חשבתי שכאשר אני שלם
עִם עצמי בתהליך ההתחזקות
לא אתפעל מהיחס של הסביבה.
בפועל, ספגתי הרבה ביקורות.
"מה רע באיך שהיית לבוש עד עכשיו"?!
סנט בי השותף לעבודה.
"נו באמת,
הִגזמתְּ עם האורך של החצאית",
כך אמרה חברה-קרובה לאשתי.
החלטנו שלילדים לא נתערב,
נחכה לראות איך הם יגיבו.
הם מספיק בוגרים ולא רצינו
שיחושו שמכריחים אותם להשתנות
באופן שלא מתאים להם.
לבת הגדולה היה באמת ממש
קשה עם הליך ההתחרדות שלנו.
כיבדנו את זה.
היא כבר עמוק בחיי חֶברה
שנמצאת עמוק בהווי של כיתה יב,
'שמיניסטית על מלא'
לא פשוט לשנות הכל.
"אולי אחרי שנת שירות,
אחפש מדרשה על-רמה יותר",
ניסתה רעות לעשות לנו הרגשה טובה.
דווקא איתן, הבן הבא בתור
שאפילו עוד לא עשה בר מצוה,
התלהב מרעיון ההתחזקות
וביקש להשתלב גם כן.
מהר מאד הוא הבין
שגם אם להורים שלו
יש 'עור של פיל',
הרי שבגילו קשה הרבה יותר
להתמודד עם מראֶה שונה
מול חברים שראו בך עד עכשיו
'אחד משלהם' ועכשיו מתחיל
להחמיר בכל מיני דברים.
"אולי המנהל ימנֶה אותך לתפקיד
'רב בית הספר',
עוד רגע גם תגדל לנו זקן"
גיחכו עליו בקול.
בבית הספר הממלכתי-דתי
בו למד איתן
הכיתות היו מעורבות עד כיתה ו'
וההתגרויות היו ממש על בסיס יומי.
יום אחד 'נשבר לו'.
הוא חזר לבית בוכה וביקש בדמעות
לעבור לבית ספר תורני.
"אם כבר, עדיף חרדי לגמרי"
הוא אמר להפתעתנו.
בתחילה היססנו על עצם העניין,
אך לאחר מחשבה הגענו לתובנה
שאם אנחנו בטוחים בדרך שלנו
והילד מצטרף מרצונו – אז אדרבה.
היה ברור לנו ששינוי
מקום החינוך קריטי
למען ההתפתחות הרוחנית
וגם הרגשית של הילד.
לא ידעתי האם וכמה משקיעים
בבתי הספר החרדיים
ברמת הלימודים במקצועות החול,
וזה דבר שבהחלט חשוב לי.
מבחוץ היה נראה לי שהם מזלזלים
בכל מה שעונה לתואר 'לימודי חול'.
התחלתי לברר אם יש בית ספר חרדי
שנותן מענה גם מהבחינה הזו.
שקלנו אפילו לעבור לאזור אחר
אך בעצת הרב החלטנו להישאר
בינתיים במקום המוּכר,
גם בשבילנו וגם בשביל הילדים.
"אולי בהמשך יתאים מעבר.
כרגע המקום שלכם כאן", פסק.
העיר שלנו היא מהגדולות בארץ
ועמדו בפניי שלשה בתי ספר,
סליחה, תלמודי תורה
שהיוו אופציה מתאימה לאיתן.
לאחר בירורים וביקור בשטח
החלטנו על אחד מתלמודי התורה.
"גם אם לימודי-החול אינם ברמה גבוהה
כמקובל בבתי ספר אחרים,
עדיין שווה ההשקעה ביראת שמים
והתחזקות רוחנית.
השכלה חיצונית תמיד אפשר להשלים"
הסביר לי בחיוך המנהל בפגישה אתו.
"תראה אותי, אני בוגר מסלול חרדי רגיל,
וסיימתי 2 תארים בהצטיינות".
דווקא המשפט הזה תפס אותי.
בסוף לגבי מה שנוגע לפרנסה בעתיד
כבר נסתדר בס"ד.
כשכבר הבנו מה אנחנו רוצים
הֵחלה ההתלבטות אם כדאי
להעביר אותו באמצע שנת הלימודים.
אשתי הזכירה לי שגם כך
איתן עובר לחט"ב
ולדעתה כדאי לחכות לסוף שנה
ולהתכונן בינתיים לרמה הגבוהה
בלימודי הקודש בתלמוד תורה החדש.
בכל אופן, איתן צריך לעבור
סוג של 'מבחן קבלה'
הבודקת את התאמת
הרמה הלימודית שלו
בתלמוד תורה החדש.
קיבלנו רשימת 'מיקוד'
בכל מקצוע על מה
הוא יידרש להיבחן.
איתן הוא ילד טוב,
אבל מבחינת קשב וריכוז
קצת קשה לו.
החלטתי להירתם
למשימה ולסייע לו.
במקום לשכור מורה פרטי
בחרתי להקדיש לו זמן
וללמוד אתו בכל ערב.
"לא יזיק גם לי להתרענן
קצת במקצועות הקודש".
"אוף, בחרו את הפרשה הכי משעממת",
רטן איתן.
"למה אתה אומר"?
ניסיתי להרגיעו
"נכון שפרשת משפטים מלאה
בציוויים ופרטי מצוות,
אבל אפשר ללמוד ממנה המון.
בוא נקרא".
"טוב", אמר איתן בהשלמה:
"פסוק כד: 'לא תהיה לו כנושה'.
רש"י מפרש: 'לא תתבענו בחזקה
אם אתה יודע שאין לו,
אל תהי דומה עליו כאילו הלוויתו
אלא כאילו לא הלוויתו.
כלומר – לא תכלימנו'".
"מה רש"י אומר לנו כאן"?
בדקתי את הבנתו של הילד.
"אם הלוויתי סכום כסף ליהודי אחר
אסור לי להזכיר לו אודות זה,
כדי שלא יתבייש", הסביר איתן.
"רגע, אבל בעצם למה שלא יתבייש?!
הוא צריך להחזיר – אז שיחזיר!
הוא באמת צריך להתבייש
אם עבר הרבה זמן ולא החזיר עדיין"…
אמר בפליאה.
"הווו, שאלה יפה"! החמאתי.
"לכאורה הכוונה, כשללווה
אין כרגע כסף להחזיר,
וכל תזכורת בעניין תבייש אותו,
כי אין לו מה לעשות כרגע.
כנראה מצפים שנתעלה על עצמנו
ונחכה בסבלנות שהתקופה הקשה
של הלווה תחלוף
אפילו שזה גורם לנו לחשש
על גורל הכסף שלנו".
"מעניין" אמר איתן.
נהניתי לראות איך
הפרשה ה'משעממת'
הפכה למלאת עניין:
"רגע, זה רק אם אני ממש יודע
שאין לו או שכל פעם אני צריך
לחשוש שמא אין ללווה
ועליי להימנע מלהזכיר לו על ההלוואה"?!
המשיך להקשות.
"שאלה יפה"!
ניסיתי להעמיק יחד אתו.
"בא נראה. רש"י מדייק
'יודע שאין לו'.
אבל למעשה –
נראה לי שזאת שאלה לרב".
ככה לא הייתי שואל,
אבל נזכרתי במקרה
שקרה לי בעצמי
כבר לפני זמן רב.
אחד המתפללים בבית הכנסת
לווה ממני עשרת אלפים שקלים,
סכום בהחלט מכובד
לדעתי לפחות,
לתקופה של שלשה חודשים,
ומאז לא שמעתי ממנו.
הוא כבר עבר להתפלל
בבית כנסת אחר,
ואני סברתי שהוא מתבייש
לפגוש בי כי אין לו להחזיר.
כלפי חוץ הוא נראה 'מסודר' בחיים,
ולכן סמכתי עליו שיחזיר לי מהר,
אבל כנראה שאי אפשר לדעת
מה עובר על אנשים,
גם אם כלפי חוץ הכל נראה בסדר.
"יודע מה"? אמרתי לילד אחרי
ששיתפתי אותו במקרה הפרטי שלי,
"אשאל את הרב, שנדע בבירור
אם אני לא סתם מנסה לדייק ברש"י
ולהכריע על פי ההבנה שלי.
בכל מקרה, מחוסר הנעימות שלי
מול הלווה – בוודאי לא ארוויח כלום"…
מדיבור למעשה.
חייגתי לרב ועדכנתי אותו
שהבן הצעיר שלי –
הוא מאזין פעיל.
הרב אמר שבהחלט הדיוק שלנו
נכון ומעוגן בלשונות הפוסקים.
"בדרך כלל לא פוסקים הלכה
מדברי מפרשי התורה,
אך במקרה הזה כך כתוב בפירוש
בשלחן ערוך חושן משפט
שאיסור 'לא תהיה לו כנושה'
קיים רק כשהמלווה יודע בוודאות
שאין ללווה כסף לשלם".
חתמתי את השיחה בתודה.
הרגשתי שאני חייב להראות
לבן שלי שאני לא דוחה משימות –
אני תמיד מדרבן אותו בעניין
וכעת אני במבחן…
חייגתי מיד אל הלווה,
"הלו", אמרתי בהיסוס
ולאחר כמה שניות של מבוכה
הזדעק בן-שיחי:
"אוי אני לא מאמין!
שכחתי לגמרי מההלוואה ההיא!
איך זה שלא הזכרת לי עד עכשיו!
נס שהתקשרת אלי"!
התברר שאמנם בזמן ההלוואה
היהודי היה קצת לחוץ
כי היה במעבר בין עבודות
והעו"ש שלו היה במינוס,
אך תודה לה' בתוך מספר חודשים
העסק שהקים עלה על דרך המלך
ורק השכחה מנעה ממנו
להשיב את ההלוואה שסייעה לו
כל כך בשעתו הדחוקה.
הוא הודה לי נרגשות על כך
שלא השארתי אותו בגדר "רשע"
כדברי דוד המלך בתהילים
"לווה רשע ולא ישלם".
"אני לא רוצה לחזור בגלגול בשביל
להחזיר לך את הכסף,
ואני מניח שגם אתה לא מעוניין
להתגלגל שוב בשביל לקבל ממני
בחזרה כמה פרוטות",
הוא לגמרי לא הבין למה התחבטתי
כל כך עד שניגשתי אליו.
תוך יומיים ראיתי את סכום הכסף
בחשבון הבנק,
ולמדתי איך חשוב לברר ולשאול.
נימוסים – זה דבר חשוב,
אך הייתי צריך לברר בעדינות
ומקסימום הלווה היה משיב
במבוכה שאין לו כרגע.
אז הייתי יודע להיזהר מלהזכיר לו
ולחכות בסבלנות להשבת הכסף.
ואיך שכחתי לספר מה עלה
בגורל לימודיו של איתן שלי?!
המעבר בין המוסדות היה –
תודה לאל – בהצלחה למעלה מהמשוער.
ההתחלה הייתה קצת מאתגרת,
אך בסופו של דבר
הוא השתלב יפה בתלמוד תורה,
חזר כל יום עם ברק בעיניים,
סחף וחיזק אותנו עוד יותר
בתהליך הרוחני,
ואנו מאושרים ומרגישים שעשינו
את הצעד הנכון, תודה לה'.
מקורות: שמות כב כד. ספר החינוך מצוה סז. שערי תשובה ש"ג פח. שו"ע חו"מ סי' צז ס"ב. שוע"ר הלואה סי"ג. שערי משפט הלואה א הע' יג. פתחי חושן הלואה ב הע' יח.
[עריכה: ש. מלומד ©️]