קוהלת פרק ב' פסוק כ', שלמה אומר וסבותי אני לייאש את לבי על כל העמל שעמלתי תחת השמש. הלשון פה קצת קשה, אז לפרש קודם כל את המילים, וסבותי אני, סובבתי את הלב שלי לייאש את ליבי, זה כמו שהיינו אומרים בעברית מלייאש את ליבי, על כל העמל זה המשך לסיבה לייאוש, אבל עיקר עיקר הפסוק זה וסבותי אני לייאש את ליבי זאת אומרת, זה כאילו פסוק עם נקודת אור כאילו בכל הסגנון הכבד של קהלת, ששלמה בעצם אומר אני הגעתי למסקנה שיותר אני אין, אין מקום שאני על כל העמל שאני עמלתי תחת השמש
טוב השאלה היא למה הוא הגיע למסקנה הזאתי, ולמה הוא סובב את ליבו מהיאוש. שמחים על העניין, רק השאלה היא למה למה הוא הגיע למסקנה שהוא צריך להסב את ליבו חזרה ותשובה לשאלה הזאתי נותן לנו המדרש, ששלמה מסובב את עצמו מפני שהוא הגיע למסקנה שכל הייאוש שלו נובע מתוך זה שהוא עובד עם עצמו אם אני עובד אני אסביר לך הפר יש כל כל מושג הוא עובד עם עצמו וכל העבודה שלו עם עצמו לא מגיעה לשלמות אבל כיוון שהוא הגיע למסקנה שצריך לעבוד לא רק עם עצמו אלא גם עם הזולת ובשביל לעבוד עם הזולת הגיע למסקנה שאין מקום להתייאש יש כמו שאומרים על מה על מה לעבוד, על מה לעשות
אני יכול לספר שפעם אחד מהמזכרים של הרבי סיפר שהוא פגש את הרבי ואמר לו, הרבי אמר לו, אני נולדתי ביום שישי, וכיוון שיום שישי זה יום שתמיד עסוקים במיוחד בחורף עד שמצליחים להכניס את השבת אז אני כל הזמן רודף אחרי השעון ואני לא מספיק לעשות את מה שאני רוצה לעשותצ אז המזכיר, שהיה לו תחושה של פתיחות מסוימת לדבר ככה חופשי אמר לרבי, למה אני רואה שהרבי מספיק, והרבי עושה. עכשיו כל דבר שהוא אמר הרבי מתחיל לעשות ביטול ביד בפה אז זה לא נכון, זה לא נכון, זה לא נכון עד שהוא דיבר על הנושא של השליחות שהרבי שלח הרבה שלוחים לעולם, והפעילות שהם עושים אז הרבי כמו שאומרים אה, זה אולי זה אולי
מה השורש של העניין בנפש האדם זה הפסוק הזה אז המדרש מספר שהמעשה שהיה אני סיפרתי אותו כמה שיעורים קודמים אני, אזכיר אותו רק בהבזק, מעשה היה במלך שהלך רכוב על סוסו בארץ ישראל והנה הוא רואה אדם מבוגר זקן, שותל עצים, אדם למעלה מגיל 100 זה אומר לו סבא, לא הגיע הזמן לנוח קצת מה אתה שותל עונה לו הזקן כשאני באתי לעולם אני מצאתי ששתלו בשבילי, אז אני שותל בשביל האחרים כלומר, אני לא מצפה שאני בעצמי אחיה ואוכל מן הפירות הללו, אבל בשביל האחרים שעשו בשבילי אני אעשה עכשיו סוף המעשה היה לא נוגע לעניין אבל רק בדרך אגב, זה שהוא כן זכה לחיות כמה שנים נוספות והעץ שמח והוא הביא למלך את הפירות והמלך מילא את זה בזהב. מה היה המסר שהמלך הבין באותו זמן תמיד חשב שבן אדם אומנם צריך להשקיע ולעשות ולפתח, אבל אם זה לא בשביל עצמי, אם לי לא יצא מזה כלום אז בשביל מה להשקיע בא הזקן הזה, ולימד אותו לעשות בשביל הזולת,
אומר המדרש שלזה התכוון שלמה כשהוא אמר וסבותי אני לייאש את ליבי. שלמה התכוון לאותה תובנה שאותה זקן שאותו זקן לימד את אדריינוס התובנה הזו אני עושה בשביל הזולת, לא בשביל עצמי ואם אני עושה בשביל הזולת ולא עושה בשביל עצמי אז יש כבר בשביל מה לחיות אז זה כבר סיבה מספקת לא להיות מיואש אני עושה לו בשביל עצמי, אני עושה בשביל האחרים אז הנושא שלנו השיעור זה להבין למה העבודה הזו שהיא שהיא מזולת עם האחרים אם היא סיבה מספקת, לא להיות מיואש, היא סיבה מספקת להיות שמח ולהאמין ולקוות, ואילו כאשר מדובר בעבודה שלי עם עצמי, לפעמים האדם יכול להגיד לא לא= היה את העניין אז בהקדמה שתורת החסידות אומרת בכלל שאי אפשר שהאדם ירד לעולם בשביל לתקן את עצמו הנשמה עצמה, אומר אדמור הזקן בספר התניא על פי מה שכותב הארי זל אינה צריכה תיקון הנשמה של היהודי לא צריכה תיקון בשביל הנשמה הכוונה הנשמה אלוקית בשביל מה הנשמה אלוקית ירדה לעולם בשביל לתקן את החברה שלה, הנשמה בהמית, הנפש הבהמית, וככה כל דבר שישנו פה בעולם הוא לא ירד בשביל עצמו, הוא ירד בשביל הזולת, ישנה את האימרה המפורסמת ביומיום נשמה יורדת 70 80 שנה בעולם כדי לעשות טובה פעם אחת ליהודים במעשה או בדיבור או במחשבה, אפילו זאת אומרת המטרה זה העשייה והעזרה שהאדם נותן לזולת, ויש בזה סוד על פי הקבלה, שום דבר האדם לא יקבל לולי שהוא יעשה קודם צדקה זאת אומרת, כל דבר שהאדם רוצה שיושפל לו איזה שהוא טוב בין טוב גשמי, בין טוב רוחני אם זה עניין של רפואה, אם זה עניין של של פרנסה אם זה עניין של של אריכות ימים, כל דבר שהאדם רוצה להצליח הוא חייב לדעת שהיסוד שלו צריך להיות על ידי צדקה קודם צדקה זה הפירוש הוא עשייה עם הזולת, כך הלשון הוא בתורת החסידות, כי רק על ידי צדקה משפיעים הצלחה בעבודת עצמו מלמעלה אלוקים לא נותן לאדם הצלחה עם עצמו אף פעם, אלא כאשר הוא מענה לזולת, כשהוא הופך להיות צינור לנתינה לזולת אז הקדוש ברוך הוא מעניק לו סיאטה ביתר שאת ביתר אז זה נכון שכאשר האדם הוא ריק עם עצמו כאשר האדם אין לו תוכן פנימי באישיות שלו, אז אין לו מה למכור לזולת, אז חייב להיות שהוא יעבוד קודם כל עם עצמו ואחר כך אחר כך יעבוד עם הזולת אבל העבודה של האדם עם הזולת היא לא נוצרה בשביל סליחה העבודה שנודם צריך לעבוד עם עצמו, היא לא נוצרה בשביל שהוא יעבוד עם עצמו גריידה אלא היא בשביל שהוא יהיה מספיק מלא כדי שהוא יוכל לעבוד עם הזולת, וזו המטרה יותר עליונה אני קודם כל רוצה לבנות את העניין עד כמה זה היה חשוב הדבר הכי הכי חמור בהגעה החסידית זה מידת הגאווה, מידת הגאווה זה המידה שהרמבם כותב עליה, שאף על פי שבכל בכל המידות כולם האדם צריך ללכת בדרך האמצעית לא להיות קיצוני, לא לכיוון אחד, לא לכיוון השני במידת הגאווה נדרש מאדם להיות הכי הכי הכי קיצוני לצד השני, זאת אומרת להיות שפל, להפך מהגאווה לחלוטין זאת אומרת התיקון של האדם זה תיקון מידת הגאווה פעם באו אל המגיד ממזריצו ושאלו אותו מה הוא תיקון למידת הגאווה, מה אפשר תתן לנו איזה שהוא רצפט ברור איך האדם מתקן את הגאווה ואת הישות, ואת הרגשת עצמו שיש לו אז אומרים לו אז הוא אמר להם שאם מישהו יבוא ויפוא ויגיד לכם פעם שיש לזה רצף אז הוא שקרן אין לזה רצפט אחיד זה עבודה שאדם צריך להתמודד איתה במשך כל ימי חייו, כי הגאווה היא חלק מאוד מאוד עוצמתי בתוך הנפש שלו, והאדם צריך כל הזמן למוסס אותה לפי הכוח שלו, ככל שהוא ממוסס זה הולך וגדל, אבל הוא שומר על איזון על ידי זה שהוא עובד על עצמו וכאן אנחנו מגיעים לנקודה שהמושג הזה של לעבוד עם הזולת עולה וגובר אפילו על העבודה עובדה הכי חשובה בטרמינולוגיה החסידית זה העבודה להתגבר על הגאווה עבודת הביטול של מתגברת על הגאווה בכל זאת העבודה עם הזולת עוד חשובה עוד יותר
הרבי סיפר את הסיפור הזה הרבה פעמים בהתוועדויות, והסיפור הוא מזמנו של בנו של בעל התניא, הרבי האמצעי שהיה לו חסיד מוכשר הרבי מתבטא של צורה צורה זה איס של נשמה יש חומר ויש צורה איש של נשמה זאת אומרת אדם בעל מדרגה שהיה לו כישרון גדול לחזור חסידות, הרבי האמצעי דרש מהחסידים שלו, שבכל מקום שהם מגיעים שיחזרו דברי חסידות ברבים טוב אחד היה מוכשר מאוד, וכשהוא היה חוזר חסידות חסידות כל האנשים היו יושבים רתוקים וזה היה גורם לו קצת הרגשת התרחבות פנימית נפשית זה הפריע לו שזה פוגם לו במידות שלו במידת הגאווה שלו הוא נכנס ליחידות אצל רבו הרבי האמצעי, ואומר לו הרבי האמצעי, מה אתה מתלונן על זה שיש לך גאווה מזה שאתה חוזר חסידות לא אכפת לי אפילו שיהיה ממך בצל בצל, זה סמל של גאווה לא אכפת לי אפילו שממך יהיה בצל, אבל תמשיך לחזור חסידות כלומר, לא משנה שהאדם בגלל הגאווה יש בהלכה שבצל גורם אפילו לדבר פגום, להיות טעים, אם יש באוכל איזה שהוא אוכל, שקצת התרקב קצת הסריח, אבל הבצל גורם החליפות של הבצל גורמת לו להפוך להיות שלא תרגיש את הפגימה של האוכל הלא טעים הגאווה פוגמת בנפש האדם הגאווה גורמת לאדם להיות לא מתוקן יש באדם גרורות שליליות של הנפש שלו שכבר מסריחות בגאווה ומייפה אותם זה נקרא אהבת עצמו כך קורא לזה הרבי הצמח צדק בדרך מצוותך אהבת עצמו מכסה וכאילו היא משביחה את כל התכונות השליליות של האדם היא נותנת להם טעם לשבח אני חוזר עכשיו על שיחה שאמר הרבי הוא מסביר, למה השתמש הרבי האמצעי במילה בצל אומר לו לא אכפת לי ממך, בצל והבצל הזה יקח את התכונות השליליות של הנפש, יש בך התכונות המסריחות, חוץ מכבודכם ויעשה מהתכונות הללו טעם לשבח כאילו זה לגיטימי זה בסדר, זה יפה, זה נחמד, אתה בסדר ואתה לא תתקן את עצמך בזה, אבל תחזור חסידות ברבים למה מפני שהעבודה עם הזולת יקרה וחשובה עוד יותר, וכל זה רק מגדיל ראינו את השאלה למה זאת אומרת למה, העבודה עם הזולת היא כל כך חשובה, שאפילו היא עומדת כנגד הדבר הכי איום ונורא, שאומר עומד כאילו לאבד את האדם זה הגאווה והישות שהחסידות כל כולה נוצרה כדי לתת את היריות המיוחדות שיש לה למוסס את אותה את אותו שומן מיוחד שקשה להעמיס אותו שומן טראנס כזה של גאווה שקשה מאוד להאמיס אותו וזה גם על זה מוותרים בשביל העבודה עם הזולת, אז זה דבר שהוא מפתיע ביותר רק הערה שאף על פי שמוותרים על הנושא של הגאווה, אבל לא לאורך זמן כמה זמן בן אדם יכול לעמוד ליד ליד מישהו שחותך בצל וכמה זמן יורדים לו דמעות הוא בוכה, הוא בורח, זה הדוגמה הזאת נתן הרבי ב-1 ההתוועדויות, שאומנם אומרים לבן אדם תהיה בצל בשביל העבודה עם הזולת, אבל יש לזה גם כן איזה שהוא מכסה בסוף, כמו שמתבצעת בסופו של דבר בורחים כי הוא לא נעים איתו, אז גם כשאתה עובד עם הזולת, אני רוצה שמהר מאוד תאפס את עצמך אף על פי שזה גורם לך איזה שהיא הרחבת הדעת והרחבת הלב למה ניצן נעשה סמל הגאווה, זו השאלה, השאלה למה הבצל נעשה סמל למעשהמל הגאווה בפשטות, זה הדוגמה הזאת שנתן הרבי שאם עם מה עושה גאוותן לאנשים שסביבו ככה מישהו שמשוויץ ככה, ואני והלכתי ועשיתי, וכולם מרגישים, כמו שאומרים דרדסים לידו כן יש פה אחד מוצלח אחת מוצלחת שכל העולם בכיס הקטן שלה וכולנו שותקים כי אי אפשר בכלל לדבר פה ליד הבן אדם הזה הוא הכי יודע והכי חכם והכי מבין והכי והכי כשהבצל שפוצעים אותו, והוא גורם לכולם לסגור את העיניים להוציא דמעות זה, כמו שאומרים, הוא חוסם אותן, וזה ביטוי למה שעושה הגאוותן בשעה שהוא פותח את הפה לאנשים שסביבו, אז לכן הוא סמל לגאווה על כל פנים אנחנו נחזור חזרה לנושא של מה בכל זאת ראתה תורת החסידות בעבודה בעבודה עם הזולת שהיא ויתרה אפילו היסוד העיקרי של היסוד, היסודות של החסידות הוא הביטול אז אני רוצה להגיד את הכלל הראשון הכלל הראשון הוא שבשעה שהאדם עובד עם הזולת, הוא מחדיר לעצמו שיש זולת דבר ראשון דבר ראשון, כי הרבה פעמים אנחנו יודעים שהיא זולת, אבל הזולת הזה לא תופס אצלנו מקום, אבל אם אני צריך לעבוד עם הזולת הזה, אז מי זה הזולת הזה שעוד קוות קדושת מעלטים הולך לעבוד איתו, סימן שהוא משהו, אז אני כבר מתחיל לתת לו מציאות רק בשביל כמו שאומרים להצדיק את זה שאני שאני עובד איתו כן, אז אני נותן לו איזה שהוא מקום זה השלב הראשון, אבל לאט לאט, כשאתה מתקרב אל הזולת ואתה משקיע בו, אתה עובד איתו אתה מגלה שיש בו משהו, אתה מגלה שיש בו תכונות יפות אתה מגלה שיש בו תכונות ייחודיות שאין לאף אדם בעולם, את התכונות האלה, ואפילו למי לא, אפילו לך לא ואפילו לך יש מה ללמוד ממנו זה לא בא בדקות הראשונות של הקשר שלך איתו, בהתחלה אתה בא מלמעלה, אתה מרגיש שאתה המשיח אני בו בוא אני אגיד לך בוא אני אקרב אותך, בוא אני עודד אותך, בוא, אני אטפל בך, אבל בשלב המתקדם יותר אתה מגלה שיש לו המון המון ערכים, המון המון דברים יפים שאתה היית יכול ללמוד ממנו והוא והשאלות שלו הטמיות שלו הספקות שלו, הבעיות שלו הולידו אצלך המון המון תובנות חדשות, בריאות חיוביות שאתה באמת צריך להגיד לו תודה רבה כשאתה לפעמים מתבייש אבל האמת היא שקיבלת ממנו הרבה שלמה המלך במישלי לא בקוהלת קורא לתנועת לתנועה הזאת של ההתפקחות, הוא קורא לזה ככה של באו חסר לב, יש אדם שרואה את הזולת שלפניו, הוא רואה, שומע מבחין וכמובן שופט אפס שטויות, זה בן אדם בלי לב זה בן אדם בלי מידות זה בן אדם אין לו שכל טיפה גרוש של שכל אין לו הוא לא עושה עם הקופסה הזאת שמעל הכתפיים כלום זה בנאדם לא יודע ככה מסמן כל אחד ואחד ככה במהירות והוא לא נותן לו, כמו שאומרים לא נותן לו כרטיס חיים הוא לא נותן לו זכות קיום אין בו כלום אז אומר שלמה בזעה, הוא חסר לב זה לא אמת בשקר האמת האמת היא שכמו שאומר התנא באבות, אין לך אדם שאין לו שעה רק שאתה צריך לעמוד להתיגע לגלות את זה ככל שאתה יותר אדם אליטה, ככל שאתה אדם יותר מחזיק מעצמו, יכול להיות שיש לך ממה להחזיק מעצמך, אבל ככל שאתה מחזיק מעצמך אפילו על מה שיש לך להחזיק מעצמך, אתה- רואה את המעלות שיש לזולת, והמפסיד העיקרי זה אתה בערך
יש משל שמביאים קדמונים הם משל יפהפה אולי שמעתם אותם פעם ואם שמעתם תשמעו עוד פעם מה באריה מלך החיות, שהיה רעב והוא מסתובב כל כולו תעורי ביער והוא לא מוצא אפילו בעל חיים אחד לרפואה והנה לפניו עומד איזה שהוא עכבר אפור דל בשר והעכבר כבר נמצא בטווח שלו והמלך מתחיל לחשוב אם אחד כזה ראוי לסעודה ממלכתית כי מה יש פה אין פה מה ללעוס בכלל ו, אבל מצד שני, הוא הבטן מקרקרת אז אולי זה פתיח טוב העכבר לא היה טיפש הוא רואה את ההיסוסים, אז הוא מתחיל ככה לדבר כבוד המלך, אני רוצה להגיד לך שאני לא= הרבה לסעודה, כי אין בי הרבה בשר ואין מה למה אין מה לאכול בי ואני כחוש וזה המלח, אומר לו סיפורים, אבל בתור פתיח זו בוודאי דבר טוב בפרט, שאני רעב טוב אז העכבר רואה שלא הלך לו בדרך הזאת הוא מתחיל בכיוון אחר אומר, אדוני המלך, אתה צודק אבל אתה בתור המלך, אתה סמל לצדק והיושר והמשפט, יש לי אישה ועשרה ילדים, בחור מחכים לי כי אני עובד קשה אני המפרנס היחיד אם תהרוג אותי מה יהיה אז הוא מנסה ככה לפרוט על נימים של רחמים, שאולי נמצאים באריה, אבל הוא מרגיש שהרעב של המלך יותר יותר גובר על הכל ואיך אומרים לא מתקבל אצלו הטיעון הזה, אז הוא שולף את הקלף האחרון אומר אדוני המלך, אני רוצה לומר לך האמת היא שבתור נתיב נאמן אני בהחלט צריך למסור את עצמי, את גופי את נשמתי את כל כולי בשביל לספק את רצונו של אדוני המלך, ואיזה זכות גדולה ונפלאה בשבילי, להיות ארוחה בשבילך אבל אני רוצה לומר לך מה אתה תרוויח מזה זה קצת בשר של צ'יק צ'ק יעבור ואתה תמשיך הלאה להיות רעב זה לא זה לא זה לא משתלם אם תשאיר אותי חי אני מרגיש שאתה תרוויח מהעניין הרבה יותר אבל המלך מסתכל ככה, הוא בחיים שלו לא נתקל בבעל החיים שפותח את הפלו ופה זה פותח ומדבר ומדבר ומדבר ואומר, אומר מה אמרת שאני ארוויח ממך, אומר כן, אני בטוח שאתה תרוויח ממני אז אומר לך התחיל לצחוק, התחיל לצחוק תוך כדי שהוא צוחק אז הרעב קצת עזב אותו, הוא אומר לעכבר, תשמע, אני לא נתקלתי עדיין בבן אדם בבעל חיים ש יש לו עזות פנים כמוך, אבל יש לך גם חוש הומור אתה יכול ככה לדבר ושאתה יכול לעזור לי ולהציל אותי תשמע יצחקת אותי עכשיו קצת הרעב עזב אותי תוך כדי הצחוק שעשית לי, אבל תעוף מפה מהר, כי עוד מעט הרעב יחזור ואני ואני העכבר היה חכם, תפס את הרגליים וברח האשיך הלאה ללכת והנה הוא רואה שיש איזה שהוא צבי שמתקרב לנהר, אז הוא חושב לעצמו או הנה זה, סעודה ראויה לשמה אז הוא ממתין עד שהצבי ככה יוריד את הראש למים ואז הוא נותן זינוק זינוק שלו עבר דרך איזשהו ענפים של עץ שהוא לקח בחשבון שזה לא יהיה נורא אם הוא ככה צולח את הענפים וקורע אותם כמו שקוראים קורע עכביש אבל בתוך הענפים האלה הסתתרה למלכודת והוא נתפס והצבי ברח והוא תפוס והוא מנסה להשתחרר בהתחלה בחצי שעה האחרונה, הוא מנסה מנסה במלכודת, אתה יותר חזקה ואז הוא נותן שהאגות של כאב של ייאוש וכל החיות שומעות ובאות מסתכלות הם לא יכולות הם לא יכולות לראות את הכאב שלו כולם בורחות עד שהשאגות האלה הגיעו לעכבר העכבר מזהה את הקול הוא מגיע למלך אומר אדוני המלך, אני רוצה לומר לך אתה זוכר אותי, אז המלך אפילו לא ענה לו הוא הרגיש כל כך מושפל מה זה אתה זוכר אותי הוא בא לצחוק עליי, עוד אחד שבא לצחוק עליי עכשיו שאני קשה אומר, אדוני המלך, זה אני העכבר ההוא שאתה הצלת אותו שלא אכלת אותו אני באתי כי אני באתי לעזור לך הבטחתי שאני אעזור לך המלך בכלל, לא כך אומרים אני לא מסתכל לכיוון שלו מרוב מרוב יאוש, אבל העכבר עשה את שלו הלך למלכודת והתחיל ככה עם השיניים, לנסר, לנסר לכרסם לכרסם הוא עבד כמה שעות טובות עד שהוא יצר חור, כזה שהאריה יכול לברוח ממנו הערים השתחל החוצה והוא עומד מול העכבר ככה ושותק לומדים אחד מול השני שותקים, והעכבר מבין את מה שקורה לאריה בלב עכשיו הוא כזה גאוותן לבוא ולהגיד לי תודה, הוא לא מסוגל, אבל עכשיו התברר לו שכן היה צריך את העזרה שלי ואני אכלתי להועיל לו אז הנאום הוא קיבל את השתיקה הזאתי בתור תודה ועזב אותו
אנחנו גם כן אריות כאלה, גם אם אנחנו לא מגיעים למצב כזה שיש איזה שהוא עכבר שמוציא אותנו מהמלכודת קורה לנו הרבה פעמים שאנחנו לא מאמינים באדם הזה שעומד מולנו בכלל, זה יכול להיות ההורה שלנו זה יכול להיות האח שלנו, זה יכול להיות החבר שלנו זה יכול להיות הבן שלנו, זה לא משנה, אבל יש לנו עליו כזה איך אומרים פנקץ שלם שמילנו עליו, שהוא בשבילנו מחוק לחלוטין אין לו, אין לו, וזה משהו בה שלמה שם במישלי ואומר בז לריהו חסר לב, חסר לב זה הוא טועה, הוא טועה בטעות גדולה, הוא טועה בטעות, טעות מהותית, וזה מה ששלמה בא להגיד כאן שהעזרה שהאדם נותן לזולת גורמת שהזולת תתפוס אצלו מקום בז לעה הוא חסר לב זה אקסיומה אבל זה לא מסביר לי איך אני יוצא מהרולטה הזאת אבל קהלת הוא כן מסביר לי איך אני יוצא מזה אני יוצא מזה על ידי שאני לא מסתכל על הזולת סתם, אלא אני מוכן אפילו להשקיע בו אף על פי שאין לכאורה אני לא חושב שיש על מה, אבל אני עושה את ההתקפיה הזאת, היא ומשקיע בו אף על פי שאני לא חושב שיש על מה אני שם, את האני שלי בצד ואני מאמין במה שיש בו
כאן אנחנו מגיעים לדבר מאוד מאוד מעניין שיש ביהדות יש הלכה שקשורה למינוי הדיינים בסנהדרין סנהדרין זה היה המה שנקרא בית משפט העליון הגבוה הכי גבוה שהיה בעם ישראל שהיו יושבים, הם היו יושבים בירושלים, בבית המקדש, בלשכת הגזית כל הספקות שכל הבתי דין הקטנים לא היו יכולים להכריע הם היו המכריעים ושם בסנהדרין היו כללים מי יושב שם מעבר לזה שהאדם היה צריך להיות חכם, הוא היה לו כל מיני כללים נוספים אחד מהכללים זה שהיה אסור שהוא יהיה זקן מופלג בשנים, יש מחלוקת בין הפוסקים כמה זה זקן מופלג בשנים יש אומרים, 70 שנה יש אומרים 80 שנה אבל הוא לא היה לא היה אפשר היה בלתי אפשרי לתת לבן אדם מבוגר מאוד לשבת שם, והשאלה הנשאלת למה אז הרמבם מתייחס לשאלה הזאתי הוא אומר מפני שהאדם זקן יש בו אכזריות הרשי קצת מפתח יותר, הוא אומר ככה הרחמניות של האדם נובעת מזה שהוא מגדל ילדים והילדים תלויים בו וזקוקים לו, והם ממש משוועים לעזרתו בוכים ואז הוא מרגיש שאנשים תלויים בו אז הוא עוזר להם ונותן בהם וזה מעורר בו רחמים הזקן הזה כבר עבר הרבה מאוד זמן, 100 גיל 100, תקופה שהוא גידל ילדים אז הרחמנות ממנו והלאה עכשיו, ברגע שיבואו אנשים להישפט אצלו, אז הנטייה שלו לא תהיה נטייה של רחמים היא תהיה נטייה של אכזריות וכיוון שכך אנחנו לא רוצים שהוא ישב שם, מה המסר יכול להיות החכם הכי גדול שיש בעולם זה לא משנה, אבל מה שחשוב לנו זה חשוב לנו לנטיית הלב שלו, מה אנחנו לומדים מה המסר שאנחנו לומדים שככל שהאדם הוא מחובר יותר לזולת, בנידון שלנו הוא מחובר יותר לעולם של הנתינה לעולם של העזרה אם זה לעזרה לילדים שלו וכדומה אז יותר מעודכן הוא יותר שייך לעולם הזה, אז שייך לו יותר להתעסק עם הבריות שנמצאות כאן וכיוון שכך, אפשר למנות אותו אפילו לדיין
ישנו מעשה מהבעל שם טוב שהגיע לפניו עדיין שהיה מאוד מאוד כחוש ומ ומ ומש חלוש שואל אותו הבעל שם טוב, מדוע אתה כל כך חלוש אז הוא אמר לו מפני שאני חטאתי בעבירות אלו, ואלו והלכתי לתלמיד הגדול שלך רבי יעקב יוסף מפולנה, וביקשתי ממנו תיקון לחטאים שלי והוא אמר לי להתענות, כך וכך תעניות ואני אוחז עדיין ב-10% הראשונים של התעניות ואני רוצה לומר לכבוד הרב שאני כבר מרגיש עוד מעט הנשמה תפרח ממני מרוב פולשה אמרו לה בעל שם טוב, ככה הוא אמר לך הוא נתן לך כאלה את העניות, קשות, בשביל החטא הזה והזה מה עשית אז הוא מספר לו מה הוא עשה, אמר לו בעל שם טוב, בשביל זה אני הייתי נותן לך תיקון יותר קל, אומר, מה התיקון שאתה נותן לי אני הייתי אומר שאם תביא קצת נרות לבית הכנסת בימים ההם לא היה חשמל אנשים בבית הכנסת היו באים ללמוד בלילה הם היו צריכים נרות, אם תביא קצת נרות לבית הכנסת, זה יהיה בשבילך אז הוא אמר אני בשמחה, אני אבין לראות מה הבעיה אומר לו הבעיה, שום טוב זה מספיק בשבילך, אומר הרב בטוח בטוח בטוח אין לך מה לדאוג אחרי כמה זמן הגיע עוד יהודי וסיפר על עוד תיקונים שנתן לו התלמיד ההוא, זה בעל שם טוב, אמר, אני צריך לעשות איתו סדר, הוא אומנם צדיק, אבל הוא מתעלל באנשים הוא לא הוא לא מרגיש את את הצער שלהם, הוא לא מרגיש את הכאב שלהם אז את בעל שם טוב עשה מה שעשה ואותו תלמיד נסע יום שישי עם העגלה, נסע, נסע, נסעה, נסע, נסע, רצה להגיע שבת לאיזשהו מקום, ונשברה לו העגלה ונשברה לו הגלגל ונפל לו סוס ועוד פעם נשבר לו הזה בקיצור, נגמרו לו השעות והוא עדיין באמצע הדרך והוא הגיע לסף של כניסת שבת לאיזה שהוא ישוב והוא הרגיש כמו גוי של שבת, כי הוא תמיד היה מקפיד לא לנסוע כבר כמה שעות קודם השבת לא לנסוע וכאן הוא נשפל והוא הגיע כולו בוכה לרבו, אומר לו רבי חשש חילול שבת, תיקון אמר לו הבעל שם טוב, אני סידרתי לך את זה אמר לו רבי, למה הוא אומר לו בגלל שאתה לא מבין אתה לא מרגיש את האנשים האחרים שבאים אליך, אתה לא מבין שבן אדם שמגיע אליך לתיקון אחרי שהוא כבר בכה אחרי שהוא כבר התחרט כמעט את כל החטא הוא כבר תיקן בצער שלו עכשיו מה נשאר לו לעשות נשאר לו, רק אני יודע עוד משהו קטן, מה אתה נותן לו תעניות וסיגופים, מה אתה כל כך משפיל אותו, מה אתה כל כך מצער אותו זה נקרא אדם שלא יכול לבוא לשפוט את הזולת מפני הגבהות שלו, הוא כל כך גבוה הוא כל כך עליון הוא כל כך נעלה הוא כל כך נמצא בספירה גבוהה שמפני הספירה הגבוהה שלו, הוא לא חש את את העם שבשדות
אתם יודעים שיש מושג שנקרא בית דין של מעלה, שהאדם אחרי 120 עולה, הס דנים אותו בבית דין של מעלה מי יושב בבית דין של מעלה בית דין של מעלה מעלה מורכב מדיינים שהיו צדיקים פה בעולם הזה, והם בני אדם, והם אלה ששופטים את הנשמות של אלה שמגיעים אחריהם למה דווקא הצדיקים הללו שופטים למה לא מלאכים שופטים אז התשובה היא, מפני שמלאך אף פעם לא היה בעולם הזה הוא לא היה בעולם הזה הוא לא הרגיש מה זה כסף, מה זה מכוניות, מה זה שאר תעוות הוא לא אכל אף פעם פיצה הוא לא יודע מה זה העולם הזה, הוא לא יודע מה זה העולם הזה, אז הוא לא יכול לשפוט את אלה שהיו כאן בעולם הזה, אז מושיבים כאלה שהיו בעולם הזה בקיצור, היה תלמיד אחר של הבעל שם טוב מול הרב מיכאל למזלות, שוב מיכל למזלות שוב היה צדיק קדוש וטהור הועף פעם לא חטא אף פעם אף פעם לא חטא במה שנקרא חטוע הוא לא היה שייך לכל הדברים האלה בכלל עכשיו אתה לא הזכות הזאתי שכשהוא עלה לשמיים הושיבו אותו בבית הדין של מעלה, והוא שפט את האנשים בשעה מכיוון שהוא היה כזה צדיק אז כל מי שפגע ככה משהו הכי קטן שלח אותו לגיהנום להרבה זמן אז ישבו צדיקי מעלה ופה אחד החליטו שצריכים להעיף אותו מהכיסא של הדיינות והעיפו אותו אתה לא מתאים לשבת שם, למה אתה לא מתאים לשבת שם מפני שאתה לא מרגיש את הזולת ככל שאתה רחוק יותר מהזולת, ככל שאתה לא חש את הזולת אתה מנותק ממנו אתה לא מסוגל לשפוט אותו נכון
לכן אנחנו מבינים יפה את מה שאומרת הגמרא זה משהו נפלא אין ממנים פרנס על הציבור אלא מי שיהיה או קופה של שרצים תלויה לו על צווארו לא ממנים איזה אחד כזה מלאכי על הציבור, ממנים איזה שהוא אחד שהיה ככה עם החברה והוא הרגיש את מה שזה וזה וזה מי אלה בדרך כלל המדריכי מדריכי תנועות רחוב מי אלה בדרך כלל זה נערי רחוב לשעבר אלה המומחים הכי גדולים לקלוט אותם, להרגיש אותם ולעזור להם לצאת אותו דבר זה גם ביחס למנהיג על מי אמרו את זה חזל הם אמרו את זה על דוד המלך לא ממנים פרנס על הציבור אלא מי שיש מאחוריו קופה של שרצים
למה שאול המלך סולק מהמלכות הוא היה יותר מדי צדיק, יותר מידי מושלם, אתה יותר אתה בסדר, אי אפשר שתהיה פה מלך פה, אנחנו צריכים מלך שיודע גם כן לחטוא וגם לחזור בתשובה אחרי שהוא חוטא מלך שיודע מה זה להיכשל, למעוד ויודע גם כן איך לחזור מלך שהוא כזה נוסע על כביש אחד ישיר בלי חזרות, וואן עיסריט כזה נוסע הכל ישר לא צריך להעביר הילוכים אף פעם מלח כזה זה מלח של מלכים אבל מלך לבני אדם צריך להיות אחד כזה שיכול להבין את הטעויות שהם עושות, את הטעויות, את הטעויות האנושיות שהם כבני אדם מסוגלים לעשות ואז הוא יכול לשפול אותם משפט צדק אז הוא יכול לחוש אותם
היו פעם אומרים לגבי ה צדיקים לפעמים שואלים על החבדניקים, מה זה אתם, החלטתם מי זה המשיח אתם מאלצים את כולנו להגיד שזה ומה זה הסדר הזה אז מה החבאניקים עונים להם, יש לכם מועמד אחר בבקשה
היה אחד מהצדיקים הקדמונים שהאדמור מבלזע שר שלום מבית אז, באו לפניו פעם הביאו לפניו רופא יהודי, אבל רופא יהודי של פעם זה היה יהודי מומר, יהודי שהתנצר יהודי שעזב את הדת, עזב את הכל והוא טיפל באדמו סבבה האדמו אחר כך אמר לו, מה אתה רוצה זה ברכה איזה זה הוא התעסק איתו הוא אומר, זה בן אדם כזה מבחינה רוחנית אין לי קשה להתעסק איתו ואז הוא סיים ככה הוא אמר אני לא רוצה להיות משיח משיח אני לא רוצה, זה אתה יודע עם מי המשיח יצטרך להסתדר אתה יודע עם איזה אנשים הוא יצטרך להסתדר והוא עם הדור שלא יצטרך אני לא מסוגל לזה כמה שהאדם הוא עליון גבוה יותר ולא מסוגל לרדת למטה זה זה זה זה, זה הסיבה להיות משיח זה אחד כזה שמסוגל להפסיד דרגות רוחניות בשביל להיות נושיח להיות נושיח זה דרגה של נסיגה זו לא דרגה של עליה, זה דבר שהוא קשה, זה דבר שהוא לא פשוט זה דבר שמצריך המון המון עמל פנימי, כמו הדרגות האלה, שדיברנו עד עכשיו, וזה הסיבה שמאיתנו נדרש להשתדל לקלוט את הזולת העבודה עם הזולת היא בשבילנו עוד, עדיין לא הגעתי לנקודת הסיבה למה זה הדבר האחשוב אבל כקסיומה זה דבר שצריך להיות ברור למה צריך לומר שיש אדם שקרוב יותר לחטאים, ויש אדם שרחוק מן החטאים אפשר לומר שיש בן אדם שמבין יותר בנפש ויש בן אדם שמבין- בנפש זה הכל אבל פה זה לא רק ההבנה בנפש, אלא גם ההרגשה מישהו מאיתנו היה פעם בבית רפואה מאושפז מאיזה שהם סיבות שלא יהיו רק לדברים טובים מי שחווה את זה פעם זה אחרת לעומת בן אדם שקרא על זה בספרים שמעתיורים ואפילו ביקר חולים ברגע שאתה בעצמך היית שם על מה שאומרים על המיטה שלהם, עם הפיגמה שלהם ועם היחס ועם ההרגשה שאתה נתון לחסדים של אחרים וכל מה שזה כולל אז אתה יכול להבין אדם אחר בנושא הזה בתחום הזה אז זה נכון שגם לפני זה מי שיש לו אינטליגנציה גבוהה הוא יוכל לדמיין ולתאר לעצמו על מה מדובר אבל הוא לא יוכל לחוש את זה בצורה פנימית פנימית ההזדהות הרבה יותר עמוקה, וכדי לתת תיקון שזה היה הסיפור והמשל זה פרט שלא סיפרתי אותו עכשיו, אבל כל פעם שהצדיק נותן תיקון הוא מחפש אצל עצמו את אותו חטא, מתקן אותו, ורק אחר כך נותן תיקון לזה אם הוא לא מוצא אצל עצמו את אותו החטא אז הוא לא יכול לתת לו תיקון מה שקרה אצל הרב ההוא הוא נתן תיקון בלי למצוא אצל עצמו כן ובגלל זה היה את הקונפליקט העם לא קיבל את זה, זה לא הסתדר להם היה להם קשה עם זה, אבל ברגע שאתה היית איתי שם באיזה שהוא מקום בדקות, אפילו אז הדברים היו מתקבלים בטוב בצורה נעימה, בצורה מקובלת, בצורה מתיישבים ללב אבותינו הקדושים אברהם יצחק ואימותינו, שרה רבקה ורחל הם היו עקרים עקרות בעצם בעצם במה זה מה הפירוש בעצם זאת אומרת שהיה להם בעיה, ש ממש בלתי בלתי אפשרית לריפוי בדרכי הטבע בקבלה כתוב שהקדוש ברוך הוא עשה אותם הם היו לא הם היו כאלה, מפני שבטבעם הם היו מנותקים לגמרי מן העולם מפרשים מפרשים בקבלה, כך הולדה פירושו התקרבות, הורדה התייחסות אני מתייחס אל העולם אני מוליד פרי לעולם אני משקיע בעולם, אני עושה משהו לעולם הם לא יוכלו להוליד פירושו הם לא יכלו בטבעם ככה מפרשים המקובלים, כותבים, הם לא יכלו בטבעם הראשוני, כן ללא עבודה עצמית הם לא יכלו בטבעם הראשוני לעבוד עם הזולת זה היה בניגוד לטבע שלהם אם אנחנו קוראים במקרא על אברהם אבינו, שהולך ויוצא למדבר, ומדבר עם ערבים ומכניס אותם אל אבל לאוהל ונותן להם לאכול בשר חמאה וכל ההשתדלות הזאת זה היה ממש ההפך מהטבע הטבעי שלו הוא בטבעו כך כתוב בקבלה, היה בן אדם מאוד מופנם והיה בן אדם, שכמו שאומרים עסוק בספרים הוא היה איש חכם מאוד, ואיש שאוהב ללמוד בעל מראה שחורה, לא בעל מראה לבנה הרב זה היה הקושי הגדול שלו 90 שנה הוא לא הצליח להביא ילדים בגלל זה בגלל שהוא לא היה טיפוס שעובד עם הזולת עם הזולת, אז הוא לאולת אז הוא לא זכה לו ועד שהוא לא רץ, כמו שאומרים ביום שלישי למילתו אחרי אורחים וכולו ורק כשהוא עשה את זה, הוא זכה לקבל את הבשורה הנה, הוא הולך להיוולד, לך ילד וזה היה הסוד של של העבודה שלהם הם לא נולדו מתוקנים, הם נולדו כאלה שצריכים לעבוד על עצמם, צריכים להפוך את הטבע שלהם מטבע אחד לטבע שני, ועבודה זאת הייתה עבודה קשה
עכשיו יש לנו כלל מעשה אבות סימן לבנים אז תמיד בחסידות מוסיפים על המשפט הזה מעשה אבות, סימן ונתינת כוח לבנים מעשה אהבותינו הקדושים זה סימן שאנחנו יכולים לעשות את אותו דבר הדרישה מאיתנו היא גם כן כזו כל פעם שאנחנו נתקלים באיזה שהיא בעיה, בוא נחשוב, אברהם רוצה ילד אין לך ילד אברהם היקר, מפני שאתה לא מספיק עובד עם אזולת תעבוד עם הזולת אז מתחיל לעבוד שעה שעתיים ביום אלוקים מחייך, זה לא מספיק עוד עוד עד שאין לו רגע אחד מנוחה, כל היום עם הזולת תעזוב אותי אני אחרי ניתוח 3 ימים לא תעבוד עוד, ורק אז, כמו שאומרים שהנשמה יוצאת לו נותנים לו את הבן למה מפני שאדם צריך להפוך את עצמו בעבודה לזולת בכדי לקבל את אותה שחסרה לו הרבי אומר את הדברים האלה בסגנון שלו, אני רוצה להקריא את הלשון ממכתב שמישהו כתב לו לא יודע אם זה היה איש לא זה היה איש כותב לו, ככה מבקש שיעוררו החמים עליו אתה מבקש שיעורו עליך רחמים בטח יודיע, אתה מבין מאליו שאתה צריך משהו פה, לעשות עוד מעט אתה צריך להודיע לי אם אתה רוצה שזה יזוז שהכין כלים טובים ורחבים לזה שהכנת כלים רוחניים לרחמים המיוחדים שאתה רוצה לקבל מה הם הכלים הרחבים 1000, קבלת עול בתורה עבודה עבודה בעצמו ואמא, זולת בקיצור, כמו אבותינו הקדושים, כדי שיהיה להם מה שהם רוצים לקבל הם צריכים לעבוד עם הזולת, גם שזה קשה בכוח הם צריכים להשתדל בזה זה הייתה העבודה והבעיה היא, ככל שהאדם גדול יותר, גדול יותר בכישרונות גדול יותר בהערכת עצמו, העבודה קצת יותר קשה לו לאדם פשוט העבודה יותר קלה מספר הרבי הרובץ שהיה יהודי פשוט מאוד, רבי אליהו קראו לו הוא נכנס לרבי מרש הזה היה הסבא של הרבי, הריץ הוא נכנס אליו ליחידות, אומר לו הרבי אמרש אליהו אני מקנא בך, אז הוא מסתכל הוא מרים זוג עיניים הרבי מקנא בו במה אתה מקנא בי אני מקנא בך כשאתה עובד בשוק היה לו באסטה הוא היה איש המוני, הוא היה איש פשוט, אתה עובד בשוק, אתה רואה כל כך הרבה אנשים, אתה נפגש עם כל כך הרבה אנשים, אתה יכול להגיד לזה מילה טובה לזה איזה מילה של תורה לזה איזה מילה של עידוד אתה נפגש עם המונים כאילו בוכה על זה שאני בשל גדלותי ובשל תפקידי הרם אני סגור בתוך היכלי אתה נפגש עם ההמונים אתה בשוק, אתה יכול המון לעשות עם הזולת אני מקנא בך ככל שהשוק גדול ככה, אומר לו ככל שהשוק גדול יותר העבודה גדולה יותר ככל שהעבודה גדולה יותר, הפרנסה גדולה יותר, הפרנסה הוא מתכוון לרווחים שאתה תעשה מאותו מאותה מילה טובה שתגיד למישהו מאותו מאותה הערת פנים, שתעיר למישהי בקיצור מהעבודה עם הזולת שתעשה זה יהיה יותר מהכל זה יהיה= יותר מהכל ובזה אני מקנא בך שאני לא יכול להגיע לעבודה הזאתי קשה עליי העבודה הזאתי, הייתי רוצה גם להיות בבחינה הזו שלך עכשיו אנחנו מגיעים לנקודת העניין בקצרה, שאלת השאלות היא למה באמת העבודה היא מזולת היא כזה מפתח חשוב למה היא באמת כל כך משמעותית מדוע היא כל כך מהותית בעבודה הפנימית של האדם למה כל ההצלחות נמצאות ועוברות דרכה למה דווקא שם מה קרה אז הנקודה היא בקצרה, היא כך אלוקות אני לא מדבר כעת על אלוקים, אני מדבר על אלוקות אלוקות זה הפירוש ההתפשטות של האלוקים אלוקות יש לו עצם ויש לו התפשטות מה הוא העצם של האלוקות מה היא העצם של האלוקות מה הוא עצם זה שהוא נמצא ביידיש אומרים את זה פארן פארן הוא נמצא ישנו הישנו של הקדוש ברוך הוא, זה העצם שלו שאנשים אומרים בעזרת השם אם ירצה השם ברוך השם ברוך השם טוב משבחים את השם ככה, מה שנקרא בשפה היומיומית, היומיומית בלי הרבה מחשבה מראש, בלי הרבה השקעה מראש השורס של זה בנפש שלנו בא מהעצם האלוקות, אבל לא יש לו רק עצם יש לו גם התפשטות ההתפשטות היא בכל אתר ואתר התפשטות, היא בכל עניין ועניין התפשטות זה דבר רחב שיורד ויורד ואין לו סוף וכלשונו של ספר הזוהר לעת עתר, פנוי מיני, אין מקום שהוא פנוי מהקדוש ברוך הוא כלומר, בעל איזה הקדוש ברוך הוא אנחנו מתכוונים כשאומרים שאין מקום פנוי ממנו על ההתפשטות שלו ההתפשטות של העצם זה העצם זה ההתפשטות של העצב, בכל מקום ומקום הוא נמצא בכל עניין ועניין תוכל לחפש אותו ולמצוא אותו עכשיו שאלת השאלות היא ובמה אנחנו צריכים להשקיע בעבודת השם שלנו יש לנו אלוקות, יש בו עצם, יש בו התפשטות, האם אתה התפקיד לנו זה להתעסק יותר בעצם או להתעסק יותר בהתפשטות המחשבה הראשונית הייתה אומרת העצם של הקדוש ברוך הוא העצם שלי קולט את העצם של הקדוש ברוך הוא אני אני א א אפרט אנחנו יש לנו את העבודה שלנו עם עצמנו כמו שאנחנו מדברים בכל השיחה ויש לנו את העבודה שלנו עם הזולת מה מתוך שתי העבודות הללו נקרא עצם ומה נקרא התפשטות העבודה שלנו עם עצמנו זה עצם העבודה העבודה שלנו עם הזולת זה התפשטות של התפשטות שלנו עכשיו על פי הסדר הרגיל פי ההיגיון הרגיל היה צריך להיות שאם אנחנו רוצים לעורר להתחבר להתדבק, בעצם של הקדוש ברוך הוא, אנחנו עושים את זה באמצעות העבודה עם עצמנו, עם העצם שלנו, שבכל אחד ואחת מאיתנו יש חלק אליו ממש ברגע שאנחנו עובדים עם עצמנו, אנחנו מתחברים עם העצם שבעצמינו באמצעותו מתחברים עם העצם של הקדוש ברוך הוא וכאשר אנחנו אנחנו נעבוד עם זולתינו כיוון שזה העבודה של התפשטות אז בעבודה הזאת אנחנו נתחבר לא עם העצם של הקדוש ברוך הוא, אלא עם ההתפשטות של הקדוש ברוך הוא וכאן מגיעה תורת הקבלה והסוד ונותנת פצצה, היא אומרת דבר שבהיגיון הרגיל אין לו שום הבנה, היא אומרת שמי שיעסוק עם העצם שלו הוא יעסוק עם עצמו אז יהיה לו רק את הגילויים של האלוקות, ואילו מי שיעסוק עם ההתפשטות, כלומר, עם הזולת, יהיה לו את העצם של האלוקות, וזה ממש כמו שאומרים היום על צברים הפוך על הפוך זה ממש ממש הפוך ממה שהיה היינו מצפים, זה לא, זה לא, זה לא ככה, לכאורה, בחשבון המתמטי וכדי להבין למה זה ככה, אז יש יסוד יסוד בקבלה שאנחנו אפשר להרחיב עליו הרבה אבל אני אגיד רק את הלוז שלו שאנחנו כבני אדם אנחנו משהו אחד והרצון שלנו משהו אחר וההוכחה שהרבה פעמים הרצון שלנו רוצה להחריב את עצמנו הרבה פעמים התוצאה של הרצון שלנו תהיה המסקנה שאנחנו אדם רוצה לאכול, מה שלא טוב לו, אוכל, אוכל, אוכל, נגמר, אז הוא רצה מה שעושה לו לא טוב אצל הקדוש ברוך הוא, זה שונה היה טניה, מזכיר את זה כמה פעמים אצל הקדוש ברוך הוא הוא רצונו אחד מה הפירוש הוא ורצונו אחד אם אני זה אני ואני רוצה עכשיו לשתות כוס תה, למשל, כן, אז אני זה אני זה משהו אחד הרצון שלי לכוס תה זה משהו שחוצה לי זה אצל בני אדם, אצל אלוקים זה לא ככה אם אלוקים יחליט שהוא רוצה כוס תה, אז אלוקים עכשיו נמצא בקוס תה זה קשה לנו כבני אדם להבין, אבל כשאלוקים הוא כל יכול, זה אפשרי אצלו אם אלוקים אמר, למשל, אני רוצה שתשמרו יום כיפור אז אלוקים נמצא ביום כיפור אז מה זה הוא נמצא ביום כיפור הוא לא מבקר שמה הוא יום כיפור, הוא בעצמו, אבל זה רק הרצון שלו לא הוא רצונו אחד יש אחידות, בנו ובין הרצון שלו עכשיו אני חוזר חזרה זה בקצרה, אני לא רוצה להאריך הרצון אצל הבנאדם זה התפשטות אצל אלוקים, הרצון הוא עצם הוא לא התפשטות וכיוון שאצל אלוקים זה עצם ולא התפשטות כשהוא רוצה דירה בתחתונים הוא רוצה שיעסקו בהשתדלות להוריד את השחייה קדושה למטה כדי שהשכינה תרד למטה זה תלוי לא בעבודה של האדם עם עצמו, אלא זה תלוי בעיקר בעבודה של האדם עם זולתו זולתו זה הבן אדם אחר ומקומות אחרים ועניינים אחרים, דברים שמחוצה לו זולתו, כל מה שזולת לו זה יכול להיות דומם יכול להיות צומח, יכול להיות חי יכול להיות מדבר זה זה מה שזולת לו, זה לא הוא עם עצמו כיוון שזה היה הרצון הפנימי של הקדוש ברוך הוא, נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים, זה הרצון הפנימי אז הוא נמצא שם בעצם כן הוא רוצה גם שתתקן את עצמך, אבל זה רצון חיצוני הרצון החיצוני גורם לך להתחבר עם החלק החיצוני של הקדוש ברוך הוא, והרצון הפנימי שלו גורם לך להתחבא עם העצם של הקדוש ברוך הוא, ולכן דווקא העבודה היא מזולת, אם שמשפיעה רוב טוב על האדם, בעצם עוד יותר מאשר הוא יעשה העבודה עם עצמו, וזה מאוד מאוד חשובה לנו בתור בני אדם שרוצים להיטיב גם עם עצמנו בסופו של דבר, להבין את העניין הזה, שאתה יכול להיות מושלם במחשבה, בדיבור, במעשה בתפילה בתורה, במצוות הצדקה בגמילות חסדים בהכל אבל אתה הכל עוסק בגדול עם עצמך רוב העסק שלך עם עצמך וזה גורם שאתה לא זז קדימה כי הדי אן איי של ההצלחה פה בעולם, שרביט הזהב של ההצלחה בעולם מסורה למי שעובד עם הזולת אל תשאלו למה זה ככה איך אומרים, אשרי העם שככה לא רק בטיבט אומרים דלאי, למה שואלים שם למה למה זה למה יאמרו הגויים אנחנו אשרי העם שככה לא זאת אומרת אנחנו לא יודעים למה אלוקים בחר שהעבודה היא הזולת זה הרצון העצמי כי הוא רצה דירה בתחתונים ככה הוא רצה אני לא יודע לה, אבל זה ברור ונמסר לנו בצורה הכי ברורה בתורה שככה הוא רוצה, אחרי שזה הרצון הפנימי שלו, זה צריך להיות אצלנו עיקר העבודה, העבודה העצמית שלנו, אני רוצה להוריד את זה קצת יותר לנקודות מעשיות אין ספק שכדי כמו שאמרתי בפתח הדברים כדי שהאדם יעבוד טוב עם עצמו סליחה עם זולתו, הוא צריך לעבוד עם עצמו, אין ספק שצריכה להיות עבודת העבודה עם עצמו, כי אתה לא יכול לצאת ריק אתה צריך לבוא עם תוך עם תוכן אם לא עבדת עם עצמך, אז איך אומרים איך תעבוד עם הזולת אם אתה, איך אומרים, אם אתה היום, כולך הפוך ולא עבדת על עצמך להיות היום בשמחה אז איך תאיר פנים לאחרים ותגרום להם להיות שמח זאת אומרת אם אתה עצוב איך אומרים בוא חג שמח עם עצוב אתם מכירים את האימרה זה לא חג, אתה לא יכול לאחל לי חג שמח שאתה עצוב זה לא אני אני לא מקבל שמחה מהאמירה שלך זה לא נתפס אז ברור שאדם צריך לעבוד עם עצמו, אבל כאן אנחנו נכנסים באיזה שהיא דילמה לא קלה בעבודה של האדם כשהאדם עובד עם עצמו בדרך כלל הטבע שוב בנושא הזה צריך להעריך הרבה, אבל אני אגיד את זה בקצרה ואני מקווה שהדברים יהיו מובנים בדרך כלל, שהאדם עובד עם עצמו, הוא עובד עם עצמו במשטר הוא עובד עם עצמו, במהסידות קורה עם גבורות בא לך ככה אל תעשה ככה נראה ככה, לא עכשיו זה לא זמן לישון עכשיו תקום עכשיו תלך עכשיו אל תאכל אתה רוצה, אכלתי, אבל אתה מספיק למה אתה צריך לאכול עוד קצת של מה כאילו כל הדברים האלה זה נקרא עבודה עם עצמו בגדול, כן אז העבודה עם עצמו היא יותר בקו של גבורות ואילו העבודה עם הזולת תגיד גם לזולת, תגיד, אכלת מספיק מספיק לא ככה לא עובדים עם הזולת עם הזולת, עובדים בחסד, לא בגבורה זה ממש הפוך עכשיו, כשאומרים לי אתה צריך לעבוד עם הזולת, אז אני מסוגל בחסד אבל תשמע איך איך השמנים אומרים, אני מפרגן לעצמי, מפרגן, גם לא ואיך אומרים אני יש לי לב רחב, אני אין לי בעיה עם זה אבל אבל איך אומרים לי סגפן לעצמי ורחב לזולת זה אומרים את זה תארטה ד סאטרה זה זה קשה, זה זה לא הולך הרבי בתור בן אדם זו הייתה אישיות שלו לעצמו זה היה מדהים לראות את את העניות שבה הוא חי מי היה מאמין שבן אדם שחולש על כל העולם מקבל מכתבים מכל העולם עמייל לגזור את המעטפות שאנשים מקבלים את הבולים לחתוך, לשים אותם במים, לשחרר את הבולים ולשלוח אותם לאספם בולמים כדי לקבל כמה גרושים הייתם מאמינים כך הוא נהג זה לא רבי, זה חבל על הכסף עוד יותר אדם היה שולח מכתב זה זה להחריד לשמוע את זה אדם היה שולח לו מכתב, אנחנו היינו שולחים עד שלא למדנו את זה, עד שלא סיפרו לנו שככה הוא עושה אנחנו לא נמנענו אדם לוקחים דף חלק איך כותבים מכתב כתבתם פעם חלק כותבים כותבים, כותבים, כותבים, כותבים נשאר פה עמוד, אתה חותם את השם שלך, שלום על ישראל עם סכין חותך את הדף הזה למה אפשר להשתמש בו והיה שם לו עצמו על שולחן הכתיבה, חתיכות נייר כאלה לכל מיני רישומים, המזכיר לא יכל לראות את זה, הלך קנה לו חבילת ניירות, וכמו שיש לכל פקידה מתחילה, אז הוא אומר לו אני לא צריך את זה יש לי בקיצור לרגע אתם יכולים לחשוב שזה בן אדם הכי קמצן שיש בעולם ככה זה נתפס והיינו מצד שני הפיזור שלו לאנשים בצורה לא נתפסת לחלוטין כסף ואוכל, ובלי שום חשבון לצרכים האישיים שלו אפס לזולת הכל, זה לא נתפס זאת אומרת, זה לא נתפס כי זה שני תנועות בנפש אם אתה בדרך כלל אדם שהוא עם לב רחב, הוא לב רחב לכולם בדרך כלל אדם שהוא קמצן הוא קמצן, גם לעצמו וגם לאחרים זה בדרך כלל באה תורת החסידות ואומרת, זה נכון כל זמן שהמידות שלך הן מידות טבעיות אבל אם המידות שלך נובעות מתוך שאתה עושה את רצון אנשים, אז כשאלוקים אומר לתת אתה נותן, וכשהוא אומר לא לתת, אתה לא נותן אז זה לא קשור אליך בכלל זה אלוקים זה לא אני, זה לא האגו שלי, זה לא תנועת הנפש שלי, זה זה הרצון שמעליי אני בסך הכל מכותב, אני מוכתב לעשות את מה שצריך לעשות וזה היה ההנהגה שלו, זה התבטא במשך שנים, אני זוכר עוד בתור ילד שהייתי נוסע ידוע, הנעליים של הרבי קרועות, אבל מה זה לא ראיתם בימיכם, נעליים קרועות כאלה הייתם פעם בנאדם שהולך עם כפכפים ועושה מהנה על כפכף, זאת אומרת הוא על ה הוא דורך על על הסולי אז אני חושב שהנעל שלו במשך 25 שנה כך הוא הלך איתה ככה מעבר לחורים הנוספים שהיה ככה זה היה לו היה לו איזשהו חסיד חוצפן, כזה חוצפן, חיובי כזה, איך אומרים ראובן דוני ששמע עליו, אולי הוא לא יכל לסבול אותו הולך ככה מלך הולך ככה הוא עצר אותו באמצע הלכה רגע, חכה רגע, אני צריך לסדר לך את הנעל הרים לו את הזה והכניס לו את הרגל בפנים לא משנה התפילה בה הוא כבר ירד באותו האופן כמו שהיה קודם במשך שנים החליף נעליים אני זוכר זה היה בתו שינון והחליף נעל חדשה אחרי איזה עשרות שנים שהוא לא החליף שוב, אנחנו לא יודעים בדיוק מה הסיבה שעמדה מאחורי זה אני רק רוצה לומר שאדם שמפזר וסוגר את החשבונות של זה ואת החשבונות של זה וכל שליח מקבל חייב לקבל ככה מקבל ייקחו, ולפני החגים ככה ולפני החגים ככה מחלק לכל העולם אצלו בבית חוץ מהחדר אורחים שהוא היה יחסית מכובד, לקבל אורחים חוץ מהחדר אורחים הכל היה הישן ושבוב זה זה, זה היה זה היה סגנון הפשטות הזה היה סגנון שבשביל לא צריך אמא אני לא צריך, אז בשביל מה אני מבזבז אז זה שוב זה לא שאנחנו מחכים את התנועה, אנחנו לא מחכים שום דבר אנחנו עושים מה שהוא רוצה הקדוש ברוך הוא כשהאדם יודע שהוא צריך לעבוד עם הזולת, אז הוא עובד עם הזולת, וכשהוא יודע שהוא צריך לעבוד עם עצמו הוא עובד עם עצמו אז כבר לא מפריע לו שלרגע אחד הוא עוסק בגבורה, ולרגע אחד הוא עוסק בחסד זה לא אני ולא המידות שלי ולא הכעס האישי שלי הרבה פעמים אמא יכולה להרגיש את התחושה הזאת, היא בנוגע לילד ילד התנהג לא טוב, כעסה עליו, נתנה לו פליק אבל הוא לא יקבל ארוחת צוהריים היום מה הקשר ארוחת צהריים הוא צריך לקבל פליק הוא גם היה צריך לקבל אז רגע, אז תגידי את אוהבת אותו עד שונאת אותו אני גם אוהבת וגם כועסת כעס על זה אהבה על זה והכל בסדר זאת אומרת זה בא זה בא משתי מקומות שונים, כי אנחנו לא עושים את הדברים שאנחנו עושים בגלל שהאגו שלנו אומר לנו לעשות אותם אנחנו עושים אותם בגלל שצריך וזה חשובה בכל העבודה ואני רוצה לחזור חזרה לשלמה המלך, שלמה המלך וסבותיה אני, לייא האש את ליבי הוא מחליט שנמאס לי כבר עם העבודה עם עצמי זה בעצם המסר הרוחני של הפסוק עם העבודה עם עצמי נמאס לי, מה פירוש נמאס לי אני כבר לא מאמין בזה, אבל אני מסובבת את הלב שלי בלייאש את עצמי שמדבר כל הזמן, הלב שלי כל הזמן מדבר נגד העבודה עם עצמי, אני מסובב את הלב שלי כשזה מגיע לעבודה עם הזולת למה מפני שבעבודה עם הזולת אני מתחבר עם העצם של הקדוש ברוך הוא וזה הסוד של הפסוק שלמה המלך כל מה שהוא אומר הכל אבל הכל הבל, הכל הבל הכל אבל מה הסיבה שהוא אמר על הכל הבל מה הסיבה שהפריע לו שלא= לי כל ההשקעה, הכל לא משתלם, הכל לא כדאי היה לזה סיבה אחת הסיבה הייתה מפני שהוא עסק בגילויים שאני בסופו של דבר אחרי כל מה שאני אשקיע, אני אתפוס את אלוקים רק בחלק הגלוי שלו, רק בחלק החיצוני שלו, רק בחלק השטחי שלו זה הכל, לבל זה לא התכלית אבל ברגע שהוא הגיע לעבודה עם הזולעת, הזוגילה וסבות, היא ליבי מי לייאש וסבותיי אני מי לייאשת ליבי, אני מסובב את הלב שלי להתייאש הלאה אני לא רוצה יותר להתייאש למה מפני שאין ממה להתייאש בעבודה הזאת חביבי שתעסוק פה, אתה באמת מתחבר עם העצם של הקדוש ברוך הוא, וזה העבודה ששווה וזו עבודה שכדאית במילים אחרות יש בן אדם שהקדוש ברוך הוא התגלה אצלו רק בלב איך הוא אומר אני יהודי בלב יש בן אדם שהקדוש ברוך הוא התגלה אצלו גם בגילויים שלו בפרטים נוספים שקשורים עם איברים נוספים, עם עניינים נוספים עם פעולות נוספות, כל אחד לפי עניינו ולפי דרגתו איפה הקדוש ברוך הוא נמצא יותר ביהודי של הלב אני יהודי של הלב או באותו יהודי שמגלה את הקדוש ברוך הוא, גם בחלק הגלוי שלו שוב, בחלק הגלוי יש יותר דירה בתחתונים הלב של כולנו, זה לב יהודי, זה לא חוכמה שאתה יהודי בלב אני רוצה לראות אם אתה יהודי, גם במוח אני רוצה ליהודי שאתה גם יהודי בעיניים יהודי, גם ברגליים יהודי, גם באוזניים, כל אחד לפי עניינו עושה פה מצווה עושה שם מצווה, כל העך כולם צדיקים מלאים מצוות כרימון כל אחד יכול להשתדל בעניין אבל מה המסר המסר הוא זה שהעצם של אלוקים נמצא בהתפשטות ככל שאתה תתן תורי תמשיך תפשט את האלוקות רחוק יותר מאשר הלב זאת אומרת לא תשאיר אותו רק בלב, אלא תמשיך אותו מהלב למקומות נוספים, אז תדע שהעצם נמצא שם וסבוטי אני לייאש את ליבי נמאס לי כבר להיות יהודי של הלב, אבל אם אני לוקח מהלב מפשט אותו ומסובב אותו וממשיך אותו לשאר המקומות, או אומר שלמה, פה יש פה, יש משהו פה אני בעבודה הזאת אני מאמין מפני שהעבודה הזאתי תופסת נושאת בחובה את העצם של הקדוש ברוך הוא היא נושאת בחובה את השלמות של הדירה בתחתונים, שיהיה בביאת משיח תתקנו אז לכן זה זה, זה המסר שאנחנו צריכים לקחת שיכול להשלים את כולנו יכול להשלים את כולנו לא צריך כמו שאומרים לשבר ערים, להקר סלעים אפילו בקטן, בקטנה, כמו שאומרים, פעולה אחת עם הזולת חיובית יכולה לסייע בהורדת הדירה של הקדוש ברוך הוא בתחתונים, ויכולה לסייע לנו כתוצאה מזה, בכל העניינים שאותם אנחנו צריכים דן חיי מזון או בכל הרוויח בכל דבר ודבר שאנחנו צריכים השפעה של אלוקות שתרד לתוך האישיות שלנו כי אז דווקא ודווקא אז, העצם של האלוקות חודר לתוכנו
