עת ללדת ועת למות

תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו שגיאות):

קוהלת פרק ג' פסוק ב', עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע,

קודם כל הקדמה, אנחנו בשבועות הבאים נדבר על 28 עתים כל פסוק יש בו בערך 4 עתים אולי אפילו בדיוק עת ועת עת ועת אנחנו נצטרך למצוא את הקשר שבין הדברים ששלמה החליט לחבר ביחד זאת אומרת מה השייכות קודם כל צריך להבין את ללדת ועת למות זאת אומרת מה הקשר בין הלדת ולמות אבל צריך לדעת גם כן למה הוא בחר את הלתת ולעקור למה הוא הכניס אותם בפסוק של הלדת והלמות כאילו מה הקשר ביניהם אבל יש לנו 28 עתים וכהקדמה לעיתים הללו שאנחנו נעסוק בהם בשבועות הבאים בהרחבה בעזרת השם אני רוצה לתת הקדמה כללית למילה עת
עין טב בלשון הקודש בשפה שלנו אז קודם כל ככה העניין של מי שמתייחס בצורה מפורשת לעניין של העת זה המלבים בפירושו והוא נותן הבדל הוא לא לא כאן לא כאן לא במקום הזה לא בקוהלת אלא במקומות נוספים והוא הוא נותן הבדל בין המילה מועד לבין המילה עת מועד ועת זה לכאורה מילים נרדפות עץ זה זמן וגם מועד זה זמן אבל הוא אומר שיש הבדל אם תחפשו בכל התנך תראו שהמילה עת זה דבר שכאילו נפל עליך מצד הטבע והמילה מועד זה דבר שהופל עליך כתוצאה מהדת או כתוצאה מהסכמיות אנושית זאת אומרת עת זה דבר טבעי יש עת עת כזאת ואת כזאת למה מי קבע שזה עת לא אני קבעתי את זה ולא התורה קבע זה כאילו סדר טבעי שמתרחש בטבע שזורם עם המציאות כמו שאומרים ואני לא בחרתי אותו זה עת ואילו מועד זה דבר כזה שהאדם החליט אותו או שהתורה קבעה אותו אז אז זה יהיה לנו פתיח להבין מה ששלמה בעצם
מעביר לנו כאן בעת ללדת ועת למות זה הפסקה הראשונה שבה התייחס רוב רובו של השיעור עת ללדת ועת למות בה שלמה לחדש חידוש לפי הביור הזה של המלבים אני רק לא הזכרתי שהרבי בלי להזכיר את המלבים באמת ככה ככה לומד את המילה עת בליקוטי שיחות הוא מזכיר את העניין מי שירצה אני אתן לו את המראה מקום אחר כך לראות את הדברים בפנים המיוחד שבו אני אגיד כמה מילים המיוחד שבו זה שהוא היה מאוד מאוד בלשן מאוד מאוד דקדק הוא לקח את המילים החיבור המיוחד שלו ב אנחנו מוצאים הרבה הרבה פעמים התייחסויות למילים נרדפות והמשמעות הוא פותח את המשמעות המדויקת שלהם ומביא הוכחות מן המקרא ומן הנביאים והכתובים להוכיח את היסודות שלו שכשאתה רואה מילים נרדפות זה לא סתם מילים אלא זה מכל מילה יש לה משמעות אחרת ולא לחינם היא חזרה בלי נרדפות שמופיעות למשל בפסוק כמו אשר ברא ששון ושמחה גילה רינת דיצח חדווה אהבה אז כל המילים האלה סתם ככה הייתי אומר זה הכל קפה על הדבר במה שכתב הוא בעצם אומר את אותו דבר אבל זה לא נכון זאת אומרת כל מילה יש לה משמעות והוא קצת משלים אותנו בעניין לכל ספר הוא נתן שם אחר זאת אומרת הוא נתן שם אחר לספר לא מסכירים על כל פנים הוא מזכיר את העניין והדבר מופיע גם כמו שאמרתי בליקוטי שיחות בחלק היי
בראשית פרשה גימל טוב זה לא מה שנוגע לנו אני רוצה להתייחס למשמעות של העת ללדת ועת למות לפי היסוד שהוא הניח לנו בעת כשאדם נולד שמחה גדולה יש אנשים שלא זכו שיהיה להם ילדים על כל פנים לעת עתה והמשמעות הזאתי נותנת לאדם להרגיש אובדן מסוים השם עוזר ופתאום יש לו ילדים מצא את התרופה מצא את הזה הסתדר אז הוא אומר מה עשיתי 15 שנה כאילו הלך לאבל ולריק שלא מצאתי את הפתרון לעניין באה שלמה ואומר זה לא נכון ההשקפה הזאת לא השקפה נכונה למה כי תדע לך שללדת זה עת יש ללידה עת מה פירוש עת גם אם היית מוצאת את התרופה
וגם אם הכל היה בסדר במאה% לא היה נולד לך ילד מפני שהסדר בבריאה מתי יוולד הילד נקבע עת עת מסוים ולא תוכל להקדים את זה ולא תוכל לאחר את זה זה זה כמו שאומרים דברים מכבשנו של עולם ככה הקדוש ברוך הוא רצה שהדברים מתגלגלו כאן אז זה משמעות מחודשת לפי הפירוס שלו משום שהוא מדגיש לך את העת שזה חייב להיות דבר טבעי עכשיו נראה את את העת למות איך אומרים החיים זורמים האדם הולך בלוויה של מישהו כמה היה נפטר אז אומרים לו בן 96 אז זה הוא אומר בסדר הגיע הזמן זאת אומרת הוא מת מן הזקנה הולך בלוויה אחרת של בן כמה היה נפטר בן 16 אז הוא אומר שהוא נחטף טרם עת והוא מרגיש שזה איך אומרים למה ממה ממה הוא מת
כשמגיעים לגיל 96 אף אחד לא שואל מפני מה הוא מת אבל כשמגיעים לגיל 16 אנשים שואלים בפני מה הוא מת ומה עומד מאחורי זה כי אנחנו חשים שמה שהביא את המוות זה איזשהו גורם חיצוני בא שלמה המלך ומודיע לנו רבותיי עת למות זה לא תלוי בכלום יש עת למות זהו זה דבר טבעי העת לפי המלבים זה דבר טבעי לא בא כתוצאה של הסכמיות או סיבה דתית או משהו אחר פשוט יש זמן ברגע שמגיע הזמן הזה זה מה שקורה בסדר טבעי עוד יותר לפעמים וזה נתקלתי בוודאי אתם נתקלתם או במציאות או בסיפורים שהיה אדם שהגיע למצב חירום שצריך מה שנקרא טיפול נמרץ והטיפול השתהה אמבולנס השתה או החמצן נשטער והוא שבק חיים לכל חי והאנשים הסביבה הקרובה שלו לפעמים זה אשתו לפעמים זה ילדיו לפעמים זה סתם קרובי משפחה אחרים
הם פשוט אכולים הם מרגישים שכאילו אנחנו הרגנו אותו או שאילו הוא היה מגיע דקה קודם אז הוא היה חי התחושה הזאת מלווה הרבה מאוד אנשים בעולם ומה ששלמה בעצם אומר כשהוא מצמיד את המילים עת למות הוא בעצם טוען שלא היה יכול להיות שהעולם ימשיך להתקיים והבן אדם הזה יהיה חי זאת אומרת אם אתה אחרי שקרה כזה דבר אתה אוכל את עצמך שמא לא עשית מספיק שם אפה שם אתה אתה חי בטעות אני רוצה להדגיש טוב יש הרבה דברים שקורים ואנחנו צריכים להיזהר מהם כמו אנחנו צריכים למנוע שלא יקרה כזה דבר בן אדם מכך אקדח וירוץ ויהרוג אנשים כל אחד מבין שצריך למנוע כזה דבר אבל אנחנו יהודים מאמינים ואנחנו מאמינים שבסופו של דבר התא מצידך כאדם התא מצידך כמשטרה אתה מצידך כראש עיר אתה מצידך כמנהל בנק אתה מצידך כאדם שאחראי על החברה כל אחד באחריות שלו צריך להשתדל שדבר כזה לא יקרה יותר זה פשוט זה הלקח שאנחנו צריכים להפיץ אבל מצד שני חובה עלינו להאמין באמונה שני מה שמשהו שמה שקרה זאת אומרת אותם האנשים שרחמנא ליצלן נהרגו נטבחו לא היה יכול להיות מציאות אחרת גם אם הוא סורג אותם אז הם היו מפסיקים את החיים שלהם בצורה אחרת זה היה צריך להיפסק החיים שלהם נגמרו באיזה שהוא שלב גם כשבן אדם מתאבד לבד החיים שלו היו אמורים להסתיים אז כל ההבדל זה שאסור לאדם לשלוח יד בנפשו אז זה משהו אחר אז יכולים לבוא אליו בשמיים בטענה למה אתה עשית את זה אבל זה שזה היה צריך לקרות אז תן לקדוש ברוך הוא לעשות את אותו עניין שלמה המלך אומר עת למות הוא לא חילק בין המיטות
כל מיטה שהיא כל חידלון תדעו לכם שהמוות שאנחנו מדברים עליו כאן זה לא רק המוות של של הגוף כל מושג שנפסק משהו זה מוות כל פעם שנפסק איזה שהוא עניין שהיה עד עכשיו זה בלשון המושאל זה מוות כל פסק של דבר תדע לך שזה הגדרה אלוקית זה דבר שהוא בא והוא נקבע והוא טבע אתה לא יכול לא היית יכול למנוע את זה ככה זה אנחנו לא נוכל ללמוד את כל היהדות על זה אנחנו רוצים ללמוד את הפסוק את ללדת אני אומר את זה בכל השיעורים מה לעשות שהגבילו אותי זאת אומרת אנחנו מחויבים לפסוק אנחנו צריכים ללמוד אותו לפי הפשט בעזרת השם לפי הסוד גם כן אחרי שהאדם מת לא היה יכול להיות משהו אחר וזו האמונה זה האקסיומה לא יכול להיות היה אחרת וזה ככה האדם אמור לחיות ומה הפירוש שהוא לא היה יכול להיות אחרת הפירוש הוא שגם אם הוא היה מגיע אמבולנס קודם אחרי שזה קרה זאת אומרת זה מין ריטמוס עדין לפני שאת כל זמן שהאדם לומד נדרש מכל הסובבים לעשות כל מה שהם יכולים כדי להמשיך כי הם אף פעם לא יכולים לדעת מה הגזרה העליונה האם זה שיפסקו חייו או שימשיכו חייו אולי דווקא הם השליחים שחייו ימשיכו אבל אחרי שזה כבר קרה זה כבר קרה אז הפירוש הוא שזה מה שהיה צריך לקרות זה לא אומר שאתה לא תעניש מישהו שעשה חידלון ולא בא בזמן והיה צריך להציל ולא הציל וזה שאתה מעניש אותו זה בגלל שכך קבע הבורא שמי שהיה יכול להציל ולא הציל צריך להיענש כי הוא צריך להיענש אבל הוא היה צריך למות וזה שני דברים זה צורת חשיבה שהתורה מלמדת אותנו להביט בהקשר הזה ובצורה הזאת על כל דבר שמתרחש לעינינו ולכן כשקורה חלילה אירוע קטלני לומדים ממנו לקחים למה אתה מפיק לקחים בשביל מה מפיקים לקחים כדי
כזה לא יקרה שוב אבל מה שהיה צריך מה שהיה צריך לקרות אז למה אתה מעניש את הרוצח אני מעניין שאתה רוצח כי מי שרצח צריך להעניש אותו אבל מי שמת היה צריך למות כך רואה היהדות את הדברים וזה אני אומר את זה כאקסיומה אתם מכירים את הפתגם לכל כדור יש כתובת כן אז זה שמי שהרג את אותו אחד יענישו אותו וזה לא בסדר זה נכון אבל לכל כדור יש כתובת זאת אומרת ההשגחה פרטית היא רוקדת על כל החתונות היא רוקדת גם על החתונה שלה נרצח וגם על החתונה של הרוצח והיא גם תעניש את הרוצח וגם תגיד למרצח היית צריך למות את כל הדברים ביחד היא משלבת אותם אני אומר את הדברים כאקסיומה בעזרת השם כשנגיע לסוגיה המתאימה נפתח את הדברים יותר בהקשר שלהם אבל ככה דברים כמו שהיהדות רואה אותם עד שלא עד שלא התגרש האדם יגידו לו תשמע להתגרש המזבח מוריד דמעות אחרי שהוא מתגרש וזה כבר קרה יגידו זה ככה היה צריך להיות ואני לא אומר עכשיו בדיחה יש לזה הסבר עמוק איך זה עובד אבל אחרי שזה קרה אומרים כך זה היה צריך להיות ולא היה יכול להיות אחרת אבל זה יגידו רק אחרי שזה קרה וצריך להבין זה סוגיה קשה מבחינת אבל איך אומרים אנחנו בכל שיעור מדברים על 3 4 5 או 6 סוגיות יהדותיות כדי להבין סוגיה שישית אז זה זה טבעו שלי של שיעור שאנחנו לא יכולים להעמיק בכל דבר עד הסוף אנחנו רוצים להגיע בסופו של דבר להבנה של קהלת אז אנחנו מדברים לוקחים מנות מה שנקרא במינון מתאים מכל נושא כדי להמשיך הלאה אז הנקודה הראשונה אני מסכם מה שדיברתי הנקודה הראשונה זה רק המילה עת כל מה שרציתי להגיד עד עכשיו מהי המילה עת וההקשר שלה ללמות וללדת מה החידוש שהיא באה לבשר לנו ללדת ולמות אני לא אעשה את זה בהמשך השיעורים בהמשך השיעורים אתם תעשו את זה כבר לבד זאת אומרת נתתי יסוד היסוד הזה יהיה נכון גם בעת לטת ועת לעקור את למצוא את הנקודה החדשנית שזה טבע טבע
ולעקור את הנטייה וכן הלאה בכל העשרים ושמונה איים אני הבאתי את הדברים רק בהקשר של החידוש שלהם בלחיות ב ללדת ולמות מאיפה זה בא מאיפה באו העתים העשרים ושמונה התים הללו 28 עתים הללו שאנחנו נלמד אותם מאיפה הם מאיפה הם שואבים את החיות הרוחנית שלהם אז בקבלה כתוב הרבי האמצעי הוא זה שמדבר על זה בספר שלו שערי אורה הוא אומר ככה יש עיגול הגדול הוא היה מלא בתחילו בתחילה היה אור אינסוף מלא את מקום החלל העיגול זה חלל ואור אינסוף היה מלא מקום החלל הקדוש ברוך הוא עשה סילוק הוא רצה לברוא את העולם אז הוא עשה סילוק סילק את אורו על הצד והוא המשיך קו אחד קצר הקו הזה הקצר
הוא לא קו שחוצה את העיגול מלמעלה עד למטה הוא קו שיעורי עד האמצע כי ברגע שהוא ירד עד למטה הוא יהפוך להיות אינסוף הוא יחבר בין הראש והסוף של הכדור זה יהפוך להיות שוב בחינה מסויימת של אין סוף שוב ערך באנציקלופדיה או רק בעזרת השם נגיע אליו אני רק אומרת את הנקודות כמו שהם עכשיו הקו הזה לא יורד עד למטה הוא יורד עד האמצע זה זה הקו קצר והוא נקרא בקבלה קו עמידה כמו שבעבר היו כשרוצים למדוד בית אז לא היה להם סנטימטר אינסופי כמו שיש לנו היה להם קנה ועם הקנה הזה הקנה היה גודל של אמה והם היו הולכים איתו ככה ומגלגלים אותו קו עמידה המשמעות הקבלית של קו עמידה בהקשר שלנו כל מוסד המדידות כאן בעולם הוא זה שמודד אותם הוא זה שיוצר מדידה הגבלה בכל דבר שהוא הוא זה שיוצר מדידה והגבלה בשכל הוא זה שיוצר מדידה והגבלה במקום הוא זה שיוצר מדידה והגבלה בזמן הוא זה שיוצר מדידה והגבלה בחיים שלנו קטעים החיים שלנו הולכים לפי זמן
כל 7 שנים מתחלף משהו או כל שנה מתחלף משהו כל אחד לפי עניינו זה הכל נמדד ממנו הוא קו המידה כל העולמות הרוחניים והעולם שלנו הכדור הזה הכל הוא זה שמודד הוא איך הוא עושה את המדידה הזו מבחינה קבלית אני מדבר אומר עד עכשיו דיברתי מהרבי האמצעי עכשיו אני עובר לרבי הצמח צדק חתנו של הרבי האמצעי בספר אורה תורה פרש במדבר כרך ג' הוא מסביר כך קו המידה הכלל שלו הוא מודד בהתאם לביטול של האובייקט האובייקט לא משנה כעת הדומה הצומח או החי יש לו רמה מסוימת של ביטול אני אומר כלל יכולת הסיבולת של כל נברא לקלוט אור זה לפי הביטול שלו
ככל שהביטול של האובייקט גדול יותר אז הוא יכול לספוג יותר אור מי שמודד כמה ביטול יש בכל בכל נברא הוא זה שנקרא קו המידה יש פסוק בואו ונחשב חשבונו של עולם כן יש פסוק בואו ונחשב חשבונו של עולם מפרש הצמח צדק בהתאם להסברה הקבלית בואו ונחשב חשבונו של עולם יש קו עמידה הוא מחשב כמה אלים ואסתר יש בכל נברא בהתאם לזה הוא יתן לו את החיות ככה הוא נותן את הפירוש החדש הזה בואו ונחשב חשבונו של עולם עולם מלשון נעלם ואסתר ככל שיש שאלה ואסתר יותר גדול אז ככה המינון של החשבונאות הרוחנית האור הרוחני שיבוא לדבר יהיה בהתאם עכשיו כאן אתה מאירי הערה ואתה שואל האם זה יהיה נכון להגיד שהאדם שהאדם מקבל חיות הכי הכי נוחה התשובה היא תלוי איזה אדם ככל שאתה רואה בן אדם יותר מנופח כן אדם יותר מנופח זה 1 + 1= שתיים שקו המידה האור של החיות שלו קטן מאוד הכלים שלו מאוד מאוד מאוד קטנים בכל דבר זה מתבטא זה מתבטא בשכל שלו זה מתבטא במזל שלו זה מתבטא ביכולת שלו לתקשר
אתה יכול לראות בן אדם שנראה חכם בעל משרה ובבעיות הכי קטנות הוא לא מצליח להסתדר אתה מנסה ל אחרי מקור הבעיה מתברר שמרוב אגו אני לא יודע אם אתה נתקלת בכאלה אנשים אבל אני לצערי כן מרוב אגו הוא לא היה מסוגל להודות לעצמו שהוא נתון בבעיה בוודאי בוודאי שלא להיעזר בסביבה ובוודאי שלא להגיע לפתרון הכל זה השתלשלות של 1 + 1= 2 3 4 5 זה הכל כתוצאה מנקודת הניתוח נקודת הניפוח גרמה שהכלי שלו יהיה קטן מאוד אתה יכול לראות אנשים שמבחינת נראה לך שהם מאוד מאוד ממוצעים
והם מזיזים בעולם דברים בצורה לא נתפסת מזיזים אתה יכול לראות אנשים אני אומר אפילו בעולם הכלכלי שיש להם שכל קטן ואף על פי כן הם חולשים על המון המון עובדים זאת אומרת הרבה בני אנוש תחתיהם וזה לא מובן למה אבל זה ההסבר הקבלי בואו חשבון כן קו עמידה הקדוש ברוך הוא מודד בהתאם לביטול מי שרוצה למשוך הרבה אור אליו זה הסוד ככל שאתה יותר ביטול משמר את זה יש רבנו בחיי שכתב את ספר חובת הלבבות אז הוא אומר ככה שאל אותי החכם
במה אני אומר אני לא זוכר את הלשון שלו לדאבני אז אני אומר- או יותר את המשמעות במה אתה כבשת את העולם אני לו בזה שמצאתי מעלה בכל אדם ואתה מנסה כאילו להבין מה הקשר בין הדברים זה בדיוק הנושא הקבלי שאנחנו מדברים עכשיו במה אתה כבשת אתם אומרים ביידיש אומרים עולם מתכוונים אוילר אוי זה לא זה לא את הקירות את האנשים במה כבשת את האנשים זה גם את האנשים זה גם את העולם הפיזי אבל גם את הבני אדם במה אתה כבשת אותם בזה שאתה ראית מעלה בכל אחד הוא אמר את זה לפני 1000 שנה בעל חובת הלבבות היום קוראים לזה אינטליגנציה רגשית מה מה מה היסוד של האינטליגנציה הרגשית שאתה באמת רואה יתרון בזה שעומד מולך ואתה באמת מוקיר ורואה בו אור ולומד ממנו גם כן משהו בזה אתה הפכת להיות המנהיג של כל העולם הרבה מאוד אנשים שעלו בעבר מה מה הסוד אני באופן אישי לא מכיר את הבן אדם אני רק קראתי שככה כותבים מה הסוד של של בל קלינטון מה מה כל כך סחף המונים לא יותר מידי חכם ולא יותר מידי קצת גבוה אבל אלה שהכירו לא משנה כעת אם זה נכון או לא נכון אלה שהכירו טענו שהאצלו היה אינטליגנציה רגשית זאת אומרת יש לו הוא נותן לך את ההרגשה וכנראה שזה אמיתי אצלו כן שאתה באמת מיוחד ברגע הזה אז זה חזל אמרו בפרקי אבות איזה הוא מכובד המכבד את הבריות אתה הופך להיות נשיא ארצות הברית ברגע שאתה באמת מוקיר באמת מאמין באמת וזה הכל היסוד של זה מה שאנחנו מדברים כל הדברים האלה שאנחנו אומרים זה זה מה שנקרא התולדות של היסוד היסוד הוא קו המידה החשבונו של עולם אש לכל אחד מאיתנו אהלם בהסתר אלוקים מודד כמה שאתה בהלם כך ניתן לך את החיות כמה שאתה יותר מסוגל לקבל מפני שאתה יותר בטל אז אתה תהיה יותר משפיע בעולם
זה זה שהיא מאוד מאוד חשובה זה שדיקטטור עולה המושג הזה של דיקטטור שחצן גאוותן עולה אתם יכלתם להגיד לי מה אתה מבלבל את המח אנחנו רואים הרבה מאוד אנשים שעם הגב זקוף מלא גאווה מלאי מזל והכל הולך להם זה נכון לזמן זה לא ל זה לא זה לא זה אין לזה עקביות זה לזמן מאוד מאוד מסוים זה הכוח של הקליפה זה שאנשים רודפים אחרי הדיקטטורה ומאמינים שבכוחניות הם ישיגו משהו מפני שזה עולה לזמן ואנשים הם קצרי ראיה הם לא רואים את ההמשך אז זה נותן מציאות לרע בעולם אם אם לא היה להם אפילו חיות לזמן אז לרע לא היה שום מציאות אלוקים עדיין רוצה שיהיה לו מציאות כדי שלנו תהיה בחירה חופשית ולכן זה עדיין קיים אז ניקח את זה בחשבון שאנחנו מדברים על עתים כל הנושא של העתים שלנו כל כולו מאיפה הוא מקבל את החיות שלו מהקו עמידה קו המידה הוא זה שנותן את החיות לכל הבחינות הללו יורדים למטה עכשיו אם הרעיון הזה אנחנו נוכל להבין דבר מאוד מעניין שהצביע עליו הרבי הרבי בזמן שהוא היה בעבלות על רעייתו הרבנית חיה מושקה אז הוא התייחס לפסוק שאנחנו לומדים היום עת ללדת ועת למות והוא ציטט את הלשון של רשי
הלשון של רשי מאוד תמוה-השי שמפרש את הפסוק הוא אומר דבר מאוד מעניין הוא אומר עת ללדת לתשעה חודשים עת למות אני אגיד אני רוצה לעשות לכם בחינה של פתע אני אגיד את הלשון תגידו לי מה מוזר כאן עת למות קצב שנות לכל דור ודור את ללדת לתשעה חודשים עת למות קצב שנות כל דור ודור הנקודה כשמדובר על 9 חודשים רעש אומר עת ללדת לתשעה חודשים עת למות הוא לא אומר עת למות לאדם הפרטי עת למות כל דור ודור יש לו מכסה כמה זמן יגמר הדור הזה 100 שנה 105 שנה 110 שנה ולא יישאר אפילו אדם אחד מהדור הקודם זה הסדר אז את זה קבע הקדוש ברוך הוא אז הרבי טוען שזה פלא פלאות כאילו מה זאת אומרת את הלידה אתה קבעת בצורה מאוד מאוד מוחצת ומדויקת 9 חודשים מי שהיה בשיעור שעבר אז דיברנו קצת על הנושא הזה גם כן שיש גם את התאריך המדוייק מתי אבל יוולד ואילו במיטה אתה קבעת רק בכל דור ודור ודור אבל זה
הדברים יהיו מיושבים לפי היסוד שאנחנו הבאנו עכשיו בקבלה קו המידה קו המידע הוא זה שקוצב חיים ולפי מה הוא קוצב אותם לפי הביטול של הנבראים זה זה יסוד שאני רוצה שתצרבו הוא קוצב חיים לפי הביטול של הנבראים לפי זה מה יקרה כשבן אדם נקצב לו כשהמלאך קיבל את הטיפה של הוולד הזה ליד והוא שאל את הקדוש ברוך הוא כמה חיים יהיה לו ונקצב לו למשל 60 שנה והבן אדם הזה יעשה מעשים טובים אז הוא ישנה את השישים שנה לשבעים שנה 80 שנה אני משער שרוב רובינו משנים את מה שנקבע להם אני מקווה לטובה וזה יכול להיות לטובה זה יכול להיות גם לרעה זה יכול להיות לשני הצדדים הזמן שאנחנו אז זה תלוי בנו יש יש יש מכסת חיים שנקצבה זה כן אבל אפשר לשנות אותה ומאיפה אני יודע את זה מאיפה אני יודע את זה שאפשר לשנות אותה משום שכאן כאן כאן על הפסוק הזה יש מדרש שהמדרש אומר את זה במפורש אני לא ממציא את זה המדרש כותב משעה שהאדם נולד נקבע יום מותו אם נהג ההלכה מאריכים לו חייב ואם לאו מקצרים זה המדרש אומר את זה על הפסוק הזה אז לפי זה אפשר להבין בצורה הכי הכי פשוטה והכי הכי ישירה למה כשמגיע הרשי לעת למות הוא לא אומר שלכל אחד יש זמן מתי הוא מת אלא הוא אומר שהקדוש ברוך הוא קצב חיים לכל דור ודור את זה הוא כן חתך ולמה את זה הוא חתך אני מנסה להסביר אם אתם מכירים את הסיפור על אותו מלך שהלך רצה לחיות לנצח אז הוא הלך לאיזה מעיין ככה אגדה מסופרת הלך לאיזה מעיין לשתות מהמעין הזה שיתן לו חיים של נצח ומתקדם הלאה בתוך ממשיך לחיות נגיע 80 90 100 110 100 20 100 30 לעם שלו נמאס ממנו זה פשוט זה פשוט אדם מהדור הקודם עם המון ניסיון חיים והוא לא מתאים לקצב של הצעירים הוא לא מתאים לתפיסת החיים שלהם אז נמאס לו מהחיים והסוף שלו היה אז שהוא היה צריך לדבר
ברגע שהוא אם הוא רוצה למות הוא צריך לגשת לאותו מעיין ששוטים ממנו ואם יגיע לשם עוד איזה מלך טיפש שרוצה לשתות מהמים האלה ולחיות לנצח הוא יספר לאותו מלך את כל הסיפור שלו ואת המלך הזה השתכנע ויועיל בטובו לקחת מהמים ולשפוך עליו על המלך החי לנצח אז הוא יבוא זה זה אגדת עם אבל יש בה הרבה הרבה מסר המסר הוא זה של לקצוב חיים לכל דור זה לא קללה זה ברכה זה ברכה המלך כבר לא הסתדר עם העם נמאס לו מהם וגם לעם נמאס ממנו יש מה שנקרא באיזה שהוא שלב שנמאס מהחיים הגמרא מספרת שהייתה עיר בארץ ישראל שהשם שלה היה לוז ומכיוון שהם היו כאלה שזכו לא משנה מפני מה שלא היו אנשים שם מתים זקנים שבהם שדעתם מטרפת עליהם כבר נמאס להם לחיות יוצאים מן העיר ואז מתים יש מושג אני לא לא מתכוון לתת לכם את הכתובת של העיר הזאת אני רק רוצה ללמוד את המושג שאנחנו לומדים משם המושג שאנחנו לומדים מהעיר הזאת שיש פעמים שהאדם נמאס לו מהחיים בצדק זאת אומרת לא מדבר על אחד שמתאבד הוא רוצה שהשם יקח אותו כן נגמר כאילו ה איך אומרים הוא כבר לא מתאים לסביבה זה כבר לא זה כבר לא מסתדר פה מסביב אז לכל דור ודור קבע שם קצבה לכל דור אבל האדם הפרטי יש אפשרות להאריך ולהוריד לפי המעשים שלו התכוונתי רק לומר יש אדם שנולד היום יש יש נקבע אצל הקדוש תהו שכשנניח תוך 110 שנים לא יהיה בן אדם היום כן יש בן אדם שהכיר את החפץ חיים היום היום איתנו יש אדם שהכיר את החפץ חיים אין לפני 20 שנה היה כן יש אדם שאנחנו מכירים שהוא ראה את החפץ חיים היום אין לפני 20 שנה זה מה שקבע הקדוש ברוך הוא את המכסה הזאתי שיגמר כל המכסה של האנשים היום כמו
עכשיו יש כמות של אנשים מסוימים נקבע בשמיים מתי כל האנשים האלה שנמצאים עכשיו לא יהיו העניין של של המקצב הזמן מקצב הזמן של של של ה של הכמות זמן שכל הדור הזה קיים מקצב כן כמה כל אחד השם קבע למשל שכל הדור הזה יחיה 107 שנים כל האנשים של עכשיו מי האחד שנולד היום עד ה זה 107 שנים או 100 20 או 117 שנה כן עכשיו ברגע שבן אדם יעשה מעשים טובים יוכלו להעריך לו את זה בתוך מטווח הש 117 שנה האלה הוא לא יעשה מעשים רעים יוכלו לקצץ לו את זה בתוך המטבח של המאה ושבע 10 שנה האלה הוא לא יעבור את המאה ושבע 10 כי זה כן נקצב דור הדור כן נקצב אבל בתוך הדור כמה הוא יוכל לשחק זה לקצה זה זה תלוי במעשים שלו ולא נקבע לכל אחד מכסה קצובה שאין לה אוזה זזה יש אפשרות להזיז את זה תראו אם אנחנו שורדים אומרים המומחים את השלושים שנה הבאות אז אין שם בעיה כי אחרי את הדי אן איי הפנימי של החיים ימצאו את הגן הנצחי ואנחנו נגיע לחיים נצחיים ואם אתם חבדניקים אז זה מאוד קל לכם להאמין בזה אז זה זה זה נקודת היסוד קו המידה מתקדם הלאה שניה טיפ טיפה יותר עמוק עכשיו כל מה שדיברנו עד עכשיו
מעלה מבוכה בקבלה כתוב ש 28 העיתים ששלמה המלך שאנחנו לומדים אותם בימים בשבועות הללו 80 הם יש להם זיקה יש להם זיקה לקו המידע אני שואל שאלת תם ריטורית האם יש משהו בבריאה שהוא לא מחובר בצורה בלתי נפרדת לקו המידה הכל מחובר לקו המידה מה ראתה הקבלה והחסידות לקשר את 28 העיתים הללו עת ללדת עת למות עת לתת לעקור היא חיברה אותם לכמה מידה כאילו יש להם שייכות מיוחדת לקו המידה השאלה היא מה השייכות המיוחדת של העיתים האלה מתוך אינסוף פריטים שיש בעולם מתוך אינסוף מושגים שיש בעולם בחר לנו שלמה דווקא 28 העשרים ושמונה הללו הם קו הם תמצית קו המידה למה הם תמצית קו המידה והפרוכת הזאתי היא לא תמצית קו מידה גם לה יש אורך גם לה יש רוחב גם לה יש עובי אתה יכול להגדיר אותה בכל מידה
אפשרית אז הקול שייך לקו המידה אז מה הם מיוחדים על השאלה הזאתי ענה המגיד מדובנה אם שמעתם את שמו רבי יעקב כאן הוא היה אלוף העולם במשלים אז אני לא אשתמש עכשיו במשל שלו אבל יש לו פירוש על התורה שהוא בפירוש שלו מתרץ מיישב את השאלה הזו שאני הבאתי בפניכם עכשיו הוא נאה דבר מדהים הוא אומר יש יחסיות של קו עמידה בכל דבר אבל כשאנחנו מדברים על יחסיות מיוחדת לעשרים ושמונה הדברים הללו שאמר שלמה את ועת ואת זה יחסיות עמוקה שדבר אחד בא על חשבון דבר שני מביניהם כשאני אומר עת ללדת ועת למות עד הפירוס שלו הבנתי יש זמן ללדת נגמר הזמן של הלדת יש זמן למות יש זמן לדעת נגמר הזמן של הלקט יש זמן לעקור את הנטייה הוא אומר לא זה כמו מאזניים אם אתה בוחר ללדת אז אין מוות אם אתה בוחר לא ללדת אז יש מוות אם אתה בוחר כאילו מעמיד את הדברים כל העיתים הללו הם כמו כמו הוא נותן את המשל של היום והלילה מעגל בדיוק מעגל הוא נותן בדיוק את המשל של יום ולילה הוא אומר מה זה יום ולילה זה מין גלגול של השמש אז זה לא יכול להיות שירד שהשמש תרד ולא יתחיל שהיא לא תתחיל להאיר במקום אחר
וזה לא יכול להיות שהלילה לא לא ירוץ אחריה וכן הלאה כשהיא תעלה תתחיל לעלות לא יכול להיות שהיא לא תבריח את הלילה וכן הלאה וכן הלאה הוא טוען 6 28 העתים הללו הם באים כל הזמן אחד על חשבון השני וזה אחר של קו מידה זה כבר יחסיות מדידתית מגוון אחר אני כבר לא המודד רק מכאן עד כאן יהיה כאן ומכאן עד כאן כך אלא זה כבר חשבונאות פנימית זה משהו כמעין מה שאתה הזכרת על חשבון העשרים שנה האלה זה עובר לזה 20 שנה של זה עברו לזה זה כבר חשבונות פנימית יותר עמוקה יותר מסובכת יותר אנחנו מכירים את המושג הזה ולא מלאום יאמץ אז מה מה חזל אומרים ולאום מלאום יאמץ כשזה קם זה נופל כשזה נופל זה קם יכול להיות ששניהם יעמדו כל פעם זה מין סדר כזה אז זה הסדר הוא כאילו כל הבחינות הללו לא רק שבתוך החיים שלנו יש בחינה של הלדת ויש בחינה של למות והלמות והלדת זה לאו דווקא הלידה הביולוגית ולאו דווקא המוות הביולוגי לא לא מדברים רק על זה אלא מדברים על מציאות של יצירת חיים ועל מציאות של של נסיגה מהחיים תכנסות אז אז אז כל הבחינות האלה זה תמיד יבוא על חשבון אחד ההתכנסות תבואו על חשבון זה שאתה בחרת לא להרחיב חיים כשאתה תרחיב חיים זה יבוא על חשבון ההתכנסות תמיד דבר אחד יבוא על החשבון של הדבר השני של הבחינה השניה זה בעצם מה שהוא רצה לחדש זה מה שהוא רצה לחדש אז אנחנו עכשיו רק בפסוק הראשון בינתיים אנחנו נראה איך את הדברים על הפסוק שלנו ובעזרת השם בהמשך
אז הפסוק שלנו בהקשר שלנו זה עת ללדת ועת למות אז מה התחדש לנו לפי הפירוס שלו משהו זה לא עת ללדת ועת למות אלא אם בחרת ללדת לא תמות אם בחרת ללמות לא תלד זה זה דבר זה דבר דבר שבא על חשבון הדבר השני ולא זמנים חולפים בלבד איפה איפה איפה הרעיון הזה מופיע במדרש בצורה ישירה המדרש כאן על הפסוק אומר כך עת ללדת ועת למות מי שנולד אדם הקדוש ברוך הוא מצפה לו שישא אישה עד קו שנה אני אסביר כל בחינה כן הגיע לכו שנה ולא נסע אומר לו הקדוש ברוך הוא אומר לו הקדוש ברוך הוא עת ללדת הוא לך ולא רצית אין לו אלא אין למות המדרש מציב אחד מול השני בחרת בזה אז לא יהיה זה לא לא בחרת בזה לא רצית את זה אז יהיה זה זה מקור ישיר למה שטען רבי יעקב כאן בספר שלו על התורה זה כבר מקור קדום יותר זה המדרש טוען שאחד בעל חשבון השני עכשיו אני אסביר מה אומר המדרש גיל 20 זה גם גיל
איך אומרים לפי הזמן אבל זה גם מושג 20 זה חוכמה ובינה כמו שכל אחד מהם כלול מעשר מכל 10 הספירות בחסידות כתוב יש הלכה שאומרת למכור בנכסי אביב בגיל 20 יתום לא נותנים לו למקמו שאומרים להתעסק ברכוש של אביו למכור שדות למכור נכסים עד שהוא לא בגיל 20 יש לו מעמידים לו אפוטרופוס שישמור על הנכסים שיטפח אותם שירחיב אותם אבל אתה לא תמכור היתום לא ימכור עד שלא יגיע לגיל 20 מה הרעיון שעומד יש פה רעיון פנימי משום שלפני שהוא בגיל 20 אין לו שלמות המוחים ככה זה נקרא במאמרי חסידות המוחין זה החוכמה והבינה אין לו שלמות המוח זה לא משנה איש אישה זה אותו דבר אין לו את שלמות המוחים כיוון שאין לו שלמות המוחיים אנחנו חושבים שהוא יעשה נזקים יעשה לעצמו נזקים אנחנו לא רוצים שיעשה לעצמו נזקים אנחנו אומרים מגיל 20 אנחנו מאפשרים לך לעשות מה שאתה רוצה עד גיל 20 אתה סגור אתה תאכל רק להרחיב את הנכסים לקנות נכסים נוספים אבל לא למכור נכסים קיימים שמא תביא הפסדים לעסק גיל 20 במובן הרוחני זה כאילו שהאדם מילא את המצברים שלו עכשיו הוא יכול לשחרר את הכוחות שהוא צבר העצים את עצמו לכן גיל 20 זה לאו דווקא העשרים זה פשט זה ככה זה כשאנחנו מגיעים לגיל 20 ביולוגי אבל גיל 20 יש אנשים אני מתאר לעצמי שיש אנשים שמגיעים לגיל 20 שלהם בגיל 30 גם כן זאת אומרת הם מבינים מה אני רוצה להגיד יש אנשים שמגיעים ליכולת לבשלות השכלית שלהם האמיתית בגיל אחר גיל 20 אומר אני אסביר אומר
שלפני 20 שנה כמו שאומרים היום באסלנג אין מצב אבל האם זה יבוא אחרי אולי זה יבוא אחרי הייתי נותן לזה המחשה מהמשנה במסכת אבות בן 40 לבינה או בין 50 בין 60 להיצע בין 50 להיצע בין 60 לזקנה אז בוא ניקח עצה אני יכול להראות לכם הרבה אנשים פסחים בגיל 50 שרק אל תיקח מהם היצע אבל יש בין 40 לבינה ויש הרבה אנשים בגיל 40 שאני לא רואה שיש להם בינה יתרה או משהו כזה ומה מה עומד מאחורי זה שחזל אומרים שבגיל 40 אפשר שתבוא לבנה מלפני זה זה בלתי אפשרי אבל מכאן והילך זה אפשרי זה מאיפה אני יודע את זה מבין 18 לחופה בן 18 לחופה באמת בן אדם בגיל 18 לחופה כי פשוטו לא תמיד לא תמיד לא תמיד למשל ב-1 המכתבים מהכרכים הכי האחרונים של איגרות קודש נדמה לי זה כרך כף חית הרבי כותב שם לבחורה אחת תשובה קצרה היא שאלה על נישואין והרבי כותב לה ככה בן ישיבה בן 20 מסופקני אם מוכן לנישואים
זה בערך הלשון שהוא כותב לה והוא אומר לה להמתין עוד שנה בשבילו לא נראה לי כאילו כאילו הוא אומר שעשרים ואחד זה כבר נורמלי אבל 20 לא נראה לי והוא אומר את זה בצורה כוללנית בין ישיבה כאילו בחור בגיל 20 לא נראה לי שהוא בשל עדיין לנישואין אז את אבל המשנה אומרת בין חמאה 10 לחופה בין 18 לחופה זה הפירוש שמגיל 18 אפשר לדבר על חופה לא קודם וזה באמת ככה בהלכה בהלכה נפסק שהאדם צריך להתחיל ללמוד גמרא ככה בגיל 15 ככה זה האידיאל והוא צריך ללמוד ככהל קיבלו שהוא צריך ללמוד לפחות 3 שנים גמרא לפני שהוא מתחתן וזה הסיבה שהם קבעו בן 18 לחופה כי הוא היה צריך 3 שנים ללמוד לפני שהוא מתחתן גמרא זה זה זה מה שעומד מאחורי הדברים אז מה הפירוש שאני אבוא ואגיד שבן 18 זה בול הגיע 18 בול חופה תלוי אם אתה בשל או לא שוב זה מכיוון שבין 5 למקרא אז 5 שנים נותנים לו עד 10 שנים הוא לומד כל שנה חומש ויודע אותו בעל פה בין 10 הוא מתחיל את המשנה נותנים לו 5 שנים הוא יודע על ידי בעל פה ואז הוא כשיר להבין תלמוד כמו שצריך כי יש לו את כל הכלים את כל הפסוקים את כל התנך ואת כל המשניות בעל פה הוא יבין גמרא טוב זה היום בוא נגיד רוב האנשים לא רוב רובו של העולם לא חי ככה וגם רוב רובו של העולם לא מתחתן בגבעונה 10 אבל אני אומר מאיפה זה בא כמו שהארבעים אני לומד את זה הפוך אני לומד את השמונה 10 100 40 כשבאים אנשים ואומרים לי בין 18 זה כי פשוטו אני אומר להם כשלך יהיה בינה ב-40 כיפשותו אני לא אטן שהוא התחתן בן 18 כפשוטו מה הפשט כי זה לא כי זה לא זה הפירוש הוא מכאן ואילך העניין יכול להתחיל זה לא הפירוש זה הרעיון אז אני חוזר לעשרים שלנו אנחנו אוחזים ב-20 זה לא מופיע במשנה זה מופיע בגמרא אז בין 20 למכור בנכסי אביב כי אז הוא מגיע לשלמות המוחים אז יכול להיות שהוא יגיע לשלמות המוחית זה לא מוכרח שזה יהיה בגיל 20 הביולוגי זה יכול להיות יותר מאוחר אבל הפירוש המסקנה צריכה להיות שהוא מגיע באמת למוחין שלמים כדי למכור כדי לבנות בית כדי ליצור כדי לשווק כדי לעשות חיים לעשות חיים לא כמו שאומרים ברחוב בוא נעשה חיים אני מתכוון ליצור חיים האדם צריך להיות בשלמות של השכל שלו שלמות של החוכמה והבינה עכשיו מה קורה כאשר בן אדם מגיע לשלמות החוכמה והבינה הקדוש ברוך הוא יושב ומצפה נו נו נו אתה נבראת כדי ליצור משהו פה בעולם ולא כדי להיות כמו שאומרים רק לעצמך לבטן שלך מגיע גיל 20 וזה לא עבד אתה לא יוצר שום דבר אז בשביל מה השקעתי בך אז זה לא עונש
יש סוג אחר יש סוג אחר של צורת חיים יש צורת חיים של הלדת זה בנייה יצירה בנייה הרכבה חיבור ויש צורת חיים של פירוד מה פירוש פירוט פירוד זה נקרא מוות אבל מה זה יש אנשים שהם אלופי העולם בביקורת זה לא בסדר וזה לא בסדר וזה לא בסדר הם יודעים באמת להגיד מה לא בסדר והם באמת צודקים אני לא אני לא הם באמת באמת באמת צודקים אבל זה בעצם מה שהמדרש אומר להם אומר להם תשמע כשאתה הגעת לשלמות של המוח שלך נדרש ממך עכשיו תלד עכשיו תיצור יצירות של חיבור אם החלטת שאתה לא משתמש בכוח הזה שבא לך עם שלמות המוח אז תצטרך להשתמש במוח בפיוד פירוק כל מיני דברים ככה או ככה זה העניין יש עת ללדת ויש עת למות יש זמן כזה וזה בא אחד על חשבון השני זה אין דבר כזה שזה שני הדברים יהיו ביחד גם זמן מסויים גם זמן מסויים למות לא מי שיולד לא מת הוא יוצר החיים כל הזמן הוא יצר חיים אז הוא ממשיך הוא נמצא כאן מי שלא יוצר חיים אז הוא נמצא נמצא בסוד הפירוד בסוד המוות כן זה סוד המוות תבינו זה לא רק שלילה זה לא רק קבר וחידלון במובן השלילי של העניין אלא יש לזה גם משמעות אתה לא מסוגל לחבר אז אתה תעסוק בפירוד זה סוג מסוים של עבודה זה מה שאומר לו המדרס תראו את הלשון אמר לו הקדוש ברוך הוא אומר לו עת ללדת ולך ולא רצית נתתי לך את האופציה הזאת זה אופציה ראשונה מעכשיו אתה לא רוצה אז תיקח את האופציה השנייה זה האפשרות שלך אחרת עכשיו אם אנחנו מסתכלים על זה בצורה בצורה בצורה נקרא לזה בצורה נפשית יש
פתגם שהרבי חזר עליו גם כן בהתוועדות קל קל יותר לבקר מלחבר ככה הוא זה משתמשים אומרים את זה בכל השפות בכל מיני וריאציות קל יותר לבקר מלחבר בנושא שלנו קל יותר למות מללדת איך כתוב נוח לו לאדם שלא נברא מי שנברא קל יותר למות מללדת מה מה זה מושג מה פירוש קל יותר למות מללדת קל יותר לפרק לפרק דברים להיות קנאים אתם יודעים מה זה להיות קנאי לא קנאי לא קנאי במובן שאני רוצה שיהיה לי את מה שיש לך אלא כן קנאי כזה אני רוצה לומר לכם חיבור בנייה ללדת זה מאלץ זה מחייב הרמוניה וזה מאלץ אותך לא להיות קנאי אי אפשר להיות בבית קנאי אי אפשר אי אפשר ליצור בנייה אפילו של כמה אנשים ביחד מתוך קנאות ברגע שהתקנאות קנאות סוחפת אבל אבל קנאות גם עושה כוויה אתה אתה נוגע לא במקום הנכון אש זהו אי אפשר לחיות ככה לא לאורך ימים אז לכן הברירה הראשונה זה העבודה הקשה שהקדוש ברוך הוא נתן לאדם ללדת יש לך אופציה ראשונה אם תרצה נתן לך את האפשרות להגיע לשלמות המוחים תתחיל לחבר לחבר זה עבודה קשה יותר אבל לא היה בן אדם שיתחרט עליה פעם מהחיבור אף פעם לא התחרט בן אדם וגם בגרשמיות של לידה כן כן כן אתן לכם דוגמה אדם וזה קורה בכל העולם אנשים עושים חשבון אנשים עושים חשבון הם אומרים ככה ככה אין לי
מספיק ילד אחד אני לא ראיתי אני אומר לכם בכנות השכל הם צודקים יש הרבה הרבה הגיון ילד אחד שניים מספיק לי 3 מספיק לי אדם מגיע לאיזשהי מסקנה זה מה שטוב לי זה מספיק לי אני לא מדבר כעת על כל הויכוח הזה של אתה מביא ילדים על חשבון מישהו אחר ואני לא חושב שהמאה 70 ש"ח שמוסיפים לילד הוא זה שנותן את ה לא הנושא של עכשיו אני מאמין גם לא שלכם אני מדבר על מדבר ברעיון הרעיון הזה של הקושי ליצור חיים הוא ברור הוא מוסכם לכולם זה מעייף זה מלא דאגות וכולו קחו בנאדם בגיל 70 שיש לו מספר מכובד של ילדים יש לו 6 ילדים לא יודע יש לו מספר יש לו מספר ילדים ותיקחו בנאדם שעשה בצעירות את השיקול שלא צריך אני לא יכול אני לא אין לי כוח עושה את השיקול שלו איזה שיקול יותר הגיוני זה השיקול זה שלכאורה כן זה שצמצם הוא היה יותר הגיוני וזה וויכוח בכלל אבל בגיל 70 כשאיך אומרים שהם כבר אנשים מבוגרים וראו חיים תשאל אותם אני לא ראיתי בן אדם אחד בכל הסקטורים בכל המגזרים בכל הדתות בכל זה לא ראיתי אדם שלא יצטער הוא קשה לו אולי להודות בזה בפה לא ראיתי בן אדם שלא יצטער חבל שלא עשיתי עוד ילד הוא לא מדבר על עוד 10 על עוד אחד הוא ידבר כי זה איך אומרים זה צורת ההסתכלות שלו אבל חבל שלא שלא זה ולא ראיתי בן אדם בגיל 70 שאמר חבל שעשיתי 13 לא ראיתי לא ראיתי בחיים שלי בן אדם שאתה זה הייתה טעות חבל שעשיתי את זה זה טעות הייתה לא ראיתי כי זה בדיוק הנוסחה שאנחנו מדברים כל מה שאני מדבר עכשיו זה רק דוגמה זה דוגמה כעל הלדת והלמות זה לאו דווקא במובן הזה אלא בכל האדם שעסק ביצירה אדם שעסק בהשקעה אדם שעסק בחיבור זה דרש ממנו לא לישון טוב בלילה במפורש להשקיע את את מיטב הפרוטות שלו בעניינים בעסקים ולהעניק לזולת
הוא לפעמים נשאר בלי בלי כסף לעצמו אבל ההשקעה הזאת או הבנייה הזאת היצירה הזאת ההולדה הזאת אני קורא לה הוא אף פעם לא התחרט ממנה ויש בן אדם שהוא חיי ככה עם שיקול הדעת והוא צדק עכשיו ובטווח הארוך הוא לא צדק מאיפה זה נובע מאיפה זה נובע זה נובע מכיוון שזה בעל חשבון משהו הסדר בביאה זה שהקדוש ברוך הוא קבע הבאתי מהמגרש זה שלידה זה דבר שהוא יותר קשה יותר כואב יותר זה אבל יש ממנו המון המון המון אור שבא כתוצאה מזה אתה מחזיר לעצמך את כל המאמץ הקודם שהיה ואילו במוות יש לי המון המון שמירה אתה מאוד מאוד שמור מאוד מאוד מאוד הגיוני מאוד מאוד זה אבל את מאוד מחושר יפה אבל אתה בסופו של דבר לא פתחת צוהר לנתינת אור נוספת אתה עוסק בפירוד אני רוצה ולומר לכם שאדם שעוסק בפירוד אין מצב שלא יישאר לו טעם מר בפה כי פירוד אחרי זה פיטורין למשל זה סמל של פירוד כן גם האדם שמפטר כי צריך לפטר הוא נשאר עם טעם מר בפה שוטר מפזר הפגנה יכול להיות שהוא נראה לך מאוד ברוטאלי ומאוד כזה זה אבל הוא חוזר הביתה הוא מספר לאשתו היה לי יום קשה כי תמיד הפירוד ההקאה הפרדה זה תמיד פעולה של שלילה של גבורה של של חוסר מיתוג של חוסר אחדות של חוסר עצמו הרמוניה וזה הפך טבעי ראשוני של האדם הטבע הראשוני של האדם זה העת ללדת אם הוא יהיה בעת ללדת אז הוא לא יהיה בעת פירוד לא יהיה לו כל כך ביקורת הוא יהיה איש כזה משוחרר יותר אבל באיזה שהוא שלב זה הדבר הראשוני שהיה כדאי לא לעשות