעס לא יכול להיות כעס הפנים ולא כעס הלב כי הם מזהים עליך אם אתה כועס באמת או לא ואתה צריך לפעמים לכעוס עליהם לצורך החינוך שלהם אז יש כעס אמיתי שהוא מותר גם כן
בכעס בשביל חינוך לאנשים קרובים שאתה לא יכול לכעוס עליהם כעס הפנים מה שלום האדמור הזקן שזה כעס מותר אז אם הוא כעס הוא כעס כעס אמיתי זה היה מותר על פי תורה אז השאלה היא באמת איך הוא לקח את הסיכון שהרב כועס עליו שמקפיד עליו והעיקר בשביל לקבל ברכה אלא מה
התשובה בסיפור וגם זה התשובה שעונה תורת החסידות מה התשובה בסיפור התשובה היא שזה היה כל הברכה ככל שהרב כעס יותר וככל שהרב יותר יותר צעק עליך אז יוצא שבעצם עכשיו שהוא יברך אותך ויברך מכל הלב
שהוא מרגיש לא בסדר אם מה שהוא עשה בהתחלה אז אדרבה אדרבא היה לך עניין יותר גדול לקבל יותר כעס יותר הקפדה ממנו מפני שאז הברכה תהיה האמיתית יותר ופנימית יותר זה הסוד של מה שאמרנו שהכל הולך אחר החיתום אומרת תורת החסידות מה פירוס שהכל הולך אחר החיתום שכאילו השורה התחתונה היא הקובעת הכול הולך אחר החיתום זה הפירוש שהוא
שכל מה שהיה קודם גורם שהחיתום יהיה עוצמתי יותר במילים אחרות שאנחנו רואים אדם שסבל 50 שנה ובסוף הוא עלה לגדולה ובסוף הוא נעשה אדם מוצלח וטוב לו אז דעו לכם שהאמת היא שהוא יקבל את השכר בהתאם לכל הצער שהיה לו כולרה אגרה זאת אומרת שבסופו של דבר בחיתום הזה שהכל הולך אחר החיתום היא העוצמות של כל הסבל יכנסו כאן
וזה באמת היסוד של המכתב של הרבי שהוא כותב שעוד קודם שהוא הלך אל החדר הוא כבר שאל את עצמו למה עם ישראל סובל כל כך בגלות
ומה איך תראה הגאולה באופן כזה שתצדיק את כל ההשמדות והגזירות והסבל שהיה לעם ישראל בכל הדורות אז מה המשמעות היא שהוא הבין כבר בגיל כזה שזה חייב להיות מקביל כי אם זה לא יהיה מקביל אז כמו שאומרים זה לא יהיה= אז עד כאן אנחנו אנחנו רק פתחנו את הדברים מסקנות מסקנה היא זה ששלמה אומר בפסוק הזה שהסוף הסוף תמיד יהיה יהיה סוף לרשעים גם כן
ומשה וכל אלה ששאלו את השאלה מדוע דרך רשעים צליך הם לא שאלו מדוע הראשים מצליחים בסוף הדרך אלא הם שאלו מדוע רשעים מצליחים בדרך עוד לפני סוף הדרך כי בסוף הדרך הם תמיד חוטפים את המנה שלהם השאלה היא למה הם בדרך לא מסיימים
והתשובה מסויימת שניתן לתת על זה היא מפני שהכל הולך אחר החיתום והחיתום הנה מקבלים את המנה שלהם זה= את כל מה שהם קיבלו שכר קודם והמנה שהם מקבלים היא תהיה כזו עוצמתית ומתוך זה אנחנו לומדים לדברים טובים שכאשר האדם חלילה סבל אז בסופו של דבר הוא יקבל את השכר בהתאם לכל הסבל שלו
עכשיו תשאלו שאלה אז מה נשאר שלא מובן וזה כמו שאומרים אנחנו משאירים לקדוש ברוך הוא השאלה היא שנשארה מדוע הקדוש ברוך הוא בוחר לאדם אחד לתת שכר ורק בסוף החיים הוא מקבל כזה עונש עוצמתי על כל השכר ועל כל האושר שהיה לו ומדוע לאדם אחר הקדוש ברוך הוא בוחר לתת סבל
ובסוף או באמצע חייו הוא נותן לו אושר ועושר שמשלים את כל הסבל מדוע כך ומדוע כך זה סוד זה כאן אני ממקם את הסוד שאותו הקדוש ברוך הוא לא גילה
בסופו של דבר זה הכל מקביל הכל יחסי זאת אומרת השכר ביחס לעונש הסבל לעומת האושר הכל הכל מקביל אחד לשני אבל למה לזה נבחר את ככה ולזה נבחר ככה יש לנו את הכלל
רשעים תחילת חייהם מנוחה וסופם פורענות ואילו צדיקים תחילת חייהם פורענות וסוף חייהם שלווה למה זה ככה זה סוד זה גזר הקדוש ברוך הוא זה שאלה טובה אני רק מיקמתי אותה מבחינת רעיונית איפה היא עומדת עם מקבלים בסוף את העונש אז מה שעה ישעיהו הוא לא שאל על הסוף
הוא שאל על האמצע למה האמצע ובתוך האמצע גוף האנחנו יודעים שבסופו של דבר העונש יהיה מקביל לשכר שהם קיבלו בסדר אבל למה בחרת לתת להם את השכר בהתחלה ואת העונש בסוף ולאלה בחרת לתת את העונש בהתחלה ואת השכר בסוף זה בסופו של דבר נשאר דבר טעון הסברה טעון ובעזרת השם כשיבוא משיח אנחנו נפנה אליו את כל השאלות האלה ונצטרך תשבי אתרץ קושיות ובעיות על כל פנים
אני רוצה לעבור לנקודה שהיא הרבה יותר עמוקה המושג הזה שהכל הולך אחר החיתום הכל הולך אחרי הסוף הוא נמצא
במאמרים של רבותינו חכמינו זכרונם לברכה בכמה וריאציות בכמה ביטויים אנחנו ננסה ללמוד את הביטויים הביטוי הראשון זה הכל הולך אחר החיתום הביטוי השני זה הכל הולך אחרי המעמיד
והביטוי השלישי זה הכל הולך אחרי קר זה לשנות קדושים של רבותינו מזמן התלמוד והמשנה הכל הולך אחר החיתום הכל הולך אחר המעמיד והכל הולך אחר
העיקר מה הם המושגים הללו איפה איפה הם באים לידי ביטוי אז בסיפור שאני סיפרתי עם הרב אליהו אנחנו רואים הכל הולך אחר החיתום הכל הולך אחר החיתום פירושו שבסופו של דבר
היה כמו שאומרים צעקות היה מוסר אבל בסוף מה היה היה ברכה והברכה הזאת הייתה= את כל הצעקות ולא רק שהיא הייתה= את כל הצעקות היא באה בגללם הכל הולך אחר החיטום זה דוגמה לעניין הזה עכשיו אני רוצה לתת דוגמה להכל הולך אחר המעמיד דוגמה לעניין הזה דוגמה המחשה קודם כל שלהן את המושג מה זה נקרא הכל הולך אחר מעמיד קודם כל זה מושג הלכתי
יש לנו דבר יש לנו אוכל מסוים ויש לנו את החומר המגבס שלו זה לא החומר זה לא האוכל אלא זה החומר המגבש שגורם אותו להיות גושי זה נקרא דבר המעמיד הוא מעמיד כמו אלה ששמים פן על השיער אז יש שיער באופן מוס איך קורל אז יש את השיער ויש את מה שמאמיד את השיער הדבר המאמין זה הכל הולך אחר
הדבר המאמין זה כאילו רוצה לומר שזה לא הולך אחרי השיער עצמו שהוא בעצם הכול אל תחשוב שהוא העיקר אלא זה שמעמיד אותו הוא העיקר אז בואו נראה קודם כל המחשה לעניין אולי דרך המחשה הזאת נלמד עוד כמה מושגים
זה סיפור אמיתי שהיה האדם תושב קריאת גת שעבד במפעל סוגת של הסוכה והוא עם שמה מכונות וטוחנות וזה הוא עשה מה שעשה וטעם מה שטעה והמכונה בעלת סכין עוצמתי חתכה לו רחמנא ליצלן את כל פרק כף היד לגמרי עכשיו מה שעשו את ה לקחו את היד את החלק שנחתך
ומיד תפסו את הדם ועצרו לו ולקחו אותו באמבולנס תוך תקווה שיהיה אפשר לחבר את זה בניתוח חזרה את היד לחבר שמו אותה שמה בקרח וזה כדי שלא יפסיד זמן היהודי היקר הזה היה כהן באמצע הנסיעה עם כל הכאבים שלו זה פלא אבל הוא חשב לעצמו ישנה הלכה שכהן אסור לו להיכנס לבית קברות לא רק שאסור לו להיכנס לבית קברות אם בחדר אחד נמצא מת אסור לכהן להיות באותו החדר מפני שיש להם גג אחד משותף זה נקרא אוהל
אז איפה שיש אוהל משותף לכהן ולמת הדבר הזה הוא אסור עוד יותר לכהן אסור להיות בחדר משותף גם במקום שיש איבר אבר חתוך אבר לא חי גם שם אסור לו להיות הבן אדם הזה נמצא באוטו ואיתו ביחד היד שלו ופתאום הוא חושב אולי על פי ההלכה אסור לי בכלל לנסוע באוטו אז הוא ביקש לעצור
הוא חייב לשאול את הרב שר אז הוא שאל את הרב הוא עצר את האוטו אז לא היה עידן הפלאפונים הוא התקשר לרב מטלפון ציבורי בתחנת דלק
והוא שואל אז הרב אומר לו כן מותר מותר תמשיך הלאה אומר כן למה היה לו זמן אפילו לשאול למה היה לו כוח נפשי למה אומר לו זה לא הזמן עכשיו זה לא הזמן עכשיו לשאול למה עכשיו תיסע בעזרת השם כשתבריא אז תשאל למה אז הוא שלח שאל את הבריא וחזר הוא היה עקשן הוא חזר ושאל באמת מה הסיבה שהדבר הזה הוא מותר אמר לו הרב אני למדתי את זה
מהסיפור שאנחנו קראנו גם כן לא לא זה לא היה זה לא היה ההפטרה הזאתי אבל זה דומה לסיפור של ההפטרה של השבוע האחרון היה הסיפור עם אליהו הנביא שהיה שם אישה שנולד לה ילד אחרי זמן שלא היה לה והילד הזה מת ואליהו החיה את הילד היה עם אליהו היה עם אלישע זה נכון אז עכשיו בהפטרה של השבוע זה היה עם אלישעז
הסיפור שאתם זוכרים והיה סיפור נוסף עכשיו אליהו היה כהן
בכל פנים לדעה מסויימת אז איך הוא איך הוא כמו שאומרים החיאה את המת נגע בו נפח בו איך הוא עשה את כל הפעולות הללו האורים המפרשים שמת כזה שעתיד מיד לחיות הוא לא מטמא
אז זה לא מתאמן אז אמר לו אותו רב אחר כך לאותו אני יהודי שעיוורים מקטיעת היד כיוון שאתה הבנתי שהולכים לחבר לך את העבר הזה אז העבר הזה עוד חוזר לחיות ומכיוון שהוא חוזר לחיות הוא לא מתאמא אז אין לו בעיה עם הכהונה
אז עכשיו זה הסיפור עכשיו שאנחנו רגע מתבוננים יעד וכף היד אנחנו יכולים להחש את כף היד לטפל ואת היד העיקה קשה להגיד את זה משום שאדם בלי כף היד חלילה מר מה הוא יכול לעשות זה מאוד קשה לחשוב ככה אנחנו נתייחס לזה כמו הזרוע
היא דבר המעמיד של כף היד אז זה ההגדרה שאנחנו רוצים להבין הכל הולך אחר המעמיק כשאנחנו רוצים לדעת מה העיקר אנחנו נאמר הזרוע האי העיקרית למה
הרי גם כף היד היא מאוד חשובה ומאוד נצרכת לאדם התשובה היא מפני שזום מעמידה את זה מבחינה פילוסופית זה ההסבר היחיד שיש לנו כיוון שזום מעמידה את זו כיוון שכך אז היא נחשבת כעיקר אנחנו לא מחשבים אותה כעיקר בעצם סם אלא כיכר מפנים שהיא דבר שמעמיד משהו אחר אתה זוכר את השיעור שלמדנו על הג'לטין ועל כל החומרים האלה שמגבשים זה דבר המעמיד מגבש על דרך עכשיו אנחנו רוצים לדעת סתם מבחינה פילוסופית מה עיקר יותר ממה כף היד או היד
קשה מאוד לחשב את זה זה כמו מטוס יש לו מנוע אבל יש איזה בורג אחד קטן של לולי הבורג הזה המטוס לא עולה מה מה מה יותר עיקרי קשה להעמיד מה יותר יקרי כי בסופו של דבר בלי זה ובלי זה אין טיסה אז איך אני מחשב את זה
אני מעריך את זה בהתאם למה בהתאם למה שמאמין את הדבר השני אחד מחזיק את השני זה שמחזיק חשוב יותר כי הוא קדם לו כי הוא מחזיק אותו אז זה דוגמה
להכל הכל אחר המאמין לכן דבר המעמין צריך להיות גם כשר לסכך באיזה שהוא צורה כן אנחנו מקפידים על זה
למה מכיוון שדבר המעמיד יש לו את החשיבות שלו עכשיו אנחנו רוצים להגיע לפתגם האחרון הפתגם האחרון זה הכל אחר העיקר מה זה דוגמה להכל אחר העיקר אז גם כאן אני בחרתי להעביר את ההסברה בזה באמצעות סיפור הון אבל הסיפור הזה הוא גם סיפור אמיתי וגם אנחנו לומדים דרכו עוד כמה מושגים וכמה עניינים
מורה בכיתה שהיה מקפיד אף פעם לא להעניש את התלמידים בעונשים בטח לא פיזיים אם היה מקבל איזה טובה או
רעה ילד שהיה משתעשע באיזה שמחזיק מפתחות תוך כדי השיעור או משהו כזה הוא היה מחרים לו את אותו חפץ בכל ראש חודש היה פותח את ארונה ההחרמות ומחלק את הדברים שהוא החרים חזרה לתלמידים מעשה עצוב שקרה שתלמיד אחד שיחק תוך כדי השיעור בעולם שלו ואחרי
שהוא יותר מידי השתעשע בו המורה החרים את זה ושם את העולר בארון
והילד הזה יצא לך הביתה ותוך שבוע ימים בתאונת דרכים הוא שבק חיים לכל חי עכשיו כמובן שהמורה החזיר את העולם והחזיר את זה להורים ולמשפחה וזהו
האמא הזו באותו זמן שהבן שלה נהרג היא הייתה בהריון וכשנולד הילד הם קראו לו על השם של הילד שנהרג עוד מעט אנחנו נתייחס לנושא הזה האח שלו שנהרג
הילד הזה המשיך את הילד החדש שנקרא על שמו של ההרוג גדל והגיע לבית הספר והגיע אל הכיתה שאותו מורה שהחרים את העולם ביום הראשון של הלימודים המורה רואה שהוא כל הזמן מסתכל על הארון זה סיפור אמיתי מסתכל מסתכל אז אומר לו מה אתה רואה שמ אתה מסתכל
אז הוא אומר העולם שלי אז זה זה דוגמה אז לפני שאני ממשיך הלאה סתם לדון בנושא הזה של לקרוא ילד אחד על השם של הילד השני או בכלל לקרוא על שם של מישהו שהוא הרוג בהקשר שלנו לשיעור הכל הולך אחר העיקר שאנחנו רוצים לדון
יש פה את האח הראשון שנהרג ויש את האח השני שקרוי על השם שלו אז אז איך איך אני איך אני איך אני אתייחס האם אני יכול להגיד שהאח הראשון מעמיד את האח השני מעמיד זה כמו זרוע
מעמידה אותו מה פתאום אנחנו יודעים שכל נשמה וכל עניין וכל תיקון וכל אחד הוא גוף בפני עצמו הוא לא מעמיד של מישהו אחר אבל הוא הרי קרוי על שמו הזה והוא על שמו אז זה דוגמה להכל אחר העיקר ובסיפור זה בא לידי ביטוי שהילד מגיע לכיתה איפה העולם שלי כמו שאומרים נזכר בעיקר שלו במה שהיה איתו
בגלגול הקודם אז עכשיו נתייחס במילה אחת ממש בקצרה לכל הסוגיה שהיא נוגעת הרבה מאד פעמים אתם תיתקלו בכל מיני אנשים ובכל מיני סיפורים משפחתיים שאנשים רוצים לתת שם על מישהו קרוב משפחה לפעמים זה חייל שנהרג לפעמים זה קרוב משפחה שנהרג בשואה לפעמים זה משהו כזה
אז מה שהארי זה כותב שהדבר הזה הוא לגמרי לגמרי לא טוב זאת אומרת לקרוא על שם בן אדם שנפטר בגיל צעיר זה מאוד לא טוב אני לבד מכיר כמה וכמה סיפורים כאלה אמרתי חייל אמרתי אדם שניצל שואה
באותה צורה גם ההוא השני שנקרא על שמו נהרג אוומד למה שנהרג בש באותה צורה גם השני גם כן הלך והארי זל באמת כותב שהדבר הזה הוא לא טוב אז מה עושים אם כבר עשו אז פשוט מוסיפים שם וזה כן מקובל במקרה כזה כן מוסיף
על בן אדם נוסף וכאן אנחנו מגיעים סתם להגדרה של נתינת שם ברגע שהוא שונה שונה זה הפירוש הוא אם למשל בעברית שלנו אם אני אקרא לילד אחד אליעזר ולילד אחד אלעזר אז יבואו ויגידו שאני נתתי אותו שם אז זה בכלל לא נכון
אליעזר זה שם אחד ואלעזר זה שם שני אם אני ארצה לתת לילד אחד את השם לוי יצחק ולילד שני אני רוצה לתת את השם יוסי יצחק האם זה תקין לכאורה זה לא תקין אבל באמת אף על פי שאתם לא רואים את זה לא נהוג לעשות את זה אבל באמת זה תקין
זה שני אנשים שונים לגמרי יוסף יצחק ולוי יצחק אני מכיר יהודי שעשה את זה לבניו והוא קיבל על זה הוראה מפורשת מהרבי עוד לפני שהוא נתן את השם שהוא יכול לעשות את זה אף על פי שאני אומר מראש אל תעשו זה הייתה כנראה הוראה מיוחדת
לו אני קצת מפחד לתת הוראה ברורה שתעשה אבל יש למשל ידוע ההבדל בין אשכנזים לספרדים האם לקרוא על שם של אדם חי אז אצל הספרדים זה מאוד מקובל שנותנים על שם סבא וסבתא אפילו שהם חיים ואילו אצל אשכנזים זה דבר שהוא ממש חמור
עכשיו ברגע שאתה ברגע שלאחרונה היית לי כזו שאלה אדם שהוא חב"דניק ומשפחה של ההורים של אשתו הם ספרדיים והם מאוד מאוד מעוניינים שהוא כן נקרא בשם של האבא של האבא שלה זאת אומרת הסבא של התינוק שלה של נולד מה שאני יעצתי לו זה שיתן שני שמות שם אחד על השם של החם ושם נוסף ואז החם גם יהיה מרוצה חמיב גם יהיה מרוצה וגם בעצם מהבחינה האמיתית זה
בכלל לא השם כי ברגע שהוא נותן שני שמות זה כבר כמו שאומרים היסטוריה חדשה או למשל היה סיפור עם אמא כזאתי ששיניתי סדר זאת אומרת האמא היה לה היה לה שני שמות והיא חיה
והיא מעוניינת שיקראו על השם שלה והילד כמו שאומרים הולך בדעה אחרת אז הוא פשוט מחליף את השמות את השם השני שלה הוא שם ראשון ואת השם הראשון הוא שם שני זה שוב זה שני שמות שונים אין לזה זה לא זה לא אותה בחינה זה לא אותה מהות זה שני דברים אחרים לגמרי
הסדר הוא זה שאדם שנפטר בגיל צעיר לא קוראים על השם שלו אלא אם כן זה היה אבא או אימא
אם זה היה אבא או אמא אז המצווה לתת את השם שלהם לילדים שלנו עם מצווה כל כך חשובה שכתוב שהיא תגן שלא יקרה חס ושלום דבר לא טוב כי יש מצוות כיבוד הורים כן לתת את השם לנכדים אז אפילו שהם נפטרו בגיל צעיר אם זה לא קורה שום דבר אז איפה מתחילה הבעיה
כשמדובר על קרובים רחוקים על דוד על זה אבל לא אבא ואמא שזה כיבוד הורי עכשיו מה קרה בסיפור הזה בסיפור הזה בסיפור הזה הם לקחו אח אחד
השם של האח השני ה יש לנו מסורת במסורת שהבן של האדמור הזקן הרבי האמצעי הייתה לו בת שקראו לה שרה והיא נפטרה בגיל צעיר והוא קרא לה בת שנולדה אחר כך גם כן בשם שרה וההיא נשארה חיה והיא הולידה את האם את האישה של הרבי אמרש רבנית רבקה אישה של הרבי מערש הייתה בת של אותה שרה שהייתה קרויה על שם של אחותי
נפטרה ואנחנו רואים שכן עשו מעשים כאלה אבל אולי יש מקום לחלק בין אדם שנפטר בצורה טרגטית לבין אדם שסתם נפטר בגיל צעיר לא בצורה טרגלית אלא מחמת לא מחמת תאונה וכדומה אלא מחמת איך אומרים מת וחולשה או על מיטתו כמו שאומרים אז לכן לכל מקרה לגופו יצטרכו לעשות שאלת רב אני רק אומר ברמה העקרונית כאן שאלו קודם האם קוראים להדם ובאמת השם שלו הוא גם שם של אחד ממלכי ישראל
אז גם כן תדעו שזה כלל מאוד חשוב אסור לקרוא שם על אדם או לא טוב לקרוא על שם של בן אדם לקרוא לילד שם על שם של בן אדם שהוא היה רשע זה דבר לא טוב אבל אם יש לך למשל התחייבות כזאת למרוד זה שם אבל אם בן אדם קורא נימרוד על שם אדם אחר לא הנמרוד ההוא אלא יש עוד נימרוד אחד איזה סבא אחד שקראו אותו נימרוד והוא קורא על שמו זה כבר משהו אחר מאוד חשוב
את הנקודה הזאתי הרבה פעמים שוב הגיעו הגיעו אנשים לשאול שיש לחץ מאוד מאוד חזק שהם יתנו שם מסוים והם שואלים כאילו מה מה אנחנו נעשה אנחנו לא מזדהים כל כך עם הדמות הזאת מאיזה סיבה שלא תהיה אז מה שאני הייתי עונה להם זה שלמשל אתה תחפש מישהו שהוא בשם הזה שאתה כן מזדהה עם האישיות שלו וכשאתה תיתן את השם אתה תתכוון על ההוא והם יחשבו שהתכוונת על ההוא וכולם יצאו מרוצים
כי השם האמיתי הוא הזה שאתה התכוונת עליו ולא ולא על שם של מישהו אחר למשל אם אדם נקרא את הבן שלו אברהם והוא יכוון על שם אברהם אברהם העברי אברהם אבינו אז יהיה לו אברהם אבינו אבל אם הוא יכוון לזה אברהם שסבא היה לסבא אברהם אז יהיה אברהם סבא אברהם זה יסוד מאוד מאוד חשוב שנוגע גם כן לכל מיני דברים שאנחנו רואים הרבה פעמים שמתייחסים
לשם כאילו שם בעייתי או שם שהוא לא בעייתי השיטה של הרבי בנושא הזה שאני לא מתייחס כפי שהשם הוא במהות כמו שהוא מופיע בתנך או כפי שהוא מופיע שמה אלא אתה מתייחס לשם בהקשר של מה שנתנו את השם ואם לא כיוונו באותו זמן על זה או למשל אדם שיקרא לבנו עשו על שם עשיו ההיסטורי אז זה בהחלט דבר של
צריך לחשוב אם כדאי לשנות את זה אבל כשבן אדם קורא איזשהו שם גם אם אותו אחד לא היה הסמל של המושלמות והוא קורא וזה דומה זה עדיין לא אומר שזה דבר שלילי כאשר האדם קורא שם על מישהו אחר כמה זה משפיע אז התשובה היא שזה משפיע זה ברמה העקרונית אפשר לומר משפיע עד כמה זה משפיע אנחנו רואים הרבה אנשים שיש להם שמות של צדיקים מאוד מאוד גדולים
ואנחנו היינו מאוד מאוד שמחים שהם יהיו צדיקים אבל הם עדיין לא כאלה מקרבים מקווים שביאת משיח התגלתה תתגלה הצדיקות שבהם אז מה המשמעות של זה המשמעות היא שיש פה איזה נתינת כוח לא מעבר לזה כי השם כמו שכתוב בחסידות ובקבלה הוא רובד חיצוני של הנפש הוא לא רובד פנימי האדם בשביל היחידה שבנפש הוא לא צריך שם בכלל
רק החלקים המאוד מאוד חיצוניים של הנפש הם אלה שצריכים שם ושם זה בא לידי ביטוי וזה לא בעומק הכי הכי הכי עמוק אז כיוון שכך זה נותן זה נווזר זה מסייע אבל זה לא עושה את כל העבודה עדיין יש המון המון בחירה חופשית לאדם עם מה הוא מתקדם ועם מה הוא עושה טוב עכשיו אחרי שהבנו- או יותר ברמה הכללית יחסית כי הנושא העמוק הרבה יותר
אבל ברמה הכללית יש לנו אחר החיתום אחר המעמיד ואחר העיקר אז הבאנו דוגמה לכל אחד מהבחינות הללו עכשיו כשאנחנו רוצים לחלק אותם לפי הספירות יש לנו 10 ספירות הספירות מתחלקות לשלושה חלקים חבד חגעת מעין אז חוכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת נצח עוד יסוד מלכות אז עכשיו שאני רוצה לקחת את הבחינה הזאתי יש לפעמים שהכל הולך אחר
העיקר יש לפעמים הקול הולך אחר המעמיד ויש לפעמים הכל הולך אחר החיתום אז בוא ניקח את החיתום שהוא הפשוט הוא בוודאי נמצא איפה בניים בחלק האחרון של הספירות נצח עוד יסוד מלכות בוא נחלק את זה לפי הגוף יש ראש יש לב ובטן ויש רגליים אז עכשיו הכל הולך אחר חיתום זה הרגליים בסדר
עכשיו אני שואל אותו הכל הולך אחר אחר העיקר והכל הולך אחר המעמיד מה שייך לחגת ומה שייך לחב"ד אתם מכירים את הביטוי בעברית שאומרים בגיל
העמידה מה זה גיל העמידה גיל העמידה מתפרש אצל האנשים אמצע החיים משהו באמצע זה 40 או 50 אני אומר אני אומר הרעיון של גיל העמידה זה כאילו באמצע הוא באמצע יש יש מצב שבן אדם הולך למצב
ויש בן אדם ויש מצב שהבן אדם יושב זה זיקנה זה איבה ויש מצב שהוא עומד איך אומרים הוא הגיע לאיזשהו סטטוס כן לא תראה כשהבן אדם הוא צעיר בן 20 לרדוף
הוא רץ רץ אחר כך הוא באיזה שהוא שלב הוא נעמד למה למה למה לא עוד עוד למה לא עוד האוד הזה זה עד גיל מסוים אחר כך עומדים בסדר אז הגיל העמידה זה כאילו סמל של אמצע
כי אחרי זה באה הישיבה באה בע שיבה אז זה הסדר הסדר הוא זה שהדבר המעמיד זה לא סוף החיים דבר המעמיד זה אמצע החיים זה דבר המאמין כיוון שכך דבר המעמיד זה המידות
חגאת דבר המעמיד זה חגאת
איפה מה מעמיד את כל הגוף עמוד השדרה איפה הוא נמצא באמצע שדרה של האדם עובדה מה לעשות אז זה זה המעמיד עכשיו מהו העיקר העיקר כמו שאמרתם העיקר הוא הראש העיקר הוא הראש זה פשוט עכשיו נשאלת השאלה לפי זה פעם
אמרת לי שהכל אחר החיטום הכול תלוי ברגליים
פעם אמרת לי שהכל אחרי המעמיד אחרי הגוף ופעם אמרת לי שהכל אחרי העיקר אחרי אחרי הראש אז תחליט
מה העיקר חבדיקה חאג' יחיאקה או נעיםיקה מה העיקר בעבודה בהנהגה מה הכי חשוב המוח הלב או המעשה הרגליים מה הכי חשוב אז התשובה היא אתם אז זה שילוב אבל יש שאומרים יש יש ביטוי שאומרים היום שילוב מנצח אתה יכול לשלב נכון אבל אתה צריך גם לשלב במקום הנכון אז יש אפשרות שאתה משלם צריך מתי לשלם את המח
מתי נשלב את הלב מתי לשלב את המעשה אני רוצה לתת איזשהו דוגמונת לכל דבר ושאנחנו נוכל להתקדם אז לשלב את מתי באה מה שנקרא הכל אחר החיתום אתם יודעים איפה המקור
המקור ל זאת אומרת המקור המעשי בהלכה היהודית להכל אחר החיתום אתם יודעים איפה זה בא לידי ביטוי כשאדם כותב שטר על פי ההלכה חוזה הוא כותב חוזה הוא יכול לבלבל את המוח באמצע כמה שהוא רוצה אם בשורה האחרונה הוא חוזר עוד פעם על הסכומים ועל התנאים אז הכל ילך אחר החיתום אחרי השורה האחרונה שהיא קודם החתימות זה הכלל זה כלל הלכתי וזה גם כלל משפטי זה זה הסדר
אבל השורה התחתונה על פי ההלכה מבטלת את כל מה שהיה קודם הכל הולך אחר החיתום דוגמה אחת לפעמים זה ככה אחר כך יש לנו דוגמה לעניין של הכל אחרי המעמיד ב-1 המכתבים של הרבי אריהצ הוא מפרש את זה יפה מאוד אומר
אתה יודע מה זה הכל הולך אחר המעמיד זה הפירוש אני בא פה כמו חתן אני לא מסדר את הכיסאות ואני לא מסדר את השתייה וגם את המכונה ואפילו את המכשיר הקלטה אני גם כן לא מסדר אני לא עושה שום דבר
אז אני אומר לך אני בא אומר את השיר שלי והולך יש מישהו שצריך לדאוג למה שקודם יש מישהו שדואג אחרי אחרי זה מי העיקר מי הכי חשוב הרבי הרבי האריץ כותב שמי שהכי חשוב זה האדם הזה שמארגן את הקול שנותן את האפשרות שזה יקרה יש הרבה מאוד
זה ככה הוא אומר וזה קשור למשל שאני אמרתי קודם עם השערות יש דבר המעמיק שמחזיק את השערות בצורה מסויימת אם השערות לא עומדות בצורה הנכונה נכונה אז אולי יותר טוב שלא יהיו בכלל זאת אומרת לפעמים לפעמים כל כל לא= התוכן שלך אם אין לך צורה למכור אותו אני אומרים ביידיש מרצון וממיין דשוויגר
הרבה פעמים אתה מדבר לאישה ואתה מתכוון לשלוח מסרים לשוויגר אז אני גם עכשיו אני מדבר שדה וייב וממן אני מתכוון למי שצריך להבין את הדברים שאני אומר המסר המסר הוא שדבר המעמיד הוא רק מעמיד משהו של מישהו אחר
והמישהו האחר הוא הלכאורה הדומיננטית וזה אבל זה לא האמת האמת היא שזה שמעמיד הוא העיקר וזה מידות אחר כך הדוגמה האחרונה שהיא דוגמה הלכתית ממש מובהקת יש לי אילן שזה גזע ויש לי את הענפים הענפים נקראים בלשון המשנה נוף נוף זה כאילו ההתפשטות והגזע הוא העיקר נקרא בלשון המשנה
עיקר לפי מה אנחנו נלך למשל לצורך הדוגמה יש לי עץ הוא עומד על הגבול של ארץ ישראל בדיוק על הגבול האמיתי שעל פי התורה שכאן ארץ ישראל כאן חוץ לארץ עכשיו כל הענפים יוצאים החוצה ואתם יודעים שהפירות של ארץ ישראל צריכים להפריש מהם תרומות ומעשרות ואילו פירות של חוץ לארץ פטורים
השאלה היא מה אני עושה עם הפירות של האילן הזה שהגזע בארץ ישראל והפירות בחוץ לארץ ואותו דבר גם כן הפוך אם יש לי אילן בחוץ לארץ שהענפים והופירות נכנסים לארץ ישראל איך היתייחסות שלהם אומרת המשנה וממשכת היא אומרת שהעיקר הוא הקובע מכיוון שזה מקור היניקה כאן הפירות האלה שגדלים אומנם בחול אבל הם יונקים מארץ ישראל אז הפירות האלה צריכים להפריש להם תרומות ומעשרות אפילו עם ברכה והפוך
עם הפירות האלה נכנסו לארץ ישראל אז אמנם אוויר א ד ארץ ישראל מחקיאים אבל זה לא משנה משום שהניקה של הפירות הללו הם מחוץ לארץ אז כיוון שככה הפירות האלה פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות וזה בדיוק מה שנקרא הכול הולך אחר העיקר העיקר לפי המשמעות הזו ההלכתית אחר השורש אחר זה שנותן את היניקה וזה תהיה לנו נוסחה האמת היא שיש לפעמים שהעיקר הוא החבד לפעמים העיקר הוא החגד ולפעמים העיקר הוא הנ השאלה היא מה השורש של אותו התחום שבו אנחנו עוסקים
כאשר התחום שבו אנחנו עוסקים הראש שמה תופס מקור מקור הכי חשוב הראש אז באמת שמה אנחנו נקבע לפי הראש כי הראש הוא השורש של כל העניין באילן מה השורש של הפירות למה הפירות האלה צומחים למה הם גדלים
רק בגלל השורשים אז כיוון שכך הראש הוא העיקר אבל אם אנחנו מדברים כעת חזרה חזרה למימל שיש שיעור השיעור מקבל את את הכוח שלו אז הוא מקבל את הכוח שלו גם מעט בגלל זה שיושב ומצר באוזן אבל לא זה העיקר העיקר הוא בהחלט זאת אומרת מה השורש לזה
השורש לזה שיש מישהו שדואג שאותו אחד יבוא זאת אומרת יש לזה איזה שהוא שורש אחר אז תראו בסיפור הזה תמיד תחפשו בחיים שאתם רוצים לדעת איפה העיקר תחפשו את השורש שהוביל לכל המהלך הזה אז יכול להיות שמבחינת הגבהות זה נקרא בלשון הקבלה גילויים מבחינת הגילויים אתה יכול להגיד בסדר
מה זה לסדר כיסאות לעומת להגיד סיום זה הכל כשאתה רוצה לספור את הדברים בהתאם לעוצמה השכלית שלהם נכון אבל אם אתה רוצה לספור את הדברים לעומת האמת האמיתית שלהם זה חייב ללכת לפי השורש ואם זה השורש אז אין על מה לדבר והשורש כמו שאמרתי קודם משתנה ממקום למקום מזמן לזמן בהתאם אתם צריכים רק לדעת לשחק איתו לשנות את הסקלה בהתאם רק חידדתי את את המושגים ואת
החשיבות שלהם