"הֶלו", קרא בחור חרדי נמרץ
שנכנס בצעדים בטוחים לחנותי.
"דוּ יוּ הַאב לַיְיקרַה פאנטס"?
עניתי לו בחיוך:
"זה בסדר, אמנם החנות
מוּכרת בשמה הלועזי
אך ב"ה אנחנו דוברים עברית.
אתה רוצה מכנסי לייקרה?
יש המון סוגים.
אתה לא נראה כמו אחד
שמחפש מכנסי ספורט,
או דוקא כן"?
"האמת היא" השיב הצעיר
"אני צריך מכנסיים אלגנטיות
אבל חזקות, אפילו שהגיל
של טיפוס על עצים
חלף כבר מזמן,
לי אישית יש מזל
לא-משהו עם מכנסיים".
"אם בחור ישיבה היה יכול
ללבוש טרנינג זה דווקא
היה יכול להיות ממש טוב בשבילי"
המירמור נשמע בקולו.
"לָמה אתה אומר?!"
התקוממתי בשבילו
"למרות הקושי שבדבר
אני חושב שזה לגמרי שוֶוה.
אני דווקא נהנה לראות
בחורים צעירים הולכים יחד
אגודות-אגודות וכולם
לבושים בצורה אלגנטית ומכובדת
כאילו הם יוצאים לאירוע".
"כן, אבל אני עושה את זה
כדי להיות חלק מה'מיינסטרים'",
הגיב הבחור, במבטא אמריקאי בולט.
טוב, הוספתי לעצמי, האמת היא
שמשעשע אותי לראות בחורים רבים
שנראה ששכחו איך
נראֶה לוּק אלגנטי.
בסמוך לחנות הבגדים שלי
ממוקמת ישיבה נחשבת,
כזו שגם תלמידים מחו"ל
רואים לעצמם זכות ללמוד בה,
וכנראה שהלקוח הצעיר שלי
הגיע משם.
אני רואה את הבחורים
מסתובבים עם חולצה מחויטת
בלבישה מרושלת,
וחליפת טוקסידו – חצי מעופפת…
העיקר הם מרגישים ב'מיינסטרים'.
לפחות יש להם מוּדעות 'מה ללבוש'.
את ה'איך להתלבש' אני מקווה
שלפחות הנשים שלהן יצליחו ללמד אותם,
אף שלפי התוצאות –
האימהות שלהם נכשלו במשימה.
אחרי כמה שניות הוא הוסיף,
"דע לך שקוֹד הלבוש האחיד
גם חוסך בעיות רבות.
אין צורך להתלבט איזה
צבע ללבוש היום
ואם המכנסיים האלה
תואמים לחולצה.
כשכולם לובשים אותו הדבר
יש בזה משהו מֵיקל, אה"? חייכנו.
"אז לבקשתך…"
עברתי להיות המוכר הענייני,
"אלה מכנסיים אלגנטיים מבד מעורב
אם אתה רגיש למגע בד,
תצטרך 100% כותנה או ויסקוזה,
הבעיה בהם שהם מתקמטים במהירות
וגם צריך לשמור עליהם יותר טוב".
"תודה אבל לא את זה חיפשתי
אני ב"ה לא רגיש למִרקָם של הבד
והדבר הכי חשוב לי הוא שהמכנס
יהיה חזק ולא ייקרע".
"אז הנה", הוצאתי את מה שהסקתי
שהוא אכן מחפש:
"המכנסיים האלה הם מבד חזק במיוחד
שילוב של כותנה, פוליאסטר ולייקרה,
מה שמביא לחוזק של הבד
יחד עם אִלסטיות עדינה,
ככה שגם אם הוא יימתח מעט –
המכנס אינו נקרע בקלות".
"אפשר לבדוק בבקשה"?
אורו עיניו של הבחור
למִשמע המילים "לא יקרע".
"בוודאי! אתה נראה לי מידה 38,
אני צודק"?
"יעס, בול" התלהב הבחור.
הוצאתי לו את הדגם המבוקש
בצבע שחור לבקשתו
והוא פנה לתא המדידה.
לאחר כ-2 דקות הוא יצא
ונראה מבוהל קצת.
"אַיי הֶאב טוּ גוֹ = אני חייב ללכת"
ומלמל עוד משהו מתחת לשפם הדק שלו,
ונמלט מהחנות.
הספקתי להציץ החוצה
ולקרוא אחריו:
"אנחנו סוגרים בשמונה וחצי"
אך לא ראיתי אותו מעבר לדלת.
הסקתי שכנראה יצא לחנות
על חשבון ההפסקה בישיבה
ועליו להזדרז כדי שלא לאחֵר.
קיוויתי רק שהמכנסיים
מצאו חן בעיניו
והוא ישוב לקנותן.
חשוב לשמור על שירות טוב
ללקוחות שיהיו מרוצים,
בפרט כאלו שיש סיכוי
שהם יהפכו ללקוחות קבועים
ואולי אף ימליצו לחברים.
בהמשך היום הגיעו לקוחות נוספים,
חלקם הלכו כלעומת שבאו
ומקצתם רכשו בגד כלשהו.
כשכמעט סגרתי את החנות
קלטתי שהבחור לא חזר בסוף.
'נו טוב, הוא לא חייב לקנות דווקא אצלי
אולי הלך לבצע סקר-שוק
לראות איפה הכי זול',
הרהרתי לעצמי תוך כדי
שזירזתי לקוח מתלבט במיוחד
להחליט אם הוא כבר קונה או לא
כי אני צריך כבר לסגור.
התחלתי לעשות סדר בחנות.
להחזיר קולבים שנשמטו,
בגדים שלקוחות תלו בטעות,
וריקון תאי-המדידה שאיכשהו
תמיד נשארים עם שלל פרטי-לבוש
שהקונים חושבים שהם יודעים
לבד את המסלול חזרה למדף בחנות…
כשפיזרתי את הבגדים
הבחנתי בזוג מכנסיים פרומים בקצה.
'כנראה פגם בייצור, קורה לפעמים.
אניח אותו בארגז ההחזרות
ואזדכה עליו מהחברה.
רק מוזר שהמודד לא אמר לי מילה
אולי חשב שאאשים אותו בכך
ולא אאמין לו'.
באינסטינקט כלשהו בדקתי את המידה והדגם,
דבר שבדרך כלל אני מבצע אחר כך,
גיליתי שמדובר באותו דגם מכנס
שביקש הבחור בהפסקת הצהרים שלו.
המידה 38 לא הותירה בי ספק.
'כנראה לכן הבחור ברח פתאום
מהחנות לאחר שהיה נראה כה להוט
לקנות סוף סוף מכנסיים טובים'.
אם אראה אותו בהזדמנות
אוֹמר לו שזה לא נורא
כיון שבכל מקרה שכזה
אני מזדכה על הפגם מהחברה'.
רק אחרי כמה שניות הבליחה
בתוכי ההבנה שאין הרבה סיכוי
שאזהה את הבחור
בין עשרות הבחורים שחולפים מול החנות
וחלקם נכנס גם לברר או לרכוש משהו,
ובעיניי כולם נראים אותו הדבר.
חוץ ממבנה גופו הרזה
ושער ראשו הכהה –
אין לי שום פרט מזהה עליו…
שבוע חלף ואני שכחתי לגמרי מהעניין,
רק כשהוא הופיע שוב בחנות
איכשהו מיד זיהיתי אותו.
"זהו?! עשית סיבוב בכל העיר
והבנת שהסחורה הכי-טובה
נמצאת רק אצלי, נכון?!
סנטתי בו בקריצה.
"האמת", הוא היה נראה ממש נבוך
"באתי להתנצל", אמר בקול נמוך
"על מה להתנצל"? תמהתי
"אני זוכר אותך,
מדדת מכנסיים שכנראה היו פגומים
זיהיתי אותם אחר-כך בתא המדידה
אינך צריך לדאוג כי אני
מקבל על כך החזר מהחברה".
"אז זהו", קטע אותי הבחור בחוסר נעימות
"שאני כן אשם".
גבותיי התעגלו בפליאה, והוא הסביר:
"חיפשתי במיוחד מכנסיים מבד חזק
שלא ייקרעו לי במהירות.
קיבלתי ממך אישור לבדוק אותם
ועוד לפני שמדדתי אותם
מתחתי אותם באיזור התפרים,
כדי לוודא אם אכן הבד גמיש
ופתאום הם פשוט נקרעו…
"לא ידעתי מה לעשות ואיך לומר
לך את הדברים,
ובוודאי שלא רציתי לרכוש
מכנסיים כאלה שנקרעים לפני שלובשים.
קוראים לי יעקב,
וקיימתי בעצמי 'ויברח יעקב'…"
אמר הבחור בחיוך מעוּשה.
"לאחר מעשה, נקפני ליבי
וחשבתי אולי לא נהגתי נכון
והיה עלי ליידע אותך.
בכל אופן,
שאלתי את ראש הישיבה שלי
שהֶפנה אותי לרב הקהילה
שהסביר לי שאני חייב לשלם עליהם.
"רק אם הייתי מבקש ממך רשות
למתוח בידיים את אזור התפרים
לבדוק אם המכנסיים מספיק חזקים –
והם היו נקרעים בבדיקה
הייתי פטור.
"לכן הבאתי כאן את מלוא עלוּת
דמי המכנסיים", סיים
תוך שהוא מניח על הדלפק
שקית עם שטר של חמישים ₪
ועוד שבעים במטבעות.
נפעמתי מגדלות הרוח של הבחור.
מבלי שכלל חשבתי שהוא אשם
הוא חיפש להיות הגון וישר.
"אתה מדהים אתה",
לא היה לי משהו אחר לומר,
"בעצם ממש Amazing", חייכתי.
"אם תכננת כבר לשלם
לא אמנע זאת ממך", הבהרתי
"רק אבקש לעדכן אותך
במבצע 1+1 שיש בחנות"
אמרתי תוך שאני מביא לו
זוג מכנסיים חדשים.
"זהו סוג קצת יותר יקר ממה שמדדת,
ואולי הם כן יתאימו לך וימצאו חן בעיניך".
הבחור קצת התלבט.
נראה שהבין שאני עושה
את המבצע בשבילו,
אבל הסברתי שבתור בעל-החנות
מותר לי לפנק אותו.
הוא הודה לי ולחצנו ידיים.
כשעמד במפתן החנות קראתי לו
"היי, איך יכול להיות
שלא הצעת לי תפילין?!"
שאלתי כשאני מצביע לו
על תיק התפילין שלי שהיה מונח
על קצה הדלפק…
שנינו פרצנו בצחוק משוחרר.
הוצאתי לו סוכריה מהסלסלה הקטנה שלידי,
לא לפני שהוא השאיר לי כרטיס
עם תמונה של הרבי מחב"ד
ותפילת הדרך בצידה השני.
הכנסתי את הכרטיס למגירה
שם שכנו כבר עוד כמה כרטיסים כאלה.
אולי יום אחד גם אני אתחיל לחלק…
מקורות:
בבא בתרא פח, א. שולחן ערוך חושן משפט סימן ר סעיף יז וסמ"ע שם ס"ק כט.
נ.ב. שמות האנשים והמקומות המופיעים בסיפור הינם בדויים.
להרשמה לדיוור השבועי של כולל הוראה ומשפט בדואר אלקטרוני לחצו:
https://avodatlev.minisite.ms/4