מי אוהב את השחצן

תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו שגיאות):

פרק ז פסוק א, טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו. טוב שם משמן טוב. איזה שמן הוא טוב שמן שנותן ריח טוב.
זה המשמעות הפשוטה טוב.
שם משמן טוב? מי שיש לו שם טוב, זה יותר טוב מאשר ריח טוב של שמן. למה?
מפני שהשמן הריח שלו הוא מוגבל כמה מטר 2 מ' 3 מ' 5 מ' 10 מ' כל הבית.
כל השכונה, כמה הוא מוגבל אז כיוון שהשמן הוא מוגבל. בריח או, לעומת זאת, השם של האדם הוא לא מוגבל. אדם יכול להגיע עם השם הטוב שלו לחצות אוקיינוסים, בפרט היום שיש לנו את התקשורת וכל הזה אז אנחנו רואים את זה בפועל.
ומה זה ביום המוות מיום היוולדו?
ביום יום שהאדם נולד זה יום שמח.
אבל אנחנו לא יודעים בדיוק מה יהיה עם אותו אדם. יש את היום שנולד בהיטלר ימח שמו גם כן. בהתחלה זה היה יום שמח.
יכול להיות.
שחלפו?
הימים היום הזה הפך להיות יום יותר עצוב ממה שיכלו לחשוב ואילו יום המוות זה הסוף של האדם. אני כבר יודע בדיוק מה הוא עשה את זה. כבר אי אפשר לשנות.
שימו לב, טוב למה אני רוצה להגיד למה אני חותר. אני חותר לומר שביום.
האדם נולד השמחה שבה הוא נולד. יכול להיות שהיא תתפוגג, יכול להיות לא בטוח, אבל אם האדם השלים את ימיו בטוב בשמחה בנעימים, עשה את מה שצריך לעשות כאן בעולם. זה לא התפוגג אף פעם זה נשאר.
זה יישאר קבוע. אז היום יום הלידה הוא דומה, למה הוא דומה לשמן. טוב.
יש לו ריח, אבל הרי לאט לאט הריח הזה נגמר ואילו יום המוות.
מהאדם הזה עשה טוב בעולם הזה. זה יישאר לנצח זה. הוא נתפס בלב הבריות לנצח וזהו.
אבל יש פה. שהיא חשובה מאוד מבחינת הקבלה. עד עכשיו דיברתי על הפשט.
מצאנו.
מצאנו שהקדוש ברוך הוא.
הלך על.
500  שנה לקנות לו. שם אנחנו מדברים על שם טוב, טוב, שם טוב שם ושמן. טוב.
איזה שם טוב שם. טוב הוא טוב משמן טוב? הקדוש ברוך הוא הלך לקנות לו שם.
הוא הלך מהלך 500 שנה. כל משפט פה בעייתי. הוא הלך לקנות לו, שם הקדוש ברוך הוא צריך שם הוא הלך 500 שנה, החסידות מסבירה שהקדוש ברוך הוא 500 שנה זה 5, הספירות חסד, גבורה, תפארת, נצח +5, ספירות כל ספירה כדי לעבור מאחת.
אל השניה צריך 100 שנה.
בראיון והוא הלך לקנות לו שם. בשביל מה הוא עשה? את כל העשר הספירות כדי להגיע לספירה האחרונה שהיא ספירת השם ספירת המלכות, ספירת המלכות יש לה איזה שהיא הם עוצמות רוחניות גבוהות ביותר, שבגללם הקדוש ברוך הוא הלך לקנות אותה.
הוא רצה את צורת המלכות, לא נכנס לזה. זה ארוך בפני עצמו, אבל מה שאנחנו רוצים בשיעור הזה זה דבר פשוט.
מאוד שאלה אחת פשוטה שלמה אומר לנו שטוב שם ושמן טוב. איך קונים שם טוב? זהו במילים קבליות, איך קונים שמן טוב?
באמצעות ספירת המלכוס, כי הקדוש ברוך הוא הלך לבנות לו שם. ומה זה לקנות לו שם ספירת המלכות? איך, מה, מה, מה, איך עושים את זה כדי לדעת איך עושים את זה, אנחנו צריכים להתבונן בשמירת המלכות איך שהחסידות והקבלה מסבירים אותה, וא משם.
אנחנו ניקח איזה שהן תובנות ואיך עושים שם טוב כאן בעולם הזה אני.
רוצה לתת אתכם למסע מסע מסע חשוב, אני חושב שהוא חשוב לכולנו.
טוב שם מי שמן טוב, איך עושים שם טוב?
אז מי זה מזכיר לנו כשאנחנו מדברים על שם צוות? מי זה מזכיר לנו ועל שם טוב, אז באמת באמת. החסידות מתייחסת לזה שהבעל שם טוב, הוא סמל של מי שהגיע לשם.
טוב השאלה.
איך, איך, אולי?
נלך בדרכו של הבעל שם טוב. אנחנו כולנו רוצים ללכת בדרכו. כולנו רוצים ללכת בדרכו.
השאלה איך עושים את זה? אני רוצה לומר בפניכם. שהיא.
מאוד מאוד יסודית. ניתן לפתח אותה לשיעור שלם.
אבל אתם כבר יודעים שמדברים לפעמים בקוד, ואתם מרחיבים את הדבר מבחינת תן לה חכם והחכם עוד?
שם טוב לא נוצר באמצעות אנשים כערכנו, אלא באמצעות אנשים הפחותים מאיתנו.
השם טוב שלנו.
החברים שלנו, בני הגיל שלנו, בני המזל שלנו, בני הכיתה שלנו, בני השכבה שלנו, השכנים שלנו. אף פעם לא מהם. יצא לנו השם הטוב.
למה?
מפני שהקדוש ברוך הוא קבע שיש גם קנאה של שני אנשים שנמצאים באותו מעמד.
לעומת זאת, מי שיורד אלה ההמונים, הוא יורד. כל אחד יש אנשים שהם למעלה ממנו.
יש אנשים שהם למטה ממנו, אם זה במעמד הכלכלי, אם זה במעמד הנפשי זה במעמד החברתי. אם הוא יורד לאנשים שנמצאים למטה ממנו.
האדם הזה עושה לעצמו שם טוב ואני אסביר מבחינה קבלית איך זה עובד. הסירת המלכות היא ספירה.
שעניינה לצלול למעמקי הים, שום ספירה לא יורדת כל כך למטה כמו ספירת המחוץ. ספירת המלכות היא שונה כאסירות האחרות הם נותנות צעד אחד, זאת אומרת החוכמה מקדמת.
את עצמה לקראת.
כדי לעזור לבינה להיוולד, הבינה מקדמת את עצמה לקראת הדת, כדי שאהב הדת ייוולד וכן החסד, הגבורה התפארת. המלכות יורדת למחוזות רחוקים מאוד מאוד מאוד, ומכיוון שיורדת למחוזות רחוקים מאוד, לכן היא קיבלה את המלכות.
מי מחתיר את האדם למנהיג? האם האנשים בני גילה, בני המעמד שלו, או?
הפשוטי העם כתוב מתלמידי יותר מכולם. מדוע שהתלמידים הם מקבלים הכי גדולים שלך, אלא מקבלים הכי גדולים שלך? הם המקדמים הכי גדולים שלך.
קחו את הבעל שם טוב. מי שקרא איזה שהם ספרים שמספרים את התודות של האדם הענק הזה ידע שמבחינת האנשים בני הגיל שלו בני, כאילו המעמד שלו, החברים שלו, התלמידי חכמים וכן הלאה.
היה להם עליו טענות, הם שלחו עליו הרבה חיצים, הם יצאו הרבה נגדו. אתם רואים איך שהדברים הללו פעלו והוא נשאר עד היום, בלבבות ההמונים.
האיש שהוא עם שם טוב.
מי עשה לו את השם הטוב אם לא ההמונים?
לא יודע אם כולם יודעים עד כמה רבי נחמן מברסלב סבל מצדיקי דורו עד כמה הוא סבל מצדיקי.
דורו זאת.
אומרת הוא הוכרע.
על ידי כל גדולי הצדיקים בדור שלו, כמעט כולם פה אחד. מי ששמר עליו שהוא לא יוחר, זה היה בעל התניא שהוא אמר מי שנלחם בו נלחם בי. אני לא אתן לזה יד אבל לא יכנס כעת לשאלה מדוע הוא הוחרם כי זה סוגיה ארוכה יותר, פילוסופית, היסטורית.
זה הסדר בעולם, זה חלק חלק מזה שהשטן נסכים שהם ירדו לעולם שיהיו להם מנגדים כי הוא פחד.
שהעוצמה הגדולה שלהם.
לגרום לסחיפת כל ההמונים וכולם יחזרו בתשובה ולא יישאר לו מה לעשות. אז הוא קיבל רשות מהקדוש ברוך הוא להפריע להם והפריע להם באמצעות.
להפריע להם באמצעות מנגנים גדולים שהורידו מעוצמת השפעתם כדי שתישאר בחירה חופשית אצל האנשים. זה תשובה בסוגריים, מצריכה הרבה עיון, לא עכשיו הנושא שלך. אנחנו עושים ככה.
אנחנו בשם הטוב. אתה מדבר על דברים חיוביים?
מי עשה לבעל שם טוב, רבי נחמן מברסלב ואת השם הטוב מי עשה, האמונים, האנשים הפשוטים. כאשר אתה יורד לאנשים הפשוטים זה הפור. לא שאתה הפכת להיות ספירת המלכות.
ספירת המלכות סוללת למים עמוקים יורדת למחוזות רחוקים, כיוון שהיא יורדת למחוזות רחוקים ולמים עמוקים. אז היא מקבלת את המתנה הזו היא הופכת להיות היא מקבלת את ההנהגה.
כי אתה לא יכול להנהיג אנשים.
אותך אף פעם? אז כיוון שכך, ברגע שאתה עובדת פשוטי העם, הם אלה שמערימים אותך והם אלה שמנהיגים אותך, אני רוצה לומר לכם. אל תחפשו את זה שמה אצל הצדיקים תחפשו את זה אצלכם.
אתם מחפשים הרבה פעמים לקבל מחמאות מהאנשים שנמצאים איתכם בעבודה. אתם מחכים לשמוע איזה מילה טובה מהאנשים שהם בסדר הגודל שלכם באותו מקום כמו שאתם זאת טעות.
אל תחפשו מהם. אתם תקבלו את זה רק מאנשים שהם למטה מכם, שאתם מסייעים להם ועוזרים להם. זה הסדר.
ברגע מי שיגביע אותכם בעולם, זה אותם האנשים שאתם תשפיעו להם והם נמצאים במעמד מסוים למטה, ממכם, זקוקים לנחמה שלכם לפרוטה שלכם לצלחת אוכל שלכם וכן הלאה, הם האנשים שבאמת מחזקים אותכם ונותנים לכם.
אני רוצה לספר לכם המחשה לעניין שתי המחשות.
הכרתי אדם.
הוא כבר לא חי היום, אבל הכרתי אדם שהוא היה איש מאוד מאוד, מאוד טוב.
כשאני אומר איש טוב.
כמעט נדיר. אם אנחנו נעביר בראש שלנו וננסה.
וננסה לדמיין אדם.
שלאף אחד אין לו אף טענות.
שכולם מעריכים אותו שכולם מעריצים אותו, אין לו שונאים נדיר מאוד למצוא את זה בעולם נדיר מאוד מאוד בחזקת מאוד. והאדם הזה שאני מתאר לכם היה בן אדם אהוב מאוד, מאוד, מאוד מאוד.
אני הכרתי אותו במשך כמה שנים.
ותהיתי בליבי מה ככה אני, מה לעשות שאני רואה משהו. אני מנסה לחפש לה מאיפה זה בא, כאילו לנסות להכניס את זה לנסות. להכניס את זה במסגרת משהו של חשיבה עם שכל זה שהוא טוב.
ראיתי השאלה איך זה עובד. ניסיתי לראות מה הנקודה שעשתה אותו מיוחד, חיפשתי וחיפשתי וחיפשתי אספר לכם סיפור.
שראיתי איך שהוא מתנהג באיזה שהוא.
באיזה שהוא מצב ומתוך הסיטואציה הזאת למדתי הרבה מאוד על האישיות שלו ועל שאני חושב שזה שזה שזה העניין, שזה הנקודה שלו. מה היה מיוחד אצלו?
מדובר באדם שהוא דתי, חרדי.
וילדים קטנים.
בבתי ספר בתלמודי תורה, מגיל קטן לומדים פרשת השבוע.
הוא היה אדם חביב נחמד.
ילדים אהבו לבוא אליו ולהגיד להם איזה שהם להגיד לא איזה שהם הגיגים.
שהם חשבו או שהם למדו על פרשת השבוע.
אז אני זוכר, שבת אחת מגיע אליו ילד, מגיע אליו הביתה. אני אז הייתי אצלו בבית, מגיע אליו הביתה, ילד בשבת דופק על זה. הדלת שלו הייתה פתוחה.
הוא היה אדם טוב, אבל גם אנשים טובים יש הרבה פעמים שונים. דפק על הילד ואומר לו הרב, אני רוצה לומר לך איזשהו. פירוש פירוש, אומרים פורט, ככה אומרים את זה, אני רוצה להגיד לך פורט על פרשת השבוע, אז הרב קיבל אותו לתואר בפנים יפות ואמר לו בבקשה בשמחה, אני רוצה לשמוע אותך.
הילד אמר מה שאמר, אני אגיד לכם, אני לא התרגשתי כל כך. ממה שאמר, לא היה כל כך על רמה אחרי שהוא סיים.
הרב אומר לו תשמע, אני נותן לך בחירה, אתה כל כך שימחת אותי, מה אתה רוצה? כוס קולה.
קר וומחם, או פרוסת עוגה? או שגם אני אגיד לך?
בורט את פרשת.
אני ראיתי את הילד, הסתכלתי על העיניים שלו, אני ראיתי שהוא רוצה את השניים הראשונים, אבל לא נעים לו. לא נעים, לא נעים. אז הוא שתק.
פשוט שתק.
ואז הרב אמר לו אני, אני רואה שאתה רוצה תבור כיוון שאתה רוצה. תבור מגיע לך את שלושתם. אני, אני אני ראיתי פה בן אדם פעם ראשונה.
זאת אומרת, תמיד ידעתי שהוא אדם טוב, אבל פה ראיתי את את העוצמה שלו, להבין את הנפש של האדם השני.
ולחזור לתוך המה שמפריע לו וגם לפתור את זה בצורה אלגנטית בצורה יפה. סיפרתי את הסיפור הזה לחבר.
אומר לי, ואני, עכשיו לא אספר.
לך מה אני ראיתי אצלו פעם?
אותו חבר משמש כמורה בבית בבית ספר דתי. יש לו ילדים, לא בית ספר, זה עוד לפני בית ספר, ממש כיתת קדם, מה שנקרא.
מכינה לבית ספר ילדים בני 4 5. הוא מלמד אותם גם כן פרשת שבוע, אבל ילדים קטנים קטנים קטנים לומדים קריאה.
אז הוא אומר אני הוא עבר ליד בית הספר. ביקשתי ממנו, בוא תיכנס לכיתה שלי, תעשה לילדים שלי בחינה.
אז הוא אומר, ככה הוא נכנס. הוא שאל את ילדים וילדים יקרים.
מי יוכל להגיד לי באיזה אות מתחילה התורה? הם למדו פרשת בראשית באיזה אות מתחילה התורה והם כבר היו בתהליכים של קריאה מתקדמים. אז הם היו אמורים לדעת אז הם כולם צעקו.
האות 1000 על המקום הוא אומר להם יפה מאוד.
10 הדיברות באמת מתחילות באות א אנוכי השם אלוקיך יפה מאוד, אבל אני רוצה שתגידו לי פרשת בראשית וב.
מתחילה אז כולם צעקו ב' הוא קלט. איפה שכן קשה להם, וזה הה. הוא לא רוצה להשאיר אותם ככאלה שלא יודעים שלא מבינים.
עכשיו, תראו, תשימו לב, גם כמה שאנחנו אנשים שאוהבים ילדים וזה אני לא בטוח שהיינו עולים על זה בזמן הנכון ברגע הנכון ובשניה אחת העוצמה.
לרדת אל הקטן ממך, בהבנה מלאה ובתשומת לב מלאה.
זה, לדעתי אם תרצו תחלקו, אבל אני בכל זאת מחפש מחפש זה. לדעתי מה שעשה אצלו שכולם יאהבו אותו.
משום שכדי שיאהבו אותך כולם אתה צריך להיות ספירת המלכות.
ספירת המלכות לעשות לעצמך שם טוב הלך הקדוש ברוך הוא לעשות לו שם, אומר הרבי ארייט בספר המאמרים תברי צדיק. מה זה לעשות לו שם?
הוא הלך לעשות לעצמו, הוא חיפש את שפירת המלכות ומלחוץ זה לרדת לנמוכים, אם אתה יורד על הנמוכים, אתה מקבל שם טוב גם אצל הגבוהים.
בלי שהם ישימו לב, הם מרכינים ראש אליך, אפילו שללכתחילה. הם היו צריכים למתוח עליך ביקורת בגלל הקנאה שנמצאת בתוכם. זה כלל אני חושב שתקחו אותו לחיי היום יום שלכם.
תראו עד כמה הוא מרומם את הנפש.
ועד כמה הוא פותר גם כן בעיות?
עם האנשים הגדולים של.
נראים לנו גדולים שלא מפרגנים לנו, גם הם בסופו של דבר מחמיאים.
ראש.
ומסכת אבות, אנחנו אומרים.
כל ש רוח המקום נוחה ממנו. רוח הבריאות נוחה ממנו, בריאות מים. איזה רמה בדרך כלל בקבלת כשאומרים בריאות?
הכוונה לאנשים שכל המעלה שלהם זה שאלוקים ברא אותם, אז ברמה הכי נמוכה.
מי שרוח הבריות נוח ממנו. אז רוח המקום נוח ממנו.
לא אומרים מי שרוח.
הצדיקים נוחה ממנו, רוח המקום נוח.
כי באמת שהצדיקים יהיה דעתם נוחה ממך. זה לא פשוט שהאנשים בעלי אגו מנופח לא צדיקים, אבל אגו מנופח יהיה דעתם תהיה נוחה.
ממך זה לא פשוט.
אבל עם הבריות פשוטים נוכל ממך, בשביל הקדוש ברוך הוא זה מספיק. אז אתה איתי, אתה.
בסדר, זה כלל חשוב.
אני רוצה לתת טיפ איך גם אנחנו שאנחנו לא צדיקים גמורים, עדיין יכולים להגיע למצב כזה שיהיה לנו שם טוב. בואו נעבור לנקודה שניה.
בני אדם שונאים שוויצרים וגאוותנים. אולי תאמרו לי מדוע.
למה אנשים?
גם אנשים גאוותנים שונאים גאוותנים הקדוש ברוך הוא לא אוהב את הגאוותן בגלל שהגאוותן מחזיק מעצמו.
והקדוש ברוך הוא אומר, אם אתה מחזיק מעצמך אז אתה לא צריך אותי. אתה מסתדר לבד. אז הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא לא יכולים לחיות ביחד.
מסתדר לבד.
בתוך כל אחד ואחת מאיתנו יש הקדוש ברוך הוא קטן חלק אלוקה ממעל. ממש גם אנחנו יש לנו צלם ודמות של הקדוש ברוך הוא כשאנחנו רואים בן אדם גאוותן בעצם מה הוא אומר לנו.
אני לא צריך אותכם, לא צריך אותכם.
מסתדר לבד. לכן אם אני הייתי מדרג את הגאווה בדרגות, יש אדם שאומר אני לא צריך אף אחד, אני יכול לבד אז לא צריך אף אחד ויש לך בן אדם שהוא שוויצר על אחרים, אבל הוא לא אומר שהוא לא צריך אותם יותר גרוע. הראשון הוא הגאוותן האמיתי הקלאסי מכוון, שהוא אומר שהוא לא צריך אף אחד.
אם הוא לא צריך אף אחד. זה, אגב, תן שהקדוש ברוך הוא אומר אני לא צריך אותו, גם הוא לא צריך. אני לא אעזור לו.
אני לא לא לא אהיה איתו. איך אומרים? לא.
לא אשתדל להשפיע עליו, וכן הלאה. אוקיי, למה אנשים אוהבים בני אדם הנוותנים? למה לאנשים ענבים אנחנו מוכנים לתת אפילו כבוד?
למה לגאוותנים? אנחנו משאירים את הכבוד בכיסים ולא מעוניינים לעזור להם לא מעוניינים לא על הפרינציפ. לא מגיע לו.
לא אתן. למה האדם בתוך תוכו?
בתוך תוכו יש בו אלוקים בתוך.
תוכו.
כל אדם שונא.
אליליות יש אלוקים אחד, לא שניים, אל אחד יש הגאוותן צועק לאליליות אני אני, אני, אנחנו בתוך תוכנו, מוכנים לשים את כל הלב שלנו ואת כל הכסף שלנו ואת כל הנשמה שלנו למישהו, לשים אותו בראש או בתנאי שהוא לא יהיה אליל הוא לא ירגיש אליל בגלל הכבוד שנתנו.
לו.
אם הוא יתבלבל כתוצאה מהכבוד שאנחנו נתנו לו, אנחנו לא רוצים.
לכבד אותו ולהרים אותו ולבחור בו.
אם אנחנו נותנים לכם עכשיו בחירות, את מי תבחרו לתפקיד? טוב את האדם החכם הנבון, אבל הצנוע והענב, למה לא תבחרו את האדם החכם הנבון? והגאוותן.
למה? בגלל שהגאוותן הוא עושה כאילו יש פה עוד אלוקים? הוא הסגן שלו.
אז מכיוון שהוא מקצין את האלוקים הנפש שלנו, סולדת מזה הענפתן. בואו תיקחו דוגמא דוגמה, אני אתן לכם פעם היה מלכים, היום אין מלכים המלח יש לו כתר על הראש עומד לידו משרת שמנפנף עליו במניפה המלך עייף, הוא רוצה לשים את הראש על הכרית ומרים את הכתר, רוצה לחשוב איפה הוא שם אותו עכשיו יש.
לו אפשרות לתלות אותו על הקולב.
יש לו אפשרות לשים אותו על הראש של המשרת שלו, על מי הוא ישים את הכתר? למה על הקולס, למה לא על הראש של המשרת הקולב אף פעם לא.
יחשוב שהוא מלך, אבל המשרת עלול.
לחשוב מחשבה זרה, כאילו את.
זה אנחנו לא מוכן לתת לו בשום.
אופן זה לא.
אני רוצה להגיד לכם שאנחנו כולנו מלכים בפנים.
וכשאנחנו בוחרים במישהו מפרגנים למישהו מעניקים למישהו שאנחנו מרגישים.
אפילו לקחנו את הכתר מלכות שלנו והענקנו לו למי אנחנו מוכנים להעניק את קדר המלכות לקולב לדומם, למישהו פשוט ענפתן שגם אחרי שאני אשים עליו את הכתר הוא לא יעוף על עצמו. ואילו כאשר אנחנו צריכים להשים את הכתר הזה, על בן אדם שאיך?
אומרים הוא כבר עכשיו טווה.
לך תשים עליו עכשיו כתר. אוי ואבוי, מה שיהיה לנו איתו, אז אנחנו אתה יודע מה, לא רק אתה יודע מה.
תבחחר את מי שאתה רוצה.
אפילו מי שלא מתאים, אבל רק לא את הפגר הזה. אני לא רוצה אותו בראש.
בשום פנים ואופן לא רוצה אותו באופן.
זה בדיוק המהות של ספירת המלכות. חסד לא קיבלה את המלוכה על הראש שלה. גבורה לא קיבלה את המלוכה על הראש שלה.
תפארת לא קיבלה את המלוכה על הראש שלה. המלכות קיבלה מדוע, כי המלכות במהותה צועקת אני עין ואפס אני כלום. אז אמרו עד כלום בבקשה, הנה הכתר על הראש.
הסיבה שאנשים אומרים על בני אדם מסויימים ומחזיקים מהם שיש להם שם טוב, זה בגלל שהם מלכות מפני שהם שפלים מפני שהם עם הראש למטה אז האנשים עם הראש למטה. יש להם שם טוב, אדם שיש לו אף למעלה. אין לו שם טוב.
אם אנחנו רוצים להתבונן עכשיו במלכות הזאתי על מי שמים את הקטע? על מישהו הנבדן?
עכשיו אני אומר.
משהו, אני רק מבקש ממכם, כמו תמיד אני מבקש, ואתם.
איך אומרים? מקבלים את הבקשה שלי בסבר פנים יפות. אני רוצה להעיר משהו שהוא קשור קצת למשהו, שהוא קשור קצת קצת קצת לפוליטיקה, אבל אני לא אדבר פוליטיקה, אני רק רוצה להעביר איזה שהוא מסר שימחיש לנו את העניין.
לפעמים רוצים למנות מישהו בתפקיד חשוב, אבל אותו מישהו פה פה מדבר על זה, מדבר על זה, מדבר על זה.
על זה נדבר על זה, נדבר על זה, נדבר על זה ואז באים ואומרים לו, לא, לא, לא, לא, אי, אפשר למנות אותך, אתה לא בסדר. אז הוא אומר לא תשמעו. מה שדיברתי אז דיברתי כאדם פרטי, כשאני אהיה בתפקיד ממלכתי אני כבר לא אדבר ככה, לפי הנוסחה שאנחנו לומדים עכשיו.
מה היא מלכות ועל מי אנחנו, כבני אדם אוהבים להשים את הכתר. אתה צריך להיזהר פה על הרבה לפני ששמו עליך את הכתר.
זה לא יתכן שתבוא ותגיד עד שלא נתמני. לא הייתי ממלכתי. יכלתי לדבר מה שאני רוצה עכשיו שיתמניתי, אני אהפוך להיות ממלכתי.
אני לא אדבר מה שאני רוצה זה לא עובד ככה מבחינה קבלית כדי שהאדם ישים או כתר על ראשו. זה מתחיל הרבה קודם. במילים אחרות, מלך מנהיג הוא מנהיג, מהתחלת הדרך גם כשאין לידו אפילו אדם אחד.
שמו נהג על ידו.
לא שפתאום שמים עליך כתר ואתה היית אפס מאופס, קודם טמבל חוסר חוסר יחסיות עם הזולת בצורה, ופתאום אתה הפכת להיות מוצלח.
לא, זה לא עובד.
זה עובד כאשר את כיוון שהיית בן אדם, כזה שכולם מסביב, הרגישו שאתה כנוע ואתה שפל ברך ואתה נעים הליכות ואתה שומר את הפה שלך, ואתה אדם מהם, שמקבל את כולם בסבר פנים יכול, אז שאנחנו מחפשים פתאום מישהו לתפקיד ייצוגי חשוב. אז אנחנו נגיד אוי, הנה הכתר אנחנו נותנים לך, אנחנו סומכים עליך. אנחנו יודעים שאתה בן אדם שלא תעוף על עצמך, אבל עם האפת על עצמך אתמול ושלשום.
לפני שלשום. מה יגרום פתאום שזה לא יקרה אחרי שיתנו עליך את התפקיד? זה מאוד.
חשובה שאנחנו בתור בני אדם אמורים לתפוס אותה גם ביחסים הקטנים שלנו בין בני אדם. כשאתה רוצה נותנים צ'אנס לכולם, אבל במנהיגות זה מאוד עדין. המנהיג צריך להיות כזה עוד לפני שהוא היה מנהיג ואז שמים עליו את הכדור.
הוא צריך להיות קולב מתלה עוד לפני ששמו עליו את הזה.
זה יעבוד טוב, אני קורא לזה הסדרה אחרי הסרה אחרא בעולם הרגילה אותנו לחשוב שהרע הוא המוצלח והדורך על אחרים עולה, וכל מיני כאלה משפטים שהם פשוט לא נכונים הסדר, איך שאלוקים ברא את העולם זה שהאדם שצועד ביושר כי אלוקים עשה את האדם ישר, הוא בסוף מצליח לעקוף את כל המכשולים ולהגיע לכל המעמדות ולכל מה שהוא צריך להגיע לפי היהדות. תכונת המנהיגות האמיתית.
היא שהאדם יודע את ערך עצמו. אין שום ספק שהוא יודע את ערך עצמו, אבל הוא לא מתרגש מעצמו. הוא יודע שזה תפקיד, הוא יודע שצריך להעביר את זה וגם היחס שלו אל האנשים הוא בהתאם.
ברגע שהיחס שלו אל האנשים הוא יחס מתנשא אז הוא מלכתחילה נתן לעצמו תעודת חוסר מנהיג ואז.
גם אם הוא נבחר.
רואים בן אדם שהולך לפי איך אומרים הוא יכול להיות.
חכם, אבל הוא לא מנהיג.
יש לו אפשרות אולי לקבל החלטות, אבל מה שעומד מאחוריו זה מה שמשתלם לי ומה שכדאי לי ואיך אני שורד על הכיסא ואנחנו.
מרגישים את זה?
זה לא דבר.
חשים את זה עליו?
אני רוצה לחשוף עוד מחקר שעשיתי על עוד בן אדם אחד.
כשאני רואה אנשים מעניינים אני לא מחכה שהם ימותו כדי לעשות עליהם. אחרי מות קדושים אמור אני רוצה ללמוד מהם בחיים.
יש אדם שהוא חי איתנו היום, אדם דווקא לא כזה מבוגר, להיות קרוב לארבעים וחמש 50 כזה.
וכל המעילים שמדברים אתם יודעים שמדברים הרבה על זה שאנחנו נמצאים במשבר חינוך, משבר משבר, נועם משבר חינוך, נוער לא מקבל ועושים מה שהם רוצים. יש פער לדורות כל מיני מילים יפות שמדברים עליהם.
הכל טוב ויפה עד שהגעתי לאותו.
אדם.
הוא חי עם הנוער שלנו, עם הצעירים שלנו עם כל הקשיים שלהם. אוהבים אותו אהבת נפש, מילה שהוא אומר עושים מאריכים אותו, מקבלים אותו והכל יופי ושופי איך זה עובד?
שאלתי אותו איך זה עובד לך? מה אתה עושה שכל כך אתהוב תראה אף אחד בישיבה לא אהוב כמוך? מילה שלך זה מילה, תלמידים שאתה אומר להם אפילו דברים שהם נגדם הם מורידים ראש ומקבלים זה נדיר.
בדור שלנו ילדים שבאו מבתים שונים ממגזרים שונים.
מעולמות שונים. איך זה איך אז הוא חייך חיוך מבויש. הוא אמר לי שהוא לא יודע.
לא יודע.
אז אני לא התייאשתי. באותה תקופה. היה לי איזושהי שיחה עם המנהל של המוסד.
אמרת לו תגיד.
המורה הזה, המורה הזה, הוא לא יוצא.
דופן בין כל האומר יותר דופן התלמידים אוהבים אותו ואל.
תחשוב שהוא טוב.
אליהם הוא אמר לי במפורש, הוא עומד על שלו.
אז אמרתי לו, אז אולי זה בגלל שהוא עומד על שלו? הוא אומר לי המנהל לא, גם המורה ההוא עומד על שלו והתלמידים שונאים אותו?
אז מה מה קורה פה?
אמרתי אולי הוא אומר שהוא לא?
יודע, אולי אתה יכול להגיד לי?
הוא אומר לי תשמע אני לא.
יודע תשובה של 100%, אבל אני חושב של קצה חוט. יש לי להגיד לך.
תעשה עם זה מה שאתה רוצה. אני אספר לך סיפור, אתה תעשה עם הסיפור. אני לא יודע לחבר את הקצוות של הסיפור, לא יודע אבל תעשה עם הסיפור מה שאתה חושב.
אז הוא סיפר לי כזה סיפור.
הוא אומר לי לפני זמן נקט שנתיים 3 לפני זמן בא אליי המחנך הזה. הוא היה ראש ישיבה אחראי גם על התשלום של המורים, הוא בא אליי וביקש ממני להוריד לו משכרו להוריד מהמשכורת שלו.
שאלתי אותו למה הוא אמר לי אתמול.
זה היה איזה יום העצמאות או משהו, אני לא יודע מה והתלמיד היה איזה שהוא על הכביש. ליד הישיבה עברו שמה הרבה מכוניות צבאיות ברעש גדול ומשאיות עם נגמשים ולא יודע מה שמשהו מעניין. מאוד.
כל התלמידים קמו ורצו לחלונות באותו
היום.
המורה.
הוא היה אחראי על התלמידים שיושבים באולם ולומדים.
הוא אמר בפינה הסתכל עליהם ובמשך 10 דקות הם היו רתוקים לחלון והוא לא אמר להם אף מילה.
זה לא לפי הסדר ולפי התקן. אז הוא ניגש אליי למנהל ואמר לו, אני מבקש שתוריד לי מהמשכורת מעליתי בתפקידי לא יודע? 10 דקות אולי זה.
תורידו.
אני כבר לא לא זוכר מה עשיתי, הורדתי או לא, אבל אני מרגיש שיש אתה מחפש לדעת מה הוא מיוחד. אני מרגיש שיש פה בסיפור הזה, תוכל למצוא משהו טוב. אני אין לי הרבה רוח הקודש, אז חזרתי חזרה לאותו מורה.
אמרתי לו, המנהל סיפר לי, עליך שאתה פעם ביקשת שיורידו לך מהמשכורת.
אולי אולי תוכל לעזור לי, הוא אומר. הוא אומר אומר שזה קשור לשאלה שאני שאלתי יש משהו טוב? פלסיתי להסביר לו שזה לתועלת לתועלת העולם, לתועלת הציבור, לתועלת המקשיבים בשיעור בתל אביב זה תועלת, אולי תגיד, עזוב עז.
הוא אמר לי, הוא אמר לי ככה שהוא לא חשב על זה באמת. הוא לא חשב על זה, אבל עכשיו שהמנהל שהוא ראש ישיבה חכם הוא מקשר בין הסיפורים, אז אני יכול.
להוסיף לך? הוא עשה לי להיות שפה. הוא חבר לי את הקצוות.
אז אמר לי דבר.
מדהים. ביום שאני קיבלתי את המשרה שלי בישיבה.
אני קיבלתי על עצמי בהחלטה חזקה מאוד ושאני מקבל החלטה. אני עומד בה שאני לעולם לא ידרוש מהתלמידים, מה שאני לא לא דורש מעצמי או מה שאני לא עומד בו.
ומכיוון שאני ראיתי אותם רצים אל החלונות אני.
ברגע הראשון, מיד רציתי לקפוץ ולהחזיר אותם.
אבל רץ עליה ההחלטה הזאת בראש, ושאלתי את עצמי בכנות אם אני הייתי פה באולם לבד ולא היו רואים אותי הייתי נשאר ליד השולחן ולומד או הולך לחלון לראות מה קורה בחוץ.
ואני ידעתי שאני הייתי הולך לחלון להסתכל מה קורה בחוץ. אז אמרתי את זה. אני לא יכול לדרוש מהם.
אני לא הייתי עומד בזה, אני לא אדרוש את זה מהם בחסידות כתוב הדבר הזה.
שהאדם לא אוהב את הגאוותן שאדם לא אוהב את השוויצר, שהאדם רוצה להרגיש מישהו כערכו זה מה שקונה אותו, ואז מה הוא נותן לו את הלב שלו.
אני מוכן לבחור בך.
אני מוכן לתת לך שאתה תהיה הראש, שאתה תהיה הבעל הבית עלי כי אני יודע שאתה לא תעלה עליי עם הראש שלך. אתה לא לא לא תעלה. איך אומרים?
לא תעשה את עצמך, אליל עליי. הילדים הם עם נקי, הם מרגישים שהבן אדם הזה מרגיש שפל בעצמו. הוא מרגיש באיזה שהוא מקום שהוא לא ידרוש מהם, מה שהוא לא ידרוש.
הוא לא אמר להם את זה, אבל הם מרגישים את זה.
אז כיוון שכך, מילה שהוא אומר חשובה להם, הם נותנים את היצר הרע שלהם, אליו הם מוכנים לבטל את התאוות שלהם בגלל מילה שהוא.
אומר וכן הלאה.
זה כלל של מלכות. אתה יורד לגובה העיניים, והאנשים קולטים שגם אם הם יפקידו את הסודות שלהם בידיים שלך, יפקידו את ההחלטות האישיות, האינטימיות שלהם בידיים שלך. אתה לא תעלה אם למשל יש בן אדם שמספרים לו איזה שהוא סוד הולך הביתה, מספר לאשתו מה שהוא אמר, האנשים מרגישים שהוא לקח אותי והוא עשה אותי מדגם.
הוא לקח אותי, מכר אותי, זאת אומרת.
הוא לא נמצא במצב שפל. הוא נמצא במצב גאוות הוא מרגיש, אני הגדול ואני אצתי ואני עשיתי ואני זה לא מפקידים אצלו סודות לא באים ונותנים לו את הלב. אני חושב שזה הכלל השני שלנו לשם טוב שם טוב, זה כאשר אנחנו מצליחים להעמיד את עצמנו בגובה האמיתי שלנו, להיות בענווה מתאימה מתאימה.
אנחנו מקבלים את המנהיגות האמיתית, אז האנשים באמת מרגישים שהם מוכנים להפקיד את נשמתם ונפשם. אצלנו זה זה. זה המודל המתוקן למנהיגות.
אז דיברנו על הנקודה השנייה ונעבור עכשיו לנקודה השלישית.
במשך לפני כעשרים שנה, כעשרים שנה זה קצת.
כן, זה אולי 19 שנה, 20 שנה כמעט למדתי בארצות הברית באיזה ישיבה, באיזה כפר, באיזה מקום.
ושם הייתה ישיבה כפולה ישיבה לתלמידים שתמיד היו דתיים וישיבה לאנשים שרצו לטעום. טעמה של תורה היו מגיעים לישיבה הזאתי מכל העולם.
לפני 20 שנה, לפני שהאנשים החליטו שהם נוסעים שהם עוזבים את הצבא, הם עושים קודם כל להודו. אז נסעו לפעמים גם לטיולים לארצות הברית, ואני נתקל בבחור ישראלי.
שמפקד לצהל לשעבר אני פוגש אותו ככה בירידה במדרגות, אנחנו שנינו דוברים עברית, אז אנחנו מרגישים ככה ביחד.
וזה, ואז הוא שואל אותי אם אנחנו יכולים ללמוד ביחד זה.
התחלנו לימוד לימוד משותף.
ומאוד התחברנו מאוד, התקשרנו והוא מאוד התחבר לעולם התורני היהודי. החסידות מאוד מאוד התחבר.
עד שתוך כמה חודשים הוא אפילו התחיל לשמור תורה ומצוות, נניח, תפילין וכן הלאה, ובאיזה שהוא שלב הוא פתח לי את הלב. אני זוכר את זה כמו אתמול ככה אנחנו יושבים בישיבה של מה שנקרא של החוזרים בתשובה שהייתה שם, והוא פוטח אומר תשמע, אני מסתדר עם כל הדברים ביהדות הכל מעורר אותי ומוצא מסילות בלבבי.
חוץ מדבר אחד.
התפילה, התפילה לא מדברת אליי בכלל. שאלתי אותו, למה?
בחור פיכח, אומר לי, אני הרגילו אותי, כל החיים.
אתה צריך להשתדל לעמוד בכוח עצמך.
לעשות בשביל עצמך לעבוד בשביל שיהיה לך וזה מה שאני עושה עד היום.
פה אני עומדת בפני הקדוש ברוך אני בחיים שלי לא ביקשתי מאף בנאדם כלום ככה. הוא אומר לי לא ביקשתי מאף בנאדם כלום. אני כל דבר מתייגע בעצמי.
ככה הרגילו אותי, ההורים שלי ופתאום פה אני עומד 3 פעמים ביום, תפילת 18.
ברך עלינו רפאלנו ואיב השעה שופטינו. אני לא בנוי רמות כמו מסכן ולבקש כל הזמן.
זה לא הסטייל.
שלי זה לא זה לא המודל שלי, אז אני אומר באיזה שהוא שלב אני אני. אני שמעתי אותו. קודם כל למדתי להקשיב כי שאתה תוקף בן אדם מיד.
אתה עונה לו מיד הוא מרגיש שאתה לא הבנת אותו. אז קודם כל אני שמעתי אותו.
התחלתי לדבר איתו על זה.
האם הוא חושב שהאנשים הם מושלמים שלא חסר להם שום דבר כמו לי? בהחלט לא.
האדם הוא לא מושלם ואחר כך גידלת שיחה. אני אומר לכם את זה ממש.
בקצרה, גלגל את השיחה לזה ש.
האנשים משלימים אחד את השני.
זאת אומרת אני לא יכול להיות מושלם לבד, גם אם אני אשתדל. אשתדל ואני אעבוד קשה, אני לא יכול להיות מושלם, אבל אני צריך עזרה מהזולת להיות מושלם באיזה שהוא מקום. גם את זה הוא הבין גם את זה הוא קיבל.
אז אמרנו, אם כך אתה, באיזה שהוא מקום גם כן נהנה ממשהו שאחרים נותנים לך ואתה לא לגמרי נקי. רק אני לבד, לבד לבד, מתברר שאתה לא יכול להיות לבד לבד לבד, זה גם את זה. הוא קיבל באיזה שהוא מקום.
באתי ואמר לו דבר מאוד פשוט.
כשהקדוש ברוך הוא, האבא שבשמיים. אתה עומד לפניו ואתה.
בעצם מבקש.
ממנו מה אתה עושה כאן? אתה נותן הודעה ברורה מה אני יכול ומה אני לא יכול.
אבא, יש דברים שאני מסוגל להם. יש דברים שאני לא מסוגל להם.
ומלי מה התועלת בזה? אמרתי לו, כשאתה לא הגדרת לעצמך מה אתה מסוגל ומה אתה לא מסוגל. אתה לא מושלם, אתה לא מושלם.
שהאדם יודע, למשל, שהדבר מסוים אני לא יכול, הוא פורך את אצבעותיו אומר אני לא יודע, זה אני לא יכול.
זה גם דרגה גבוהה, האדם יודע מה הוא יכול ואת זה הוא מנסה להשתדל ולנסה לתקן. אבל יש בתוך האישיות שלנו בתוך החיים שלנו. נקודות מסוימות.
אנחנו לא יכולים עליהם, אין לנו אפשרות לתקן אותם בכוח עצמנו.
נכון או לא אומר לי, נכון?
אמר לי אז על אותם הנקודות הללו בא הקדוש ברוך הוא אומר אני רוצה שתתפלל התפילה.
התפילה היא לא הפירוש הוא אני אכלתי לעשות את זה לבד ואני בוחר שהקדוש ברוך הוא יעשה לי את זה ואני אשאר בחיבוק ידיים, לא? התפילה היא זה שאני עשיתי. כל מה שאני יכול והגיע מצב מסוים שאני לא יכול.
אני צריך לקדוש ברוך הוא.
זה עורר שאני לא יכול לעמוד בו, אז הוא אומר לי, למה זה חשוב? אמרתי לו, זה חשוב מאוד בשביל הענווה שלך, בשביל שהרבה פעמים קשה לנו להודות שבדבר מסוים, אנחנו לא מסוגלים יותר כאן אני לא מסוגל. אני מתפלל, אני צועק כי זה אני לא יכול להכיל.
זה שאתה לא צועק על זה. זה בגלל שבסתר ליבך.
יש לך איזה שהיא גאות פנימית שלא מאשרת לך להודות שאתה לא מסוגל לבוא דבר כזה.
ואז כשאתה לא מסוגל להודות לעצמך?
אתה באיזשהו מקום חי בשקט.
אתה חי אולי באיזשהו שלב אני אצליח? אולי אני יכול, אבל ישנם הדברים שאתה לא יכול לפתור בעצמך, אז למה לא תודה עליהם זה אני יכול וזה אני לא יכול צורה ברורה.
את זה הוא קיבל. אמרתי לו בקבלה כתוב. תפילה עם מלכות מספק.
מי שמסוגל לעמוד בפני האלוקים, ולהגיד לאלוקים, הבנתי. הבנתי, הבנתי, הבנתי אני יעשה. אני אשתדל.
אבל תדע לך שכשאני אגיע לנקודה הזו אני כבר לא אוכל זה לעשות. אני מתפלל אליך שאתה תעשה את זה. זה האדם שאלוקים מפקיד בידיו מלכות.
משום שאחרת הוא יכול לקחת את עצמו ואת כל העם שלו לדראון אם הוא חושב שכל הדברים הוא מסוגל לעשות אין דבר כזה בחיק הבורא בחיק הבריאה, בחיק האנושות. אין דבר כזה שבן אדם יכול הכל לעשות תמיד. זה ישאר באיזה שהוא מקום.
תמיד אלוקים ישאיר לאדם איזה שהוא מקום משהו מסויים, שאתה תצטרך להסתכל עם העיניים למעלה ולהגיד.
תעזור לי. אני לא יכול לבד.
ומי שאין לו את זה לא מחובר אלוקים, כי בכל הדברים האחרים אתה באמת יכול להיות מחובר לעצמך. אלוקים רוצה שתפעל.
בכוח עצמך?
הוא רוצה שתשתדל.
באישיות המטופחת שהוא נתן לך, אבל יש דברים מסוימים שאתה צריך להתקשר אליו. ואיפה זה בדברים שאתה לא מסוגל ופה אתה צריך להודות ולהרכיב ראש ולהתפלל. אז בסופו של דבר הוא קיבל את הדברים והוא, איך אומרים, נכנס.
לתוך התפילה גם כן כל הלב לא רק הוא היה איש פנימי מאוד, לשבחו יאמר.
זה צירת המלכות לפי המשמעות הזאת.
אם אנחנו רוצים שיהיה לנו שם טוב.
אנחנו אסור לנו להיות אלוקיסטים.
מה זה אלוקיסט שהוא לא נותן לעצמו הרגשה שיש משהו שהוא לא יכול לעשות?
הוא לא מודה אפילו לעצמו, בינו ובין עצמו, שאני לא יכול את זה לעשות ברגע שאנחנו נהיה אנושיים החתרנו את הקדוש ברוך הוא לאלוקים. ברגע שאלוקים יהיה אלוקים, הוא ישפיע עלינו. אבל כל זמן שאנחנו בהנהגה שלנו ניתן לו הרגשה שיש לו סקן וואיבר פה בעולם שיש לו מחליפים.
איך הם נוגעים, אפילו, אפילו אפילו בדקות שמור אותי מאוהב.
משונאי, אשמר, לבדי, זה גם בדקות משהו לא תקין. האדם צריך להכניס באיזה שהוא מקום.
אנחנו יכולים להישמר מכל האויבים שלנו לבד. אוי ואבוי אם אנחנו.
נצטרך להישמר מהאויבים שלנו לבד.
אוי ואבוי, אוי ואבוי למצב כזה אנחנו חייבים האלוקים, אומר אתה אמרת שהם האויבים שלך? אתה תישמר לבד אז אני הולך. אני אני ישב בצד, אני רוצה לראות איך אתה מסתדר.
חשובה מאוד לזה שלנו, יהיה שם טוב בעולם שם טוב זה.
רק כוח אינסופי.
אין יכולת לאדם ליצור לעצמו שם טוב, לולא שאלוקים יעזור לו שם טוב. כאשר האדם מתחבר למלכות.
מתחברים למלכות.
באמצעות התפילה ותפילה זה כשאני אומר כבר די, אני לא יכול, אני לא יכול את זה. אני לא יכול. אני סימנתי מה אני יכול ואני סימנתי מה אני לא יכול.
מה שאין כן כשאנחנו לא סימנו אז. מאוד מאוד משמעותית שאנחנו בתוך הלב שלנו בתוך הפנימיות שלנו.
נוכל למדוד מה כן ומה לא, זה לא קל, זה לא פשוט. וכאן אני רוצה. בדרך אגב בסוגריים להתייחס.
מה אני קורא לזה עלילת דם?
לטענה שהיא.
יהודים הלכו להיהרג, בשואה קיצון לטבח. בצמד מילים האלו וזהו קיצון לטבח אני טוען.
שזה הכל נובע מתוך הסתכלות שלנו על מבט שהיה שם כשלא היינו שם. וכשאתה נמצא כאן ואתה מנסה לעשות ספקולציות על מה שהיה שם, אתה מתרגם את הדברים לפי ריאות. עיניך היה.
אתה לא עומד ביושר ואומר אלוקים מה שהיה שם, אני לא לגמרי מבין. זה לא זה לא עמד בה עכשיו. למה אני אומר את זה?
מכיוון שאתה קורא את הספרות האותנטית על השואה, אתה יודע איזה מערכת הטעיה איומה ונוראה אסור. הגרמנים, חלק מהטקטיקה שלהם. זה הייתה מערכת הטעיה של שקר.
אני רוצה להקריא בפניכם ציטוט.
מתוך ספר, רק כדי שנבין את העניין מתוך ספר שכתבויים.
מפקדים.
נאצים מחמם שהיו באושוויץ הם כתבו, ספר שנקרא ביידיש, אושוויץ, אינדר עיגן פונדר אס אס אושוויץ בעיניים של האס. אס ואני מצטט לכם בתרגום, מה הם כותבים? יש פה איזשהם הוספות מילוליות סתם, אבל מבחינה רעיונית נמצא פה באופ.
תנסו לחשוב לחשוב.
על מה? איך הם מתארים אם אנחנו היינו עומדים?
בסיפור, כמו שהם מתארים אותו.
בתאריך 24 לחודש אוקטובר, שנת 1943.
הגיע טרנספורט של 1000 או 700 יהודים מכל מיני ארצות ממחנה באגן בלזן. בעת הנסיעה שיקרו להם הגרמנים. אני הוספתי הערורים ואמרו כי הם נוסעים מן המחנה הזה שהגיעו עכשיו לשוויצריה.
אבל שקר אין לו רגליים, ומיד בשעה שירדו מהקנות, סבי יאומן של הנאצים, מיד בשעה שירדו מהעקרונות.
נודע להם האמת המרה ואנשים.
התנפלה על חייל האס, אס וצעקה עליו, שקרנים גרמנים. למה רימיתם אותנו הוציאה את?
האקדח של איש האס.
אס מידו ויירתה בו למוות, וכך ירתה גם בשני.
והוא פצעה אותו. יתר הנשים התנפלו בצעקות שקרנים. אתם גרמנים ארורים.
הבאתם אותנו להריגה במקום הארור הזה.
ויהו את הגרמנים השומרים.
אבל בידיים ריקות להם לא היה כלי נשק.
אחרי שהגיעה תגבורת של חיילי האס אס ירו ביהודים זרקו רימונים, הפציצו את הקהל ואת יתר הנשארים הובילו לתאי הגזים ולמשריפות הקומיטוריום מספר שתיים.
אנחנו יכולים לדמיין לעצמנו משהו כזה. מישהו קרה פעם על חטיפות. מטוס שנעשו באמצעות סכין.
באמצעות רובה פשוט ברור, צעצוע למה לא, כולם קמו ועלו עליו ככה, למה? התשובה היא שאתה נמצא באותה סיטואציה. הדברים נראים אחרת.
מי מאיתנו הייתה מסוגלת לקפוץ על גרמני אפס לחטוף לו את האקדח ולהרוג אותו? ואני מאמין שאותה אישה לא הייתה בצהל ולא.
התאמנה במטווח.
הם מי כמה הם מסוגל לעשות את זה?
אבל אנחנו נעמוד כאן. איך אומרים, ונגיד כצאן לטבח, זה בדיוק מה שחזל באו ואמרו לנו, אל תדין, את חברך שתגיע למקומו. מה זה נקרא מלכות האמיתית, המלכות האמיתית של השם טוב וזה נוגע אלינו היום גם כן שכשעומד לפנינו אדם, איש אישה, גבר, גברת, ילד ילדה.
אנחנו מסוגלים להיכנס לתוך הראש שלו ולהבין מה עובר עליו.
אני לא הייתי בבית שלו עם ההורים שלו, אני לא יודע באיזה צורת חיים הוא חי, אבל אני מסוגל להיכנס לשם וזה נקרא שאני לא אומר עליו כצאן לטבח. כשאני עומד ואני עושה פסק על בן אדם הוא לא מוצלח. אם הוא היה עושה ככה הוא היה מצליח אם היה ככה.
זה נובע בגלל שאני לא מתרגם נכון, לא את ההצלחות שלי ולא מה שאני קיבלתי, ולא את העוצמות שיש לי ולא את המשפחה שיש לי ואני חושב שכל מה שיש לי היה לאחרים.
ואני בא אליהם בטענות מכיוון שלכם היה, למה לא להוסיף את הכפה? למה עושה ככה דיבורים? גיבורים גדולים?
מתי הפסיקו עם הטשון לטבח? אתם יודעים מתי?
הפסיקו קצת קצת קצת אחרי מבצע אנטבה.
הנשים.
יוצאי צבא חזקים היו.
יכולים בקלות. פתאום גילו שזה לא בכזה קלות. תנסה להיכנס לראש של בן אדם בצד השני, וזה העבודה שלנו כשאנחנו רוצים שם טוב, אומר שלמה המלך תפילה.
תפילה זה שאני בא ואומר אלוקים אני לא מבין הכל. אני מרים ידיים, אני לא קולט לגמרי את זה שעומד מולי, תעזור לי לקלוט אותו, אני מתרגם אותו. אני מרגישה.
אני מרגיש שאני מרגישה שאני לא.
מתרגמת אותה כמו שצריך, אני לא עברתי מה שהיא עברה. אני לא זה כאן הרמת הידיים הזאת תעניק לנו את היכולת באמת להבין. ההכנעה הזאת תעניק לנו את יכולת באמת להבין את האדם שעומד מולנו וזו נקראת תפילה תפילה.
אני לא יכול יותר, אני לא יכול יותר. זה לא הפירוש שאני.
נמצא באיזה שהוא מכות, שחלילה מישהו מרביץ לי. אני לא יכול, אני לא.
מבין את זה.
אני לא הייתי שם, אני לא קולט את זה. אני לא נמצא בסרט הזה. לא הייתי שם אף פעם אלוקים תעזור לי.
אני לא מבין את זה ואני רוצה לעזור. אין לי איך לעזור, אין לי את הכלים, אני לא לא יכול להיות. אני עברתי את החיים שלי, את המסלול שלי לא עברתי מסלול של מישהו אחר, אז אני לא מסוגל את זה לקנות במאה.
% זה כלל מאוד מאוד חשוב.
בתוך החיים היומיומיים שלנו זה כלל מאוד מאוד מהותי. לכן אי אפשר להגיע לשם טוב בלי שתהיה לך תפילה. תפילת פירושו הודעה באפיותך שבנקודה מסויימת אתה כבר לא מבין את כבר לא מבינה וצריך עזרה.
מאלוקים שיעזור לך להבין ולהפנים?
אנחנו בפרשה בפרשת השבוע נמצאים.
בפרשת ויצא.
במדרש כתוב, אברהם אבינו יצא ממנו, ישמעאל, מה? לא, משהו? יצחק אבינו יצא ממנו, עשיו גם כן לא משהו או יעקב או האבא בכיר.
אהבות הוא נקרא בכיר אהבות. אם אני מדבר בטרמינולוגיה של השיעור שלנו, מי הוא האבא שיש לו שם טוב? השם הכי טוב.
יעקב אבינו. הוא האבא שיש לו שם הכי טוב, יעקב אבינו. אנחנו רוצים לדעת.
איך בכית לשם הכי טוב?
יש כל מיני דברים שאנחנו לא.
מבינים ואני רוצה להתייחס לנקודה אחת שגם תיתן לנו טיפ נוסף. איך עושים שם טוב?
יעקב אבינו התחתן. באיזה גיל.
84 והיה מתאים לימים ההם, יעקב אבינו אומר לבן, ויאמר יעקב אל לבן.
אהבודך אב הא את אישתי ואבוא אליה כי מלאו ימי.
יעקב אבינו בא ללבן ואומר לו, אני כבר בן 84, עבדתי 7 שנים בצון שלך ברחל.
אתה, תן לי את אשתי.
אבל תראו באיזה ניסוח אבא את אשתי כי מלאו ימי ואבוא אליה. מישהו ממכם? שמע פעם בחור מדבר ככה היום?
בלשון של רשי.
והלוא קל שבקלים אינו אומר כן, אף אחד לא מדבר ככה אבא את אישתי ואבוא אליה.
לא מדברים, זה לא.
עוד דבר שמעלים אותו ככה על עוד לאבא של הכלה ורשי עונה על השאלה הזאת עונה רשי אלא להוליד תולדות המר. כך הוא התכוון רק בשביל ילדים, אז בשביל זה זה היה? הוא מצא את הביטוי הזה.
שואל הרבי בלקוטי שיחות. אבל גם אם אתה רוצה לדבר בשביל ילדים, אז זה לא לא צנוע. ככה לדבר זה לא זה לא ביטוי, זה ככה.
לא מתבצעים.
אז הרבי מחדש שיעקב אבינו עמד בדרגה רוחנית גבוהה כמו של אדם הראשון קודם אחרי.
ששמה לא היה להם את הבושה הזאת. אם הרי אנחנו לא בגדים, לא הייתה להם את הבושה והוא הגיע לדרגה של קודם החץ. מכיוון שכך, אצלו זה לא עמד, לא עמד כאן בשאלה מה אני למדתי מהקטע הזה.
יכול להיות שאתה אומר כל מיני משפטים או מתנהג בכל מיני הנהגות שהם.
לא נראות למישהו ולא מסובלות, אבל אם אתה תעשה את מה שאתה עשית לשם שמיים, אתה תעשה את זה רק למען המטרה, למען העניין.
אז כל הרושם הלא טוב ימחק.
למחלו לך.
כשאנחנו מדברים על יעקב אבינו כבכיר האבות.
על אברהם הם אומרים שהוא לא ידע איך שרה נראית בכלל.
ואף על פי כן, לא אומרים שהוא בחיר. האבות לא אומרים.
שיש לו את השם הכי טוב.
יעקב אבינו אומרים שהוא פגש את רחל.
וחיבוקים ונשיקות וזה לא היה מקובל גם בין הגויים של הימים ההם.
ועד כדי כך שכתוב שכשהרואיים ראו אותו, זה היה נראה להם מוזר הרועים, הגויים שלך רן שראו אותו. בואו תראו איפה אנחנו ואיפה הם כאילו לעומת איפה השתנו הדורות. דברים כאלה לא השאירו לרחוב.
זה לא היה ברחוב. אם היה נראה להם מוזר מה שהוא עושה, ולכן יעקב היה צריך לעשות על זה איזשהו תיקון, לא נכנס לזה עכשיו.
ויעקב אבינו אחר כך מתחתן לא עם מחט עם 4. אנחנו לא שמענו על אברהם אבינו שנסע 4 והיו שמה שני אחיות, ואחר כך היה גם כן את העניין שהוא גונב את הבכורה לעיסה, ואחר כך אנחנו את הקטע הזה שהוא בא ואומר יאללה, תביא את האישה. יאללה בסגנון כזה ואחרי הכל.
הוא נקרא בחיר האבות בגלל דבר אחד.
שהוא ידע להגיד את האמת כמו שהיא.
משה הוא חש אותה, אבל הוא לא היה לו שום הכשרה אזהרה במה שהוא אמר. היה כמו שאומרים לשם שמיים נקי. אז היא התקבל.
זה עבר. הוא נשאר עם השם הטוב וזה מסר אלינו. אם אני לוקח למשל ושואל שאלה פשוטה, יש פסוק במלאכי והשיב לבבות על בנים.
אתם יודעים כמה דברים ההורים, אבא ואמא עושים בשביל הילדים שלהם, אפילו שההורים עצמם בכלל אוחזים באותה דרגה.
כמה ילדים חזרו, כמה הורים חזרו בתשובה מזה שהבת חזרה מהגן ואמרה שהיא רוצה שאמא תדליק נרות ילדה בת 5.
הורים?
עושים הרבה דברים בשביל הילדים שלהם והילדים?
מושכים אותם אחריהם בארצות הברית.
מאוד מקובל, מאוד מאוד, מדינות פה מנסים בקטנה, אבל שמה מקובל, עיר הילדים, מדינת הילדים, ואז נותנים לילדים שמה לנסוע במכוניות קטנות ונותנים להם לנהל לנהל כל מיני מסעדות ובתי חולים ומשטרה, וכספומט ובנקים, והם מאיישים את העיר הזאת.
והם קונים ומכינים ומבשלים. אנחנו לא מכירים את זה פה בגדול, אבל בחוץ לארץ זה ממש עסק מצליח. עיר שלמה עם כל האביזרים שצריכים בשביל עיר רק בשביל ילדים.
הפסיכולוגים עלו על זה שיש ילדים שבאו מבתים קשים.
שיש להם הרגלים מגונים בבית, הרגלי האכילה מגונים ואחר כך הרגילים של חוסר עבודה. כבר 4 דורות, 4 דורות, האבא והסבא ואבא של הסבא. הם סקשני, כמו שאומרים, הם נמצאים.
במובטלים מקבלים מהמדינה את הכספים שלהם, והילד גדל בתוך בית כזה ובאמצעות עיר הילדים מוציאים אותם. נותנים לילדים לעבוד שמה, כבאים וכל מיני כאלה ומשלמים להם על זה. אז הם לומדים להנות מרווח שאני אשקעתי הם חוזרים.
הביתה ומשנים את ההורים שלהם. אני שואל שאלה פשוטה, איך קורה שאבא שראה אבא שראה סבא שרק.
שותה ומשתכר ושוכר בבית ומרביץ לאמא וזה הכל. איך קורה שהוא משתנה בסופו של דבר בגלל הילד?
יש לי הסבר אחד, הילד מה שהוא אומר, הוא אומר ללא פניות.
ללא פניות הוא נקרא בתמימות, בית סוהר, בתום לב כשאותה ילדה באה הביתה והיא אומרת אמא, תדליקי נרות שבת. זה יוצא כל כך מתוק. זה יוצא כל כך עדין.
זה יוצא כל כך פשוט, ללא שום אינטרסים, ללא שכוונות לאמא אין רגע אחד של מחשבה. היא רוצה להחזיר אותי בתשובה, אז בגלל זה בסוף היא חוזרת בתשובה היא.
והשיב לבבות על בנים, ככה זה עובד.
ברגע שאנחנו רוצים להעביר איזה שהוא מסר.
אנחנו רוצים לשמור שם טוב לעצמנו. מה עשה ליעקב את השם טוב התמימות? יעקב אבינו זה מידת הצמימות.
נכון שהוא אמר אב ואת אשתי ואבו אליה זה היה ביטוי לא מקובל, אבל זה בא בתמימות.
אז התמימות הזאתי כבשה כבשה את לבן כבשה כבשה.
אותנו עד.
היום הזה אנחנו מסתכלים עליו כמחיר האבות.