מה היתרון בעמל

תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו שגיאות):

קהילת פרק ג' פסוק ט מה יתרון העושה באשר הוא עמל?
הפסוק הזה באופן לא שיגרתי מסיים כאילו בסימן שאלה, כאילו שואל, שאלה, מה היתרון העושה באשר הוא עמל? מה היתרון כאילו אין יתרון וזהו?
הוא שואל אותך שאלה ריטורית שהוא לא מצפה לקבל תשובה עליה.
אנחנו נראה בסוף שאפשר לראות את הפסוק גם בצורה אחרת.
יתרון העושה אשר הוא בכל אשר הוא עמל אנחנו נראה בסוף שאפשר לקרוא את הפסוק, מה, מה הוא היתרון העושה באשר הוא עמל?
מבחינת מה היא היתרון של זה שעושה כאשר הוא עמל באיזה שהוא דבר? וזה נראה בהמשך. אבל בפשט, שלמה המלך אומר שאין יתרון לאדם בזה שהוא עמל.
והתרגום שאנחנו יודעים כבר השתמשתנו כמה פעמים בשיעורים שלנו בתרגום יונתן בן עוזיאל, על הפסוק הזה הוא לא רק תרגום מילולי, הוא גם כן מוסיף ביאור, והוא מוסיף.
אני אקריא את לשונו, בארמית והתרגום.
מה מותר אית לגבר פלח די טרח למעבד עוצרים ולמכנס ממון אילולי מסתיה במזלא דלעילא.
מה יעזור לאדם? כל מה שהוא רץ, להצליח ולהעשיר אלמלא המזל העליון שבו נקבע מצבו ומה שיהיה איתו. מה היתרון לאדם? בכל עמלות אשר יעמוד תחת השמש איזה?
יתרון יש לאדם.
איזה יתרון יש לו? אלא זה שהוא בעצם מקבל משהו מהמזל העליון.
שמענו על ערב בישראל בעל שם טוב, שמענו.
בנוסף לרביי ישראל בעל שם טוב היו עוד כמה בעלי שם טובים.
היה רבי האדם בעל שם.
והיה רבי יואל, בעל שם, ולפני כולם הראשון. אולי אולי על כל פנים, במסורת החבדית. זה רבי אליהו בעל שם. הוא היה איש מופת.
נולד.
בגיל מאוד מבוגר לאבא שלו, אבא שלו היה יהודי שמעולם לא נשא אישה עד גיל 70.
בגיל 70 היה מקובל ספרדי.
שחי בפרישות ובבדידות ומעולם לא דיבר דברים בטלים.
כמדומני, ששמו היה רבי יוסף יוסף הספרדי, היו קוראים אותו הספרדי הקדוש.
באותו מקום שהוא גר.
הייתה אישה שבעלה נרצח בידי גויים.
והיא הייתה.
נחשבת כחלוצ, זאת אומרת, לא היו לה ילדים, היא הייתה צריכה לקבל חליצה מבעל מבעלה.
ומאח, בעלה סליחה ואחרי שהאח בעלה חלץ לה אז בית הדין פרסם שמי שרוצה לשאת אותה לאישה יבוא לבית הדין. זה הסדר היה שחלוצה. בית הדין. הוא סייע לה להינשא.
והוא ובא אליו בחלום ואמר לה שנפסק בשמיים שהיא תינשא לרבי יוסף. יוספה זה הספרדי הקדוש ב.
היא הייתה האשכנזיה והוא היה ספרדי ואיך שהוא הגיע לאשכנז ו.
היא מאוד התביישה. היא תלך ותציע כזו הצעה. זה לא היה נעים. היא גם הייתה אישה מאוד צעירה. היא הייתה בת בנים. הוא היה אדם מבוגר.
בסופו של דבר.
הוא הגיע לבית הדין והציע את עצמו לשאת אותה והיא הסכימה.
נולד להם ילד.
לילד הזה הוא קרא אליהו את הילד הזה הוא גידל.
בקדושה ובטהרה, באופן כזה שהוא, אני חושב שהילד לא יצא אף פעם מהבית עד גיל 13.
והילד הזה בגיל 13 מת עליו אביב.
והוא היה חריף, שכל בעל תפיסה לא נורמלית הוא גדל, התחתן.
וכעבור זמן קצר הוא הפך להיות הבעיה.
בעל מופת לא נורמלי.
ובנוסף לזה גם תלמיד חכם עצום. עכשיו היה מקומות כאלה שלא קיבלו אותו בגלל המופתים שלו אז הוא היה אומר שמה שיעור תורני באותו סגנון שהם לומדים, וזה גרם להם להתבטל אליו. זה היה הרבי. הוא פרסם הרבה תורת הקבלה, הוא היה הראשון.
אז יש לו פירוש בספר קוהלת.
הפירוס שלו על הספר, קוהלת נקלע מכלול יופי והוא.
מפרש?
מכלול יופי.
והוא מפרש, מה יתרון העושה באשר הוא? המייל והתרגום אומר שאם אין לך את המזל, הדלאי אם אין לך את המזל העליון אז מה= כל הזה שלך? אבל אם יש לך את המזל העליון אז אז אז אז יש לך יתרון.
ככה הוא מפרש, אין לך יתרון כל זמן שאין לך את המזל, הדלאי, אבל אם יש לך את המזל, הדלאי אז אין לך שום בעיה טוב. זה היה רק הפתיח. מה שאנחנו מנסים להבין בשיעור הזה זה.
מה הוא המזל העליון? מה הוא המזל העליון ומה זה נקרא שבלעדיו אין לנו יתרון, ומה הכוונה שהיא איתו ביחד? יש לנו יתרון, זה הנושא של השיעור שלנו היום.
אז אני קודם כל אומר כמה מילות.
והגדרות קבליות לנושא הגדרות קבליות לנושא של מזל העליון? מזל עליון זה מושג הוא מושג שמוסגר בזוהר הקדוש בידרה כמה וכמה פעמים בחסידות הרבה מאוד פעמים ויש לו הגדרות.
כולנו שמענו בוודאי על יוד גימל, מידות הרחמים, יוד, גימל, מידות הרחמים הם מזלות.
מה זה מזלות? לא המזלות האסטרולוגים שאנחנו מכירים אלא עם גיל. מידות הרחמים הם מזלות כאלה, שמורידים כוחות רוחניים מלמעלה למטה, כמו מזל כמו נזילה, נזילה מלמעלה למטה. מה פירוש נזילה?
הפירוש הוא שלפעמים לא מגיע משהו, זאת אומרת בצנרת הרגילה, בסדר איך שמעבירים את ההמשכות האלוקיות בסדר הקבוע, לא ראוי שנקבל יוד, גימל, מידות הרחמים, יש להם עוצמה רוחנית שהם מסוגלים מסוגלות להוריד לנו המשכות אלוקיות באמצעות לפנים משורת הדין. בנזילה. יש פיצוץ כאילו נזילה מכוונת והנזילה, הם הפכו להיות כל כך מסודרות שם.
שלכל לכל מילה בפסוק השם השם השם כן רחום וחנות ערך כפיים ורב חסד ואמן נוצר חסד לאלפים.
ונושא עוון ופשע וחטאה ונקה. אז יש לכל משפט כזה לכל מילה כזאת או צמד מילים כזה יש משמעות. זה סוג מסוים של נזילה.
אז יש את הנזילה שנקראת נוצר חסד.
נוצרת חסד, נקראת נקרא המזל העליון.
ויש מזל תחתון. המזל התחתון נקרא מזל ונקה. זה אחד מהמילים בפסוק האחרון. מזל ונקה נקרא.
עניין האחרון, הבחינה האחרונה, מזל תחתון אחת, האב ונקה. כן, רק שיש שתי כל מילה, כל משפט שם, כל פסקה שמה עם מזל מבחינה מסויימת של צמצום אור אלוקי שיורד אלינו. אז יש משהו.
המזל העליון ששורשו מהעולם, האצילות ויש.
מה שנקרא מזל התחתון זה שייך לעולם החוכמה. זה שייך לעולם המעשה.
ושניהם ביחד מזדווגים. מזל נוצר חסד ומזל ונקה מזדווגים ביחד וכשהם מזדווגים ביחד זה נקרא שיורד שפע אחים מוצלח שיש כמו שאומרים לעולם.
אז ככה העניין הוא כזה.
שהצמצומים הללו, מה שנקרא מזל עליון ומזל תחתון.
הם נקראים בעברית שלנו מיקוד.
יש מיקוד עליון ויש מיקוד תחתון. יש שאני ממקד את החוכמה ויש שאני ממקד את המעשה כשאני ממקד את החוכמה זה הפירוש ושאני מיקדתי את המזל העליון. אני אתן דוגמאות לזה. אני מיקדתי את המזל העליון וכשאני ממקד את המעשה זה נקרא שאני מיקדתי את המזל התחתון.
הסברת העניין קצת עד כמה שזה, עד כמה שזה ניתן.
יש שני פסוקים בתנ ך, שהם לכאורה סותרים אחד את השני.
פסוק אחד אומר, החוכמה תחיה בעליה הפסוק השני אומר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. איפה הסתירה כשאני אומר. החוכמה תחיה בעליה כאילו שבזכות החוכמה אתה יכול להרוויח פרנסה.
כשאני אומר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. ההדגשה, היא יגיעה כפך ולא יגיע מוחך, זאת אומרת.
שהפסוק של החכמה תחיה, אומר שהחוכמה והשכל יכולים להביא כסף יכולים להביא פרנסה, והפסוק, הגיע? חיכית תאכל, אומר שהשכל. לא יכול להביא כסף.
רק הידיים.
עמל.
ותורת הקבלה מסבירה שבעצם זה לא סתירה זה.
לא סתירה, זה פשוט שני רובדים שונים זה שני אנשים שונים. זה שני בחינות שונות. החוכמה תחייב בעליה זה סוג מסוים של אדם.
שאצלו הפרנסה עוברת באמצעות החוכמה.
ויגיע רק היא תאכל. זה סוג אחר של בן אדם. מה?
יש אדם. לכן הקדמתי מזל עליון. מזל תחתון ופרשתי מזל מלשון מיקוד.
נזילה של מיקוד אני ממקדת את עצמי איך להוריד את החוכמה איך להוריד את המעשה.
הבחינה של.
של החוכמה תחייב בעליה זה אדם שמצליח.
במודעות עצמית גבוהה מאוד, שהייתי אומר שמעטים מאוד הם. האנשים שמגיעים לבחינה הזו.
זה אפשרי, אבל הם מעטים. אלה שמעפילים אליה, שיש לו מודעות אישית בדיוק למי אני. מה שמי ללא שום תהיות.
הוא מוצא מיד מה מתאים לו.
יותר נכון, יודע גם בעיקר מה לא מתאים לו והוא עושה רק עוסק לצורך פרנסתו רק במה שמתאים לו בדיוק.
בלי שהיה צריך לנסות דברים אחרים קודם, הוא פשוט חי.
את עצמו שלו ואת העולם ואת המציאות בצורה כל כך מדוייקת ואמיתית שאין לו אף אין לו תהיה בזה ואין לו טעות בזה.
האדם הזה אומרים לו החוכמה המיוחדת שיש לך מחייה את בעליה וההדגשה.
שאנחנו אנחנו בדרך כלל נמצאים על הצד השני של יגיע כפך, לא החכמה תחיה באליה, ובדרך כלל אנחנו מנסים כמה דברים.
במילים אחרות, אם אני לוקח עכשיו דוגמה מעשית של עכשיו שנסעתי ברכב ושמעתי בחירות לרבנות ראשית.
יש כך וכך מועמדים זה רק דוגמה. כן, יש כך וכך מועמדים.
אילו אנחנו היינו חיים בעולם של של החוכמה תחייב בעליה, רק השניים שנבחרו בפועל, הם אלה שהיו מגישים מועמדות.
משום שהרי אנחנו מאמינים בהשגחה הפרטית, ואנחנו יודעים שכל מה שנקבע אם כל הפוליטיקה שסביב זה זה משמיים. כן, ככה בכל דבר, לא רק בתחום הזה. בכל דבר זה ככה עכשיו. אם בן אדם יודע באמת מה תפקידו בעולם ומה האלוקים רוצה ממנו, ולמה הוא בנוי ולמה הוא שייך ויותר נכון יותר קשה למה הוא לא שייך ולמה הוא לא בנוי ולמה הוא לא צריך לעשות איפה הוא לא צריך להתמון את ידיו אז היה עושה רק מה שצריך. עצם זה שבן אדם.
מנסה.
איך קוראים לזה רץ'לה, ונכשל או לא נחשל. זה לא משנה, כן. עצם זה שהוא מנסה והוא בהימור הוא לא במאה% יודע מה שהוא עושה. זה סימן שהוא לא שייך לדרגה הגבוהה הזאת של בודדים בדור אולי נמצאים בה של החוכמה. תחייה בעליה. עכשיו יש את הדרגה השנייה והיא הרבה יותר עממית ויותר שייכת אלינו, אבל חשוב שנתעמק בגם כי יש לה כמה וכמה נקודות מעשיות יגיע כפי תאכל אשריך וטוב לך.
מזל תחתון זה מיקוד מעשי.
מה זה מיקוד מעשי? אני מנסה, אני לא יודע במאה% ממה שייך לי, אבל אני ממקד את עצמי באותה. של מעשה, ואני נותן שמה את את הווליום של החוכמה במעשה ברמה מאוד מווסתת. כלומר, אדם שייכנס לאיזה שהוא תחום.
והוא יחיה באותו התחום עם המון המון מחשבות, וכשאני מדבר מחשבות אני לא מתכוון ליצירתיות בונה ומשכללת.
ומטפחת את אותו התחום שאתה עוסק בו, אלה המחשבות, אולי הרהורים? אולי אולי אני פה, אולי אני שם, ואולי?
אם האדם יכנס למה שהוא לא יכנס והוא יהיה במחשבות ובערעורים אז הוא לא כאן. הוא לא כאן במאה% וכיוון שהוא לא כאן במאה% אין לו ברכה במעשה ידיו זה פשוט הכלל שנותנת לנו המשנה, ככה מפרשת אותה החסידות. המשנה במסכת אבות אומרת, כל שמעשיו מרובים מחוכמתו. חוכמתו מתקיימת המשנה באבות, דיברה על מה שהיא דיברה. החסידות מפרשת את המשבר.
את המשנה באבות, ככה.
אתה עושה עשייה לצורך הפרנסה שלך, אף פעם שהחוכמה איך שאנחנו אומרים בעברית סלנגיץ שהפלסף שלך סביב מה שאתה עוסק שזה אף פעם לא יהיה יותר מהמעזים שלך.
תמיד, המעשים יקברו, אם.
הפלסח שלך יהיה- מהמעשים יש מצב כמו שאומרים ברחוב שאתה ממשיך הלאה ומתקדם ועולה מחיל אל חייל, אבל אם לא אין חוכמתו מתקיימת. מה פירוש החכמה תחריב אותך?
החוכמה הפלסף הזה יחריב אותך. הוא יעביר אותך, מדבר לדבר. אני רוצה לספר לכם סיפור, סיפור.
שהיה לי שהייתי בישיבה.
היה בחור נראה ככל הבחורים.
ואני חושב שזה היה יום רביעי. הוא תמיד היה נעלם.
הוא לא בא לי ממעל ממש לשיעור שלי. הוא תמיד נעלם ביום רביעי.
ובאיזה שהוא שלב?
השאלה הייתה.
השאל, זאת אומרת הממונה על התלמידים המשגיח, שהיה ממונה, תפס אותו לשיחה והוא אמר את האמת.
הוא סיפר שהם קבוצה של תלמידים.
מהקהילה הרפורמית בארצות הברית.
שרוצים ל אני לא אומר את המילה הנכונה לחנך אותם או להכין אותם.
לתפקיד של מנהיגות מנהיגי הרפורמים בדור הבא ולצורך התפקיד הזה.
נותנים להם להכיר את כל הזרמים ביהדות.
ולחיות במגע ישיר בלתי ממוצע עם כל הגוונים והסוגים.
ואותו שלחו לישיבת חבד.
ויש להם מפגש פעם בשבוע, כל החברים. יש כאלה שנשלחו למוסדות אחרים, יש כאלה לישיבות של זרמים אחרים. יש כאלה שבכלל לא למקומות דתיים, זה לא משנה והם עושים מפגש פעם בשבוע, וכל אחד מעביר את החוויות שלו והמפגש ביום רביעי.
אני זוכר שהוא סיפר לי אחר כך שהמשגיח אמר לו ככה.
לא אכפת לי מה אתה חושב.
ולא אכפת לי מה אתה מאמין.
ולא אכפת לי מה תעשה אחרי שתעזוב את הישיבה.
וגם לא אכפת לי מה עשית עד שנכנסת לישיבה.
אבל רק דבר אחד אני מבקש ממך, אם אתה רוצה להישאר כאן, כשאתה כאן, תהיה פה עד הסוף.
זאת אומרת, תצטרך לוותר על המפגש היום רביעי הזה באותה שנה שאתה רוצה להישאר ככה.
לא מפריע לי שתעשה שיחות בטלפון, זה לא מפריע לי. מה אתה תהיה אחר כך? אבל אני חושב שאדם הגון, אדם שרוצה להיות מוצלח באמת כשהוא נמצא כאן, שיהיה כאן עד הסוף וכשהוא נמצא שם שיהיה שם עד הסוף.
שיש בזה הרבה מהצדק אלינו בכל התחומים. כשאתה רוצה באמת להתקדם במשהו, אתה צריך.
בכוח המעשה שלך להיות במאה% כאן עכשיו. אם המוח שלך עסוק בהמון המון מחשבות. המון, המון ניתוחים, המון המון בדיקות ואתה לא פה במאה% אז אתה מפוזר ברחבי הארץ.
יש לך% מאוד מאוד מצומצמים של מיצוי הכוח האמיתי שלך כאן, וזה לא הצלחה. הצלחה אמיתית היא לא כזו. אז שוב אני חוזר שוב מזלות, מזל, נוצרי, חסד. מזל ונקה, מזל עליון, מזל תחתון. הייחוד של שניהם ביחד. המזל התחתון פירושו מיקוד המעשה, מיקוד המעשה. פירוש התמקדתי במעשה ואני נתתי את החוכמה, קרי פלס.
במינון נכון ולא יותר, מה שאומרים יותר ממה שמגיע יותר ממה שצריך יותר מהגובה וכולי. וכולי וכולי. עכשיו כאן.
אני רוצה.
לתאר איזשהו דבר.
מעניין שזה סיפור מקראי שכולם מכירים אותו, ואני רוצה לפתח איתו איזה שהיא תובנה להמשך הדרך שלנו. יוסף, בנו של יעקב יוסף הצדיק הוא.
יוצא לחפש בציווי אביב את האחים שלו בכדי להביא להם לראות מה שלומם.
והוא הולך?
ואיפה שהוא הולך.
הם לא נמצאים.
באמצע הדרך הוא פוגש איש שרשי מיד מיידע אותנו שהאיש הזה היה גבריאל המלאך, והאיש הזה שואל אותו, מה תבקש. אז הוא אומר את החי, אנוכי מבקש. אז הוא אמר לו הם נסעו מזה, הם בדותן במקום אחר לגמרי. מה היה קורה אילו יוסף לא היה פוגש באיש?
אז זה היה ממשיך להסתובב כמו פוררה בכל מיני מקומות ולא היה מגיע אלא אמת של איפה שאותה הוא מחפש. יש כאן סמל של השתדלות, של בן אדם. הסמל הזה, אני קורא מזל תחתון עשייה.
עשייה של האדם בכוחות עצמו באמצע הדרך. הוא נפגש עם המזל העליון הוא פוגש באיש במלאך שהוא המזל העליון, שמכוונן אותו, לאן אתה מתקדם הלאה ועל זה אומר שלמה.
שלא יעזור שום דבר לאדם אם אין לו את המזל העליון. אם אין לו את הגבריאל שלו שבא ואומר לו מה אתה, לאן אתה הולך? למה אתה מתקדם?
כל הסיכויים שהוא יעשה את כל הטעויות האפשריות בעולם. עכשיו, התובנה הזאתי היא לא תובנה שלי. אני מי שאמר אותה בצורה הכי בוטה שיכולה להיות, זה הרמבן.
לא הרמבם עם מים הרמבן רבי משה בר נחמני הרמבן על הפסוק הזה אומר משפט שזה משפט איך אומרים מאוד מאוד חזק.
ואנחנו נצטרך לעיין במשפט הזה מפני שזה משפט מקומם, הרמבן על הקטע. סיפור הזה אומר אס מסקנה, הוא הסיק מסקנה.
הגזירה.
אמת.
והחריצות שקר.
זה משפט מפתח, אבל משפט מקומם.
הגזירה הוא מתכוון למה שנקבע מלמעלה, או בסגנון של השיעור שלנו.
המזל העליון.
הגזירה אמת.
החריצות, זה המזל התחתון, זה העשייה של האדם בכוחות עצמו. שקר זה לא דבר אמיתי. ופה אנחנו נכנסים לדילמה. מה זאת אומרת?
יש חובת ההשתדלות.
האדם חייב להשתדל בכוחות עצמו, לעשות מה שבידה וכאן אנחנו מגיעים לאיזה שהיא תובנה חדשה.
מתוך דברי הרמבן מה הוא התכוון להגיד? הרי גם אנחנו מסכימים שיוסף לא מצא את אחיו לולא שהאיש גבריאל בא והוביל אותו, וגם אנחנו.
לא תמיד מגלים מיהו האיש גבריאל שלנו, אבל הוא תמיד נמצא בכל שלב רציני בחיים מומבע והוא מדריך אותנו. הוא בא והוא אומר לנו הוא פתאום איזה בא איזה אדם. הוא לא היה, הוא לא חייב להיות בלבוס של גבריאל הוא איזה בן אדם שהתלבש בו המלאך הזה והוא מציע לך איזה שהיא הצעה.
אז אז מה פירוש על דבר?
על זה אפשר להגיד שהמעשים שלנו פעלו איזה שהוא דבר לולא גבריאל לא היינו עושים כלום. כאן אנחנו מגיעים לדבר מאוד מאוד חשוב.
הכלל הוא.
שאלו הקדוש ברוך הוא דורש מהאדם אתה תשתדל.
וההצלחה תבוא ממקום אחר למקום אחר, אבל כדי.
אבל כדי שאתה תצליח באופן סגולי אני אסביר כל מילה אחר כך באופן סגולי, אתה צריך לעשות השתדלות.
דע לך.
שההשתדלות שאתה עושה?
ב-90% לא תועיל ולא כלום, אבל לא.
אבל לא יהיה לך אף פעם את הסיכוי להגיע לגבריאל המזל העליון. אם לא עשית את ההשתדלות הזו.
אני אתן לזה.
המחשה מגושמת קצת היה פה בתל אביב, יהודי צדיק לפני כמה עשרות שנים. שמו רבי אהרון מבלז. הוא היה רוצה את שלו בעוד כמה ימים.
והוא.
היה אומר ככה כשהיו באים אליו תלמידים סטודנטים מבקשים ברכה להצלחה בלימודים, היה עומס, מברך אותם, ומסיים בסוף משפט כזה.
לחזור הרבה פעמים זה סגולה לזיכרון.
ואני תמיד תמהתי.
לחזור הרבה פעמים זה שיטה לזיכרון, זה לא סגולה לזיכרון.
אבל הוא לא התבלבל.
הוא התכוון להגיד שבעצם אין שום סיכוי לאדם לזכור את מה שהוא לומד. אין שום סיבה שהוא יזכור.
ומאיפה אנחנו יודעים את זה? בתורת החסות יש העמקה במצווה שנקראת מצוות שכחה.
והחסידות מדגישה שאי אפשר לאדם לבוא למצווה הזאת, בכוחו כשכחה זה דבר שקורה לאדם מאליו, וממילא זה פורח לו מהראש.
מה הוא יעשה? הוא לא יכול לאחוז את זה.
במוסרות ולשמור את הדבר את הרעיון ג'ר לו. ברזין, זה פשוט נמלט לו מהראש בלי שהוא שם לב.
אז אי אפשר לברך על זה. למשל כן, אי אפשר לקיים אותה. אי אפשר להכין את זה מראש, וזה דבר שהתכוון רבי אהרון להגיד השכחה היא.
שייכת לכל בן תמותה. גם הרמבם, שמעיד על עצמו שאני לא ידעתי שכחה מה היא לא יודע מה זה הרמבם. זה הרק
הדמות הזאת שהאכילה בראש שלה את כל כך הרבה ובצורה כל כך.
מסודרת בסוף ימיו, התחיל לשכוח לא שכחה של זקן אלצהיימר, אלא הוא שכח מקור. כתבתי ניסחתי הלכה, הוא שכח את המקור להלכה. אז מאיפה לקחתי את זה?
היה צריך לדפדף לחפש ברשימות והוא אומר, עכשיו אני מבין את הטעות שלא כתבתי.
אבל למה לא? כתבתי כי לא ידעתי שכחה מה היא, אז לא האמנתי שזה יכול לקרות לי פעם.
אבל זה קורה לכל אחד, כל דבר שהוא חומר הוא נתון לתוך.
עולם השיכחה כל דבר שמורכב מארבעת היסודות שייך בו שירך. ואז בא רבי אהרון מבלזור אומר ככה אם תחזור.
סגולה שתזכור.
ומה הוא התכוון להגיד? אני מרשה לעצמי, והוא לא יקפיד עליי. אני מרשה לעצמי להסביר בדבריו אם תחזור כאן. תזכור שם.
אתה תזכור אולי את זה אבל יהיה לך סייעתא דשמיא לזכור גם מה שלא חזרת. למה היה לך את העמל?
היה את תחנת הכלי, מה שנקרא את המזל תחתון מצנחה. עשית את ההשתדלות מצנחה. אז יבוא גבריאל מזל עליון ויטפל בהמשך, אבל אנחנו נבראנו ואנחנו באנו לכאן כדי לעבוד. אני אומרת הרעיון הזה ואחר כך מצאתי לו סימוכין בדברי קודש, גם לבחורים ובחורות רווקים.
אתה צריך לחפש.
מחזר אחריה אבדתו, כמו שאמרו חזל.
זה לא בטוח, שאיפה שתחפש תמצא. אני יכול להגיד לך שבתשעים% איפה שתחפש לא תמצא, אבל עצם זה שאתה מחפש תהיה לך סיעתא דשמיא שזה יבוא.
אבל אם לא תחפש לא תמצא כי צריך. כל העולם בנוי בצורה הזו. מזל תחתון שעומד כנגד מזדווג עם מזל עליון. אם לא תכין מזל תחתון זה לא יעבוד, אבל החידוש הכי גדול של הדברים שהקשר בין המזל העליון לבין המזל תחתון הוא קשר סגולי.
הוא לא קשר הגיוני, וזה מה שבא שלמה להגיד בפסוק שלמה בא להגיד מה יתרון העושה באשר הוא עמל? בוא, אני הייתי אומר לכם משהו הפוך.
אם תעמול תצליח זה 1. + 1= שתיים. ואז אני מסתכל על הפסוק הזה ואני אומר מה? היתרון העושה בכל אשר אמן.
והתרגום אומר לי שרק אם יהיה לו את המזל העליון זה יעזור, אבל אם לא יהיה לו את המזל העליון לא יעזור רגע. רגע, אם אני אעשה מזל תחתון אני את העמל שלי, אעשה בטוח שיבוא מזל עליון.
אם זה היה בטוח אז מה אומר שלמה? מה יתרון האדם בכל העושה אשר עמל? מה הוא, מה הוא אומר שאין יתרון? בטח יש יתרון, זה מזל תחתון יביא מזל ליליון, איה דאטה, על למדת שיש יתרון באדם במחול אשר יעשה, אבל שלמה, זה בדיוק מה שאני רוצה להגיד לפי איך שמבין אותו התרגום, יונתן בל עוזיאל שלמה, רצה להגיד שאין יתרון כי אין שום עבחה.
שזה יעבור חלק שאין שום הבטחה שאם אתה תעסיק את המזל התחתון, אז באופן טבעי יבוא מזל. העליון זה יבוא, אבל זה לא באופן טבעי.
זה לכן הבאתי את הסיפור עם יוספה צדיק וגבריאל שמתגלה אליו. זה תמיד יהיה משהו ניסי.
זה לא 1 + 1= שתיים. והרמבם בתור הציונליסט בא ומדגיש לך את זה בצורה ברורה תדע.
לרמב"ם אני אומר שלמה המלך, בתור רצינית. גם הרמבם היה רצון לזה אז שלמה המלך, בתור רציונליסט בא ואומר לך תדע שזה לא יהיה דבר שיבוא באופן ישיר מדעי. זה יבוא באופן לא מדעי.
בגדול ההצלחה עשיית דשמיא בוא תבוא והיא תבוא בגלל זה. אבל אני אומר לך שאתה תוכל לעמוד אחרי 25 שנה ולהגיד סתם בזבזתי את הזמן שם והאלוקים יגיד לא. זה היה המזל התחתון, שהכנת כדי שיתגלה. המזל העליון, בסוף הוא יהיה 7, אבל זה כמעט אף פעם לא יחשהו חשב שהוא יהיה 7.
הלאה, אם הבנו והבנו טוב ברוך השם נתקדם הלאה. כן, הגמרא אומרת במסכת שבת, אני מתקדם הלאה במזלות קצת. הגמרא, אומרת במסכת שבת.
שחיה בהנה הוא מזונה, לא תלויים בזכותה.
אלא במזלה.
מה זה זכותה?
הזכותה כתוב בחסידות ככה כל אדם.
אתם שמעתם את הביטוי הרבה פעמים. זכותו יגן עלינו.
הרבי הקודם מפרש, אה, כיסו יוג, אז סחיסו יוגנהליין הזכותו תגן עלינו, מה זה? זכות תגן עלינו הרבי הקודם מברר במאמר דבר פלא, הוא אומר הצדיק.
זיכך בחיים שלו משהו.
הואזיקח את עצמו זיכך את העולם. זה נקרא זכותו. זכותו. זה הזיכווך שהוא עשה בעולם.
הזיכוך שהוא עשה בעולם זה זכות, והיא מגינה עלינו זה פירוש, זכותו יגן עלינו. דרך אגב, לפי הפירוש הזה אפשר להגיד את זה על אדם שחי.
למה לא? לפי הפירוש הזה, האם אפשר להגיד את זה גם על אדם חי? למה לא, הוא זיכך כי הם מצווה? אפשר להגיד את זה גם על אדם חי. המשפט הזה לא חייב להיות דווקא על אדם שמסתלק עכשיו מה זה נקרא?
בנה חיה ומזונה, לא תלויים בזכותה, אלא תלויים במזלה, פירוש שהם לא תלויים בדבר שאתה תזכה, ותעשה איזה שהיא פעולה ובזכות הזיכוך שאתה תעשה, תקבל בנה חי ומזונה בסדר על זה.
יש שאלה מה שנקרא השאלה של סתירה, מי כתב?
קצה. יש פסוק בספר התהילים.
במה זקן? נער את אורחו?
כאשר המגיד ממזריטש לא היו לו ילדים והוא ביקש בריכה מהבעל שם טוב.
אז הוא אמר לו את הפסוק הזה במ. יהיה זקן נער. איך זוכים לקבל ילד את אורחו, מכניסים אורחים.
אותו דבר הוא המגיד ממזריץ אמר את זה לאדמור הזקן, כשלא היו לו ילדים. והכניס אורחים נולדו לו ילדים, זה רק סגולה אחת. יש המון המון המון סגולות, גם לבנה, גם לחיים, גם למזונה לכל העניינים. יש סגולות. אז איך אתה אומר לי?
שזה תלוי במזל ולא תלוי בזכות התשובה היא מה שדיברנו קודם. זכות זה צ'ק בנקאי שלא חוזר.
בטוח 1 + 1, עכשיו לשתיים בטוח.
מזל.
זה אמור לעבור זה יותר מפיוטי זה אמור לעבור, אבל אף אחד לא יכול להישבע לך על זה עם ספר תורה ביד.
בא נחיה ומזונה, עוברים דרך מזלה.
אישה?
יולדת.
לפי הקבלה, זה נקרא.
הבחינה הזו של לידה נקראת בחינת כתר, לא נכנס לכל המושגים. זה נקרא כתר, וזה נקרא מזל עליון.
הכושר ללדת מזל עלייה.
מזל עליון צריך סיעתא דשמיא.
איך קוראים לאישה?
שמיילדת מיילדת איזה אות שם יש לה חיה במשנה במסכת שבת.
בפרק יוד חית. היא נקראת, קוראים לה חכמה.
בקיאה לילד בימים ההם נקראת חכמה זה.
הבחינת הכתר שיורדת דרך החוכמה.
אבל איך היא יורדת דרך החכמה החכמה?
מיילדת איך זה יורד דרכה באופן של למעלה מטע. זה לא יורד באופן של טעם בדת, אלא באופן של סגולה, באופן ארטילאי לא באופן מקובע זה הלידה וזה.
הביור שכל כך הרבה פעמים שעלו כאן בשיעור הזה ועכשיו אני סוגר.
אני סיפרתי פעם שאצל הרבי בהתוועדויות היה שהוא אומר משפט כזה ביידיש וידרמונד פרייה.
כמו שהוזכר קודם, כמו שנאמר קודם ולא פעם, כשהייתי רואה את המשפט הזה, כמו שהוזכר קודם, הלכתי לחפש איפה זה הוזכר ולא הוזכר לא אתמול ולא שלשום ולא בשבוע שעבר. וזה ופעם האחרונה שהרבי דיבר על זה זה לפני 40 שנה ובשבילו זה וידר, מונד פרייה.
וכל החיים. זה מקשה אחת כמו שהוזכר קודם. אז אני רוצה לומר.
שעכשיו אני משלים משהו מאיזשהו שיעור שמי שנמצא איתנו קבוע. אז הסוגר לו, איזה שהוא מעגל, אני רק מנסה. אני בדרך כלל בלי בדר מונד. פרי, אבל היום כן.
הנושא של אין מזל לישראל.
ישראל למעלה מן המזל.
וכל המושגים הללו.
אז מצד שני אין מזל. מצד שני יש לך בן אדם חבר שתמיד זוכה בבינגו. אני לא יודע במה תמיד הוא זוכה וכולם יודעים שיש לו מזל משהו.
אז מה זה אין? מה זה על והוא יהודי, אז איך אין מזלי לישראל? תשובה מאוד פשוטה, זה בדיוק מה שאנחנו מדברים עכשיו.
יש מזל ונקי מזל תחתון.
שיש אצל הגויים. אם עשית מזל תחתון בא מזל עליון ב-1 +1= שתיים.
עם ישראל, לא עם ישראל. מזל תחתון ומזל עליון, לא כמו 1 + 1= שתיים.
מה החיסרון? מה החיסרון של זה שזה לא בטוח? מה היתרון שזה= 3? לא באמת אמרת דבר נכון שהתוצאה תהיה הרבה יותר מאשר כשאתה סוחב משם מהעוצמות של ה, זה אתה סוחב בעוצמות הרבה יותר גבוהות. זה הסדר איך שאתם ישראל עובד.
זה נאמר אין מזל. לישראל אין להם נזילה מס.
קבועה חקוקה בחוק, אין להם נזילה כזאתי, אבל יש להם נזילה, מה שנקרא מתחת לשולחן. לכן תמיד היהודים אוהבים להחביא ממס הכנסה.
ואני אדבר בהאלצה הם תמיד מאמינים יותר ממה שתחת לשולחן.
וה סיבה. והסיבה?
מפני שזה הייקה רוחנית שלהם?
סמוי מן העין כן, שוויננדל זה כאלה אנשים שתמיד מאמינים במה ש פלפל כזה הוא תמיד ככה הכל ישר ככה על השולחן. זה לא לא נראה לו שזה עובד ככה. מה שצריך להיות בצדק וישר צריך להיות. אני לא מטיף חלילה לשום דבר אפס התורה והפך החוק, אבל אני רק מסביר את את המנטליות הטיפוס, לכן אנחנו נקראים עם סגולה.
ובדרך ההלצה אומרים שיהודים בסגולות תגיד סגולה הם רצים. יש אנשים כאלה שמתקשרים. אני סיפרתי את זה ששואלים.
בין המצרים.
זה טוב לעבור דירה לא טוב לך, הם אוכלים ב-9 באב בינתיים. אבל הם שואלים, אם אם בבין המלצרים זה טוב לעבור לדירה או לא לעבור דירה, זה נקרא סגולה את הסגולה כמו שאומרים. הם תפסו עם שני ידיים, ואילו את הזה אתה יודע מה יהיה בסדר.
וזה עוד יהיה בסדר? אז מה הנקודה? הנקודה זה מאיפה זה נובע? אני לא מצדיק את זה, אני רק אומר מאיפה זה נובע? זה נובע מפה.
שאין מזל לישראל אין 1 + 1= שתיים ההמשכה שלהם היא בדרך סגולית היא עובדת, היא עובדת אבל לא בדרך מובנתו.
וסגורה.
אמרו את זה פעם אצל האשכנזים, יש צוואת רבי יהודה החסיד. ומה?
אני אגיד לך שמה כתוב שאסור לצחצח את הנעליים ביום שתצא לדרך לתרנגול שקרה קוקוריקו בשעה זו וזוזה וכל אחד. ככה, ככה אנשים רואים.
מזה מי יודע מה? אז אמרו פעם שחבל שרבי יהודה החסיד לא כתב את כל השולחן ערוך שם בצבא שלו.
אבל שוב אנחנו מדברים על איזה שהיא תסמונת יהודית. אני מנסה להסביר מאיפה זה בא לנו. זה בא לנו מכיוון שאנחנו מזל תחתון. מזל עליון עם סגולה כי אנחנו מקבלים לא באופן ישיר.
בחתונה של הרבי, הרבי הקודם נתן שורה מתנה, כתב יד של האדמור. הזקן עשה מזה צילום חילק לכל המשתתפים ועל.
הכתב הזה הוא כתב למטה שזה יהיה סגולה. הכתב הזה. מי שיחזיק אותו יהיה לו סגולה. באיזה אז חשבתי מה הוא היה צריך להגיד את זה, סגולה מזכרת. איך כותבים היום בעברית? מזכרת משמחת? נישואין, למה אתה צריך לכתוב סגולה? אמרתי חתונה בכלל.
חי מזונה. כל הדברים הללו הם לא תלויים בזכות. הם תלויים במזל מזל וסגולה הם בני דודים. אז כיוון שכך בחתונה שורה מחתונה היא סגולה.
זה הולך ביחד.
האדם הרבה פעמים בחיים שלו נתקל בבעיות.
מה קורה כאשר בן אדם נתקל בבעיה?
אני, אני אומר למשל, אני אני משמש, כדיין, ואני מגיע איזה שהיא בעיה שאני לא מכיר אותה, נושא שאני לא מכיר. אז דבר ראשון אני הולך לחפש תקדימים תקדימים הלכתיים לנושא הזה. מה דיברו בזה? מה התעסקו בזה?
רק כשאני לא מוצא תקדימים אני צריך להפשיר שרוולים ולחפש לבד ולנסות להקיש בכוח עצמי.
זה דרכו של עולם.
הסדר הקבוע שקראנו לו קודם זכות זה התקדימים?
הסדר של מזל עליון מזל עליון?
זה נקרא להמשיך אור חדש להמשיך, דבר שלא היה קודם.
דוד המלך אומר בתהילים אשא עיניי אליה הרים מאין יבוא עזרי.
אז בקבלה כתוב שהעין עין זה בחינה שעליה דיברנו. מזל העליון.
היצע אינה אלה ערים. אני בהתחלה הולך לחפש תקדימים.
להארים לקבורות, אלה שהם עשירים, יש להם כומר. אני רואה שאין לי שם תוצאה אני. מאין יבוא עזרי? אני הולך לעין ומוציא משם מגרד את מה שאין לי יש מאין.
את הפרק הזה בתהילים לא דוד המלך, המציא, למרבה ההפתעה הראשון שאמר אותו, זה היה יעקב אבינו. במדרש כתוב כשיעקב היה רואה את צאן לבן הוא היה אומר 15, שיר המעלות וביניהם, שיר המעלות אשא עיני אל ההרים.
בחסידות כתוב שכשדוד שיעקב.
היה מאוד בפחד, בביתו של לבן הוא היה מאוד לא משוחרר. הוא לא ידע מה יהיה העתיד שלו כאן. היצע עיני אליהרים מי זה יהיה? הערים אברהם יצחק, הוא ראה שאף אחד מהם לא עבר את הניסיונות שהוא עובר. אברהם לא היה צריך ללכת להתגורר אצל חותנו. יצחק לא יצא מארץ ישראל כדי להשיג אישה, הם לא עברו את הנסיונות, הוא לא יכל להשתמש בנסיון של האבות שלו בתקדים של האבות שלו כדי להצליח בחיים הוא לא יכל הוא.
ראה.
לא יכול. מאין יבוא עזרים בחורת החסידות ומחדשת מאין יבוא עזרי?
מבחינת עין יבוא עזרי, בא הבעל שם. טוב מפרש, אין מזל לישראל ומנקד את המילים עין מזל לישראל. לא, אין מזל, יש להם מזל. המזל שלהם עובר דרך בחינה שנקראת עין.
זה סע עיני להרים מאין יבוא עזרי. יש כזה בחינה שנקראת עין וממנה בא העזר שלי.
אני מוציא ממנה שואב ממנה, מגלם ממנה תושיות חדשות שלא היו בעבר מבחינת העין דווקא. לכן.
אנחנו איך אנחנו נקראים בני אברהם, בני יצחק או בני ישראל. ישראל הוא יעקב, למה אנחנו נקראים בני ישראל משום שהוא העניק לנו מתנה חדשה. הוא פתח צינור חדש שכשאתה נתקע בבעיה, ואתה מחפש תקדים.
יש לפעמים לא עלינו אנשים חולים, באיזה שהיא מחלה מחפשים. אין אף אחד פה בארץ חולה במחלה הזאת מחפשים באינטרנט, וזה בכל הבתי רפואה בכל העולם, בכל העולם כולו יש כזה מקרה שאני מתעסק בו שרק 15 איש בכל העולם יכולים במחלה הזאת. אין כל כך הרבה ידע על המחלה, אין כל כך הרבה מה לעשות, אין תרופות, אין כלום. אז אומר האדם אני נושא את עיניי ומחפש פתרון וכל הפתרונות הם פתרונות.
אין פתרונות, אז אני אומר, מאין יבוא עזרי? מי נותן לנו את הכוח הזה להגיע אל המעין. מי לימד אותנו שאפשר להוציא מתאום הנשיה משהו חדש, משהו שלא קיבלנו מירושת אבות, משהו שאין לה להתמודד במקרים שאין איתם ניסיון. מי שלימד אותנו את זה זה יעקב אבינו, דווקא לכן אנחנו נקראים את בני ישראל ולא בני אברהם ולא בני יצחק.
פה יש נקודת חידוש שהיא מאוד יסודית לחיים שלנו.
כשקוראים את הפסוק הישאיניי להרים מאין יבוא עזרי, זה המשורר נשאר שמה כמו בסימן שאלה.
נכון בפסוק הבא הוא עונה עזרי איים, השם עושה שמיים וארץ, אבל כשהוא שאל את השאלה הוא נשאר שם, מאין יבוא עזרי? אני לא יודע מאיפה יבוא העזר שלי.
תורת החסידות לא לומדת ככה את הפסוק היא אומרת שהפסוק פה תמונה, תשובה, לא שאלה. אין פה? בסוף יש פה תשובה בשאלה יש תשובה אשא עיניי אליה הרים, וראיתי שאין תקדימים.
מאין יבוא עזרי? מבחינת עין מה חידשה תורת החסידות בפירוש שלה? חידוש עצום.
היסוד של העניין הוא כזה יש.
לפעמים ששאלתי אותך שאלה.
והשאלה שלי הייתה שאלה כל כך טובה, אתה מצאת תשובה לשאלה שלי? מצאת תשובה, אבל אחרי שמצאת את התשובה, התשובה אומנם ענתה על השאלה, אבל השאלה עדיין שאלה יפה. מתאים לבוא להגיד את השאלה בשיעור ולהגיד גם את התשובה.
יש ביטוי של האדמור הזקן בליקוטי תורה שהוא ככה הרבי הוציא מלקוטי תורה כל מיני ביטויים יפים, הוא מדפיס אותם בסוף אז הוא מפ ביטוי.
הקושיה טוב.
והתירוץ יפה טוב בעברית שלנו, נגיד הקושיה טובה והתירוץ יפה. מה זה נקרא הקושיה טוב והתירוץ יפה, שגם אחרי היופי של התירוץ עדיין יש מקום לשאלה, זאת אומרת השאלה נפתרה, אבל אני שייך שאני אגיד לך את השאלה, אבל יש לפעמים ששאלת שאלה והראיתי לך שהשאלה בכלל לא שאלה.
והשארתי אותך עם פה פעור. עכשיו אתה תבוא לכולם ותספר להם. הייתה לי שאלה והוא אמר לי את התשובה לא? השאלה לא שאלה בכלל זה.
המשל שנים, נתתי עכשיו בהבדלי השאלות והתשובות זה בדיוק ההבדל בין איך שלמדו את הפסוק הזה עד שבא החסידות, לבין מה שהוסיף התורת החסידות בפסוק הזה. איך למדו את הפסוק הזה עד החסידות אשא עיניי אליה הרימה עזרי.
מה לעשות? איזה בוך, איזה כוס, ואז מה.
אז מנחים את עצמו עזרי, אמא שעושה שמיים וארץ אז יש שאלה ויש תשובה. זה פסוק, 1000 זה פסוק בית. זהו באה תורת החסידות אומרת, אין דבר כזה ידידי הנכבד והיקר. בתוך כל שאלה טמונה תשובה.
עיני להרים מאין יבוא עזרי בעין נמצאת התשובה.
העין הוא עזרי, וככה תורת החזית הולכת לאורך כל הדרך. ככה היא רואה את החיים תתבונן ואל תתבונן בגשר שנמצא בפראג, תתבונן תחת התנור שאצלך בבית. התשובה נמצאת כאן, כאן ועכשיו, הבעיה נפתרת כאן. אני לא אומר שאין בעיה.
אבל הפתרון של הבעיה נמצא פה קרוב.
טוב, אם הבנו עד עכשיו את המהלך של הדברים, אז אנחנו נחזור חזרה לפסוק ונשאל האם אפשר לומר אותו דבר בפסוק שלנו. מה היתרון העושה באשר הוא עמל? פשט שאלה, יש פה שאלה? בסוף, אבל אפשר. אפשר לקרוא את זה כמו איך שהחסידות קוראת הפסוק מהעין יבוא עזרי בלי, אלא מה.
נחנו, מה מה זה בחינה קבלית מה יתרון העושה באשר הוא אומר, אם תהיה בבחינת מה, מה זה? בחינת אדם בגימטריה אדם 45, אם תהיה בן אדם ותדע את מקומך ותדע את הערך שלך, אתה מעלות. אבל גם את החסרונות, ולא תרגיש מעצמך בגובה יותר ממה שאתה. אז תדע לך שיהיה יתרון לאדם באשר.
מה, מה יהיה? היתרון, העניין הוא כזה, בחינת מה היא הכפתור של בחינת העין, היא הכפתור של בחינת המזל העליון כל השיעור. דיברנו שהמזל העליון מופעל באמצעות סגולה.
אבל אם אתה נכנסת לתוך עולם, נכנסת לתוך הבועה של הסגולה, נכנסת לתוך הבועה של המזל העליון. אתה יכול להפעיל אותו? זה נכון שאין גורם חיצוני שיכול להפעיל אותו, זה נכון, אבל אם אתה חדרת לתוך האושיות שלו, אתה הפכת להיות כלום. למה? המזל? העניין הוא כל כך רחוק מאיתנו, שאין לנו בו נגיעה, כי אנחנו בעלי ישות אנחנו בעלי חומר והמזל, החזל העליון הוא מאוד מאוד דרטי.
הוא מאוד רוחני, אבל אם הפכנו להיות עין אתה עין העין יכול לגעת בעין. איך אמר פעם צדיק אחד שהבן שלו אמר לו הוא אמר אני מרגיש שאני הולך בקלות הנפש, ככה אותו צדיק, אמר אז אבא, הבן שלו נגע לו ביד ואמר לו אבא, אני מרגיש שיש לך יד גשמית אומר לו אתה ממשש אותי ביד גשמי. לכן אתה חש יד גשמי אם אנחנו נמשש בעין בבחינת ביטול.
מבחינת עין שבנפש, מבחינת מה שבנפש, ברגע שאנחנו נהיה כאלה, אז זה לא הפירוש שאנחנו מפעילים סגולה ב-1 +1= שתיים. אנחנו עצמנו הסגולה, אנחנו עצמנו נמצאים שם, אנחנו חד עם בחינת המזל העליון, וזה הבשורה החסידית של הפסוק הזה. מה היתרון העושה בכל אשר עמל? אם האדם מגיע לבחינת מה זה יש לו יתרון? ואצל יעקב אבינו.
ראינו את זה וראינו את זה בגדול. הרבי מדגיש את זה, שאצל יעקב אבינו באמת חשש חשש וצעק, מאין יבוא עזרי? בסוף מי זה היה השיר יותר מאברהם ויותר מיצחק זה יעקב הנחלים לכל עם ישראל. השירות גדולה והשירות כזאת שבאה מתוך עין, עם הרבה הרבה יתרונות גם כן.