גשמיות שמביאה מכאובים

תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו שגיאות):

אנחנו נמצאים בקוהלת בפרק השני בפסוק כג, שלמה המלך מדבר בפרק הזה על אדם שמשקיע את המשאבים הרוחניים שלו בשביל להשיג תועליות גשמיות. הוא לא אומר על מי הוא מדבר, אבל בפסוקים הקודמים, מי שקורא לפי הסדר, זוהי המשמעות הפשוטה מי שמשקיע בתועליות גשמיות אז הוא מכנה אותו הוא קורא לו הוא מתאר את מצב הנפש שלו גם ביום וגם בלילה כי כל ימיו מכאובים וכעס עניינו גם בלילה לא שכב ליבו גם זה הבל הוא. אז יש פה תיאור על היום כל ימיו מכאובים יש פה תיאור שהוא משהו כללי לא שייך לא ליום ולא ללילה, אלא המהות שלו וכעס עניינו.

מה פירוש גם כעס עניינו הרי בלילה הולכים לישון, אז הוא אומר, גם בלילה לא שכב ליבו כלומר, גם כשהוא ישן אין לו מנוחת הנפש גמורה, ולכן הסיום מובן מאליו גם זה הבל הוא אחד מהפרשנים הקדמונים שיש לנו רבינו בחיי, או איך שהספרדים קוראים אותו רבינו בחייה לא משנה, זה פשוט הקדמות שלו כל כך של מאות שנים אחורנית, עד שכבר השתכחה המסורת איך בדיוק מכנים את השם המשפחה שלו על כל פנים מדובר בלמעלה משש מאות 700 שנה, והוא כתב ספר ממש עמוק ומצד אחד גם כאן זה מיוחד אף על פי שהוא תרגום מערבית ספר חובת הלבבות ובספר הזה הוא מתייחס לפסוק שלפנינו לפסוק הזה כל ימיו מהחווים וכעס עניינו גם בלילה לא שכב ליבו והוא הוא מנווט אותנו זאת אומרת, הוא מיישר אותנו על מי שלמה המלך דיבר אז שמה בחובת הלבבות בשער הכניעה

הוא נותן כמה דרגות של דברים שהכסף מביא את האדם אליהם דרגה ראשונה טובה מאת השם והדרגה החיובית דרגה שניה, ניסיון ובחינה דרגה שלישית, נקמה ומכשול כן, הכסף יכול להביא את האדם למצב חיובי של טובה רוחנית הכסף יכול מביא אותו למצב של ניסיון, הכסף יכול להביא אותו למצב של נקמה זאת אומרת מתנקמים בו בזה שנתנו בו, נתנו לו את הכסף, ומי שנתנו לו את הכסף ואז הוא הוא נותן הסבר קצר לכל בחינה הוא אומר שכאשר האדם יודע להתייחס אל הכסף בצורה הנכונה זה נקרא שנתנו לו טובה כאשר הכסף מצליח לבלבל אותו ולמשך ולמשוך אותו אחריו אבל יש לו מלחמה פנימית אני ארחיב בכל המושגים האלה בהמשך, אבל יש לו מלחמה פנימית זה מצב של ניסיון והמצב של הנקמה זה כשהוא נכנע לחלוטין לכסף, כמו שאומרים הכסף בראש, ואתה כמשולש עם משולש אדום נגרר אחריו אז זה המצב של הנקמה ועכשיו אנחנו ננסה להבין מה שאנחנו נתייחס היום זה בעיקר למצב השלישי סליחה, המצב השני, המצב של הניסיון כי המצב של הניסיון הוא המצב שעליו מדבר שלמה, כי כל ימיו מכווים וכעס עניינו גם בלילה לא שכב ליבו, הוא מדבר על איזשהו אדם שנמצא כמו מטוטלת בין טוב לבין רע הוא לא רגוע המצב שטוב לאדם הוא יודע לחיות נכון עם הכסף שיש לו מצב טוב רגוע, המצב שהוא כבר מכור אל הכסף אז זה לא מצב כזה שאתה צריך לבטא את המטוט אין לא מטוטלת, הוא כמו שאומרים, הוא נשפך לחלוטין, הוא הולך אחריו גמרנו, הוא מכור המצב האמצעי הוא ריטמוס עדין של מלחמה פנימית שעליה מדבר שלמה ואנחנו מכוונים את השיעור על המצב האמצעי של הניסיון

הנקודה הראשונה היא כזו הקדוש ברוך הוא ברא את העולם כמו שהחסידות, מביאה בשם מדרש תנחומא נתהווה הקדוש ברוך הוא להיות לא דירה בתחתונים הקדוש ברוך הוא רצה שיהיה לו עולם פה למטה נשים לב טוב יש פה חידוש במשפט הזה הקצרצר, יש פה הרבה חידושים, אבל אני רוצה לדבר על חידוש יסודי במשפט הזה נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים ולכן מה הוא עשה הוא לקח את העולמות העליונים ולקח את הפרצופים העליונים, ולקח את 10 הספירות ולקח את האורנסוף ואת כולם צמצם וצמצם ואיבה בעין עושה אותם עבים וגסים, עד שמהם נוצר סופו בסוף התהליך העולם הזה, בשביל מה כי הוא התאווה ורצה שיהיה עולם גשמי זאת אומרת אומרת, נותנים לנו מסר, יש רוחניות, יש גשמיות, מה רצה בורא עולם הוא בחר בגשמיות הוא הניח את הרוחניות שמה שהייתה לו למעלה במקום לעסוק איתה במקום להישאר להירגע בעולם האצילות או במקום להירגע, בכתר, או בעולמות האינסוף שלפניו, הוא לא הוא לא הוא לא נרגע בזה הוא רצה את העולם שלנו, את הכדור הזה, את כדור הארץ, עולם העשייה הגשמי מה העיקר אומר האדמור הזקן בתניא העולם הזה עיקר הואיל שאם תאמר שהעולמות העליונים הם העיקר אז למה הוא עשה תחתם עוד עולם תישאר

תישאר בעולם העליון תירגע, שם תייצר שם למה יצרת עולם תחתון+ תחתון+ תחתון סימן שהאחרון הוא הכי הכי עיקרי עכשיו אנחנו אומרים את זה ב לך דודי בשבת סוף מעשה במחשבה במחשבת תחילה זאת אומרת, כשאתה רואה את את הסוף, אתה מבין שאת הסוף הזה רצה המחבר בהתחלה הוא רצה לזה להגיע אז לכן העולם הזה, שהוא העולם האחרון זה העולם שאותו רצה הקדוש ברוך הוא אבל זה מפתיע משום שאם אנחנו היינו נותנים לנו אפשרות להיות הקדוש ברוך הוא על כל פנים ברמה רעיונית אז מה אנחנו היינו רוצים תראה לנו את העולמות העליונים תראה לנו אינסוף, תראה אנחנו אנחנו כמהים כל החיים שלנו, החיים שלנו, כבני אדם, אנחנו מחפשים ריגושים, מחפשים דברים מעניינים, מחפשים לצאת לטיול רוצים לא חיי שגרה למה כי השגרה מצטיירת אצלנו כסוף כמוגבלות כדבר כדבר שיש לו סוף וההגבלה, ואנחנו רוצים לצאת מההגבלה ומהשגרה שלנו עכשיו, מי תמן בנו את התכונה הזאתי אלוקית ואלוקים עשה אותנו כתוב בפרשת בראשית בצלם ודמות שלו של אלוקים כלומר יש פה מין פרדוקס אלוקים בעצמו, מה הוא חיפש בכל התהליך הזה של הבריאה הוא רצה להגיע בסוף לעץ לאבן לעולם לדומה לדומם לצומח חי לזה הוא רצה להגיע ובשביל זה הוא ברא אותם כעולם אחרון, ואילו אותנו הוא ברא שאנחנו בצלם בדמות שאנחנו כל הזמן שואפים למיסטי לרוחני ללא נודע לכו תראו כמה אנשים משקיעים כדי לדעת מה יהיה, מה אכפת לך, מה יהיה העולם הריאלי שעומד לפניך זה העולם הכי יפה והכי טוב למה אתה מחפש מה יהיה אתה מחפש מה יהיה אתה רוצה, אתה לא נודע אתה מחפש, אתה מחפש את האין סוף

של דבר בגלל שזה הושל בך וזה וזה אומר הבעל, שם טוב, זה החידוש איך אומרים כל אדם חייב, הוא לא יכול להתחיל את היום שלו בלי שהוא יודע את הנקודה הבסיסית, הזאתי שבזה אנחנו שונים מאלוקים זה נקודת יסוד שהחסידות, שמה עליה את הדגש אלוקים עושה גשמיות מרוחניות ומה ומ ומה הוא דורש לעשות מהגשמיות רוחניות אנחנו בעצם הולכים ממש בכבישים מנוגדים זה לזה אנחנו צריכים לקחת את החומר, את הגשם, את הכוסית לחיים ופשוט לברך עליה להודות להשם על מה שהוא נתן לנו ובזה להעלות אותו חזרה למעלה אלוקים ברא את העולם כדי שזה ירד למטה ואנחנו אמורים להחזיר לו את זה חזרה למעלה אחרי שאנחנו העלינו אותו לקדושה

זה בעצם כל התהליך של התורה והמצוות טמון בנקודה הזאת היסוד הזה שהתפקיד של האדם לקחת גשמיות ולעשות רוחניות הקדוש ברוך הוא רצה לתת לו כלים איך הוא יעשה את זה לכן יש כלל כמעט בלי יוצא מן הכלל כל כלל יש לו יוצא מן הכלל כמעט בלי יוצא מן הכלל הסדר בבריאה הוא שאדם נולד ופחות או יותר בשני העשורים הראשונים של החיים שלו

הוא לא צריך יותר מידי לדאוג לעצמו דואגים לו יותר מאשר הוא צריך לדאוג לעצמו במילים במילים קצת יותר בוטות, זאת אומרת, גם אם יקום מישהו ויגיד אני הייתי צריך לדאוג לעצמי כבר מגיל 10, מגיל 10, ויצאתי לעבודה ופרנסתי את עצמי אבל אחרי הכל היו דברים שהוא קיבל בחינם, שבגיל 20 הוא לא קיבל אותם זה מן אקסיומה עולמית כזאתי שיש חוק חינוך חובה, ויש לימודים, לא נותנים לבן אדם בגיל 4 אני עם בואי ננסה להיכנס לאוניברסיטה גיל 50 בוא תנסה להיכנס גמרת לעבוד, בנפחייה אולי תלמד משהו על חשבון המדינה זה נותנים לצעירים, לא נותנים למבוגרים זאת אומרת יש המון המון אופציות פתוחות דווקא לאדם בתחילת החיים שלו נותנים לו המון מה שנקרא חסד, אם זה שההורים מפרנסים אותו ואם זה שהמדינה נותנת לו וככה זה מקובל בעולם בכלל למה זה ככה אומרת תורת החסידות, שהסיבה שזה הנורמה העולמית זה מכיוון שרוצים שהאדם יבנה את ההשקפה הרוחנית שלו על העולם ועל החיים במשך העשרים שנה הראשונות האדם בונה את אחר כך הוא יוצא כמו שאומרים לחיים אני לא יודע אם הוא יוצא או שהוא נזרק לחיים, לא משנה אם רצונו או שלא ברצונו, והוא צריך להתמודד עם המון המון בעיות עם המון המון עניינים של שקשורים בשקט בהונאה, בגניבה, בחוסר יושר, בהתעסקות עם בני אדם שאינם הגונים עד אז- או יותר, גם משוחחים עליו אחרים עכשיו, אומרים לו צא לחיים, הוא יוצא עם החברים, פעם הוא נופל פעם, הוא פעם הוא מפיל אחרים פעם גורמים לו הפסדים, פעם הוא גורם לאחרים הפסדים, אבל אבל השלב הראשון של החיים, הייתי אומר זה שלב רוחני והשלב השני של אחרים, החיים זה התעסקות המתקדם יותר של החיים זה התעסקות עם הגשם עם החומריות

וכאן האנשים תמיד שואלים ויש אפילו מדרש יפיפה שמתאר את זה מתאר המדרש איזה ילד שגדל בחממה של אבא שלו וכל כולו מונח רק בלימודים ובעניינים רוחניים ובתיקון המידות ושיפור המעשים באיזה שהוא שלב אבא רצה להוציא אותו לחיים אז הוא זורק אותו לשוק אומר לו לך תטייל והילד הולך והוא שולח אותו בלי כסף והוא באמצע באמצע הטיול שלו נעשה צמא אז אני ניגש ומבקש ממי שהוא לשטוף הם אומרים לו שצריך לשלם זה פעם ראשונה שהוא נתקל בעובדה שמשהו צריך לשלם, אז הוא מנסה לשכנע את האדם שלפניו תראה אני אגיד לך איזה דבר חוכמה במקום אז ההוא צוחק עליו אומר לו מה, מה, מה אני צריך פה אם אתה לא נותן מזומנים אתה לא= שום דבר כל הכסף שלך לא= כלום והמדרש ממשיך ומתאר את את מה שנקרא את הנפילה, את השבירה שקורה לעיניים כאילו, כאילו, כל מה שלמדתי כל מה שהשקעתי ברוחניות כאילו לא= שום דבר ואנחנו כולנו באיזה שהוא מקום בחיים זה אחד מהמקום מהמכות שכל אחד חוטף תמיד חינכו אותנו לרוממות המוסריות הגבוהה, ופתאום אנחנו רואים שכל האלה הגדולים, אמי, ומי כולם הם אנשים קטנים פה זה נפל וזה ושם זה נפל ואף אחד לא צדיק תמיד

ואז יש מין הרגשה בנפש אם כן, למה זה הנוף התחושה אז כן למה למה בכלל להיות בן אדם טוב הרי כל העולם העולם האכזרי מסביב ומי שמצליח להתגבר על המועקה הזאתי מי שמצליח לעקוף אותה הוא האדם השלם במשך החיים שלו הלאה אבל השאלה הנשאלת מדוע עשה הקדוש ברוך הוא את הדברים באופן הזה מה שנקרא האידיאולוגיה העולמית לא יודעת לענות על זה היא רואה את זה כעובדה בהתחלה משוחחים על הילד, נותנים לו, נותנים לו, נותנים לו, נותנים לו באיזה שהוא שלב, זורקים אותו לחיים, ואז הוא הופך להיות מחוספס, או לטוב או למוטב כי הוא מתקלקל מהעולם או שהעולם מאזן אותו וזהו ומב ואם ככה הוא ממשיך הלאה, לחיות תורת החסינות אומרת שיש כאן סוד העשרים שנה הראשונות הם אלה שנותנות את החריץ הפנימי העמוק, את החריף הפנימי בנפש שלך רוחניות זה הדבר הכי נכון והכי חשוב ותרכוש לעצמך כלים מיומנים איך אתה יוצר חיוב מכל דבר שבא לפניך בעולם בשלב השני של החיים אתה נזרק לחיים, כי בשביל מה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם בשביל לעסוק עם הגשם, ולהעלות אותו חזרה לקדושה, אז זה כיוון שזה מה שרצה הקדוש ברוך הוא אני לא יכול להשאיר אותך כל הזמן בחממה הרוחנית של הילד אתה צריך לצאת לעולם כל מה שהוא כולל אבל מה התפקיד שלך לא התפקיד שלך להיסחף אחריו, אלא התפקיד שלך זה לקחת אותו ולהעלות אותו לקדושה, ובשביל זה אתה היית 20 שנה בכוחות רוחניים כדי שתצליח במשימה הזו זאת אומרת, היהדות בעצם מציירת את כל הצורה שהאדם גדל כדי להביא אותו המטרה היא כדי להביא אותו ואת העולם לתיקון גבוה יותר, וזה עוזר לו מהבחינה נפשי שהוא לא מתמוטט, זאת אומרת הוא לא כולנו אני מתאר לעצמי שאם לא אם לא, אם לא שכחנו עדיין את העניין אז כולנו באיזה שהוא שלב הגענו למשבר משבר נפשי משבר נפשי של קוראים לזה, של גיל ההתבגרות לא משנה איך נקרא לו, יש כאלה שמגיעים אליו רק בגיל 30 זה לא משנה אבל הנקודה היא המשבר הזה, הכל שקר, הכל העולם, שקר הכל איך אומרים את זה הכל שקר, יש כאלה יגידו לך הכל זה יש כאלה, יגידו לך מילים יותר רחוביות, אבל המטרה של המסר, מה רוצים להגיד רוצים להגיד לי, תשמע, הכל עזב, עזוב אתה, ואז הבן אדם ככה הוא הולך נניח לגן הילדים והוא רואה איך שרים עם הילדים יום הולדת, חגיגה נחמדת הוא רואה את הילד מאושר, הוא לא יודע

לא יודע מה זה עולה, מה מחכה לו הוא לא יודע תמים איזה יופי יהיה לו שמח יום הולדת וכולם שמחים האבא והאמא והסבא וסבתא וכולם באים והוא חושב שכל העולם נברא בשבילו חכה, מותק עוד מעט, אתה תגלה שכל העניין זה הכל בלוף אחד גדול אף אחד לא מחכה לך בסיבוב אף אחד לא הולך לתמוך בך לעד, ולנצח נצחים העולם אכזרי יותר ממה שאתה חושב ואיך אומרים באיזה שהוא שלב אתם לא אתה מסתכל לאפטיות כאילו על כל על כל האושר והיופי, ואז אומרים לו, ואז יש לי, יש לפעמים אבות כאלה שהם יכולים להפליט את הדברים האלה לילדים שלהם, אז אומרים להם עזוב אותו, תן לו, תן לו את, תן לו את הילדות שלו הוא ילד, תן לו להרגיש ילד עכשיו ילד אבל שוב העולם אומר את זה, אבל לא יודעים מה שעומד מאחורי זה, מה שעומד מאחורי זה זה לא שיש גיל כזה של ילדות ואז הכל בסדר ויש גיל שהכל שקר ושחור ולא טוב וזהו וממשיכים הלאה המסר היהודי הוא זה שיש גיל כזה שבאמת אתה מקבל ובונה את האישיות הרוחנית שלך, ואחר כך יש גיל כזה שאתה יוצא לעולם במגמתיות לצאת, לא כאחד שנזרק לשם בלית ברירה אלא אתה יוצא, כמו שאומרים במר של ניצחון, ואתה באמת יש לך ירידה רוחנית מסויימת יש אגלה הרבה הרבה שמוץ הרבה, הרבה גרבט שאתה מגלה בעולם ואתה צריך לביטוח בתוך כל הטינופת הזאתי לאסוף את החיוב ולחזור עם זה לאבא חזרה ולהגיד לו, הנה, יצרתי תיקנתי, עשיתי היפיתי את העולם שלך ובשביל זה ירדנו לכאן חזל אומרים את זה בחצי משפט

שהשם ברא את העולם ברא אותנו לעשור לתקן כביכול הוא ברא משהו מקולקל, הוא לא מתבייש להגיד את זה הוא ברא עולם מלא לכלוך, מלא, טינופת, מלא שקר התפקיד שלך זה להחדיר לעולם קצת יותר שפיות אם הצלחת בזה אפילו באלפית האחוז מגיע לך מה שאומרים גן עדן עשית את מה שאתה צריך לעשות בעולם זה הדבר הכי חיובי שיכול להיות, אבל האדם צריך להיות מודע שיום יום זה העבודה שלו זה התפקיד שלו ובשבילו ובשביל זה הוא ירד לך העבודה הזאתי במיוחד, המעבר הזה מהחממה הילדותית לחיי הנמר שנמצא בחוץ היא עבודה קשה, עבודה נפשית וגופנית וגם גם פיזית וגם מוראלית היא קשה וצריך בשבילה סיעתא דשמיא לא פשוטה בלשון של הקבלה זה נקרא למה זה כל כך קשה הקבלה קוראת לזה את קוראת לילד בשמו כי אתה יוצא להפוך להתאפחה חשוך לנאורה הוא מרירו למתיקו, אתה יוצא להפוך את החושך לאור ואת המר למתוק זה עבודה לא פשוטה זה עבודה לא לא רגילים, אבל אני רוצה להסביר משהו קטע שכשהרבי דיבר על על הבעיה הנפשית הזאתי הזו הוא הוא נתן עוד נקודות שאני חושב שהן מאוד משמעותיות להבנה להבנה שלנו למה זה קשה זה קשה, כל אחד מבין שזה קשה לא צריך הרבה הוכחות אבל הוא הדגיש, היו לו שני הדגשים

כי כשאנחנו עובדים אפילו בעבודה פיזית של ניקיון ניקיון חדר למשל, ככל שאנחנו רואים שאנחנו מתקדמים בעבודה זה נותן לנו סיפוק להמשיך הלאה ככל שאתה לא רואה את ההתחלה ואת הסוף ואתה הולך כמו שאומרים בחושך ואתה לא רואה אור בעבודה שלך, עבודה הופכת להיות קשה יותר יכול להיות שהיא במובן האמיתי לא כל כך קשה, אבל כיוון שאתה לא רואה מה אתה עושה, זה הופך להיות יותר קשה, אומר הרבי זה אחת הנקודות המיסודיות בהבדל שבין עבודה גשמית לעבודה רוחנית בכל עבודה גשמית, אתה רואה במוחשיות מה אתה עושה דבר ראשון דבר שני, כיוון שאתה רואה במוחשיות זה גם כן קל יותר להתקדם הלאה בעבודה רוחנית, אתה לא רואה מה אתה עושה האדם לא רואה כמה הוא מתקדם כל יום, כל שעה זה זה קצת נעלם רק בטווח של של שנים של שבועות, של של חודשים, של זמן ארוך מבחין ולכן רק שעובר זמן ארוך האדם יכול להגיע לבין עשיתי משהו, וכיוון שזה נעלם ונסתר זה קשה יותר והוא נותן לזה דוגמה ממש יפה יש

עץ ויש תבואה, מה שנקרא עצב הארץ ויש עץ שגודל מה גודל יותר מהר תמיד התבואה 10 בארץ גודל מהר יותר העץ, גודל הרבה יותר לאט איך למה מדמים את האדם כי האדם עץ השדה, הוא אומר, למה זה ככה כי רוצים להדגיש ליד העם, תדע לך שההתפתחות האמיתית שלך זה ההתפתחות רוחנית, והיא דומה להתפתחות של העץ שאתה לא יכול לעמוד עם סטופר ולהבחין בגדילה שלו גם אם תבוא מהיום להיום, לא תראה הבדל בגדילה גם משלושים יום לשלושים יום, עדיין העץ לא גדול החיטה כבר גודלת לך ב-30 יום, ואילו זה לוקח שנים עד שהוא גודל, וככל שהעץ הוא יותר מעולה, יותר משובח ולא משחקים איתו עם הרכבות וכדומה, אז לוקח לו יותר זמן לצמוח וזה האדם אומר הקדוש ברוך הוא לאדם דע לך אני נכנסתי בך בדי אן, איי רוחני שלך הכנסתי כי האדם את השדה הכנסתי בך את היכולת והסבלנות לעמוד בכל התהליך הקשה הזה של הספקות והתהליך שלא רואים ולא רואים התקדמות ובכל זה אתה בסופו של דבר תצליח לעמוד יפה מפני שיש לך את הכוחות האלה יש בתוכך את הכוחות האלה אני נתתי לך אותם בשנים הראשונות של החיים שלך תצא ותוציא את הכוחות שלך מן הכוח אל הפועל האמת היא שבהרס הבריאה בהתחלה הקדוש ברוך הוא הבין שכדי שהאדם יצליח לעשות את עבודתו הרוחנית לקחת גשמיות ולהפוך את הגשמיות לרוחניות, אז הקדוש ברוך הוא ידע שבשביל זה הוא צריך לספק לאדם את כל השקט והרוגע הנפשי הגופני הגשמי במובן שיש לו את כל הכלכלה שלו, שיש לו את כל הוא, לא צריך לעבוד הכל יש לו זה נקרא גן עדן, אדם הראשון שנכנס לגן עדן התוכנית המקורית האורגנלית הייתה שהוא יהפוך מהגישמיות רוחניות והוא לא יצטרך לעשות שום דבר כדי לעמול על הגשמיות הכל ילך לו בקלות זאת אומרת האדם באמת האדם באורגינה, איך שאומרים

דיבר להיות משוחרר, באמת, להיות חופשי, להיות רגוע, כדי שהוא יהיה כל כולו מסוגל להשקיע את הכוחות שלו בעבודה של ההפיכה מהגשמיות לרוחאים וכאן נכנס, כמו שאומרים, נכנס הפנצ'ר שבאמצע הדרך זה היה חטא עץ הדעת והוא גרם שבנוסף לקושי של ההפיכה 100 גשמיות אל הרוחניות, פתאום נפל על האדם קושי בהתעסקות גשמית, הוא צריך, אין לו את השלווה ואין לו את מנוחת הנפש לשבת וללמוד ולהעמיק ולהביא ולדעת ולהפוך את כל דבר גשמי לרוחני אין לו מספיק את השלוות נפש הזאת, כי הוא צריך המון המון המון המון יגיעה פיזית פשוט להשיג לחם לפה, זה מה שפתאום פתאום מתחדש זה לא היה בהתחלה והקושי הזה הלך וגדל עם השנים, אבל היה לו יוצא דופן כדי להמחיש את הפעולה של הפעולה של היציאה ואני רוצה לתת דוגמה מיזוג שמתחתן, זוג שמתחתן בדרך כלל זה קורה בנישואים שניים לא בנישואים בפעם הראשונה בדרך כלל הם עושים הסכם נישואין היום אולי גם בנישואים ראשונים אולי באמת הנישואים הראשונים שלנו, כמו הנישואים, שניים שלהם, אבל איך שלא יהיה מה זה ההסכם ממון, ההסכם ממון כאילו מחלק אתה לא, אתה לא תתערב לי שיש לי אני לא אתערב לך במה שיש לך אם חליל לא אני אומר, בקווים הכלליים, כן אם מישהו מאיתנו יעדר מהעולם אז הממון לא הולך לצד השני, אפילו לא בחלק אחד, כמו שאומר החוק הרגיל, או להבדיל, כמו שאומרת התורה, שיש ירושה יותר מזה אלא כל אחד משפחתו מקבלת את הנכסים, את הנכסים שלו

הסכם ממון ברמה המאוד מאוד שטחית שלו הסכם ממון כמה פעמים יצא לי לסדר הסכמי ממון לבני זוג ואחד מהתנאים שלהם היה שהבעל אמור לפרנס את האישה, ככה בכתובה כדור כתוב, הוא לא רוצה לפרנס במאה% הוא יתן שני שליש והיא תיתן שליש זה היה ההסכם כמה הסכמים שעברו דרכי אני אני אני פגשתי את בני הזוג הזה אחרי כמה שנים ואני שאלתי אותם אמרתי אני רוצה, אני מבקש סליחה, אני הולך לשאול שאלה שאני לא שואל אותה בשביל לדעת מה קורה אצלכם, אלא לצורך העניין אז הם אמרו שהם מוכנים, שאני אשאל ואני שאלתי האם אכן את נותנת שליש והוא נותן שני שליש שניהם צחקו, והם אמרו שזה לא, זה לא, זה לא מה שקורה בשטח אז שאלתי איך זה עובד אז היא אמרה

והוא אמר שהוא נותן את הכל אז שאלתי אם ככה מה ושל מה היה ההסכם זה שאם שאם פעם יהיה איזה שהיא תביעה משפטית אז אנחנו נוכל להגיד שמלכתחילה ההסכם היה על על שני שליש ושליש לא משנה ואז נפל לי הרעיון שלפעמים יש מה שכתוב בפרוטוקול בהסכם ויש שאם יש אהבה אז לא מתייחסים לפרוטוקול הזה בכלל זאת אומרת, אנחנו מעוניינים שיהיה פרוטוקול, זה כמו שאומרים הדף הראשוני לאיזה סיבה שלא תהיה, אבל אם יש אהבה, היא מבטלת את כל מה שכתוב בפרוטוקול מבחינה מעשית בקבלה לאהבה הזאת היא כל פנים בפנים, יחס של פנים בפנים, כך קוראים לאהבה בקבלה זה נקרא יחס כזה שבקודת הקודשים, השכינה, נמצאת בגלוי

זה ההגדרה אז לכן, גם אחרי שבהסכם ממון שלנו עם אלוקים היה כתוב וקוץ ודרדר תשמיח לך וארורה אדמה בעבורך בזיעת הפיך תוכל לכם זה מה שהיה כתוב בהסכם ממון כשאדם הראשון יצא מגן עדן בהסכם, אם אתה איך אומרים אתה רוצה, אתה רוצה להישאר כאן בעולם זה ההסכם הוא אמר שהוא רוצה, אני חייב לומר לכם שבעוונותי הרבים פעם יצא לי לסדר קידושין לזוג שוב זוג מבוגר והייתי צריך להחתים אותם על הסכם ממון עכשיו מבחינה הלכתית חלק מהחתימה נעשה אצל במשרד, אבל יש חלק שצריך להיעשות ממש לפני החופה, אבל זה לא נעים שכולם יראו, אז תפסתי כל אחד בפני עצמו ובלי שאחרים יראו אבל אחר כך האישה טענה היא טענה גם עלייך היא טענה שהיא אפילו לא קרה מה שכתוב שם

זה לא זה לא היה קביל, לא, לא לא בבית הדין ולא בבית המשפט, משום שאחרי שבוע היא באה לחתימה נוספת וקריא אולי את הכל אבל הייתה מדי מרוגשת והיא לא התכוונה למה שכתוב שם הנקודה היא שכשאדם הראשון היה בגן עדן, היה לו סדר מסוים, אחד זה היה ניסויים ראשונים כשהוא יצא מגן עדן, זה היה ניסויים, שניים, סדר חדש עם הסכם ממון וההסכם ממון הזה הסכם ממון חדש וההסכם המון חדש היה עם הרבה הרבה מה שנקרא התנאים לא נעימים ואף על פי כן, לא בכל התקופות התנאים האלה קוימו היו תקופות בעם ישראל כמו שאנחנו מכירים את הפסוק המפורסם איש תחת גפנו ותחת תאנתו שלא היה להם שום קושי בפרנסה לכולם נדרש לשאלה הזאתי למה זה היה אחרי ההסכם ממון הוא עונה את התשובה שאני הבנתי אותה בעקבות הסיפור של ההסכם ממון, והזוג הזה שאני סיפרתי לכם קודם שכשיש הערת פנים בפנים וכשיש קודש הקודשים וכשיש אהבה לא מתייחסים, למה שכתוב בפרוטוקול אבל יש זמן שהוא נקרא זמן הגלות זאת אומרת הייתי מחלק את הזמן שיצא האדם הראשון מגן עדן לשני חלקים, יש את הזמן הרגיל ויש את הזמן של הגלות הזמן הרגיל הכל הולך חלק לא מתייחסים בכלל לתנאים הראשונים, אבל הזמן הגלות יושבים איתך, כמו שאומרים על כל סעיף וסעיף בחוק לא זה אני לא צריך לתת לו

אז אתה צריך לעבוד לבד זה אתה צריך לטרוח וזה מאוד קשה, אבל זה המצב, זה זה, זה, מה זה ההסכם מראש זה היה ההסכם הראשוני בינינו קשר בלשון הקבלית זה לא פנים בפנים זה פנים באחור או החור באחור זאת אומרת, זה מין יחס לא יחס אינטימי פנימי, מכיוון שהיחס הוא כזה, אז מתחילים לשבת איתך על כל על כל פרט ופרט זה גלות עכשיו, מה קורה ל לבני האדם, בנפש החסידות ממשיכה הלאה לצייר את זה מה קורה לאדם בנפש אחרי שהוא רואה הסכם ממון כזה לא פיירי, זה הסכם ממון שמע שאומרים לרעתו, מה קורה לו מבחינה נפשית

אז החסידות טוענת שיכול להיות שני שני הוא פונה לשני דרכים ששני הדרכים האלה לא נכונות הדרך הראשונה במיון גסה זה הוא הולך לעבוד עבודה זרה יש לו קושי, קושי בפרנסה, קושי גשמי ומעבר לכביש באים, הם מציעים לו הצעות קורצות אתה לא צריך לעבוד קשה, אתה לא צריך לטרוח, אתה לא צריך לחתום על הצ'ק של בזיעת הפחת תוכל לחם תבוא תשתחווה תעשה תקטיר יהיה לך הכל בסדר וזה היה סדר במשך שנים כאשר

יהודי רצה לצאת כמו שאומרים מההסכם הגלותי אז היה הולך לעבוד עבודה זרה מה הייתה עבודה זרה הזו מעניקה לו היא הייתה מעניקה לו, אתה מקבל הכל בחינם החסידות אומרת שזה היה הכוונה שעם ישראל אמרו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם במצרים נתנו להם דגים בחינם, מכות נתנו להם בחינם, דגים נתנו להם בחינם אומרת החסידות זה לא זה לא דגים בחינם זה חינם הכוונה זה שלא היינו צריכים לטרוח הרבה בעבודה הגשמית כדי להשיג דגים זה היה בזיל הזול כמו שאומרים בצ'יק צ'ק הנביא אומר שעם ישראל היו אומרים מאז שהפסקנו לקטר למלכת השמיים חסרנו קול זאת אומרת, הפסדנו, למה משום שהעבודה הזרה הייתה מעניקה לאדם פרנסה במזומנים בצורה רוחנית אם היית עובד אותה, היית מקבל הקמה שהיה לה חור אחד שזה ליהודי זה לא היה לאורך זמן זה היה מתחיל טוב ונעצר, זה לא היה מתקדם דוד המלך אומר את זה בתהילים בפסוק אל תבטיחו בנדיבים, אומר הרבי הצמח צדק בביאור שלו על הפסוק הזה בנדיבים זה העבודה הזרה, שהיא מבטיחה לך, כמו שאומרים הרים וגבעות

זה כמל כמו הפרחים שכתבת, ושמת על באגרטל, שבבית הם לא מחוברים לשורש זה קמל מאוד מהר לגויים זה עבד יפה היהודים רק בהתחלה לכן הם הפכו להיות מטורפים הם עברו מהעבודה זרה לעבודה זרה, מעבודה, זרה, לעבודה, זרה, מעבודה זרה, לעבודה זרה זה מזכיר כמו אדם שרוצה לקבל הבטחת הכנסה והוא מקבל את אני יודע את הסכום של הסכום הזעום שהם נותנים לו ואז הם שולחים אותו לאיזה שהיא עבודה תנסה שמה לעבוד ואז הוא מסתכסך מהר עם בעל הבית כדי שגם בחודש הבא הוא יקבל כי הוא עדיין לא מצא עבודה ואז הוא מקבל בחודש הבא והוא עוד פעם צריך לחתום+ פעם צריך להסתכסך עם הבעל הבית השני שהם שלחו אותו לעבוד אצלו כדי לקבל גם לחודש הבא אז הם היו עוברים מעבודה זרה לעבודה זרה, כי כל עבודה זרה נתנה להם אספקה לחודש אחד, כי זה אחרי זה היה נגמר אני אומר חודש רק בשם המושל, לזמן ראשוני, כמו שאומרים יש לפעמים איך אומרים איזה מפעל רוצה לגרות אותך להיכנס אליו חודש חינם נותן לך תוכנה חינמית ל, אבל אחר כך אתה רואה שיש בה הרבה חורים בהתחלה זה היה עבד טוב, אבל אחר כך זה לא השתלם אבל זה דרך של בן אדם שלא מוכן להתמודד מה אני בסך הכל מנסה לצייר אני מנסה לצייר ככה להתחיל עוד פעם את הקו שלנו, היהודי תפקידו לעשות רוחניות מגשמיות בהתחלה היה לו את כל הגשמיות בחינם אחר כך באו במצרים ואמרו לו תבן לא יינתן לכם ולפנים אומרים לכם אסור תבן כלומר גשמיות את החומר גלם אני לא נותן לך אתה גם תצטרך להשיג את חומר הגלם, גם תצטרך אחר כך להפוך ממנו מגשמי לרוחני זה עבודת עבודה קשה, ולעבודה הזאתי מנסים כמו שאומרים לברוח ממנה כשיש לך מטלות מידי מידי גדולות שאתה לא מאמין שאתה יכול לעמוד בהם אתה מנסה לטייח אותם כוח מהם אז אפשרות אחת של בריחה, שהיא שלילית זה פשוט ללכת לעבוד עבודה זרה ויש את זה בכל מיני רבדים אני אעשה ככה, אני אעשה ככה גם ללכת לגנוב זה עבודה זרה זאת אומרת גם לעשות כל מיני טריקים וכל מיני משחקים וכל מיני משולשים כאלה וכל מיני בניינים פורחים באוויר כל זה זה גם חתיכת וכל מיני קזינו למיניהם וכל המשחקים הללו שאין להם בסיס אמיתי כולם בתוך הכלל של העבודה זרה ומגרה בהתחלה ומי שיודע אלה שמשחקים בקלפים, נותנים לך בהתחלה להרוויח קצת נפלת בפנים ואז אתה, כמו שאומרים, מפסיד את כל עצמך הופך להיות עבד עברי משעבד את עצמך ואת כל הנכסים שלך וגמרנו אז ככה זה, זה הסדר של העבודה הזרה שבהתחלה היא מפתה ואחר כך אתה נופל מתגלץ פנימה אבל

יש עוד צד שהוא צעד לא חיובי, שהוא צד שלילי שהאדם יכול ליפול אליו ליפול אל לתוכו והוא שהוא אומר זאת אומרת שמאז שיצאנו מגן עדן, אז צריכים פשוט לעבוד כדי להכניס כסף אז אז איך איך מכניסים כסף יותר אה, אני אלמד את זה אני אעשה את זה אני, ואז הוא הופך להיות אחד כזה שכל הראש שלו בצורה מוחלטת בכסף זאת אומרת, יש שני צדדים, צד אחד הוא מנסה בטריקים זה עבודה זרה, להשיג את הכסף שלו בטריקים הצד וזה צד לא נכון, כי זה תמיד נופל בסוף הצד השני טוב, בלי טריקים אני עכשיו משקיע בכסף, הכסף הוא אלוקים, העבודה היא חיינו, זה התפקיד, זה המטרה, זה לא האמצעי כלומר ככה אני שוב מדגיש המטרה שהאדם נברא אליה בעולם היא לקחת גשמיות ולעשות ממנה רוחניות בי האדם הזה ולוקח רוחניות את הנפש שלו, את הרצון שלו, את החלומות שלו, את התשוקה שלו תאמליציה שלו, את הכל

בכסף הוא הופך להיות מקצה הראשון של השערה עד הקצה למירון של הציפורן טבול בתוך הכסף ואז הוא לקח גם את הפנים את הצדדים הנפשיים, היפים שיש לו וגם אותם הוא קבר בגשמיות, ואז הוא הפך להיות אלוקים מה עושה אלוקי אלוקים לוקח רוחניות רוחמיות את המלאכים העליונים, את הפרצופים, את 10 הצפירות את עולם האצילות ויוצר מהם גשמיות האדם הזה גם הפך לה הוא לקח את הרוחניות, את הנשמה, את הנפש, את הרצון, את הכל ומזה הוא עושה גשמיות נו, אז מה יותר טוב מאשר להיות אלוקים זה הדבר הכי טוב שיכול להיות בעולם, אבל זה מה שחזל אמרו לנו בהתחלת הדרך כששאל טורנוסרוף של רבי עקיבא מה יותר טוב, מעשיו של האלוקים או מעשיו של הנברא של האדם אומר לו רבי עקיבא מיד בלי לחשוב, מעשיו של האדם כי האדם נברא לעשות מגשמיות רוחניות, הוא הולך בכביש ההפוך

והאלוקים נברא לעשות מאוחניות גשניות באדם הזה, וגם את פיסת הרוחניות האחרונה שיש לו הוא הוא מטמיע וקובע למען הגשמיות זה זה הצד השלילי עכשיו, מה הבעיה בזה נומא האסון הגדול, האסון הגדול זה בדיוק מה שקרה במצרים כתוב שהמצרים העבידו את בני ישראל בפעם למשפט הזה בפרך אבל הפירוש הכי הכי נכון זה שהם החליפו את העבודה של האנשים לעבודה, של נשים ואת העבודה של נשים נתנו לאנשים האיש היה צריך לעבוד בבית ולשטוף כלים ולהגהץ והאישה צריכה לבנות בלוקים בבניין אז פה אומרת החסידות היה להיות היה כלושי כפוף זה לא היה רק קושי פיזי, זה גם פיזי אבל זה לא כל כך פיזי לגבר לעמוד ולשטוף כלים, אבל זה קושי נפשי זה העבודה שאני לא רגיל אליה זה גם פיזי וגם נפשי זה פרך פרך, זה שהיה כפל קושי כפל בזה, שזה היה פיזי שונה ממה שאני רגיל נפשי ונפשי, כי זה היה שונה ממה שאני רגיל אז אז אז אז כאשר האדם נברא הטבע שלו, האופי שלו, הפנימי, הוא לעשות מי הגשמיות רוחניות והוא בוחר לעצמו תפקיד אחר והוא

לעשות מרוחניות גשמיות, זאת אומרת הוא ניקע כולו בכסף, מוכרח הדבר שהוא יהיה האדם לא רגוע מוכרח הדבר שהוא יהיה בן אדם לא שפוי שהוא יהיה בן אדם שעובד עבודת פרך מפני שכאשר אתה עושה משהו בניגוד לטבע שלך בניגוד לאישיות שלך, מה שקורה זה שחיקה זה לא הולך כמו שמן יש משהו שמנגד למה שאתה עושה האופי הטבעי שלך מנגד לזה מה היסוד שלנו כיהודים, היסוד הנכון, יהודי צריך שתהיה לו גשמיות יהודי צריך לעבוד כדי שתהיה לו גשמיות, אבל צריכה להיות לו מטרה הגשמיות היא לא, המטרה היא האמצע המטרה האמיתית של כולנו כיהודים, צריכה להיות שיהיה לנו כסף והרבה כסף כדי שנוכל להותיר לעצמנו הרבה זמן לעסוק בעניינים נפשיים רוחניים, בתיקון הנפש וכולי זה צריכה להיות השאיפה ובשביל זה אנחנו עובדים המילים מרוויחים ומשקיעים עושים הכל, אבל זה לא המטרה, זה האמצעי זה יהודי, ברגע שהוא עובד באופן הזה אז הכל טוב לו הוא רץ כמו שאומרים באופן הנכון, אבל ברגע שהוא לוקח את הגשמיות ויוצר ממנה מטרה, הוא תמיד חי באיזה שהיא שחיקה הוא תמיד חי בלא טוב לי וזה מה שבא שלמה להגיד בפסוק שעליו אנחנו מדברים שלמה מדבר על אדם שמכר את נשמתו לכסף גשמיות מכר את נשמתו, הוא לקח גם את החלק הרוחני שלו, הוא לא משקיע ברוחניות בכלל, הוא לא רואה במטרה בכלל אומר זה קשה מאז שיצאנו מגן עדן, צריך צריך צריך להיות קומבינהטור כדי להצליח להרוויח כסף, משכורת גבוהה אז אין בעיה אני מוכן להגיע לזה, אני מוכן להשקיע מה שצריך, אבל הוא משקיע כמו שאומרים את כל הנשמה מההתחלה עד הסוף

נשאר לו כלום לצד הרוחני לפן הרוחני, הצד האמיתי והנכון, הוא זה שהאדם יודע לווסת את עצמו, ויודע לארגן את עצמו ויודע להחדיר לעצמו זה לא המטרה, זה האמצעי ברגע שזה האמצעי הוא משתמש בזמן שנותר לו באמצעי זה כמו שאדם עובד עובד עובד, עובד, עובד, איך אומרים היה פעם שם מישהו שאמר בדיחה, אני מחכה לראות את הילד המאושר הזה, שכל העולם עובד בשבילו עובד עובד, האבא עובד עובד, עובד בשבילי בשביל הילדים והבן גם כן יעבוד, יעבוד, יעבוד, יעבוד, יעבוד בשביל הילדים אז מיהו הילד המאושר שכל העולם כולו, בכל הדורות עובד בשבילו אז אומרת החסידות האדם המאושר הזה, זה אתה, בעצמך אתה צריך ללמוד להנות מהכסף שלך ומי שהם הרבה פעמים נשים שיש להם בעלים אלה שהם עסוקים בביזנס שלהם למעלה מן הראש אז הם אומרות להם אתה אין לך חיים, אתה אתה גם בחופש גם כשאתה עליחת בספינה אתה כל הזמן עם הפלאפון ומה קורה פה ומה קורה שם ועל המחשב עלו ירדו אתה לא איתי, אתה לא פה, אתה לא נהנה, אתה לא חי, אתה לא נושם אין לך חיים, אתה כולך שם אתה כולך בכסף אין לך רגע אחד שאתה נהנה אז על דרך התנועת הנפש הזה זה קיים גם ברובד הרוחני זאת אומרת אתה כולכם, בכסף עד הסוף, אין לך רגע אחד להפיק מהכסף, את התועלת שבשבילו הוא נברא בשבילו נתנו לך אותו כדי שתהפוך 100 גשמיות, תעשה רוחניות, זאת אומרת שתסתכל עליו לא כאמצעי לא כמטרה, אלה כאמצעי וכאן אני מגיע לדבר שאם נחשוב עליו, אני חושב שאנחנו נתפלא איך לא שמת לב אנחנו ישראלים יותר נכון, יהודים בכל מקום הם כאלה, לא משנה אם הם ישראלים או לא יש עבודות כאלה שאנחנו לא עושים אותם

ואם אנחנו עושים אותם המחיר כפליים אתה רוצה להשיג גוי שיעשה את זה בחצי מחיר וכולם יודעים עבודה היהודית זה עבודה יקרה לא יודע אם היא יקרה בתים שלה כל כך אבל היא יקרה, בצק שאתה צריך לתת זה בטוח יקרה עכשיו מה אנחנו איך אנחנו מפרשים את זה סתם ככה איך אנחנו מפרשים אנחנו מפורשים שזה פשוט הגאווה שלנו, הישראלים עצלנים, אתה נותן לערבי לעשות איזה ציק צק עושה לך, זה ציק טק, אתה נותן לזה פיליפיני, לא יודע, תן לאיזה סודני לא יודע תאילנדית תקתק הוא מסדר לך עובד הוא כמו חמור וזה היהודי בשביל להזיז את עצמו, הוא רוצה כל כך הרבה כסף על כל על כל שטות, זה הפן החיצוני מה שעומד מאחורי זה משהו עמוק, חיובי, כן הטבע של היהודי, אני רוצה לעבוד מעט ולהרוויח הרבה אני רוצה לומר זה נמצא אצל כולם, אבל אני רוצה לומר שזה שהישראלי לא מוכן להזיז את עצמו היהודי לא מוכן להוזיז את עצמו ואז אתה לא מעלה לו את המחיר פי שניים אז הוא לא יעבוד אז הוא ישב בבית פגשתי איזה אחד שלא עבד ולא הביא פרנסה, ושאלתי אותו, למה אתה אתה יכול להרוויח

אמר תשמע, אם אני בשעה יכול להרוויח 50, 60 ש"ח אתה רוצה שאני אעבוד ב-20 24 ש"ח אז יש לך זמן מה אתה עושה, אתה עושה כלום וזה תסמונת יהודית, זאת אומרת, זה ככה, זה למה ואני מדבר כעת על הצד החיובי של זה, למה זה ככה כי אלוקים הטביע בתוך היהודי את הרצון להרוויח הרבה ולעשות מעט כדי שיהיה לו הרבה זמן על עניינים רוחניים זה הדי אן איי היהודי ובשביל זה הוא מדבר שזה לא מתוקן כשהוא לא יודע, כשהוא לא מודע לזה הוא מדבר בסגנון שאני אמרתי הוא מדבר בסגנון של מה אני צריך לעמול כל כך בזמן שאני אכלתי להרוויח יותר, אבל אבל מה שעומד מאחורי זה זה משהו כן, חיובי יש יש לו כן, איזה שהיא חיובית רק הוא לא יודע להשתמש בה במקום הנכון, ואז הוא לא עושה לא רוחני ולא קש מי יושב בבית ושותה בירה לא יודע, הוא יודע, הוא לא עושה עם עצמו כלום זה זה זה

הצד ולא עושה כלום הנקודה היא כזו כשהרמבם מדבר על החית הימים אז הוא מדגיש שעל כל פנים, בשלב הראשון שלאחרית הימים עוד יצטרכו לעבוד, אבל הוא אומר בדיוק את המשפט הזה הוא אומר, היה אבל באותם הימים יהיה קל מאוד על בני האדם למצוא מחייתם, עד שבעמל מעט שיעמול האדם יגיע לתועלת גדול זה חשוב היה לו להגיד למה מכיוון שאז מה שיעניין את האנשים זה לדעת את השם בלבד זאת אומרת עסק רוחני אז אם אתה בעסק, אתה משקיע בעסק רוחני אז הקדוש ברוך הוא יעזור לך זה מה שאומר הרמבם שבעסק מעט יהיה תועלת הרבה עכשיו הנקודה הזאתי היא חשובה בכלל משום שזה לא נכון רק לאחרית הימים זה נכון גם בזמן הזה, גם בזמן הזה, באיזה שהוא מקום אני רוצה לתת שני פנים לזה גם בזמן הזה, באיזה שהוא מקום כאשר האדם יחליט

שהוא רוצה להקצות את יום השבת למשל לעניינים רוחניים לעניינים שבקדושה והוא, אבל הוא יודע שביום השבת הוא תמיד תמיד מרוויח מרוויח פי כמה וכמה אני הכרתי, אדם בחוץ לארץ ישראלי שירד שהוא היה מרוויח בשבת ישראלי היה בן 30, ושיה לו עסק של בגדים בשבת היה מרוויח 5 $1000 כל שבת בחודש $20,000 כשהרווח החודשי הכללי לא משבתות היה בערך $30,000 זאת אומרת השבת, אצלו הייתה האחוזים הכי רחבים של הכי גבוהים של ה, של של הרווחים שלו

וקרה לו מה שקרה והוא החליט שהוא צריך לשמור שבת אבל הוא היה גם ישראלי וגם יהודי וגם קומבינה, וגם הכל אז שומר שבת והוא גם כן היה לו סיפור שהוא התחייב את השמירת שבת הזאת לרבי אז הוא כתב לרבי במכתב, אבל הוא התכוון שהוא ישמור שבת ביום אבל לב שבת שאז היו רוב המכירות עד 10 בלילה החנות תהיה פתוחה והוא לא כתב את זה במכתב הוא רק כתב שהוא קיבל על עצמו לשמור שבת והמענה שהוא קיבל שמירת שבת, ברכה והצלחה ומכניסתה עד מההתחלה עד אז, בלי שיזכיר מילה ולא הייתה לו ברירה אז הוא כבר היה צריך לסגור את החנות בשבת אבל החנות הוא שכר כדי להגיע לחנות שלו היה צריך איזה חניון שבגודל של רחוב החניון הזה הוא שכר אותו לעשר שנים, זה כבר לא היה משתלם להחזיק אותו כי את החניון הוא היה צריך לרוב בשבת אבל לכו איך, הוא מפר חוזה שהוא חתם לעשר שנים הוא לא יכול להפר חוזה, אז הוא ניסה הוא ניסה ללכת לבעל הזה, זה שהוא

הזכיר לו את המקום, אז המזכירה אומרת לו הוא לא יכול, עכשיו הוא לא פה, הוא לא שם, הוא חוזר חזרה לחנות, מחכה לו בן אדם, אומר לו אני רוצה לקנות את החניון הזה, יפה אז אומר לו, מה אתה רוצה ממני נלך לבעל הבית לי זה לא שלי, אני, רק שכרתי, לא בעל בית, אמר לי שהוא לא יכול למכור לי את זה כי יש לו הסכם חוזה איתך אז הוא מוציא ככה פאק של דולרים רק שתסכים לבטל את החוזה אני מכיר את הבן אדם ועם הכסף הזה הוא פתח עסק עצמאי של של בגדים, הפך להיות הרבה יותר מזה, אבל בראש הפשוט באמת אני אומר הראש הפשוט, $30,000 בחודש $20,000 בשבת אתה צריך להיות פסיכי לסגור את החנות בשבת באמת זה לא אנחנו לא עומדים בניסיון הזה, אבל אדם שאוחז בזה זה לא זה לא נורמלי וכאן בא התורה כאן, באה אומרת לך רגע, אבל אתה צריך להשקיע משהו רוחני בנפש שלך אז אז מה יותר טוב מאשר ביום השבת תשקיע את היום הזה ליום של רוחניות, ליום של קדושה, ליום של זה, וכל השבעה ימים יהיו בשביל רוחניות הזאתי, מה לא, אני לא מוכן, אתה לא מוכן זאת אומרת שאתה מרגיש שהכסף הוא עד הסוף אז על זה אומר שלמה קול ימיו מחאובים כי אתה הולך נגד האישיות שלך נגד הטבע שלך, נגד האופי שלך, נגד

הסדר איך נבראת בעולם כל ימיך מהחופים זה לא אומר שלא יהיה לך כסף, יהיה לך לא תהנה ממנו שא לך טבוח לעיניך ואתה לא יכול להנות ממנו אין לך רגיעה אתה קם מהארוחה כי קיבלת את זה טלפון באול אפילו לאכול ארוחת צהריים ברגיעה, אתה לא יכול, ואלה שעוסקים בכסף עד הסוף יודעים שזה נכון, אז הנקודות הזאתי היא שהאדם אתה צריך להפנים לעמול כן, אבל באיזה שהוא שלב, אתה צריך להכניס את כל העמל הזה בשביל איזה שהוא עניין רוחני, תועלת, רוחני ואז הקדוש ברוך הוא נותן לאדם שבמעט, הוא מצליח תועלת הרבה ושוב אני חוזר לנקודה זה בשני פנים יש אדם וזה בדוק יותר ממדע סטטיסטי בדוק לחלוטין אדם שמשקיע ברוחניות ויש לו מעט כסף, יש לו מעט הוצאות הוא לא משקיע בהוצאות רפואיות והוא לא משקיע בהרבה על מכונת כביסה, לא מתקלקלת לא פתאום+ כל מיני דברים כאלה היה אחד המשפיעים הגדולים בחבד בזמן של הרבי הקודם ברוסיה השם שלו היה רבי ניסן נאמנוב רבי ניסן הזה עבד בישיבה שם בלובביץ

רבי הקודם קרא לו ואמר לו, תשמע, רבי ניסן, הרבה כסף, אני לא יכול לתת לך, אבל אני מבטיח לך שהכסף יצא רק לדברים טובים וככה היה אף פעם לא נזרק אוכל, אף פעם לא התקלקל אוכל אף פעם מה שיצא יצא לדברים טובים אני הולך להסביר עוד מעט איזה עבודה בנפש פועלת את העניין הזה ויש דרגה גבוהה יותר של בן אדם שבאמת עושה מעט ומרוויח הרבה, ובשאר הזמן הוא משקיע ברוחניות זה דרגה, גבוהה יותר איפה, איפה זה נכנס היה שעכשיו ברית חושבת עוד פעם על מלחמה עם קוריאה אני מדבר על המלחמה הראשונה שלה עם קוריאה, אז היה סדר שהצבא האמריקאי מגייס את כולם גייס לא רק את השכירי חרב, כמו שהיום, אלא לגייס את כולם, אבל הוא גייס רק את אלה שלא עוסקים בלימודי דת קרה לזה בסעיף של החוק, פרחי תמורה ככה זה נראה ככה זה היה נקרא ובתוך הסעיף הזה של פרחי, תמורה גם בני ישיבות היו פטורים מהשירות הצבאי, לא משנה אני אני שמעתי מאדם שהיה אז בגיל גיוס הוא לא היה אדם דתי, אבל הוא פחד ללכת לצבא אמריקאי

אז לא הייתה לו ברירה נכנס לישיבה הוא נכנס לישיבה, והוא כמו שאומרים, נכנס שלא לשמע הוא נכנס רק כדי לקבל את את הפטור הוא היום אדם דתי ורואים עליו שהוא נכנס לדת בגלל מלחמת קוריאה רואים עליו או אדם היום למעלה מגיל 60 תראו אותו בחוץ עם זקן ארוך לבן אדם עם כיפה גדולה שחורה, ומי שמכיר אותו יודע שהבן אדם הזה הוא הכל הוא דתי מה שאתם רוצים הוא כבר סבא לנכדים דתיים, אבל זה לא זה נכון נכנס שלא לשמע כן, הוא לא עובד על עצמו, אבל הוא לא לגמרי בפנים הוא לא עובד על עצמו מה שהוא עושה הוא עושה, אבל הוא לא הוא לא בפנים זה לא נקרא שאדם נכנס מאהבה או נכנס מאראה נכנס מפחד הוא נכנס מאיזה שהוא סיבה אחרת ואחר כך הוא יש לך אדם שנמצא בישיבה שוב הישיבה זה רק דוגמה הוא נמצא בישיבה כי הוא אוהב ללמוד תורה

הוא לא בורח מאמן הוא אוהב את מרדכי ויש לך בן אדם שנמצא בישיבה מפני שהוא בורח מהמאן יש ויש זה תנועת נפש וכאן מגיע ההבדל של השכר שכל אחד מקבל אדם שרק בורח מהרחוב ולכן נכנס לישיבה, הוא בורח בלשון של החסידות מהמים רבים של העולם, ובגלל זה הוא נכנס לישיבה אחד כזה מה שאפשר יהיה להבטיח לו זה שהקצת, הכסף שלך ילך לדברים טובים אבל אף אחד לא מתחייב לך גן של שושנים, אף אחד לא מתחייב לך שיהיה לך כמו שאמר הרמב"ם באחרית הימים מעט תעבוד והרבה תועלת באחרית הימים האנשים יעבדו מאהבה ולא יהיה עסק כל העולם כולו אל על לדעת את השם באמת אז אחד שעושה את מה שהוא עושה באמת עושה מעט ותועלת הרבה, אבל אדם שלא עושה את זה אלא מהסיבות שהם לא לגמרי אמת אז מה אז המעט ישאר מעט אפשר הכי הרבה לבקש שלא יצא למקומות שאינם נכונים וזה מה שרצה הרבי מאיתנו הרבי אומר שאנחנו נמצאים עכשיו מבחינת הסדר של הבריאה באלף השישי אחרי החצי שלו כבר ואנחנו נמצאים לפי הסדר של הימים, ערב שבת, ערב שבת כבר

סמוך לשבת יש מצווה לאכול ממאכלי השבת זאת אומרת הרבי, דורש מאיתנו שאנחנו נכניס את עצמנו נרגיל את עצמנו, לחיות בצורה ובתנועת הנפש של אחרית הימים, מה התנועת, הנפש של אחרית הימים אתה עושה מעט ויש לך מזה תועלת הרבה כי אתה עושה את אתה עושה באמת כי ההשקעה הרוחנית שאותה אתה מחפש לעשות בשאר הזמן, כן היא השקעה רוחנית שאתה רוצה אותה מכל הלב מכל הלב, אתה לא מתעסק איתה כי תעזוב אותי נשבר לי מכל מה שאומר העולם אין לי אמונה במדינה הזאת, כולם שקרנים עזוב אותי, הייתי בכל הבלוף הזה, אני יודע, עזוב, תן לי להיכנס, תן לי ללמוד המשך תף פרישה עם בית המח וו, תן לי אני רוצה תעזוב אני לא יכול לסבול את הרעש הזה את כל השקר לא יכול לסבול תן לי את השקט שלי, תעזוב אותי, דמעה לי אדם שהגיע לזה בגלל שנמאס לו כבר זה טוב, אבל זה לא טוב מאוד

החוכמה היא להגיע לא בגלל שנמאס לך, אלא כי זה טוב, והרבי רוצה להעביר אותנו סקאלה מהמצב הזה איך הייתי אומר שהיהדות החרדית, איך שזה נקרא היום בכלל היא נמצאת אני נמצא בעולם שלי כי אני בורח מהעולם הגדול אני בורח כי הוא מריח לי כי אני לא אוהב אותו אני לא נכנס כעת צודק או לא צודק, אני מדבר איתכם על אומרת נפש אני בורח ממשהו החסידות רוצה אחרית הימים רוצה שהאדם לא יברח משם אלא שהוא ילך לטוב הוא ילך לקדושה, כי הקדושה זה טוב, כי הקדושה זה אמת, כי אלוקים ומתוק לא בגלל שיש מה איתך, אני שולח את החברה שלי לצבא הם יהיו חילונים מה, אתה משוגע אני אשלח אותם לצבא, הם בישיבה, הם נשמרים דתיים התסמונת הזאתי הסגנון הזה זה לא הסגנון שהחסידות רוצה לראות רוצה אתה לא בורח ממה שהוא, כי אתה לא מחפש להיות שם, כי שם לא טוב תהיה שם כי שם טוב אל תהיה שם זה הנקודה עכשיו, ברגע שאתה באמת כזה אז אוצרות השמיים נפתחים וזה עיקר המסר של השיום שלמה המלך בא להגיד תשמע, אתה נמצא במכאובים, אתה נמצא שאין לך יום שאין לך לילה שאין לך לב אתה יכול להשתחרר מכל זה אם אתה עושה את האמת, כלשונו של הרמבם מפני שהיא אמת אז סוף הכסף לבוא סוף הברכה, להגיע סוף השירות להיות אבל ברגע שאתה עושה את מה שאתה עושה כמתחמק ממשהו אחר באיזה שהוא מקום זה עבודה שלו לשמר אז בעבודה שלו לשמע יש מכאובים זה שחיקה, זה קושי זה בעיות שוב

אז שוב אנחנו עדיין בגלות, אבל יש עוד סיכוי לאהבה והאהבה גם בזמן הגלות אפשר לשים את ההסכם בצד ולפתוח את ארובות השמיים ואת הפרנסה בשפע בידינו הדבר אנחנו יכולים להחליט איפה אנחנו מסיימים את עצמנו, אם האדם מתמסר לעניין רוחני, איך אמר לי פעם אדם הייתי בארצות הברית, גרתי שם כמה שנים, אדם אחד יהודי ישראלי עשיר היה בעל חברה להשכרת מכוניות אז הוא אמר לי הוא אמר לי ככה אני מניח תפילין, כי אני יודע שאם לא עושים את הרצון של אלוקים אז הוא מנחית עלינו פעם ב-40 50 שנה, איזה שואה אני מכיר אותו כבר ההורים שלי היו שם אני מכיר, אני לא יודע, אתה צריך לשכנע אותי, תביא הנה עולים את התרמול, הוא מניח צפין בצ'יק צ'ק ישב איתי עשינו מסיבת פורי אחר כך בפורים כמה שמעת, המגילה הכל טוב יפה, אבל הכל מתוך הנחה מסוימת החסידות זה טוב, זה לא טוב מאוד החסידות רוצה שהאדם יעשה אל תעשה את זה בגלל שאתה משלם מס שפתיים לאלוקים עזוב אותי יש כזה ביטוי, זה העולם הזה, העולם הבא עזוב, אני תורם פה פה וזה אני סגור עם אלוקים בזה אני, כמו שאומרים השתקתי אותו וזה הכל בסדר עכשיו אל תפריע לי עכשיו, אל תפריע לי, תן לי לעשות את החיים שלי איזה אחד נכנס לבית הכנסת ידיות בצד אחד, שיחת גאולה בצד שני ואני שומע אותו אומר, ככה זה העולם הזה, זה העולם הבא, זה בדיחה אבל אין, אין האדם יודע שזה העיקר אז כל הדברים האחרים הם אמצעי אם הם אמצעי, יש בהם ברכה יותר גדולה בשביל יהודים זה הברכה ברגע שאנחנו נתייחס לכל האמצעים, לא כמטרות, אז הברכה שתהיה בכלי הזה תהיה הרבה יותר גדולה מה שאני אומר תנסו ותראו