"ושמחת בחגי–ך
והיית אך שמ—ח
ו-ש-מ-ח-ת ב-חגך".
חול המועד סוכות,
שמחת בית השואבה,
מכל עבר נשמעים
צלילי המוזיקה בעוז.
כל ועד בית כנסת
או בית חב"ד
משקיע את מרצו
על-מנת לגרום לתושבי השכונה
להגיע לשמחת בית השואבה כזו
שיוכלו לשאוב ממנה
דליים של שמחה לכל השנה כולה.
בשכונה שלי משקיע גבאי בית הכנסת
משאבים רבים כדי שהאירוע
הזה לא יישכח.
הוא נוהג לומר: הכי חשוב
שכל מי שיצא מהאירוע יוכל להגיד כי
"מי שלא ראה שמחת בית השואבה כזו –
לא ראה שמחה מימיו".
שמחה כזו שתגרום
לרגליים של המשתתפים
להתרומם באויר.
תזמורת מושלמת ועוצמתית,
אורות מסנוורים,
וכמובן ממתקים לילדים.
זה כבר החלק שלי.
אמנם אני רק בן 17
אבל כבר ותיק בתחום.
רכשתי כמה מכונות יד 2,
ברד, פופקורן, שערות סבתא
('ימבמבם' בשפת הילדים)
ועוד כמה מוצרים עתירי סוכר.
בכל אירוע מסוג זה
אני מתמקם כשעתיים לפני
שהקהל ממלא את הרחבה,
מוודא חיבור טוב לחשמל
וכטוב לב ההורים בשמחה
הילדים משכנעים אותם
לרכוש להם משהו מהטוּב שאני מספק
ועל-הדרך ההורה מצטייד גם הוא
במשהו מתוק בכמה שקלים.
אני – ממלא בינתיים את כיסיי
בכמה וכמה מצלצלים
שמהר מאוד מכסים את ההוצאה הראשונית
וכבר מניבים רווחים חדשים.
הפעם תכננתי להתמקם
קרוב לסוכת בית הכנסת,
כך שכל מי שיבוא לבדוק
אם יש משהו מעניין לטעום בסוכה
או אפילו רק לשתות משהו שהביא מהבית,
יראה את המכונות וישתכנע
לקיים בהידור מצוות 'ושמחת בחגך'.
סגרתי גם עם בחור נוסף
שיסייע לי לעמוד בביקושים –
שאמורים להיות גבוהים.
ידעתי שזה הולך להיות אירוע גדול,
הוא ממומן גם על ידי העירייה
והפרסום התמקד בכל רחבי העיר.
בהתאם לכך נערכתי כיאות,
הזמנתי אספקה גדולה יותר של סוכר,
גרעיני תירס ותרכיזי מיץ לברד.
"מהערב הזה אני הולך לעשות בעז"ה
'קופה' לתקופה ארוכה", הרהרתי בסיפוק.
הופתעתי לקבל טלפון,
יום לפני האירוע,
מבחור שהזדהה בשם אבי.
מתברר שיש לו עסק דומה לשלי,
בעיר סמוכה אלינו,
והוא רוצה לבוא לשמחת בית השואבה אצלנו.
הוא קיבל את המספר שלי אחד מאנשי הקהילה.
היססתי לרגע, אבל החלטתי לפרגן לו בנימוס,
"אין בעיה, כל אחד יהיה בפינה אחרת,
ונראה לי שעדיין כל אחד יוכל להרוויח יפה".
"לא הבנת אותי", צחק אבי
"אני רוצה בלעדיות על האירוע".
"מה זאת אומרת 'בלעדיות'??
אנחנו לא עוסקים בתיווך דירות"? הקשיתי.
"תראה, כמה היית מרוויח מהערב,
500 שקלים, 1000 שקלים במקסימום?
אני מוכן לשלם לך 700 שקלים
בלי שאתה עובד בכלל,
העיקר שתיתן לי בלעדיות על האירוע",
סיים אבי את הצעתו.
טוב, פה זה כבר היה נשמע יותר טוב.
"יודע מה? סגרנו".
זה היה בשבילי מוזר
להגיע לאירוע בתור אורח מן הצד.
אני רגיל להיות טרוד ב'עסקים'
לכל אורך האירוע,
בטח שלא להשתתף בעצמי
במעגל הרוקדים.
את תיאור השמחה אני שומע
בדרך כלל בבית מאימי היקרה
שלא כל כך מרוצה מהבן ה'סוחר' שלה…
הצלחתי להישאב לשמחה,
ואפילו לרקוד קצת עם אחיי הקטנים.
הצצתי על הדוכנים של אבי,
שאכן זכו לתורות לא מבוטלים.
את צביטת הקנאה החלפתי בציפייה לכסף המובטח…
למחרת חיכיתי לטלפון מאבי,
שיעביר לי את חלק 'הבלעדיות' בעסק.
משהטלפון בושש לצלצל
חייגתי איליו בעצמי.
הוא ענה לצלצול השלישי,
נשמע זחוח למדי.
"700 שקלים אמרתי לך?
נו, באמת, חשבת שאני מתכוון ברצינות?
מי משלם כסף בלי עבודה, הא???…"
"אתה נורמלי"? התפרצתי עליו.
"הפסדתי בגללך ערב משמעותי מאד,
ואתה מעז לזלזל בי ככה"?
התשובה המלגלגת שלו
גרמה לי לנתק את הטלפון בזעף.
מה חשבתי לעצמי
כשהסכמתי כמו פתי
לוותר על הכנסה קלה בגלל
הבטחה כתובה על קרח.
כל מי שאספר לו על כך,
לבטח ילעג לתמימות שלי.
אני אמנם צעיר,
אך חשבתי שאני כבר יודע
דבר או שניים בעסקים.
מסתבר שלפעמים צריך
'לחטוף מכה' כדי להשתפשף
ולהבין שרק התחלתי…
לאמא שלי העזתי בכל אופן לספר.
היא שלחה את פרטי השאלה
לרב השכונה – לדרישתי בעילום שם.
הרב השיב שלפי תיאור הדברים,
כיון שלא חתמתי איתו על חוזה
ולא ביצעתי איתו 'קניין',
אי אפשר לחייבו בדין,
גם דין 'מזיק' אין לו, כיון שאין ודאות
של מאה אחוז שהייתי מרוויח כסף בעמדה,
אלא שכמובן הוא נקרא 'רמאי'.
הרב סיים את תשובתו בברכת מועדים לשמחה
ובשורות טובות,
ואני חשבתי שאצלי זה לא ממש שמחה
ובוודאי לא בשורה טובה.
החלטתי לפרסם לכם את הסיפור הזה,
למען ישמעו, ילמדו וייראו.
אם חשבתי שהסיפור נגמר כאן,
התברר לי שלקדוש ברוך הוא
יש תכנונים משלו.
ביום רביעי של חול המועד,
נערך בעירנו אירוע גדול לילדים מיוחדים.
החלטתי להתנדב ולקחת חלק.
הבאתי איתי את המכונות
ואת כל הכמות שרכשתי
ואין לי כרגע מה לעשות איתם.
ביקשתי משני בחורים שיבואו לסייע לי
והם נרתמו בשמחה.
החלטתי לרכוש גם מיץ ללא-סוכר
כדי שהשמחה לא תיגרע
ממי שמנוע מלהשתמש בסוכר
מטעמי בריאות.
השמחה הרקיעה שחקים.
הילדים ובני משפחותיהם
עמדו בתור לשלושת העמדות
והצטיידו בשפע של תופינים.
בסוף האירוע, תוך כדי
שאני עסוק בקיפול הציוד,
ניגש אלי אדם מכובד,
כנראה אחד מהמארגנים
או אחד מההורים.
"כמה עולה להפעיל מכונות
כאלה"? הוא שאל.
"אולי הוא רוצה לבקש ממני 'בלעדיות'
לאירוע אחר"… הרהרתי בציניות.
אבל הוא הפתיע אותי:
"אני רוצה להשתתף בנתינה שלך".
הוא הוציא פנקס צ'קים מהחליפה,
ולאחר רגע נמלך,
"יודע מה, אעשה לך העברה ב-Bit,
עדיף שלא לכתוב בחג".
נתתי לו את מספר הטלפון שלי בהתרגשות.
לא תיארתי לעצמי
שכל כך מהר אקבל בעולם הזה
תמורה למצווה שעשיתי.
"2000 ₪ ממתינים עבורך"
קיבלתי הודעה באפליקצייה.
זה הסכום שהחליט הנדיב האלמוני לתת.
לפעמים צריך לעבור משהו משמעותי
כדי להרגיש איך ה' נוכח בחיים.
"ואפילו בהסתרה" –
נדע שה' משגיח עלינו בכל רגע.
מקורות:
מחנה אפרים הלכות שכירות פי"ח, קובץ בית דוד כתובות עמ' קסב ואילך